חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:00 זריחה: 6:50 כ"ג בתשרי התש"פ, 22/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

התקשרות 541 - כל המדורים ברצף


גיליון 541, ערב שבת פ' וישב, כ' בכסלו ה'תשס"ה (3.12.2004)

דבר מלכות

ה"אתהפכא" של חנוכה גדול וה"ונהפוך הוא" של פורים

מגילת חנוכה נקראת "מגילת אנטיוכוס" - הייתכן שנקראה על-שמו של אנטיוכוס הרשע?! ומדוע בחלק מקהילות ישראל נהוג לקוראה אף שאינה נמנית עם כתבי הקודש? * לחנוכה ולפורים צדדים משותפים, אך יש ביניהם גם הבדלים מהותיים * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בנוגע לחנוכה מצינו דבר פלא:

ידוע שסיפור נס חנוכה נכתב באריכות במגילה, שנקראת בשם "מגילת אנטיוכוס". והגם שמגילה זו אינה חלק מכ"ד ספרי קודש, הרי היא מובאת בפוסקים, ויתירה מזו: בכמה קהילות קדושות בישראל נוהגים לקרוא מגילה זו בחנוכה1.

דלכאורה הרי זה דבר והיפוכו הדורש ביאור - דממה-נפשך: איך זה שמגילה שאינה חלק מכתבי הקודש תיקרא בציבור בקהילות קדושות בישראל?!

הפלא בזה מתחזק בהשוואה לפורים: חנוכה ופורים דומים בעניינם - ומובאים בכמה וכמה דינים ועניינים יחד2. שניהם מצוותם היא מדברי סופרים3, שניהם מותרים במלאכה4, וכיוצא בזה. ואף-על-פי-כן רואים חילוק ביניהם מן הקצה אל הקצה:

"מגילת אסתר" היא א) (על-ידי בקשת אסתר "כתבוני לדורות", "עם שאר הכתובים"5) אחת מכ"ד ספרי קודש, ואדרבה - למגילת אסתר ישנה מעלה לגבי נביאים וכתובים אחרים, היות ש"כל6 ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידים ליבטל לימות המשיח7 חוץ ממגילת אסתר והרי היא קיימת כחמישה חומשי תורה וכהלכות כו' שאין בטלין לעולם"; ב) מצווה לקרוא את המגילה בפורים (כבקשת אסתר "קבעוני לדורות", "ליום-טוב ולקרייה"8).

מה-שאין-כן "מגילת אנטיוכוס" דחנוכה א) אינה חלק מכ"ד9 ספרי קודש; ב) אין מצווה לקרוא אותה10 - ואף-על-פי-כן בכמה קהילות קדושות קוראים אותה בימי חנוכה, כנ"ל.

חילוק בולט נוסף ביניהם רואים בשמותם: מגילת אסתר נקראת על שם אסתר11 (ולא מגילת אחשוורוש או המן) - שעל-ידה באה ההצלה ונס פורים, ואסתר היא מהנשים צדקניות הכי נעלות, וביחוס "בתה של שרה"12.

לאידך, "מגילת אנטיוכוס" נקראת על-שם אנטיוכוס הרשע (ולא על-שם מתתיהו כוהן גדול, או יהודה המכבי וכיוצא בזה), זה שהביא את הגזירות על בני-ישראל בימים ההם!

ב. ויש לומר הביאור בזה:

מבואר בכמה מקומות13 שהחידוש דחנוכה - ועל דרך זה - בפורים - הוא, הבירור ועלייה של התחתון ביותר, באופן דאתהפכא חשוכא לנהורא, וכידוע - שלפני זה היתה התגברות ביותר של החושך - "נכנסו14 יוונים להיכל" ו"טימאו כל השמנים שבהיכל", והוצרכו להילחם עם "מלכות15 יוון הרשעה"  שרצו "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", ואחר-כך היה ניצחון המלחמה - "מסרת גיבורים ביד חלשים וטמאים ביד טהורים כו'" והנס דפך השמן שדלק שמונה ימים.

ועל-דרך זה היה גם בימי פורים: קודם היתה התגברות ביותר של החושך, גזירת המן הרשע, צורר היהודים, ומאחשוורוש על-שם שהשחיר פניהם של ישראל16, ו"הוא אחשורוש, הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו"16; ועל-ידי המסירות-נפש דמרדכי ואסתר ובני-ישראל בכלל באה ההצלה ונס פורים, שנעשה "ונהפוך הוא"17, עד באופן שאסתר פעלה על אחשוורוש, שיהפוך את הגזירה מרע לטוב.

[חנוכה ופורים שניהם מצוות מדברי סופרים וימים המותרים במלאכה כו' (לא כשאר מועדי השנה (ג' הרגלים) ושבת) - כי אז היא ההמשכה ממדריגה נעלית ביותר שנמשכת בהתלבשות בענייני ומלאכות העולם18, שזה נפעל על-ידי עבודת האדם למטה, ולכן גם קביעת היום-טוב - מדברי סופרים].

ויש לומר שהגם שבכללות זהו תוכן העבודה דשניהם - חנוכה ופורים, יש בזה חידוש בחנוכה לגבי פורים, כפי שרואים זאת בפשטות בהמצוות שקבעו בימים אלה19:

המצוות דפורים קשורות כולן עם ענייני קדושה שיהודי עושה בפנים, בביתו הפרטי ובבית-הכנסת, ובין יהודים (מקרא מגילה, סעודת פורים, הלל והודאה, משלוח מנות איש לרעהו וכו').

את הנס דחנוכה קבעו בהדלקת נרות, שבה מודגשת ההשפעה (גם) בחוץ ברשות הרבים ועד גם על אומות העולם (נוסף להעבודה בפנים, בקדושה) - הן בהמקום דנרות חנוכה, והן בזמן ההדלקה:

מקום הנרות - "מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ" פרסומי ניסא20, כלומר, שנוסף על כך שהוא ובני הבית צריכים לראות את נרות החנוכה, צריכים הם להאיר באופן ש(גם) אלו הנמצאים "בחוץ", ברשות הרבים, יראו אותם.

זמן ההדלקה - "מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק כו' ועד כמה כו' עד דכליא ריגלא דתרמודאי"21, כי עד ש"תכלה רגל מן השוק" (ריגלא דתרמודאי - האנשים האחרונים שמסתובבים בשוק) ישנם עוברים ושבים שרואים את הנרות, ובמילא ישנו בזה פרסומי ניסא22.

כלומר: נרות חנוכה צריכים לדלוק ולהאיר ב"חוץ", ב"שוק", כל זמן שעדיין נמצאים שם אנשים, גם כאלו אנשים הנקראים "תרמודאי" - "שם אומה מלקטי עצים דקים ומתעכבים בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם"23, או "עניים שלאחר שגומרים מלאכתם מלקטים עצים מן ההפקר להתחמם בהם, ומתאחרים בשוק יותר משאר בני אדם"24 - שזה כולל גם אומות העולם.

ובפרט לפי הפירוש (הפנימי) ב"על פתח ביתו מבחוץ", ברשות הרבים ממש, מקום הקליפות, לאהפכא חשוכא לנהורא25, והפעולה דנרות חנוכה היא "עד שתכלה רגל מן השוק כו' עד דכליא ריגלא דתרמודאי" - גם ב"שוק" (טורי דפרודא)26 אצל אלו שהם "תרמודאי", מורדים (תרמוד אותיות מורדת27) בהקב"ה רח"ל, ולא רק כמו ה"תרמודאי" עבדי שלמה28 שאחר-כך נעשו מורדים, אלא גם בהמורדים בה' בין גויים ממש [שהם למטה מטה מעבדי שלמה, שיש להם שייכות לשלמה, מה-שאין-כן גויים. וכמודגש גם בשתי ברכות-השחר השונות - "שלא עשני עבד", ו"שלא עשני גוי"] - אלו שאומרים "אלקא דאלקייא"29, או למטה מזה - "לי יאורי ואני עשיתיני"30 - גם אליהם צריכים להגיע נרות החנוכה.

"עד דכליא ריגלא דתרמודאי", שנרות החנוכה פועלים בהם "כליא" - ביטול וכיליון31, ולא רק של ה"תרמודאי" (מורדים) בכלל, אלא גם ב"ריגלא דתרמודאי", החלק הכי תחתון שבהם (שמורד בה' לא מצד השכל והמידות אלא כמו רגל שאין בה שכל כלל), עד שהם נהפכים: במקום מורדים בה', הם נעשים קשורים עם האור דנרות חנוכה, "נר מצווה ותורה אור"32 - בני-ישראל על-ידי תרי"ג מצוות שלהם ואינם יהודים על-ידי שבע מצוות בני נח, אמונה בה' וכו'.

ג. על-פי הנ"ל מובן החידוש באתהפכא שנפעל על-ידי החידוש שבחנוכה לגבי פורים:

הגם שאף בימי הפורים היה "ונהפוך הוא" (דגזירת המן ומלך אחשוורוש), אף-על-פי-כן קבעו את המצוות דפורים לדורות דווקא בענייני קדושה, ולא בעניין שיש לו השפעה (גם) ב"חוץ" , עד על אומות העולם, שמזה מובן שהחידוש דפורים הוא בעיקר בפעולה דאתהפכא על בני-ישראל - פרסומי ניסא ושמחה הכי גדולה שמתגלה בהם; זוהי אמנם שמחה של אתהפכא - "עד דלא ידע בין ארור המן וברוך מרדכי"33, שהוא לא  יודע את החילוק בין העבודה דעשה טוב וקדושה (ברוך מרדכי) והעבודה דסור מרע, עד לעבודת התשובה (ארור המן), (אבל בעיקר) כמו שהשמחה נמצאת בגלוי אצל בני-ישראל, ובענייני קדושה, לא בענייני העולם;

מה-שאין-כן נס חנוכה קבעו לדורות במצוות הנרות, שצריך להאיר (גם) את ה"חוץ", ב"שוק", עד ה"תרמודאי", המורדים בה', כולל גם אומות העולם34, - שזה מורה שפעולת האתהפכא בזה היא נוגעת (גם), ועיקר (נוסף לההשפעה מזה "על פתח ביתו" בפנים, כפי שמודגש במצוות חנוכה שקשורים עם פנים: הלל והודאה, תפילות וקריאת הנשיאים בחנוכה וכיוצא בזה), גם ההשפעה מבחוץ לתחום הקדושה, ועד גם למורדים בה' ובאומות העולם.

