נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	לא להתחכם
	שאלות ממניעים לא תמימים
	בחודש אלול נקל לפעול "ראה" – ראיה באלוקות
	מתקיעת שופר באלול באים לחרדה דלעתיד לבוא
	מה הטריד את הרבי בעשרת-ימי-תשובה תשל"ח?
	פרשת ראה
	"ותן חלקנו בתורתך"
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

בחודש אלול כל יהודי מצווה: "ראה!" – 'לראות' אלוקות * גם אם ניצוץ היהדות מוסתר ומעומעם, הגילוי הרוחני שיש בחודש אלול מעורר אותו להתלקח ביתר שאת * בזכות זה מתחדשת עבודתו הרוחנית של היהודי בשני הקווים – 'ברכה וקללה' – 'סור מרע' ו'עשה טוב' * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. פרשת¹ ראה קורין לעולם בשייכות לחודש אלול – בשבת מברכים חודש אלול, או בראש חודש אלול.

ועל פי פתגם רבינו הזקן – ששמענו כמה פעמים² שחזר עליו כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר – שצריכים "לחיות עם הזמן", עם פרשת השבוע, הרי מובן במכל שכן, שפרשה בתורה שקורין בפני כל עם ועדה תמיד באותו זמן, הרי היא קשורה עם זמן זה.

ובנדון דידן – שפרשת ראה קשורה עם ענינו של חודש אלול.

ב. חודש אלול הוא החודש שבו עורכים חשבון-נפש על השנה שעברה, ועל ידי זה זוכים לכתיבה וחתימה טובה לשנה הבאה. ונמצא, שחודש אלול הוא החודש המקשר את השנה שעברה עם השנה הבאה.

ושני הענינים נלמדים זה מזה: כשם שבנוגע לשנה הבאה, הנה על ידי העבודה של חודש אלול זוכים לקבל טוב גמור בגשמיות וברוחניות – הנה גם בנוגע לשנה שעברה פועלת העבודה של חודש אלול שנעשה כולו טוב.

והעניין בזה:

גם בנוגע לשנה שעברה, שזהו ענין של "עבר", שלכאורה הרי זה כבר דבר אבוד – הנה בכח התשובה נעשים בעל הבית גם על העבר.

וזוהי מעלת בעלי תשובה לגבי צדיקים גמורים³ – שצדיקים גמורים הם 'בעל הבית' רק על ההווה והעתיד, ואילו על ידי עבודת התשובה נעשים 'בעל הבית' גם על העבר.

והבעלות על העבר היא באופן שנעשה כולו טוב, והיינו, שלא זו בלבד שמבטלים את הרע, "וסר עוונך וחטאתך תכופר"⁴, אלא יתירה מזה – שעושים ממנו טוב, כמאמר רבותינו ז"ל⁵ "זדונות נעשו לו כזכיות".

ולא עוד אלא שה"זכיות" שנעשים על ידי עבודת התשובה הם במדריגה היותר נעלית:

ב"זכיות" יש כמה מדריגות: יש "זכיות" שהם באופן ד"מצות אנשים מלומדה"⁶ בלבד. ויש גם "זכיות" במדריגה תחתונה יותר – כפי שמביא רבינו הזקן בהלכות תלמוד תורה⁷ שיכול להיות קיום התורה ומצוות באופן שעל ידי זה "מוסיף כח בקליפות לפי שעה", ומ"מ, הרי הם "זכיות".

אמנם, ה"זכיות" שנעשים על ידי התשובה – כיון שנעשים על ידי תשובה מאהבה,

– כדאיתא בגמרא שבשביל הפיכת זדונות לזכיות לא מספיק תשובה מיראה, אלא יש צורך בתשובה מאהבה דוקא, וכפי שמבאר רבינו הזקן בתניא⁸ "שהיא תשובה מאהבה מעומקא דלבא [שהוא עניין העבודה שמצד פנימיות הלב, ובפנימיות הלב גופא – הפנימיות של שתי המדריגות, כמבואר בליקוטי תורה⁹] באהבה רבה וחשיקה וכו'", ש"על תשובה מאהבה רבה זו אמרו שזדונות נעשו לו כזכיות הואיל ועל ידי זה בא לאהבה רבה זו" –

הרי מובן שהם במדריגה נעלית ביותר, למעלה גם מה"זכיות" של צדיקים גמורים שעבודתם היא על פי טעם ודעת.

וזוהי מעלת חודש אלול, שבכל יום שבו, בכוחו של יהודי לפעול שיהיה אצלו תכלית הטוב גם בנוגע לעבר, לא רק בחודש אלול עצמו, אלא גם בכל השנה שעברה, וגם בכל השנים הקודמות מיום היותו לאיש. ומזה מובן גודל היוקר והעילוי שבכל יום מימי חודש אלול.

