ראו מי מוכיח
״ויישא משלו ויאמר, מן ארם ינחני בלק״ (במדבר כג,ז). 'מן ארם' – קרא בלעם בלעג – הביאני בלק לייסר ולקלל את ישראל. 'מן ארם', מלאת החטא והזימה, הביאני להטיף מוסר לבני ישראל. וכי לא צחוק הוא?
(המגיד מדובנה)
אז אומרים
״הן עם לבדד ישכן ובגויים לא יתחשב״ (במדבר כג,ט). ״ובגויים לא יתחשב״ – זו מעלה טובה, המבטיחה את קיומו של עם ישראל. אין הוא מתחשב בדעת הגויים, אינו נותן דעתו על מה שהם חושבים ואומרים עליו, ואינו שם ליבו ללעגם.
(הבעש״ט)
חסרונות ביחידים בלבד
״אפס קצהו תראה וכולו לא תראה״ (במדבר כג,יג). כשאתה מוצא חסרונות בישראל, אין זאת אלא ב'קצהו', ביחידים, ולא בכלל ישראל.
(רבי מנחם-מענדל מקוצק)
לחשב את ההעלם
״בואו חשבון״ (במדבר כא,כז). אומרת הגמרא (בבא בתרא עח): "בואו ונחשוב חשבונו של עולם". 'עולם' מלשון העלם והסתר. 'חשבונו של עולם' – ככל שההעלם גדול יותר, יש צורך באור גדול יותר. לכן יש לחשב ולדעת את מידת ההעלם והחושך.
(לקוטי תורה)
אגג – גסות הרוח
״וירם מאגג מלכו״ (במדבר כד,ז). הרשב״ם מבאר: "כל מלכי עמלק נקראים אגג". 'אגג', מלשון 'גג', מורה על הגבהה והתנשאות. לכן נקראו כל מלכי עמלק בשם זה, שכן קליפת עמלק היא גסות הרוח והגאווה – "יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו".
(ליקוטי לוי יצחק)
הלב ער
״כרע שכב כארי״ (במדבר כד,ט). 'כרע שכב' – גם כשיהודי 'ישן' בתרדמת הגלות, הרי הוא 'כארי' – ליבו ער לקב״ה ולתורתו.
(אור התורה)
לא שייך לברכה
לא ייתכן שבלעם ירעיף ברכה למישהו, שכן הוא לא היה שייך לברכה כלל. כל מעיינו היה אך ורק קללה. לכן נאמר ״אשר תברך מבורך״ (במדבר כב,ו) – מעצמו, מכבר.
(רבי מיכל מזלוצ'וב)
מלאך רע עונה אמן
מה שמצאנו שבלעם בירך את ישראל וברכותיו נתקיימו – אין הכוונה שהברכה באה מבלעם עצמו, שכן בלעם לא היה שייך לברכה. אלא הברכה כבר ניתנה מהקב״ה, ורק היה צורך שתצא גם מפיו של אותו רשע, בבחינת ״מלאך רע עונה אמן״.
(אדמו"ר האמצעי) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