ד. ועל-פי זה יש לומר החילוק בין אופן הבירור דהאומות שנפעל על-ידי חנוכה והבירור על-ידי פורים: אף-על-פי שגם על-ידי הנס דפורים נעשה הבירור והפיכה דמלך אחשוורוש, המושל בכיפה דכל האומות - הרי הבירור היה באופן שהאומות מתבררים על-ידי לשון-הקודש, על-ידי תורה מלמעלה (בדוגמת שמות החול בלשון-הקודש, כמו שאומות העולם דיברו קודם דור ההפלגה, ויותר מזה - בדוגמת לשון ארמי שכתוב בתורה).

ונמצא, שהגם שב"מגילת אסתר" כתובים תיבות מלשון פרס ומדי (החל מהשם "אחשוורוש"), ויתירה מזו - "העתיקוה הפרסיים ונכתבה בדברי הימים של מלכיהם והם היו עובדי גילולים כו'", ולכן "כבוד השם שלא יזכירנו מרדכי במגילה"35 - שזה מורה שמגילת אסתר חדרה גם למטה מטה - אף-על-פי-כן, מגילת אסתר היא אחת מכ"ד כתבי קודש36 (תורה), היות שזה כפי שבירור המטה נפעל על-ידי הקדושה על-דרך הבירור על-ידי לשון-הקודש (או לשון ארמי שבתורה). ולכן אין בזה כוח לפעול את הבירור גם דה"פרסיים" עובדי גילולים, לכן לא יכולים לכתוב את שם הוי' במגילה.

ולכן גם נקראת המגילה על שם אסתר, כי מדובר אודות הבירור שנפעל על-ידי אסתר (קדושה).

מה-שאין-כן חנוכה מגיע גם37 ב"חוץ", ב"שוק", עד גם באומות העולם34 והמורדים בה' (תרמודאי), כמו שהם נמצאים במקומם הם, ובלשונות שלהם (עוד לפני שמתבררים ומתעלים בלשון הקודש), כהכנה וכוח ל"אז אהפוך אל עמים (גם כמו שהם מצד לשון האומות) שפה ברורה גו'"38. ולכן הרי זה מתבטא גם בכך ש"מגילת אנטיוכוס" נקראת על שמו, כמו שקיים במקומו הוא - אנטיוכוס הרשע, ולא כחלק מ(תורה - ) כתבי הקודש (בדוגמת לשונות האומות כפי שהם במקומם, חוץ מלשון הקודש), וגם זה מעלים (על-ידי העבודה דחנוכה) על-ידי זה שמגילת אנטיוכוס (העניינים שמדובר שם) מובאת (בפוסקים) בתורה, עד שבכמה קהילות קוראים אותה בציבור בימי חנוכה.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת וישב, א' דחנוכה ה'תש"נ;
 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תש"נ, חלק שני, עמ' 43-49)

----------

1) פסקי רי"ד סוכה מד,א. שבלי הלקט סקע"ד. ועוד. וראה אנציקלופדיה תלמודית ערך חנוכה עמ' שסא. וש"נ.

2) כמודגש גם בזה שהתחלת נוסח "ועל הניסים" היא בשווה בחנוכה ופורים.

וכידוע ע"פ קבלה - שחנוכה ופורים הם כנגד נצח והוד (תקו"ז חדש צד,ב. שער הכוונות סוף עניין ר"ח ור"ה). תרי פלגי. ועד שיש ב' דעות בזה, איזה מהם כנגד נצח ואיזה כנגד הוד (ראה פע"ח שער מקרא קודש פ"ד. של"ה בסופו (ענייני פורים ומגילה), מס' כנפי-יונה סי' נג).

ולהעיר שהרמב"ם בספרו חיבר הל' מגילה והל' חנוכה בהמשך אחד במניין הפרקים (ובהל' חנוכה פ"ג ה"ג-ד משווה כמה דיני חנוכה לדיני פורים). וע"פ הנ"ל יומתק כי חנוכה ופורים הם תרי פלגי (ראה שיחת זאת חנוכה תשל"ה).

3) ראה רמב"ם שם.

4) טושו"ע או"ח סתר"ע. וראה סהמ"צ להצ"צ מצוות נר חנוכה. תו"א צט,ד.

5) מגילה ז,א. פרש"י אסתר ט,לב. וראה חדא"ג מהרש"א מגילה שם.

6) רמב"ם הל' מגילה ספ"ב. מירושלמי מגילה פ"א ה"ה.

7) וכידוע הביאור בזה (תו"א מגילת אסתר צ,ד. קיט,ב. ועוד), שבטלין לגבי האור הגדול דלע"ל - כשרגא בטיהרא.

8) מגילה שם ובפרש"י.

9) בדיוק כ"ד - כנגד כ"ד צירופי שם אד'.

10) ואפילו לפי הנוהגין לקרות מגילת אנטיוכוס בחנוכה - אין מברכים עליה לפי שאין לה שורש חובה כלל (פסקי רי"ד ושבה"ל שם).

11) ב"ב יד,ב. רמב"ם סוף הל' מגילה. טושו"ע יו"ד סו"ס רפג.

12) אסת"ר פ"א, ח.

13) דרושי חנוכה ודרושי פורים - בתורה-אור, שערי-אורה, מצוות נר חנוכה בסהמ"צ להצ"צ, ועוד.

14) שבת כא,ב.

15) נוסח "ועל הנסים".

16) מגילה יא,א.

17) אסתר ט,א.

18) ראה תו"א וסהמ"צ שבהערה 4.

19) ולהעיר משינוי לשון הרמב"ם, שקריאת המגילה היא "תקנת הנביאים" (ריש הל' מגילה), ואילו מצוות חנוכה - "התקינו חכמים" (הל' חנוכה פ"ג ה"ג). - בפשטות כי אסתר סוף זמן הנבואה - אף שבשניהם כתב (וכללם) שהם מצווה מדברי סופרים (הל' מגילה שם. והל' חנוכה שם בסוף ההלכה).

20) שבת שם ובפרש"י.

21) שם.

22) טושו"ע או"ח הל' חנוכה סתרע"א ס"ב.

23) רש"י ד"ה רגלא - שבת שם.

24) תשובת הגאונים שערי-תשובה סי' רלג. ועוד.

25) ראה תו"א מקץ סד"ה רני ושמחי הב'.

26) ראה אוה"ת חנוכה סד"ה מצוותה משתשקע החמה (תתקמא, ב). ד"ה מצוותה תשל"ח (סה"מ מלוקט ח"ב עמ' כה ואילך) ס"א. וש"נ.

27) עמק-המלך שער קריית-ארבע ר"פ קיא (קח, א). קהלת-יעקב ערך תרמוד.

28) ספ"ק דיבמות (יז,א).

29) סוף מנחות.

30) יחזקאל כט,ג. וראה שם,ט. וראה תניא ספכ"ב. לקו"ש חכ"א עמ' 40 ובהערות שם.

31) אוה"ת שם תתקמב,א. ד"ה הנ"ל תשל"ח שם. וש"נ.

32) ל' הכתוב - משלי ו,כג. ושייך במיוחד לנר חנוכה - רש"י ד"ה בנים שבת כג,ב.

33) מגילה ז,ב.

34) ולהעיר שימי חנוכה הם כנגד ימי הסוכות, ובפרט לדעת בית שמאי שהדלקת הנרות הן בסדר דפוחת והולך כפרי החג (שבת כא,ב. וראה אוה"ת חנוכה דש,ב. שמע"צ עמ' א'תשעה ואילך), שמקריבים אז השבעים פרים כנגד השבעים אומות (סוכה נה,ב. במדב"ר פכ"א, כד). וגם להעיר, שחנוכה היא ע"ש חנוכת המקדש (והמנורה), והמקדש היה מגין על כל האומות, ואילו היו אוה"ע יודעים מה היה המקדש יפה להם כו' היו מקיפים אותו כדי לשומרו כו' (במדב"ר פ"א, ג. ועוד). וראה של"ה (חלק תושב"כ פרשתנו דרוש צאן יוסף בהג"ה). שחנוכה הוא מלשון חינוך, והוא רומז לחינוך העולם (וראה לקו"ש ח"י עמ' 282 ואילך).

35) ראב"ע מג"א ח,ו. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סשל"ד סי"ב (ממרדכי שבת סי' שצו. הובא בט"ז או"ח שם סקי"א): במגילת אסתר אין בה אזכרות מפני שנשתלחה ליכתב בדתי פרס ומדי ולפיכך אין בה קדושה אא"כ כתובה כהלכתה.

36) להעיר שאסתר ברוה"ק נאמרה (מגילה ז,א).

37) כי מובן שזהו בנוסף לפעולת חנוכה בענייני קדושה, וגם בענייני חולין שכבר נעשו על טהרת הקודש (כמו בירור ענייני העולם על-ידי לה"ק), הן על-ידי הדלקת נר חנוכה על פתח ביתו (ובביהכ"נ (שכולם מתכנסים שם) כדאי שתהיה מנורה דלוקה במשך כל המעת לעת, אם אין חשש כלל שישחקו התינוקות), ובפרט על-ידי שאר המצוות דימי חנוכה: קריאת הנשיאים, הלל והודאה וכו'.

38) ראה אוה"ת נ"ך עמ' תתקו. וראה תו"א שבהערה 4. שהתקנה להדליק נר חנוכה בפתח הסמוך לרה"ר מבחוץ דהיינו ברה"ר ממש, כי רה"ר הוא מקום הקליפות לאהפכא חשוכא לנהורא כו' וזהו ונלוו גוים רבים אל ה'.

ניצוצי רבי

"הנה איש פלאות"

רבנו הזקן לא נבהל מהטענה כי חסידיו עושים דברים שהם עדיין לא 'אוחזים' בהם * את הסיפור שרבנו הזקן נהג להתענות משבת לשבת, דחה הרבי, על-פי דברים ששמע מחותנו * על נוסח התפילה, שינויי סגנונות במאמרים, הלכות ומנהגים - בבואנו מחג הגאולה י"ט-כ כסלו

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

במכתב ששיגר הרבי בשנת תש"ו להרה"ח ר' שמעון גליצנשטיין, שכתב את ספר "הרב" על תולדות אדמו"ר הזקן ('אגרות-קודש' כרך ב' עמ' קא-קב), כותב הרבי:

שמחתי בראותי אותו, באשר זה זמן רב שנרגש חוסר בחוברת אשר תספר בסגנון נוח לקריאה על-דבר תולדות אדמו"ר הזקן ואשר יחד עם זה, תיתן מושג אי-שטחי מאישיותו, ותעורר בהקורא את הרצון לדעת יותר פרטים על-דבר תורתו שיטתו ומפעליו.