ג. וזוהי גם השייכות דפרשת ראה לחודש אלול:

"ראה גו'" – פירושו – שדורשים מכל אחד מישראל שיהיה אצלו עניין הראי' באלוקות.

ולכאורה אינו מובן: כיצד יכולים לדרוש מכל אחד ואחד מישראל דרגא נעלית כזו?

יכולים לדרוש עניין של הודאה, היינו, שאף על פי שאין לו הכרה והבנה כו', מכל מקום, הרי הוא מודה על זה, בידעו שהלה הוא למעלה ממנו; וכמו כן יכולים לדרוש מדריגה נעלית יותר – שמיעה והשגה. אבל, גם כאשר משיג את הדבר, יתכן שעדיין אין זה נרגש בלב, ומכל שכן שאינו באופן של ראיה, שהיא ההתאמתות היותר חזקה, שלכן אמרו רבותינו ז"ל¹⁰ "אינה דומה שמיעה לראי'". ואם כן, כיצד יכולים לדרוש מכל אחד ואחת מישראל עניין של ראיה ברוחניות, ובפרט באלוקות?

אך הענין הוא – שפרשה זו קורין ב(שייכות ל)חודש אלול:

חודש אלול הוא מארבעים יום האחרונים שעליהם אמרו¹¹ "מה הראשונים ברצון אף אחרונים ברצון", שאז הוא גילוי רצון העליון. ומצד גילוי רצון העליון מתעורר גם רצון הפנימי שבנפש, ובאופן שחודר גם בגוף הגשמי.

וזהו גם ענין תקיעת שופר שבחודש אלול (שהוא בדוגמת ענין תקיעת שופר דראש השנה¹²) "כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר¹³ אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו"¹⁴ – שאפילו אלו שהם בבחינת "עם" מלשון (גחלים) עוממות (כמו שכתוב בשער הייחוד והאמונה¹⁵), היינו, שניצוץ היהדות ("דער אידישער פונק") שנמצא בתוכם אינו מאיר ומחמם, הוא בקושי ("קאַם קאַם") עומם, הנה גם אצלם נעשה ענין של חרדה מצד הגילוי שבחודש אלול.

ואף על פי שהגילוי הוא למעלה ממדריגתם, הרי זה פועל חרדה גם בגופם הגשמי – על דרך מה שכתוב¹⁶ "והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו גו'", ופירשו חכמינו ז"ל "אף על גב דאינהו לא חזו מזלייהו חזו", דהיינו, שאף שהגילוי הוא מבחינת המזל שלמעלה מגופם, מכל מקום, אין זה כמו ה"בת-קול" שנשמע אצל הנשמה, ולפעמים אינו מאיר בגוף כלל, אלא מצד זה ש"מזלייהו חזו" נפלה עליהם חרדה גדולה גם בגופם הגשמי, שלכן "ויברחו גו'".

ונמצא, שמצד הגילויים שבחודש אלול בכחו של יהודי לפעול זיכוך גם בגופו הגשמי, כך, שאפילו לעיני בשר יוכלו לראות שגופו נזדכך.

ומצד זיכוך הגוף יכול להיות אצלו הענין ד"ראה" – ראיית אלקות בעין בשר הגשמי.

ד. וזהו "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה":

הענין ד"ברכה וקללה" – קאי על כללות העבודה דחודש אלול, שנחלקת לשני עניינים: (א) ברכה – העבודה ד"ועשה טוב" בנוגע לשנה הבאה, (ב) קללה – העבודה ד"סור מרע" בנוגע לתיקון שנה שעברה.

ומדייק בכתוב "ברכה וקללה", בוא"ו המוסיף (לא כפשוטו, וא"ו המחלק, אלא וא"ו המוסיף, הוספה על ענין הברכה) – שכשם שהעבודה בנוגע לשנה הבאה ("ברכה") פועלת שיהיה כולו טוב, כך גם העבודה בנוגע לשנה שעברה ("קללה") פועלת שיהי' כולו טוב, כנזכר לעיל ש"זדונות נעשו לו כזכיות", "זכיות" בדרגא היותר נעלית.

ועל זה נאמר "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" – שמצד הגילוי ("ראה") ד"אנכי מי שאנכי" שמתגלה בכל אחד מישראל, הרי הוא פועל הענין ד"היום", לשון אור וגילוי, היינו, שיאירו אצלו שני הקוין ד"ברכה וקללה", שכל הענינים, גם העבר, נעשים טוב גמור,

ועל ידי זה הרי הוא זוכה לכתיבה וחתימה טובה, בגשמיות וברוחניות גם יחד.

ה. ...בתפלת מנחה מתחילים לקרוא: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו'"¹⁷.

