שאלה: האם זו חובה לעשות הכנות לתפילה, כגון טבילה, לימוד חסידות וכדומה?

תשובה: המיוחד במצוות התפילה הוא, שתוכנה הוא עבודת והרגשת הלב - לא רק עשייה או דיבור.

התפילה צריכה להיות קודם-כול בידיעה ובכוונה "דע לפני מי אתה עומד". כדי שתהיה לאדם תחושה זו דרושה תחילה הקדמה, שהיא בלשון הרמב"ם - "שיפנה את ליבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה".

הטבילה מועילה לטהרת המחשבה. כמו-כן יש להתרחק ממחשבות-סרק ומדברים בטלים לפני התפילה. אז יש סיכוי שבשעת התפילה אכן ירגיש האדם שהוא עומד ומתחנן לפני ה'.

הלכה פסוקה ומפורשת קובעת, שקודם התפילה חייב כל אדם לחשוב "מרוממות הא-ל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מליבו". מכיוון שחובת התפילה היא שלוש פעמים ביום, הרי גם דין זה חל לכל הפחות שלוש פעמים בכל יום, וחייבים בזה כל אחד ואחת החייבים בתפילה.

הכנה כזאת משיגים על-ידי הלימוד בתורת החסידות, העוסקת בגדולת הבורא יתברך, בעומק תורתו, בהפלאת נשמות ישראל ובקשר שביניהם. במיוחד מתעצמת הכרה זו כשלומדים את תורת חסידות חב"ד, המסבירה כל עניין במשלים ובדוגמאות הקרובים לליבו של אדם, באופן שהדברים נקלטים בבירור כמו לימוד סוגיה בהלכה. לאחר הלימוד אפשר להתבונן ולחשוב בנושאים שנלמדו, כל אחד ואחד לפי ערכו.

לאחר התבוננות כראוי בתפילת שחרית, אפשר להסתפק בהתבוננות קלה יותר לקראת מנחה וערבית.

מקורות: טושו"ע או"ח סי' א וסי' צח. 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"א סי' מג. לקוטי שיחות יד, 234. טז, 566. כט, 391. קובץ 'היכל מנחם' ג, עמ' רסג.