"ואתחנן", אומר רש"י, הוא אחד מעשרה לשונות של תפילה. לדעת הרמב"ם, התפילה היא מצוות עשה: "להתפלל בכל יום" (תחילת הלכות תפילה). היו שהקשו עליו וטענו כי זו מצוות חכמים בלבד. מפרשי הרמב"ם דנו במקור חובת התפילה בכל יום ויום. אם התפילה עניינהּ בקשת צרכיו של האדם, האומנם בכל יום ויום הצורך הזה מתחדש?
אך יש דבר שהוא ודאי מצוות עשה מן התורה – החובה לזעוק ולהריע בחצוצרות בעת מלחמה: "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם... וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת" (בהעלותך י,ט), ועד שיש סברא שהתקיעה בחצוצרות היא מצוות עשה גם בזמן הזה, מכיוון שאין היא קשורה עם בית המקדש דווקא.
מדאורייתא או מדרבנן
גם בעניין קריאת שמע יש דיון ארוך אם חובת אמירתה פעמיים בכל יום זו מצווה מן התורה. יש הסבורים שחובת קריאת שמע היא מדברי חכמים בלבד, ומה שכתוב "ובשכבך ובקומך" – "בדברי תורה כתיב" (ברכות כא,א).
נמצא שיכול יהודי להתפלל שלוש פעמים ביום ולקרוא קריאת שמע בבוקר ובערב, ועדיין יקיים את המצוות האלה כמצוות מדרבנן בלבד, ולא יגיע לקיום מצוות תפילה וקריאת שמע מדאורייתא!
בקשת צרכיו
אך עומדת לפני היהודי האפשרות להתפלל את התפילות ולקרוא קריאת שמע כמצוות מדאורייתא. וזאת על-ידי לימוד פנימיות התורה, והתבוננות מעמיקה בגדולת הבורא ובשפלות האדם.
כשהאדם מתבונן בגדולתו יתברך, ובמופלאות אורו האין-סופי, ואחר-כך הוא מתבונן בירידה העצומה שעברה נשמתו מהעולמות הרוחניים לעולם הירוד, ובפרט כשהוא יודע איזה יֵצֶר משני היצרים שבקרבו מושל בחייו – הרי זה מביא אותו לידי תחושת חיסרון עמוקה, ואז הוא מתפלל ומתחנן תפילה מדאורייתא, למלא את צרכיו ולתת לו תחושת קרבת אלוקים.
בהיכל המלך
ההתבוננות גם מביאה אותו לידי הכרה שהוא שרוי במלחמה מול היצר, ואז נכללת בתפילתו המצווה מדאורייתא לזעוק אל ה' ולהריע בעת מלחמה, שהקב"ה "יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו". עכשיו תפילתו היא מן התורה לכל הדעות.
כשהוא מתפלל כך, עם ההתבוננות הראויה בפסוקי דזמרה ובברכות קריאת שמע, הרי בבואו לקרוא 'שמע ישראל', 'ואהבת' וכו', הוא בבחינת אדם העומד בהיכל המלך, שאז הוא חייב לעמוד לפניו באימה וביראה, כשם שיש מצווה מדאורייתא לירא מן המקדש ולכבדו. כשהוא קורא כך קריאת שמע, הקריאה יוצאת מגדר של מצווה מדרבנן (לדעת הסוברים כך) ונהפכת למצווה מן התורה לכל הדעות.
(תורת מנחם, כרך יח, עמ' 280) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