ואיתא בספרי מוסר¹⁸ ובספרי חסידות¹⁹, וכבר דובר על זה פעם במאמר²⁰, שהאדם צריך להעמיד "שופטים ושוטרים" בכל ה"שערים" שבגופו, בנוגע לאכילה ושתיה, ראיה, שמיעה, ריח ודיבור, שכל ענינים אלו יהיו באופן של "משפט צדק", ועל ידי זה – "צדק צדק תרדוף"²¹, צדק בנוגע לעצמו, וצדק בנוגע לעולם.

ועניין זה צריך להיות באופן ד"תתן לך", ש"כל הנותן בעין יפה הוא נותן"²².

ועל ידי זה יקויים גם הענין ד"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" כפשוטו – בארץ ישראל, שעתידה שתתפשט בכל הארצות, וירושלים תתפשט בכל ארץ ישראל²³, בגאולה השלימה על ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו.

(משיחת שבת פרשת ראה תש"כ. תורת מנחם חלק כ"ח עמ' 287 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

______________________________

1)    בהתחלת שיחה זו תיקן כ"ק אדמו"ר שליט"א כמה תיקונים (המו"ל).

2)    ראה – לדוגמא – ספר השיחות תש"ב עמ' 29 ואילך (נעתק ב"היום יום" ב חשוון).

3)    ראה ברכות לד, ב. רמב"ם הלכות תשובה פרק ז הלכה ד.

4)    ישעיה ו, ז.

5)    יוצא פו, ב.

6)    ישעיה כט, יג. וראה תניא פרק לט.

7)    פרק ד הלכה ג.

8)    פרק ז.

9)    תצא לו, א.

10)  מכילתא יתרו יט,ט.

11)  פירוש רש"י תשא לג, יא. עקב ט, יח. ועוד.

12)  ראה גם תורת מנחם חלק יב עמ' 277.

13)  עמוס ג, ו.

14)  טור אורח חיים ריש סימן תקפא.

15)  ריש פרק ז.

16)  דניאל י, ז.

17)  ריש פרשת שופטים.

18)  ש"ך על התורה ריש פרשת שופטים.

19)  אור  עמ' תתכב. ספר המאמרים תרל"ג חלק ב עמ' תסט.

20)  ד"ה שופטים ושוטרים דש"פ שופטים, ד' אלול תשט"ז.

21)  שם, כ.

22)  ראה בבא בתרא נג, רע"א.

23)  ראה ספרי דברים בתחלתו. פס"ר פ' שבת ור"ח. יל"ש ישיעה רמז תקג.

סיכום:

פרשת ראה נקראת תמיד בשייכות לחודש אלול – בשבת מברכים או בראש חודש אלול.

"ראה" – התורה מורה לכל יהודי "לראות" אלוקות, להתקשר עם אלוקות באופן של ראיה.

לכאורה תמוה: כיצד ייתכן לדרוש מכל יהודי ראיה באלוקות?!

והביאור בזה:

הוראה זו נקראת בתורה בקשר עם חודש אלול – בחודש אלול ישנו גילוי רצון העליון, גילוי זה חודר ומשפיע גם על הגוף הגשמי. וזהו גם תוכנה של התקיעה בשופר במהלך חודש אלול "יתקע בשופר בעיר והעם לא יחרדו", אפילו ה"עם" – בחינת עוממות – מושפעים מתקיעה זו.

[בזה ישנה מעלה בגילוי של חודש אלול על פני הכרוזים העליונים הנשמעים בכל יום: הכרוזים העליונים משפיעים על הנשמה, אך אין זה מכריח שהדבר יחדור ויגיע עד הגוף הגשמי, ואילו ענייני חודש אלול אכן חודרים גם בגוף הגשמי].

הרי שחודש אלול הוא זמן מסוגל לפעול זיכוך בגוף הגשמי, שכן הגילוי של חודש אלול משפיע עליו. ומצד זיכוך הגוף אפשרי לפעול "ראה" – ראיה באלוקות.

בחודש אלול עורך יהודי חשבון נפש על עבודתו במהלך השנה החולפת, וכתוצאה מעריכת החשבון הרי הוא (א) מתקן את הצריך תיקון (ב) מקבל החלטות טובות בקשר לעבודתו בשנה הבאה.

עניין זה רמוז בהמשך הכתוב: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" – "ברכה" הוא עניין "ועשה טוב" ההחלטות הטובות בקשר לשנה הבאה, ו"קללה" הוא עניין "סור מרע", תיקון העבר.

על ידי "ראה אנוכי", על ידי שיש בכל אחד מישראל גילוי וראייה באלוקות, "אנוכי מי שאנוכי", נעשה "היום" – אור וגילוי בכל הקשור לעבודה של "ברכה וקללה" – תיקון העבר וקבלת החלטות טובות לעתיד.