דמות מופת

להלן ממשיך הרבי וכותב - דברים שמעניקים לנו אפשרות להבחין בייחוד שבספרי אדמו"ר הזקן:

אם היה פרק מיוחד על-דבר ספרי אדמו"ר-הזקן עם תיאור, בשתיים-שלש שורות, תוכן כל ספר, הנה כשהקורא יקרא רשימת הספרים ומוצא בהם: נוסח (בדיוק כל תיבה ותיבה), של סידור התפילה, לוח ברכות-הנהנין (בהלכות ברכות המסורות לכל וכתובות בסגנון המתאים לזה), שולחן-ערוך (ובפרט הלכות נידה וקונטרס-אחרון), תניא (שבחלקו הראשון והג' יכול לשמש, בעיני בעלי המוסר, למופת ספרי מוסר, חלק-ב דוגמא לחקירה, חלק ד' - לאהבת ישראל), תורה-אור וליקוטי-תורה (שיטתו בחב"ד), קונטרס-אחרון שבתניא ולשון כ"ק אדמו"ר נ"ע שבתורה אור (קבלה) - הנה רשימה כזו עם ביאור קצר על-דבר הנ"ל, למרות "יבשותה", מכרזת היא ואומרת: "הנה איש פלאות".

"הלכות" לעומת "הנהגות"

כך כתב הרבי בט"ז באייר תש"ח להגאון החסיד רבי יצחק דובאוו מאנגליה (איגרות-קודש, כרך ב, עמ' שדמ):

בההלכות שבסידור שני סוגים ישנם: א) קונטרסים שלמים שחיבר אדמו"ר הזקן להכניסם בסידור כחטיבה בפני עצמה והם פסקי-דין בקיצור נמרץ בעניינים הרגילים ושווים לכל נפש וצריכים-להיות מצויים גם תחת-יד זה שאין השולחן-ערוך באותו שעה על שולחנו. ונקראים בשם סדר (כמו שכתוב בשער-הכולל פרק א' סעיף ד'), או הלכות. ויש לומר שגם הלכות ברכת-כהנים בכלל זה. ב) הנהגות (ולא דינים) בודדות השייכות לאמירת תפילה או ברכה פרטית (עיין בשער-הכולל שכל הלכות קריאת-שמע צריכות להיות נדפסים בריש הסידור ביחד).

והנה בהגדה לא כתב אדמו"ר-הזקן קונטרס, כי-אם הביא בסידור הנהגות הנחוצות לדעת בשעת מעשה...

דיוק ההשמטות שבתניא

במסכת יבמות (עט,א) נמנו ג' סימנים בבני ישראל "גב"ר" - גומלי-חסדים, ביישנים, רחמנים. ואילו אדמו"ר הזקן בתניא סוף פרק א' השמיט ביישנים. באיגרת של הרבי מיום ב' שבט תש"ח ('אגרות-קודש' כרך ב' עמ' רצג) להרה"ג הרה"ח ר' מרדכי הכהן פערלאוו מבאר הרבי:

אבל מובן על-פי מאמר רז"ל (ביצה כה,ב. נדרים שם עיין שם בחידושי-אגדות [=למהרש"א]) דסימן הבושה אינו דומה להשאר כי נעשה על-ידי מתן-תורה דוקא.

והרבי מסיים:

ומזה נראה עד כמה מדוקדקים גם ההשמטות שבתניא.

"בריא" של הש"ס

"כמדומה שמספרים בשם אדמו"ר הזקן שאמר על עצמו שהוא 'בריא' האמור בש"ס" - כך כתב הרבי ברשימתו מחודש אלול תרפ"ז (נדפס ב'רשימות' חוברת קכ - יצא-לאור לשבת פרשת חיי-שרה תשנ"ח) עמ' 9. לימים, בשנת תשמ"ו ('התוועדויות' תשמ"ו, כרך ב, עמ' 188) - הזכיר זאת הרבי בשם חסידים ("חסידים מספרים שאדמו"ר הזקן העיד על עצמו שהוא במעמד ומצב של 'בריא' דזמן הש"ס") והוסיף: "וכן משמע גם מתוכן הביאור באגרת-התשובה על אתר".

היה נשען על המרפק

כשהיה מקבל אנשים ל"יחידות" היה אדמו"ר הזקן, קודם שהשיב לכל שאלה ושאלה, נשען מקודם על ידו, הימנית או השמאלית - כך רשם הרבי ביומנו מי"ט-כ כסלו תרצ"ג ('רשימות' חוברת קעב עמ' 13) מתוך דברים ששמע מחותנו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ.

סדר אמירת ה'תורות' וכתיבתן

בחודש תשרי תשמ"ב נדפס בהוצאת קה"ת הספר מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב (חלק ב), שבו נכללים מאמרים מהנחות של כ"ק אדמו"ר האמצעי ושל אחיו הרב משה, בני כ"ק אדמו"ר הזקן. כשהכניסו את ה'פתח דבר' לפני ההדפסה אל הרבי על-מנת שיגיהו, כנהוג בדרך-כלל, העיר הרבי בקשר לשינויי הנוסחאות שבהם:

שיש-לומר ששינוי דהנוסחאות שישנם בהמאמרים שבבוך זה וכיוצא-בזה הוא מפני שנאמרו בזמנים שונים בנוסחא שונה.

הרב שלום דובער שי' לוין (ספר 'עבודת הקודש' עמ' קסג) שאל את הרבי: "הרי מדובר כאן בשני ביכלאך שנכתבו באותה שנה על סדר השנה, ואם-כן בוודאי נכתבו באותה שנה לאחר אמירת המאמר באותה פעם, ומכל-מקום ישנם השינויים ביניהם?".

והרבי השיבו:

לא אמרתי שכל השינויים זוהי סיבתם

כמה וכמה מאמרים חזרו עליהם (בחזרה, או בהמשך השבת-קודש והיום-טוב עצמו - על-דרך תורת הבעש"ט שהא' [=האדמו"ר] חזרה עוד-הפעם) ועוד כיוצא-בזה.

להעיר ש"סדר תורה" הוא אמר ד' פעמים אותו העניין.

דברי הצומות

בכמה הזדמנויות ('תורת מנחם', כרך י, עמ' 176. שיחת שבת-קודש פרשת ניצבים-וילך תשל"ה) סיפר הרבי כי פעם אמרו במעמד חמיו - כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ - בהיותו באטוואצק, שיש סברה שרבינו הזקן היה נוהג להתענות משבת לשבת, והיה שובר את הצום בפרוסת לחם בלבד. ואמר כ"ק מו"ח אדמו"ר שלא שמע סיפור זה; ואחר-כך הוסיף, שלפי מה ששמע אודות רבנו הזקן, שאופן עבודתו היתה בדוגמה של מעלה, לא מסתבר סיפור זה, שכן, למעלה ישנו הענין ד"בין הערביים תאכלו גו' ובבוקר תשבעו", וממילא אין מקום לכללות העניין של תעניות וסיגופים. עניין זה שייך רק בתור תיקונים, אבל לא "תמידים כסדרן".

והרבי הסביר:

כלומר: הסיבה שכ"ק מו"ח לא גרס את הסיפור לא היתה בגלל שרבנו הזקן לא היה שייך לסיגופים, אלא מפני שעניינו של רבנו הזקן היה - בירור, זיכוך והעלאה, שעבודה זו קשורה (לא עם עניין הסיגופים, אלא עם) ההנהגה ד"עזוב תעזוב עמו" (כפי שפירש הבעש"ט), וכידוע גם שהבעש"ט כתב לתלמידו בעל התולדות שלא יתענה כיוון שסדר העבודה צריך להיות עם הגוף דווקא.

ה'חיצוניות' תשפיע על ה'פנימיות'

סיפור ידוע הזכיר הרבי במספר הזדמנויות: כשהובאה פעם קובלנה לפני אדמו"ר הזקן על חסידים הנוהגים בדרכי חסידות (אריכות בתפילה, והידור במצוות) בעוד שאינם עומדים באמת בדרגה זו (ועשייתם כך היא 'חיצונית' בלבד ואין הם אוחזים באמת ובפנימיות בדרגה נעלית זו) - נשען כדרכו בעת דבקות וכיוצא-בזה, על אצילי ידיו, והגיב: כך? שיקויים בהם פסק המשנה!... והכוונה להמשנה במסכת פאה בה נאמר (לגבי המחקה בעל-מום: "וכל מי שאינו... ועושה עצמו כאחד מהם - אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם".

בשבת חול המועד סוכות תשכ"א ('שיחות-קודש' תשכ"א עמ' 9-8) הוסיף הרבי ואמר: באחד ממאמריו הקצרים של אדמו"ר הזקן מדובר על מעלת שלושה לבושי הנפש - מחשבה, דיבור ומעשה - וכך נאמר שם:

"הלבושים מכסים על הפנימים, עד שלא יוכר בין טוב לרע כו', כמו איש שוטה, בדיבורים של חכמה שקיבל מחכם, ידמה לכל שהוא חכם גדול, או מעשה הטוב לאדם רע בעצם, ידמה לכל שהוא טוב בעצם כו', כי כוח נמשך בלבושי מחשבה, דיבור ומעשה ליפות את הפנימיות, כמו מכוער מאוד, שהלבושים נאים יפוהו ממש כו' ומהיכן כוח זה בלבושים, נזכר בספר מבוא שערים עניין עמוק כו'"

בפשטות - הסביר הרבי - הכוונה היא שפעולת הלבושים אינה אלא לעיני הרואים בלבד, ותו לא. ואולם מהמשך העניין שם, ומאומרו שיש בזה "עניין עמוק", מובן, שהלבושים אכן משנים את מהות האדם, וסוף-סוף נהיה חכם (מוחין) וטוב (מדות).

"וזה מתאים" - סיים הרבי - "לפתגמו של אדמו"ר הזקן, שבסופו-של-דבר תשפיע הנהגתם של החסידים על מהותם".

סידורו - שווה לכל נפש

"בנוגע לנוסח התפילה - קבע אדמו"ר הזקן נוסח זה מלכתחילה באופן השווה לכל נפש", אמר הרבי להגאון רבי ישראל-יצחק פיקארסקי, בעת שזה בא לנחמו על פטירת הרבנית הצדקנית חיה-מושקא ע"ה ('התוועדויות' תשמ"ח, כרך ב, עמ' 566) והוסיף:

בנוגע לספר התניא - מדגיש בהקדמתו שכותב "לכללות אנשי שלומנו", מה-שאין-כן בנוגע לנוסח התפילה - דבר השווה לכל נפש.

עטיפת הטלית של רבנו בתפילה

בשבת-קודש פרשת וילך תשל"ה, סיפר הרבי בשם חסידים כי רבנו הזקן התפלל כל התפילה - מעוטף בטליתו "כעטיפת הישמעאלים". הרבי הדגיש כי לא שמע דבר זה מכ"ק מו"ח אדמו"ר, ולכן אין ביכולתו להכריע אם אכן כך היו פני הדברים, או לאו; ברם - ציין - כך מספרים חסידים.

