מדורים נוספים
	פתח דבר
	פרשת חוקת / בכוחו של משה
	"בטח יודיע לי"
	בכוחנו לפעול ש"לא יעזוב צאן מרעיתו"
	רואים שזה סוף זמן הגלות
	רועה ישראל
	הלכות ומנהגי חב"ד
	נסיעה לרבי
	מקורות
	עת לדעת

41)  לפי שו"ע אדה"ז סי' קי ס"ד-ה. שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קסז. פסקי תשובות סי' קי אות ה ובהע' 38.

42)  ראה אשי ישראל פ"נ הע' ד*. שו"ת רבבות ויובלות ח"ב סי' קב. ועוד.

43)  ראה אגרות קודש ח"כ ע' פב. שיחת י"ב תמוז תשכ"א (תורת מנחם חל"א ע' 106).

44)  ראה סידור אדה"ז שם. היום יום י"ט תמוז, ומשם בספר המנהגים ע' 23. שער הכולל פי"ב סק"ב. וראה סידור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות על אתר הע' 5. וש"נ. קונטרס הלכות השכיחות בטיסה שם הע' 51.

45)  שבשעת הדחק יכול להסתמך על דעת הפוסקים שהשירותים שבזמננו, שהצואה שבו נשטפת באסלה והוא נקי, אין לו דין בית הכסא - ראה פסקי תשובות סי' קס סקי"ט ובהע' 75. וש"נ.

ומש"כ שישפשף ידיו וינגבם בחוץ – היינו להדעות (ראה משנה ברורה סי' ד סק"מ. קצות השולחן סי' ב בדי השולחן סקכ"ט. אבל ראה סדר ברכת הנהנין לאדה"ז פי"ג סי"ז ובביאורי הרב גרין והרב אלאשוילי על אתר. ואכ"מ) שעצם הכניסה לבית-הכסא גם ללא עשיית צרכיו יש בה משום רוח רעה וצריך ליטול ידיו, ולפ"ז ביוצאו אף מבית הכסא של זמננו יצטרך ליטול ידיו שנית, אלא שכתבו אחרונים (ראה המובא בפסקי תשובות סי' ד סקי"ט) שדי בכך שכשהיד רטובה ומשפשפה ומנגבה בחוץ, שמועיל בזה גם להעביר הרוח רעה הנ"ל. ומה שהעיר בהלכות השכיחות בטיסה הע' 58 מהזהירות שלא לקחת מים לנטילת ידים משירותים – הלא שעת הדחק שאני. 

46)  ראה תפלה כהלכתה פכ"ז סכ"ה. פסקי תשובות סי' נח אות ד. וש"נ. וראה מה שסיכם בהלכות השכיחות בטיסה הע' 61 לענין זמני התענית כשיוצא ומתארך זמן התענית בהתאם לזמנים שבטיסה.

יודגש כי לסיבה זו אין לקבוע את זמני היום לפי מה שרואה מחלון המטוס, שכן הזמן יכול להיות שונה מהשעה שעל הקרקע, ולכן חשוב להתעדכן בזמנים אלו במדויק, ובפרט שכאמור יש אמצעים טכנולוגיים המחשבים זאת.

47)  אהלך באמיתך פ"ב סי"ג. וראה עוד בהמצויין בהלכות השכיחות בטיסה הע' 76.

48)  ראה ספר השיחות תרצ"ו בתחילתו.

49)  ראה שו”ע אדה״ז סי' מז ס"ט. סידור אדה״ז סדר ברכות השחר. קצות השולחן סי' ה בדי השולחן סקי"ד-טו. קצות השלחן-הלכה למעשה ע' קיט ואילך. לוח כולל חב״ד בימי הסליחות. הלכות השכיחות בטיסה הע' 83. אבל ראה דובר שלום הערות בשו"ע אדה"ז ע' מא ואילך. והאריכו בזה בקבצים ואכ"מ.

50)  אגרות קודש ח"ג ע' ד. היכל מנחם ח"ב ע' ריג.

51)  שכן הטבילה שייכת להתקדשות לעבודת יומו, כמו הכהנים בבית המקדש, שהיו טובלים לפני עלות השחר לתרומת הדשן ובזה נטהרו לעבודת היום.

52)  ראה אגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ ח"ב ע' קמב. אגרות קודש כ"ק אדמו"ר ח"ט ע' רנג.

53)  לפי שו"ע אדה"ז סי' צד ס"ה.

54)  לפי שו"ע סי' פט ס"ט.

55)  אבל לא יעמוד במקום שודאי יפריעוהו כגון במעברים, וכן לא ינסה לעמוד בצפיפות ליד כסאו באופן שלא יוכל כלל לכוון בתפילתו.

56)  לפי שו"ע הקצר פ"ל ס"ד. תפלה כהלכתה פ"ז ס"כ ואילך.

57)  והיינו כשיש טפח מגולה, אולם כשהשיער מגולה יש מקום להקל בזמננו – ראה משנ"ב סי' ע הסק"א-ב ובפסקי תשובות על אתר. וש"נ.

58)  ראה שו"ע אדה"ז סי' עה ס"א. ולענין אם מועילה עצימת עיניו – הנה דעת הצמח צדק בחידושים על הש"ס ברכות פ"ג משמע דמהני, וראה גם אגרות קודש חי"ד ע' נב. הלכות השכיחות בטיסה הע' 62.

