שמירה בין אדם לחברו
״הישמרו לכם פן יפתה לבבכם״ (דברים יא,טז). עיקר השמירה צריך האדם בענייני 'לכם', כי בענייני ה׳ האדם זהיר יותר, אבל בדברים שבין אדם לחברו יש צורך בשמירה יתרה.
(נפלאות גדולות)
לאבד את המהירות
״ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה״ (דברים יא,יז). עליכם לאבד את המהירות, הפזיזות והמהומה. כוונו מעשיכם במתינות, ביישוב הדעת ובשלוות נפש.
(הבעל שם טוב)
חינוך לנצח
״ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם, בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך״ (דברים יא,יט). התורה הטילה חובה על האבות ללמד את בניהם ולחנכם לתורה, לא רק 'בשבתך בביתך' אלא גם 'בלכתך בדרך' – לחנכם שגם 'בלכתך בדרך', כשתלך בדרך כל הארץ, גם אז יתנהגו בניך ברוח החינוך שחינכת אותם.
(החתם סופר)
חוכמת ההמונים
״ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם״ (דברים יא,יג). לא נאמר כאן ״בכל מאודכם״, כפי שנאמר בפרשת שמע. שכן על 'ובכל מאודך' נדרש: "לפי שיש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו״. דבר משונה כזה, שהממון יהיה חביב על האדם יותר מחייו, זה ייתכן אצל יחיד בלבד, אבל לא אצל הרבים, שכן הרבים אינם חסרי דעה.
(כלי יקר)
נגלה, נסתר וסוד שבסוד
״דגנך״ – החלק הנגלה שבתורה, 'גופא דאורייתא'; ״תירושך״ – החלק הנסתר שבתורה, כמאמר (עירובין סח) 'נכנס יין יצא סוד', 'נשמתא דאורייתא'. ״יצהרך״ – רזין דרזין, 'נשמתא לנשמתא'.
(לקוטי תורה)
שלוש הגאולות
״דגנך ותירושך ויצהרך״ (דברים יא,יד). בפסוק הזה נרמזות שלוש הגאולות – פסח, פורים וחנוכה. ״דגנך״ – חג הפסח. שכן גלות מצרים החלה בחלומו של יוסף, ״והנה אנחנו מאלמים אלומים״ (וישב לז), היינו דגן. לאחר מכן ירדו בני ישראל למצרים לשבור בר – דגן. ובני ישראל יצאו ממצרים כש״משארותם צרורות בשמלותם״ (בא יב) – שוב דגן. ״תירושך״ – פורים. שכן נס פורים אירע על-ידי יין: ושתי נטרדה במשתה היין ובאה אסתר במקומה, ומפלת המן הייתה במשתה היין שעשתה אסתר. ״יצהרך״ – חנוכה. שכן נס חנוכה אירע על-ידי פך שמן.
(רבי לוי-יצחק שניאורסון)
להאכיל תחילה את הבהמה
״ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת״ (דברים יא,טו). אסור לאדם שיאכל קודם שייתן מאכל לבהמתו, שנאמר ״ונתתי עשב בשדך לבהמתך", ואחר-כך "ואכלת ושבעת״.
(מסכת ברכות)
קודם הנפש הבהמית
'אכילת בהמה' – היינו התבוננות בעניין אלוקי המובן גם לנפש הבהמית. 'אכילת אדם' – התבוננות בעניינים נעלים, המתאימים לנפש האלוקית. ״אסור לאדם שיאכל קודם שייתן מאכל לבהמתו״ – בתחילת התפילה אומרים פסוקי דזמרה, שבהם האדם מתבונן באור ובחיות האלוקית המתלבשים בתוך הבריאה, ורק לאחר מכן אומרים שמע, שבה ההתבוננות היא במהותו ועצמותו יתברך.
(לקוטי תורה) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