"בחינה" במאסר

ברשימותיו מחורף תרצ"ה (נדפסו בחוברת קעט עמ' 13) סיפר הרבי מה ששמע מכ"ק חמיו בשם הצמח צדק, שאמר:

כאשר הביאו את הסבא (אדמו"ר הזקן) לפטרבורג, בחנו אותו בכל החכמות (שבע חכמות), הכניסוהו לחדר מלא ציורים (געמעלדע). אדמו"ר הזקן הביט זמן מה על התמונות, לבסוף הראה על אחת מהן שהיא טובה, בביאורו: אי-אפשר להתהוות יש מאין כי אם על-ידי "אין" באמצעי. והצייר הזה שכח על [=את] עצמו בעת הציור.    

ממעייני החסידות

נרות חנוכה

עלייה מדורגת

הסדר של הדלקת נרות חנוכה הוא שבלילה הראשון מדליקים נר אחד, בלילה השני - שני נרות, וכן הלאה, עד שבלילה השמיני דולקים כל שמונת הנרות. נמצאנו למדים מכך הוראה חשובה בעבודת ה': אין להתחיל מיד עם שמונה נרות, כי זה קשה מדי; אלא בהכרח להתחיל בנר אחד. וגם לאחר שהדליק נר אחד, אינו יכול להדליק ביום השני שמונה נרות, ואף לא שלושה נרות, אלא עליו לצעוד ולהתקדם בהדרגה. רק כך, שלב אחר שלב, יגיע לשמונה נרות. עבודת ה' דורשת עלייה מדורגת והליכה מן הקל אל הכבד. דווקא על-ידי עבודה מסודרת זו זוכים ומגיעים למדרגות נעלות.

(משיחת כ"ק אדמו"ר - בלתי מוגה)

מצווה מאירה

כשם שבטיפה אחת מן הים משתקפת כל השמש כולה (בדיוק כמו בים הגדול), כך יש מצוות פרטיות שבהן משתקפים עניינים כללים של כללות המצוות. עניין המצוה בכלל היא "נר" ו"אור", כדכתיב, "כי נר מצוה ותורה אור". תכונה זו באה לידי ביטוי גלוי באותן מצוות הקשורות בנר ואור בגשמיות, כמו נרות המקדש, נרות שבת ויום-טוב, ועוד.

בנרות חנוכה יש הוספה מיוחדת, שמצוותם היא "על פתח ביתו מבחוץ". הנרות גלויים לעין כל עובר ושב והכול רואים כי הם מאירים את ה'חוץ' כפשוטו. נרות חנוכה מאירים גם את ה'חוץ' הרוחני - חושך הגלות; 'גלות', תרתי משמע - גלות כפשוטה וגלות פנימית (החושך של החטא והיצר-הרע שהוא-הוא סיבת הגלות כפשוטה).

(ליקוטי-שיחות, כרך י, עמ' 282)

על פתח ביתו מבחוץ

נרות חנוכה מזכירים לנו את חובתנו להאיר גם את ה'חוץ' ואת הזולת המשוטט בו. שני עניינים בזה:

א) אין לחכות עד שהחושך יחדור פנימה אל הבית ואז להילחם בו, אלא יש לצאת אל ה'חוץ' ולהאירו.

ב) אינו מדליק נר בביתו לחוד ונר בפתח הבית לחוד, אלא אותו נר עצמו המאיר את ביתו הוא גם שמאיר את החוץ. כלומר - יש להשתדל להביא את זולתו לאותה המדרגה בעבודת ה' ("מהדרין מן המהדרין") שהוא בעצמו אוחז בה. אין אדם רשאי להתנהג בעצמו באופן של "מהדרין מן המהדרין" ואילו עם הזולת יסתפק בעבודה של "כשר בדיעבד"...

(משיחת שבת-קודש פרשת וישב תשל"ז - בלתי מוגה)

מצווה גוררת מצווה

יש השואלים: איך אפשר להיות בטוח שדרך התורה היא הדרך האמיתית?

נרות החנוכה משיבים על כך בפשטות: מטבע האדם שכאשר הוא עובר עבירה הרי הוא מתחרט על כך תוך זמן קצר והדבר נעשה מאוס בעיניו. מנגד, כשעושה דבר טוב מתעורר בו חשק לשוב ולעשותו. זוהי ההוראה מנרות חנוכה - אם הדלקת נר היום, ומחר אתה רוצה להדליק שוב נר, הרי זהו סימן מובהק שאמש עשית דבר נכון וטוב.

(משיחת שבת-קודש פרשת מקץ תשל"א - בלתי מוגה)

ה'שמש'

מקומו של ה'שמש' הוא למעלה משאר הנרות.

הטעם הפשוט הוא 'שאם בא להשתמש ישתמש לאותו נר', או יש לומר: השמש הוא בדוגמת הכהן המדליק נרות המקדש. והטעם הפנימי לזה הוא -  מי שמדליק את "נר ה' נשמת אדם" של חבירו מתעלה לדרגה כזו שהיא נעלית אף מדרגתו  של האדם שאת נשמתו 'הדליק'.

(ליקוטי-שיחות)

הזמן גרמא

"מבצע חנוכה"

מאת הרב יוסף שמחה גינזבורג

בשנים האחרונות הציע כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מספר פעולות1 שמטרתן לחזק את קיום מצוות ומנהגי חנוכה. ועניין מיוחד לזה בארה"ק ת"ו, שבתור 'פלטרין של מלך' זקוקה לאור במיוחד, ולביטול החושך, שישפיע גם "על פתח ביתו (-ארה"ק) מבחוץ" להגנה ושמירה עליה ועל תושביה2.

א) לפעול [וגם הנשים יפעלו בזה, ואדרבה - במיוחד, הן במבצע חנוכה כפשוטו והן בתוכן הפנימי להאיר בכל מקום ב'נר מצווה ותורה אור', אלא שהפעולה בזה צריכה להיות בתכלית הצניעות, גם באופן דמהדרין מן המהדרין, כמובן וגם פשוט3] להדלקת נר חנוכה בכל בית יהודי [ואף לתת להם מנורת-חנוכה במתנה4]. ובמקומות שאין האנשים מדליקים - ישתדלו לכל-הפחות שאשה (או ילדה) תדליק נר חנוכה (אף-על-פי שמכמה טעמים עדיף שידליק איש ולא אשה)5.

ב) כל הגברים, ובכללם גם ילדים רכים, ידליקו חנוכייה לעצמם.

ג) לאסוף את ילדי ישראל - גם אלו שלא למדו מעולם בבית-ספר יהודי - לספר להם את סיפור נס החנוכה, לשמח אותם (רצוי גם בסופגניות וכדומה), ולאפשר להם להדליק חנוכייה. כמו-כן בקשר ליהודים הנמצאים לעת-עתה בבתי-רפואה או בבתי-כלא, והנמצאים בכוחות הצבא והמשטרה - בכל אתר ואתר6 להשתדל שבכל מוצב צה"ל תהיה לפחות מנורת-חנוכה אחת, ושבכל יום ידליק בה חייל אחר. וכן לומר להם דברי תורה עם חלוקת דמי חנוכה, ועדיף שגם החיילים עצמם יאמרו דברי תורה ויחלקו דמי חנוכה, ושתהיה להם קופת צדקה על השולחן או על הכותל4.

ד) להשפיע על החברים והשכנים היהודים להדליק נרות חנוכה.

ה) להשתדל שכל ילדי ישראל, בנים ובנות, יקבלו מעות חנוכה.

ו) מה טוב אשר גם הילדים יתנו מעות חנוכה לחבריהם, והילדות לחברותיהן.

ז) לעורר את הילדים לתת צדקה במשך ימי החנוכה חוץ משבת-קודש, ותמורת זאת יתנו בערב שבת כפליים - גם עבור יום השבת.

ח) לעורר אותם להוסיף בלימוד בכל יום מימי החנוכה מענייני חנוכה אשר בתורה - לכבוד ימי החנוכה.

ט) להדליק7 נר חנוכה בזמנו בברכה במקומות ציבוריים ופומביים, כדי להדגיש העניין ד'פרסומי ניסא'. בכל עיר ועיירה, כפר ומושב, במקום הציבורי והמרכזי ביותר. ואם ישנה אפשרות להדליק גם במקומות נוספים - מה טוב. יש להודיע לנאספים שאינם יוצאים ידי-חובתם בהדלקה זו8, ולעוררם להדליק נר חנוכה בביתו של כל אחד ואחד. כשנאספים במקום לא-יהודים, יש לעוררם על דבר מצוות בני-נח שנצטוו בהן. ומצווה לפרסם עושי מצווה, כולל על ידי פירסום התמונות וכו'.

י) בדומה להדלקת שחרית בבתי-הכנסת - להדליק ללא ברכה גם ביום זאת חנוכה, וכל שכן בשאר הימים, בכינוסים ואסיפות במעמד עשרה מישראל, ובמיוחד ילדים רבים, עם סיפור-פירסום הנס9.

----------

1) רוכזו ב'שבח המועדים' (תשנ"ג) עמ' 98, ונוספו עליהם חלק מס"ג וסעיפים ט-י. אגב, בשנת תשל"ד היתה הוראה שגם ילדים בגיל רך ידליקו נרות חנוכה (ואף הבנות - כהוראת שעה). וראה ב'לוח השבוע' בגיליון זה הערה 17.

2) שיחת ש"פ וישב תשל"ח סכ"ה (הנחת הת' בלתי מוגה, שיחות-קודש תשל"ח ח"א עמ' 303).

3) שיחת מוצש"ק חנוכה תש"מ סכ"ד-כה, ועוד.

4) שיחת ש"פ וישב תשל"ד ס"ה (הנחת הת' בלתי מוגה - שיחות-קודש תשל"ד ח"א עמ' 196).

5) סה"ש תשמ"ז ח"א עמ' 172. וראה גם שיחות-קודש תשל"ד עמ' 237.

6) 'התוועדויות' תשמ"ט ח"ב עמ' 23.

7) סה"ש תשמ"ז ח"א עמ' 190.

הלכה למעשה, מדליקין על ידי יהודי שכבר הגיע למצוות ובברכה, אף שאין זה 'בית הכנסת' שנפסק בשו"ע לברך על ההדלקה בו. וכפי שנהגו בפומבי שנה אחר שנה בהדלקה העולמית ששודרה בסיוע לוויין [ראה סה"ש תשנ"ב ח"א עמ' 189] החל משנת תש"נ במקביל גם בלונדון ובפריז וכו' (שם הדליקו בכיכר העיר) בהוראתו ובהשתתפותו הפעילה של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו.

ולכאורה מתאים הדבר לפי טעם הריטב"א והריב"ש להדלקה בבית-הכנסת, משום פרסומי ניסא בלבד, וכ"ה בשו"ע סי' תרע"א ס"ז (ראה אנציקלופדיה-תלמודית ערך 'חנוכה', כרך טז עמ' רסז), וכמ"ש בשו"ת יביע אומר (ח"ז חאו"ח סי' נז אות ו) ועוד, שאף המברכים במסיבות כנהוג בארה"ק, יש להם על מה שיסמוכו (ולהעיר שגם המחמירין בדין ספק ברכות להקל א"א זאת במקום מנהג).

[ב'כפר חב"ד' גיליון 740 עמ' 76 מובא, שהחנוכייה הגדולה שבשדרה החמישית במנהטן גובהה 9.75 מ' - למעלה מעשרים אמה - ושצורתה וגם גודלה נעשו באישור הרבי, עיי"ש. ויש לברר דיוק הפרטים הללו, כי לכאורה א"א לומר שהוא כדין היכר ע"י ציורים 'אמלתרא', שו"ע אדה"ז סי' שסג סכ"ח - ע' לקו"ש ח"ה עמ' 456 בהערה סד"ה ושלטא. וע"ע].

פעילי המבצע הורגלו לאחרונה להדליק בחנויות ע"י הקופות וכד', ועדיף לברך כשיש שם כבר עשרה (ע' ביה"ל תרע"א ס"ז ד"ה ויש נוהגין, שבמקום צורך די שיגיעו אח"כ, וכ"פ בשו"ת מנח"א ח"ב סו"ס סח. וע' ברמ"א תר"צ סי"ח ובכף-החיים שם), וכשאין עשרה - עדיף להדליק בחלון הראווה. וכ"ז לכאורה גם אם נסגרות החנויות תוך פחות מחצי שעה, ועד"ז בביהכ"נ.

8) סה"ש תשמ"ז ח"א עמ' 172. וגם מזה מוכח להדליק בברכה, כנ"ל בהערה הקודמת.

9) שיחת מוצאי זאת חנוכה תשל"ד ס"ג.

לוח השבוע

הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

יום שלישי
כ"ד בכסלו

בתפילת מנחה אין אומרים תחנון.

הדלקת נר חנוכה:

בבית-הכנסת - החנוכייה בכותל דרום, והנרות מסודרים ממזרח למערב1 (מדליקים אותה גם בבוקר, מיום המחרת והלאה). מקומם גבוה, למעלה מעשרה טפחים2. מדליקים במנחה לפני עלינו, ואין ממתינים לשקיעה אלא ל"פלג המנחה" (היום באזור המרכז: 3:35)3. מתחילים להדליק מצד ימין4. אחר-כך שרים 'הנרות הללו' בניגון הידוע5.

אין אדם יוצא ידי-חובתו בנרות בית-הכנסת, ואפילו שליח-ציבור שהדליקם צריך לחזור ולהדליק בביתו, אך לא יברך 'שהחיינו' בביתו, אלא אם-כן מדליק להוציא גם את בני-ביתו ידי חובתם6.

"כדי להוסיף בהתעוררות דנר-חנוכה, כדאי שתהיה מנורה דלוקה בבית-הכנסת (שכולם מתכנסים שם) במשך כל המעת-לעת,אם אין חשש כלל שישחקו התינוקות"7.

"מהנכון להחזיר עטרה ליושנה - לצייר את מנורת המשכן והמקדש כשקניה באלכסון, כדעת רש"י והרמב"ם, ועל-פי-זה יש מקום לומר שגם החנוכיות8 כדאי לעשות קניהן באלכסון. ולמה לשנות בגוף המנורה שקניה היו ביושר ולא כחצי עיגול"9.

* יש לזכור להדליק נר-חנוכה גם  במקומות ציבוריים, כפי שהנהיג הרבי, ולעשות זאת אחרי פלג המנחה.

הדלקה בבית:

"הציווי 'זה א-לי ואנווהו - התנאה לפניו במצוות'10, כולל בנוגע לחנוכה - מנורת חנוכה נאה11.

בין מנחה למעריב, אחר התחלת השקיעה, מדליקים נר חנוכה. הנשואים - בחגירת אבנט12, אבל בכובע ובלבושים הרגילים, לא באלו של שבת ויום-טוב13.

לשאלת רבים: בכל ערב, אם האב נמצא מחוץ לבית ויחזור בשעה שבני הבית ניעורים, ימתינו לו. אם רואה שיגיע כשהם ישנים, יבקש מאשתו או מאחד הילדים להדליק עבור הבית, ובבואו רשאי להדליק לעצמו אם כיוון שלא לצאת בהדלקתם. אם יודעים הילדים בבירור שהאב אינו מקפיד ומדליקים תוך חצי שעה מצאת-הכוכבים, ידליקו אז. לא הדליקו, מדליק כל הלילה, אם בני-ביתו ניעורים. ואם כולם ישנים, נכון להקיצם ולברך14.

בבית הרב לא היתה ההדלקה ברוב עם, ואדרבה15.

בימינו מחנכים את הבנים להדליק נרות חנוכה מגיל רך ביותר16.

הנהגת בית הרב, שהנשים והבנות (בכל גיל) לא הדליקו נרות חנוכה, אלא יצאו בזה על-ידי אביהן, ואחר כך - בעליהן17.

כשכ"ק אדמו"ר מהורש"ב היה עוזב את ביתו לפני חנוכה, היה מצווה לזוגתו הרבנית שתדליק את החנוכייה בעצמה (אף שאת הברכות היתה שומעת מאחד הגברים)18.

מעמידים את החנוכייה על כיסא, מעל שלושה טפחים (24 ס"מ) - ואין מדייקים שיהיה למעלה משבעה טפחים או סמוך לשלושה טפחים19, אך לא מעל עשרה טפחים (80 ס"מ)20. ה'שמש' קצת למעלה21 מן הנרות22.

"קרה וצריך היה לטלטל את המנורה טפח וטפחיים לקרבה לאדמו"ר כדי שיוכל להדליק הנרות, ואחר-כך היו מעמידין אותה במקומה. ובכל זאת בירך בעצמו והדליק"23.

אין מדליקים נר חנוכה מנר חנוכה אחר, אלא מהשמש או מנר של חול24.

מנהג רבותינו נשיאינו שהיו מדליקים נר חנוכה על פתח אחד החדרים ולא על החלון25, משמאל הנכנס, דהיינו מול המזוזה, לקיים "כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, ונמצא שהוא מסובב במצוות"26.

צריך להדליק את הנרות בבית שבו האדם אוכל בקביעות, ויש להעדיף את מקום האכילה על מקום השינה. ההולך לאכול באקראי בבית חבירו, צריך לחזור לביתו ולהדליק שם27.

מניחים את החנוכייה סמוך לעובי מזוזת-הפתח, בחלל פתח החדר, ואין מדייקים אם הנרות מונחים ממזרח למערב או מצפון לדרום28.

כדאי ונכון שהילדים ידליקו נר-חנוכה בפתח חדרם הפרטי [באם תנאי המקום וכללי הבטיחות מאפשרים זאת], ויש בזה גם מעין חינוך 'מקדש-מעט' שלהם בחנוכה29.

הנרות יעמדו בשורה ישרה ולא בעיגול. כמו-כן לא יהיה נר יוצא ונר נכנס, ולא אחד גבוה ואחד נמוך (הקובע לעניין זה הוא גובה השלהבת). חייב להיות הפסק בין נר לנר, כדי שלא יתקרבו השלהבות זו לזו וייראו כמדורה. כמו-כן יש להרחיק את החנוכיות של בני הבית זו מזו, כדי שיהיה היכר לכל אחת מהן לחוד30.

מדליקים כשהחנוכייה מונחת במקומה, ומשאירים אותה במקומה כל משך הזמן שעליה לדלוק31.

התחלת ההדלקה היא לאחר סיום כל הברכות. מדליקים בשמן זית, וה'שמש' הוא נר-שעווה32. מתחילים להניח את הנרות בקצה הימני של המנורה33.

אמירת 'הנרות הללו' - לאחר גמר כל ההדלקה28.

מתעכבים סמוך לנרות כחצי שעה34.

מדייקים שידלקו הנרות חמישים דקות לכל הפחות35.

נר שכבה בתוך שיעור זמן דליקתו - חוזרים ומדליקים אותו, ללא ברכה28.

אחר שיעור זה - רשאים לטלטל את החנוכייה גם אם הנרות דולקים עדיין28.

אחר שיעור זה - רשאים לעשות מלאכה36 שלא כנגד הנרות, וגם ביום הראשון והשמיני28.

* בימי החנוכה צריכה להיות הוספה מיוחדת גם בלימוד התורה. כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע היה יושב אחרי הדלקת נר חנוכה בסמיכות לנרות, ולומד תורה37.

* יש אומרים שיש לאכול בחנוכה מאכלי חלב וגבינה, זכר לנס שהיה על-ידי יהודית, בתו של יוחנן כהן-גדול38.

* מנהג ישראל (תורה היא) לאכול מאכלים שעשויים בשמן, לזכר נס השמן39.

התוועדות:

מלבד ההתוועדות עם בני הבית והקרובים ביותר (כנהוג אצל רבותינו נשיאינו40), כדאי ונכון שבמשך ימי חנוכה [בכל יום ויום41] יערכו בכל מקום ומקום - בחוג המשפחה42, וכן בבתי-ספר, מקומות עבודה וכו', לפי תנאי המקום והזמן - התוועדויות ומסיבות של שמחה בענייני דיומא43, הן לאנשים, הן לנשים והן לטף, בנים ובנות44 [בכל המוסדות יש להתוועד עם התלמידים לפחות פעם אחת, ובמוסדות שלומדים בהם בחנוכה - להתוועד כמה פעמים. ההתוועדות - בזמן הדלקת הנרות, לומר דבר תורה מעניינא דיומא, ואחר-כך שאחד הילדים ידליק נר חנוכה לכולם. וכן יחלקו אז דמי חנוכה לתלמידים45]. ולספר בהן אודות נס חנוכה והלקחים שיש ללמוד ממנו. תחילה לערוך מסיבה כללית לכל הסוגים, בהשתתפות המשפיע, הרב וכיו"ב, ואחר-כך מסיבה פרטית לכל סוג בנפרד, במירב המקומות, כדי שיוכלו הכל להשתתף. וכן בקשר לילדים46.

דמי חנוכה47:

הרבי הורה להשתדל לתת מעות-חנוכה לילדים [בנים ובנות48, הן קטנים והן גדולים49. וכן היה אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע נותן לבנותיו, גם אחרי הנישואין, וגם לחתניו50] על-כל-פנים פעמיים במשך ימי חנוכה, ומה טוב - מצד התגברות חושך הגלות, כולל ובמיוחד בנוגע להידרדרות מצב החינוך - להוסיף ולהרבות באור וקדושה, ולתת דמי חנוכה גם בכל יום, חוץ מבשבת (גם לא בדבר המותר - גזירה כו') והוספה מיוחדת - כפליים, או ג' פעמים ככה - בליל הרביעי או החמישי51.

הנשואים - יבקשו האיש מהאישה, והאישה מהאיש, וכיוצא בזה בנוגע לזקנים וזקנות52. אלה שלא קיימו מנהג זה בשלמות, ישתדלו להשלים בימים הסמוכים לחנוכה, וכל המקדים הרי זה משובח48.

יש לחלק דמי-חנוכה לכל התלמידים, ואפילו למי שספק אם הוא בגדר תלמיד - ולו על-שם העתיד. ואולי זה גופא יסייע שיתקרבו בהקדם53.

חינוך:

מנהג ישראל54 לשחק ב'סביבון', וידוע מנהג בני-ישראל לכתוב על ה'סביבון' את האותיות נ-ג-ה-ש, ראשי-תיבות: "נס גדול היה שם"55, ובכמה מקומות עורכים 'הצגות' הקשורות עם סיפור פרשת ימי חנוכה, מתחפשים ל'חשמונאים' וכו' [כמובן - ובפרט בקשר לבנות - הכול באופן של צניעות ועל-פי הוראת חכם], וכך ימי החנוכה מסוגלים ביותר לארגון כנסים לילדי ישראל - צבאות ה'56.

צדקה:

נוהגים להרבות בצדקה בימי חנוכה57, ו"אנו מחוייבים בימי חנוכה... גמ"ח בממון וגוף"58. עורכים מגבית של צדקה, וזה הזמן המתאים להשלים את מגביות הצדקה של כל חודש כסלו59, ובפרט ב'זאת חנוכה'60.

בעניין המגביות לצדקה בימי סגולה, הודיע הרבי פעמים רבות, שעל כל אחד ואחד להתעורר ולנדב כדבעי מעצמו, גם בלא שיזכירוהו על כך61.

יום  רביעי,
כ"ה בכסלו, א' דחנוכה

תפילת ערבית:

בחנוכה יורד האבל לפני התיבה62.

בכל זמן שמתפללים בבית-הכנסת, מדליקים נרות בעמוד הש"ץ63.

אין מפסיקים לפני שמונה-עשרה כדי להכריז 'ועל הניסים'64. שכח לאומרו, אם נזכר קודם "ה'" של סיום הברכה, חוזר ומתחיל 'ועל הניסים', ואם כבר אמר "ה'" - אינו חוזר65. בברכת המזון, אם נזכר קודם "ה'" של סיום הברכה, חוזר ומתחיל 'ועל הניסים', ואם כבר אמר "ה'" - אינו חוזר, אך כשיגיע לפני "הרחמן הוא יזכנו"66, יאמר "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי..."67.

תפילת  שחרית:

נוהגים להדליק נר חנוכה בבית-הכנסת (מקומו כבליל אמש) בלא ברכה, לפחות עד אחר התפילה68. גם כעת מדליקים על-ידי שמש69.

בחנוכה יורד האבל לפני התיבה, חוץ מאמירת הלל62. לאחר הלל, חוזר האבל לעמוד, לאמירת חצי קדיש70.

אין לדלג לכתחילה 'ועל הניסים' כדי שיוכל לענות 'קדושה' ו'מודים'28.

לאחר חזרת הש"ץ: הלל שלם (כל ימי החנוכה), חצי קדיש. שלושה עולים לתורה (בפרשת נשא, במדבר ז,א-יז): כהן - "ויהי ביום כלות משה... לחנוכת המזבח"; לוי - עד "מלאה קטורת"; ישראל - עד "נחשון בן עמינדב". מכסים את ספר-התורה ואומרים חצי קדיש. הגבהה וגלילה. וממשיכים כסדר: אשרי, ובא לציון, קדיש תתקבל, בית יעקב71 וכו' עד סיום התפילה.

אין מתענים בחנוכה, אפילו חתן ביום חופתו72.

הדלקת נר שני:

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לא הקפיד להחליף את הפתילות בכל יום73.

בהדלקת הנרות אין מברכים 'שהחיינו' (אלא אם כן זו ההדלקה הראשונה שלו השנה). מדליק תחילה את הנר החדש, משמאל לנר שהיה אמש, וממשיך משמאל לימין (וכן בכל הלילות). אחר הדלקת כל הנרות אומר: "הנרות הללו"74.

יום שישי
כ"ז בכסלו, ג' דחנוכה

בו יצא לחירות אדמו"ר הזקן ממאסרו השני בשנת תקס"א75.

שחרית: כדאתמול. קריאת התורה למנהגנו: כהן - "ביום השני... מלאה קטורת", לוי - "פר אחד... בן צוער", ישראל - "ביום השלישי...", וכיוצא בזה בשאר ימי החנוכה, קורא השלישי את היום  הבא76.

שניים מקרא ואחד תרגום: ביום שישי אחר-הצהרים קוראים את כל פרשת 'מקץ' עם הפטרתה המקורית, וניתן לקרוא היום גם את הפטרת שבת חנוכה77 (או כהנהגת רבותינו, לחזור מחר בבוקר מ'שביעי' עד גמירא עם הפטרת שבת חנוכה78).

* יש לזכור לערוך את ההדלקה הפומבית אחרי פלג המנחה.

מתפללים מנחה ומדליקים נר חנוכה בבית-הכנסת [וטוב שיהיו עשרה בבית-הכנסת בשעת ההדלקה79], ובבית [ראה להלן], ואחר-כך נר שבת80, אבל אין להתפלל מנחה ביחידות לצורך כך81.

היום, מכיוון שמדליקים לפני זמן הדלקת נרות שבת, שהוא מוקדם לפחות בכ-20 דקות מזמן ההדלקה בכל יום, יש להקפיד לצקת יותר שמן, כדי שידלקו הנרות לפחות חמישים דקות אחרי שקיעת החמה (אנשים המדליקים בנרות מוצקים, יש לעוררם שידליקו בנרות גדולים יותר מבכל יום).

היום אין מתעכבים חצי שעה סמוך לנרות82.

* מגש, ואף כיסא או שולחן שהניחו עליו נר-חנוכה, נעשה בכך 'בסיס לדבר האסור', ונאסר בטלטול בשבת. אם יודעים שיזדקקו במשך הערב לשימוש בכיסא, או להזיזו הצידה כדי לעבור שם (ולא רק כדי "שלא ישחקו בו הילדים" וכדומה), קיימות שתי אפשרויות:

א) להניח את החנוכייה על מגש, ויחד איתה להניח שם מבעוד-יום חלה (או גביע-קידוש חשוב), שאז יהיה המגש מותר בטלטול, לאחר שיכבו הנרות, כ"בסיס לדבר האסור ולדבר המותר", עם החנוכייה שעליו, לכל מקום שרוצים, כ"טלטול מן הצד לצורך דבר המותר", והכיסא יתפנה.

ב) להניח את החנוכייה על הכיסא יחד עם חלה כנ"ל. לאחר שיכבו הנרות ויזדקקו למקום-הכיסא, יהיו רשאים לטלטל הצידה, לכל מקום שרוצים, את הכיסא וכל אשר עליו, כנ"ל במגש, והמקום יתפנה83.

----------

1) שו"ע ורמ"א סי' תרע"א ס"ז.

2) פרי-מגדים סי' תרע"ה בא"א ס"ק ב.

3) לגבי מיקום השמש, כתב בכף-החיים ס"ק מא שנוהגים תמיד - גם בביהכ"נ - שהשמש הוא למעלה מן הנרות, ע"פ מהרי"ל שסמך זאת עה"פ "שרפים עומדים ממעל לו". וכן מובא מס' קב-הישר פרק צו, שהשמש הוא דוגמת כהן גדול בביהמ"ק. וראה מנהגים שונים בנטעי-גבריאל הל' חנוכה פ"כ ס"ב-ג וש"נ, והמובא להלן הע' 21.

אלא מברכים מפלג המנחה ואילך, ראה ב"ח ר"ס תער"ב ופר"ח סי' תרע"ט. בשיחות-קודש תשכ"ג עמ' 401, ר"ד מנר ג' דחנוכה, איתא: "כ"ק אד"ש דיבר עם הרש"ל [הרה"ח ר' שמואל לוויטין] על-דבר שבימי חנוכה יתפללו מנחה בשעה 3:30, בכדי שהדלקת נרות בביהכ"נ יהיה בזמן פלג המנחה".

ואכן, ידוע ומפורסם שהרבי דייק מאוד שלא להדליק לפני פלג המנחה, אפילו בימים שהיו כינוסים וכו'. וכ"ה באג"ק כרך י' עמ' רכח. וע"ע 'התקשרות' גיליון עג עמ' 13, ודיוק המסופר  שם - ב'כפר חב"ד' גיליון 740 עמ' 76.

4) שו"ע ואחרונים סי' תרע"ה ס"א. וע"ע שו"ת הצמח-צדק או"ח סי' סז ס"ה, וב'התקשרות' גיליון רעד עמ' 18.

5) ספר-הניגונים ח"א, ניגון נג. בשנים האחרונות ניגנו זאת במניין של הרבי בכל יום מימי החנוכה.

6) רמ"א סי' תרע"א סוס"ז ושערי תשובה שם.

7) סה"ש תש"נ ח"א עמ' 193 הערה 81, נדפס גם בשערי הל' ומנהג או"ח ח"ב סי' רפ (וראה ד"מ תער"ב סוף ס"ק א. אנציקלופדיה תלמודית כרך טז, ערך 'חנוכה', ציון 139. ואולי משום כך נפוץ להדליק בבית-הכנסת, וכן נוהגין בבית-חיינו, בנרות הרגילים, הדולקים זמן רב, ולא בשמן).

8) כמדומה, זהו שימוש נדיר של הרבי (בשיחה מוגהת) במילה מחודשת זו.

9) לקוטי-שיחות חכ"א עמ' 169 והערה 44 [וראה 'התקשרות' גיליון ח"י עמ' 11, שהורה הרבי לצא"ח שבלית-ברירה ניתן לוותר בעניין צורת המנורה (על מטבעות), כיוון שכמה מגדולי ישראל עוד בימי הרמב"ם חלקו עליו בזה, משא"כ בציור הלוחות מרובעות שמפורש בש"ס]. והמדובר כשעושים את החנוכייה קנים בדוגמת המנורה, ובפרט בהדלקות פומביות, אבל אין קפידא לעשות בצורה זו דווקא, ואדרבה רבים מהחסידים בדורות שעברו נהגו להדליק בחנוכייה ללא קנים [עם דופן, ראה לקו"ש ח"ה עמ' 456, ואולי נובע הדבר ממה שהיו מדביקים את הנרות בכותל עצמו ללא חנוכייה, כמבואר בסידור אדמוה"ז], ואף בס' ימי בראשית עמ' 50 נדפס צילום מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, שהדליק בחנוכה תש"י בחנוכייה כזאת. אך הרבי, כששהה לפעמים בספרייה (וי"א שכך נהג גם בביתו) הדליק בחנוכייה פשוטה, ללא קנים וללא דופן. והיו פעמים שהדליק בחנוכייה ללא דופן עם קנים מרובעים, והשמש באמצע בין הנרות.

10) בלקוטי-שיחות חי"א עמ' 241 הוכיח שלפי אדמוה"ז לימוד זה הוא מן התורה.

11) סה"ש תש"נ ח"א עמ' 207 [אף שא"צ כלי, ראה סידור אדמוה"ז, ולקוטי-שיחות ח"ה עמ' 445]. וראה א"ר וברכ"י סי' תרע"ג ס"ג. ולהעיר שהרבי היה מדליק במנורה פשוטה דווקא.

12) ספר-המנהגים. וכן הקפיד הרבי לנהוג כו"כ שנים.

13) ספר-המנהגים. שערי הל' ומנהג או"ח ח"ב סי' רפ. לוח כולל-חב"ד. וכך הקפיד הרבי לנהוג כו"כ שנים.

14) עד עלות-השחר, שו"ע ונו"כ סו"ס תער"ב. בלוח כולל-חב"ד כתב, שאם לא הקיצם - לא יברך. ובמשנה-ברורה שם כתב, שהנוהג להקל ולברך גם כשישנים אין למחות בידו.

15) ראה לקוטי-שיחות ח"ב עמ' 483, ועוד.

16) כך הנהיג הרבי בשנים האחרונות, ראה 'שבח המועדים' (תשנ"ג) עמ' 101, 'התקשרות' גיליון ח"י עמ' 14 הע' 11, וש"נ. ומשתדלים לחנכם עם כל ההידורים (ע' לקו"ש חי"ב עמ' 251).

17) ספר-המנהגים, עיי"ש. לקו"ש חלק ל' עמ' 312. ועל-אף האמור ב'שלשלת היחס' שבראש ס' 'היום יום' מהדורת תשנ"ה עמ' 34, על שנת תשמ"ח (מוגה?), שהרבי "מעורר שכל ילד/ה ידליק נרות חנוכה בפתח חדרו", והכוונה להנדפס ב"משיחות ש"פ וישב, כ"א כסלו" ס"י (סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 162), הנה הרבי נשאל על כך כמה שאלות, ומהן: "האם גם הבנות צריכות להדליק?", והשיב: "יש לעיין ולבדוק בכל מקום לגופו של עניין את התוצאות בפועל, באיזה אופן יוסיפו בחינוך" (שיחת כ"ד כסלו בעת ה'יחידות' לאורחים ס"ו, התוועדויות תשמ"ח ח"ב עמ' 91, בלתי מוגה). ולמעשה, המשיך הרבי לציין את 'מנהג בית הרב' שהבנות אינן מדליקות, גם בשנים הבאות - בסה"ש תש"נ ח"א עמ' 194 הערה 84. וכן בסה"ש תנש"א ח"א עמ' 165 הערה 110. וראה שיחות קודש תשל"ה ח"א עמ' 34. ראה גם אנציקלופדיה תלמודית ערך 'חנוכה', כרך טז עמ' רמח ו-רנב, ובהמצויין שם.

18) לקוטי-שיחות חלק ל' שם. ועיין במשנה-ברורה סי' תרע"ה ס"ק ט.

לכאורה צ"ע, עפ"ד אדמוה"ז (קו"א סי' ערב ס"ק ב, ובכ"מ), שהיודע לברך - לא יתן לאחר לברך עבורו. ואולי הו"ע פרטי שלה, שלא רצתה לברך במקום בעלה, וא"כ אין זו הוראה לאחרות.

19) ספר-המנהגים.

לעניין ג' טפחים ועשרים אמה - נחשב הגובה לפי השלהבת, ולעניין עשרה טפחים - לפי בסיס הנרות, ובכל אופן, לא לפי בסיס החנוכייה (ראה שו"ת מנחת-יצחק ח"ו סי' סה אות ב' וש"נ).

20) שו"ע סי' תרע"א ס"ו.

21) חשוב שהשלהבת תהיה למעלה מזו של שאר הנרות. ראה משנה-ברורה סי' תרעג סק"כ.

22) ספר-המנהגים, שו"ע סי' תרע"ג ס"א בהג"ה ונו"כ.

רבים מאנ"ש אינם מקפידים שיהיה השמש דווקא "ממעל", ומניחים אותו בצד, בנפרד (על גבי פמוט וכדומה, ויש מניחים משמאל למנורה) וי"א שכך נהגו רבותינו.

23) ספר-המנהגים שם. ומשמע, שלדעת הרבי טילטול טפח מהווה הזזה (בשו"ת שצויינה שם לא הוגדר המרחק כלל). וע' 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב ס"ע רי. חו"מ סי' קצח ס"ב.

24) שו"ע סי' תרע"ד ס"א בהג"ה.

25) לקו"ש ח"ה עמ' 456, ועיי"ש.

26) סי' תרע"א ס"ז, לבוש וט"ז שם.

27) רמ"א סי' תרע"ז ס"א, ט"ז ומ"א שם. בעניין פנימיות של ישיבות ומוסדות חינוך, בס' 'חובת הדר' (עמ' קו) כתב שהתלמידים כבני-בית וחובתם מדינא בחדר האוכל, ואם ירצו - יכוונו שלא לצאת בהדלקה שבחדר האוכל ואז ידליקו בברכה בחדר השינה. ובשו"ת אגרות-משה (או"ח ח"ד סי' ע אות ג ויו"ד ח"ג סי' יד אות ה) ומנחת-יצחק (ח"ז סי' מח) כתבו שמן הדין עליהם להדליק בחדר השינה כיוון שרק הוא מיוחד לכל אחד מהם. ועליהם להסדיר תור לשמירה מפני סכנת דליקה ח"ו.

28) ספר-המנהגים.

29) סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 162. וכיוון שמדובר בבית אחד, מדליק בעל-הבית במקום המרכזי, והילדים רשאים להדליק בחדרם, בקל-וחומר מהאמור בהערה 27.

30) דרכי-משה והג"ה סי' תרע"א ס"ד ובאחרונים, וראה אנציקלופדיה תלמודית ערך 'חנוכה' עמ' שלו.

31) שו"ע תרע"ה ס"א, ובמשנ"ב ס"ק ו.

32) ספר-המנהגים, 'שערי הלכה ומנהג' שם, ועיי"ש הטעם.

33) ספר-המנהגים מסידור אדמוה"ז, ושם נסמנו מקורות נוספים.

34) ספר-המנהגים שם, ע"פ האחרונים סי' תער"ב ס"ב. וכדלהלן - יש לעסוק באותה שעה יחד עם בני ביתו בתורה או בשמחה של מצווה.

35) ספר-המנהגים שם, ועיי"ש הטעם. ולמעשה, מדייקים בזה בלא פלוג גם כשמדליקים אחר צאת-הכוכבים, כגון במוצש"ק או כשמדליקים באיחור.

36) מהלשון בספר-המנהגים "עושים מלאכה" (ולא "עושות" או "הנשים עושות") משמע לכאורה שלפני שיעור זה גם האנשים אינם עושים מלאכה, ע' ס' חסידים סי' קכא וס' מהרי"ל עמ' תט. אבל ראה בהשלמה לשו"ע רבנו סי' עת"ר סו"ס ד שהבין שזו רק משמעות, וכשאר הפוסקים שהביאו זאת, גם הוא תלה זאת במנהג בפועל. וכיוון שלא ידוע שנזהרו בזה רבותינו ואנ"ש (הרה"ח רי"ל שי' גרונר, וגם בלוח כולל-חב"ד כתב זאת רק לנשים), ניתן לכל היותר לדייק שהרבי לא שלל מנהג זה (לאלה הרוצים להחמיר על עצמם), אבל לא שעשהו "הוראה לרבים".

מהות המלאכה לא נתפרשה (מלבד איסור כיבוס ותפירה בכף-החיים שם ס"ק ט'), ומסתבר שלא לאסור לפחות מלאכת אוכל נפש וכל מה שמותר בחוה"מ, ע"ד האמור בשו"ע רבינו סו"ס רנא.

37) 'התוועדויות' תשמ"ב ח"ב עמ' 599 ועמ' 618. ובשיחת מוצאי זאת חנוכה תשל"ה ס"ט (מוגה, שיחות-קודש תשל"ה ח"א עמ' 284), שמייד לאחרי ההמתנה ע"י הנרות ישב ללמוד שיעור גמרא.

38) הוספות לשו"ע אדמוה"ז סי' תר"ע ס"ג, מהרמ"א שם.

39) סה"ש תשנ"ב ח"א עמ' 196 הערה 26.

40) היום-יום, כח כסלו. וביאר הרבי, שזה צ"ל לא בדרך אגב, כדי 'לצאת-ידי-חובתו', אלא בהתלבשות ובהכנה מקודם ובסבר-פנים-יפות, שאז יתקבלו דבריו (שיחות-קודש תשי"ח עמ' קלא).

41) לקו"ש כרך כה עמ' 401. וראה התוועדויות תשמ"ו ח"ב עמ' 186 ואילך, ש'שמחה פורצת גדר' של חושך העולם, עיי"ש.

42) כמנהג רבותינו נשיאינו, היום-יום כח כסלו.

43) לנהוג כ'מהדרין מן המהדרין' גם בענין זה, וכמנהג שהביא הרמ"א (תר"ע ס"ב) לומר שירות ותשבחות בסעודות שמרבים בהם (סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 122), כדעת הרמב"ם שימי חנוכה הם "ימי שמחה והלל" (סה"ש תשנ"ב ח"א עמ' 207).

44) "ולהעיר, שענין זה שייך גם למנהג נתינת דמי חנוכה: א) נתינת דמי חנוכה פועלת שמחה. ב) כשמודיעים על חלוקת דמי חנוכה - מתקבצים רבים, וכשמוסיפים בדמי חנוכה, נוספים עליהם" (סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 165 הערה 105).

45) שיחת ש"פ וישב תשל"ד ס"ה (הנחת הת' בלתי מוגה - שיחות-קודש תשל"ד ח"א עמ' 196).

46) ע"פ שיחת ש"פ וישב תשל"ג ס"ב (בלתי מוגה - שיחות קודש תשל"ג ח"א עמ' 209) ושיחת ש"פ וישב תשל"ז סל"א (כנ"ל - שיחות-קודש תשל"ז ח"א עמ' 358).

47) תוכנם - [לא לשמחם בלבד, אלא] עניין החינוך, מתן 'פרס', כ'מיקדמה' לעודדם שיוסיפו יותר בלימוד התורה ('התוועדויות' תשמ"ח ח"ב עמ' 65); להראות שגם הממון נהפך לרוחניות על-ידי שמשמש לעניינים כשרים ובפרט לענייני קדושה (לקו"ש ח"י עמ' 290); ובמיוחד - לחנכם להרבות בצדקה ('התוועדויות' תשמ"ט ח"ב עמ' 63).

48) סה"ש תש"נ ח"א עמ' 210.

49) שם, עמ' 199.

50) סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 163, נדפס גם ב'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב סי' רפג.

כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע נתן גם לנכדותיו, שיחת נר ה' דחנוכה תש"ל (בלתי מוגה) בסופה.

51) לקיים מנהג כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, המובא בהיום-יום, כח כסלו - סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 163, וסה"ש תש"נ ח"א עמ' 194. 'שערי הלכה ומנהג' שם.

52) 'התוועדויות' תשמ"ז ח"ב עמ' 132.

53) אג"ק כרך כא עמ' קצה, וראה קובץ 'היכל מנחם' ח"ב עמ' קצג.

54) גם בבית רבותינו נשיאינו - 'התוועדויות' תשמ"ז ח"ב עמ' 185.

55) ראה בני-יששכר מאמרי חודש כסלו-טבת מאמר ב' (מו,ב). סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 360 הערה 32.

56) 'התוועדויות' תשמ"ב ח"ב עמ' 545.

57) ספר-המנהגים, עיי"ש בהערה, ובלקו"ש ח"ה עמ' 443 בהערות.

58) פרי-מגדים שם, הובא ונתבאר בלקו"ש הנ"ל.

59) 'התוועדויות' תשמ"ו חלק ב' עמ' 204 ועמ' 215.

60) לקו"ש ח"ה עמ' 444.

61) 'התוועדויות' תשמ"ה ח"א עמ' 652, ח"ב עמ' 1169, ח"ג עמ' 1537 ועוד.

62) ספר-המנהגים עמ' 8.

63) ראה בס' 'משבחי רבי' עמ' 48, שהרבי אמר להרה"ח רי"ל שי' גרונר: "בכל פעם כשמתפללים - גם כשאין הש"ץ 'חיוב' - צריכים הנרות לדלוק!". וי"א שבאם אין הש"ץ 'חיוב' מדליקים רק שני נרות.

64) ונהגו לסמן זאת בהכאה על השולחן וכדומה, כמו ב'יעלה ויבוא' ו'טל ומטר'.

65) ובט"ז סי' תרפ"ב ס"ק ג וא"ר שם ס"ק ב כתבו שכל-שכן שמי ששכח בתפילה יאמר קודם יהיו לרצון האחרון "יהי רצון מלפניך שתעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מתתיהו...".

66) סידור יעב"ץ (בהוצאת אשכול ח"א עמ' תסה), שלחן שלמה וערוך השלחן סי' תרפ"ב ס"ג (וכ"מ ביד אפרים וכו' שבהערה הבאה), וכ"כ בקצות השלחן סי' מז בבדי השלחן ס"ק יח כ'מנהג העולם'. וסיים "ומסידור הנוסח שאומרים תחילה 'ונאמר אמן', משמע ששם הוא סיום ברכת הרחמן". וכוונתו כנראה לשלול את המובא בלוח א"י בשם האדר"ת לומר זאת מייד אחר 'אל יחסרנו' שלדעתו שם הוא סיום הברכה (הובא גם בנטעי-גבריאל הל' פורים פרק עה הע' ח), משא"כ לדידן שאין עונים שם אמן, סיום הברכה הוא ב'ונאמר אמן' (כמ"ש באג"ק ח"ז עמ' רכח*. וראה בטור סו"ס קפט "נהגו להאריך בברכת הטוב והמטיב 'הרחמן' בכמה גווני", משמע שטרם נסתיימה הברכה. וראה בשו"ע אדמוה"ז שם סוס"ז), ולכן אומרים שם 'על הניסים'. אלא שהקצות השלחן בעצמו פסק לעיל ס"ב (מחיי אדם מז,א) שיש לענות אמן אחר 'אל יחסרנו', וצ"ע. כן צע"ק מדוע לא נאמר שסיום הברכה הוא ב"ואמרו אמן" שבסוף כל בקשות 'הרחמן', ונסמוך על ה'אמן' שאומרים עליו.

 

*) אבל שם כתב רק שסומכים על אמן זו, ולא דקאי על כל הברכה, דאל"כ מדוע "אין יכול לגזור אומר 'ואמרו אמן'" (בברכת בעה"ב, כדברי שו"ע אדמוה"ז שם ס"ה מהמ"א שם).

 

 

67) רמ"א סי' תרפ"ב ס"א. ובראש-חודש, יקדים לזה 'הרחמן הוא יחדש' משום דתדיר קודם - יד אפרים, משנ"ב וכה"ח שם.

68) פרמ"ג סי' תרע"ה בא"א ס"ק ד.

69) ראה טעמים לזה ב'שערי הלכה ומנהג' שם עמ' רעו.

70) מכיוון שהוא סיום לתפילת שמו"ע, שו"ע אדמוה"ז סי' נה ס"ד.

71) סידור אדמוה"ז אחרי הלל. וראה שער הכולל פי"א סכ"ג.

72) שו"ע ורמ"א סי' תקע"ג. הוספות לשו"ע אדמוה"ז סי' תר"ע ס"ה. לוח כולל-חב"ד.

73) 'התוועדויות' (טו) תשט"ז ח"א עמ' 303, עיי"ש הטעם. בקונטרס 'ברוך שעשה ניסים' חנוכה תשי"א, שבו נדפסו מנהגי חנוכה לראשונה, כתב הרבי: "נהגו שהפתילות יהיו בכל יום חדשות. וי"א דאין חוששין לזה, ואדרבה הישנות נוחין יותר לדלוק. ולע"ע, לא יכולתי לברר מנהג רבינו בזה [משמע שאם יתברר מנהגו, יוכרע הספק]". ולפלא שבס' המנהגים, שנדפס בשנת תשכ"ו, נעתק משם ללא שינוי [ולא ידוע שהכניסו אז את השיחה הנ"ל כלל], למרות האמור באותה שיחה. ומה שהרבי נהג  (עכ"פ בשנים האחרונות) להדליק בפתילות חדשות בכל יום, הנה עד שנת תשמ"ח הכינה את החנוכייה הרבנית או אחד מהמשב"ק בבית, ואח"כ - הר"ר שד"ב גאנזבורג, ולא ידוע אם קיבלו הוראות מהרבי על כך.

74) ספר-המנהגים עמ' 70, מסידור אדמוה"ז ועוד.

75) החופשה השניה בשנת תקס"א היתה נצחון תורת החסידות ודרכי החסידות ביתר שאת ויתר עז מכמו שהיה בפעם הראשונה (בשנת תקנ"ט) - שאז היתה ההלשנה בעיקרה על אדמו"ר הזקן, וההלשנה בשנת תקס"א היתה בעיקרה על תורת החסידות. ספר-המנהגים עמ' 93, מלוח היום-יום עמ' ז, וקונטרס לימוד החסידות פרק ו, עיי"ש בארוכה.

בג' דחנוכה חופשה ניתנה לו להעתיק דירתו למעון פרטי, ואשר יקבע דירתו - באופן זמני - בפטרבורג (רשימת אדמו"ר מהוריי"צ, 'ספר התולדות - אדמו"ר הזקן' ח"ג עמ' 746). ובספר-השיחות תורת-שלום עמ' 84 איתא שיצא בנר החמישי. והשיב כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "ויש לומר, דבשניהם היו ענייני גאולה (גם כפשוטם)" - הובא בלקוטי-שיחות כרך כה עמ' 399 הערה 44.

ואף בגאולתו הראשונה, י"ט כסלו תקנ"ט, היתה שלימות הגאולה (בנוגע אלינו) באופן ש'חזר לבוריו' בימי חנוכה - שהרי ביום ג' דחנוכה חזר מפטרבורג לוויטבסק, כדאיתא בלקוטי-דיבורים עמ' 23 ('התוועדויות' תשמ"ז ח"ב עמ' 95 ועמ' 101).

76)  לוח כולל-חב"ד (שגם בארה"ק מנהגנו כדעת הרמ"א סי' תרפ"ד ס"א, ושו"ת הצמח-צדק או"ח סי' סח), מוגה - אגרות-קודש חט"ו עמ' כה (ופלא שנשמטה ההוראה מספר 'שערי הלכה ומנהג'!) וראה בקבצים: 'אהלי שם' גיליון ג' עמ' ק. 'תפארת מלך' גיליון א, כפר-חב"ד תשנ"ה, עמ' 82, וש"נ.

77) היום-יום ל' סיוון. וראה שו"ע אדמוה"ז סי' רפה ס"ו. 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"א סי' קלב. לוח כולל-חב"ד.

78) 'היום יום' ד' טבת. וראה אג"ק סוף כרך ח"י.

79) לוח כולל-חב"ד.

80) ספר-המנהגים, ראה שם הטעמים לזה.

81) קיצור של"ה הל' חנוכה, וא"ר ר"ס תרע"ט. וכן נהג הרבי אחרי שנת תשמ"ח, כאשר חזר מן ה'אוהל' סמוך לשקיעה: הדליק נר חנוכה, נר שבת, ואחר-כך התפלל מנחה בציבור.

82) היום-יום, כ"ה בכסלו (ומהלשון משמע, שבכל זאת התעכב מעט), ספר-המנהגים.

83) הרה"ג ר' לוי-יצחק שי' הלפרין, ע"פ שו"ע אדמוה"ז סי' רע"ז ס"ו, רע"ט ס"ד, ש"ט ס"ו, שי"א ס"ט (העניין נדון ונתבאר לפרטיו  ב'התקשרות' גיליונות רפג, שפה, שפז, שפט וש"נ).

במקרה של צורך גדול לטלטלו לפני-כן, יעשה שאלת חכם ע"פ המבואר בסי' רע"ז ס"ג.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)