ושם העיר לנכון שכהאמור בפנים כן יש לנהוג גם כשמתפלל וכנגדו יש מסך של סרטים (וה"ה לכאורה לשאר ציורים כגון מפת הטיסה וכדו') לפי המבואר בשו"ע אדה"ז סי' צ סכ"ב.

59)  ראה דעות הפוסקים בזה שנסמנו בפסקי תשובות סי' ריט סק"ד. לקוטי שיחות חי"ב ע' 152. ספר המנהגים ע' 14 בשוה"ג. שלחן מנחם ח"א ע' שמז.

60)  ראה התקשרות גל' תרסו ע' 17. גל' תשא ע' 15, שכך הורה כ"ק אדמו"ר.

61)  לפי סדר ברכת הנהנין לאדה"ז פי"ג ה"ה.

62)  לפי סדר ברכת הנהנין שם ה"ב.

ליקוט מנהגי ברכת הגומל בקריאת התורה – ראה ילקוט מנהגי חב"ד, מנהגי קריאת התורה הנדפס בסוף 'חמשה חומשי תורה – חומש רש"י', 'חזק' תשע"א, סקע"ד ואילך. וש"נ.

63)  לפי סדר ברכת הנהנין שם ה"ה.

64)  כ"ה בסדר ברכת הנהנין שם.

65)  וכמ"ש בשערי אפרים שער ד סכ"ז כתב שמנהג העולם להמתין לקריאת-התורה גם אם יעברו שלשה ימים. אבל ראה בהלכות השכיחות בטיסה הע' 97 שדעת כ"ק אדמו"ר לא היתה נוחה מהתפשטות מנהג שכזה כנגד המפורש בשו"ע אדה"ז (ראה מאוצר המלך ח"א ע' 239). אולם יש לחלק, שהנידון באותו המענה הוא משמיעת המגביה את ההפטרה שהוא חובה לדעת אדה"ז (סי' רפד סי"א) ואילו ברכת הגומל בתוך ג' ימים ללא המתנה לקריאת התורה הוא בגדר הנהגה הנכונה ("נכון") לכתחילה, ולכן יש כאן מקום יותר להסתמך על מנהג העולם להמתין לקריאת-התורה. ולהעיר משיחת יו"ד שבט תשכ"ג (תורת מנחם חל"ו ע' 134 ואילך).

66)  אגרות קודש ח"ד ע' רס. ספר המנהגים ע' 14.

67)  אף שבסדר ברכת הנהנין שם ה"ג מבואר שמחויבות בברכה זו כאנשים, בפועל המנהג שאינה מברכת הגומל, מלבד מה שיש אומרים שמברכת אחר הלידה (ראה אסיף מנהגים והנהגות לחסידי חב"ד – מעגל החיים פ"א סכ"ב ואילך. וש"נ). ולהעיר מלשון אדה"ז שם: "ולכן כל אשה יולדת" כו', משמע שאינה מברכת אלא אחר לידה. וראה ביאור הרב אלאשוילי על אתר, וכדעת שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ד אות לא ושו"ת ציץ אליעזר חי"ט סי' נג. ועוד.

68)  ראה שיחת ש"פ האזינו תשכ"א (תורת מנחם חכ"ט ע' 19 ואילך).

69)  שם.

70)  ראה אגרות קודש ח"ט ע' קיז. שיחת ש"פ האזינו תשכ"ח (תורת מנחם חנ"א ע' 37 ואילך).

71)  ראה בהרחבה שו"ע אדה"ז סי' שג סכ"ג.

72)  הבא לקמן משולב ממנהגי ההשתטחות על קברים בכלל והנהגות כ"ק אדמו"ר בהליכתו לאוהל כ"ק אדמו"ר הריי"צ. וראה בכ"ז התקשרות גל' תרעג. אסיף מנהגים והנהגות לחסידי חב"ד – מעגל החיים פל"ט ס"א. מדריך לדיני שמחות (הרב לוי יצחק גרליק שי', מהדורת תשע"ח) פפ"ח-ט. וש"נ.

73)  ראה אגרות קודש חי"א ע' שז. חכ"ד ע' שלח. ולהעיר מרשימת דברים ח"א ע' שכו. וראה בהרחבה חקרי מנהגים (מהדורה חדשה) ח"ד סי' קכא. מדריך לדיני שמחות פפ"ט ס"ב.

74)  ספר-המנהגים עמ' 96. אגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ ח"ו עמ' רפב. והכוונה שמקפידים לשתות ולא רק שאין נמנעים מכך. וראה עוד התקשרות גל' תקפה ע' 16. גל' תשג ע' 19 הע' 25.  

75)  בהבא לקמן ראה בהרחבה 'ליקוט בענין הכתיבה לרבי', שיצא לאור ע"י ועד תלמידי התמימים העולמי, כפר חב"ד תשס"ט ובהמצויין שם. וראה גם מדריך לדיני שמחות שם ס"ב-ג ובהערות. וש"נ.

כאמור, המובא להלן בפנים אינן אלא ההנהגות הנפוצות בכתיבת הפ"נ אולם ישנם הוראות והנהגות נוספות, ועל כל אחד להתייעץ עם המשפיע שלו כיצד לנהוג.

76)  ראה מנהגי מהרי"ל הל' תענית אות יח, הובא בבאה"ט סו"ס תקפא.

77)  ראה אשכבתא דרבי ע' 107. וראה המובא במדריך לדיני שמחות שם הע' 11.

78)  וכך נהג כ"ק אדמו"ר.

79)  וה"ה למעוברת בחודש התשיעי להריונה. וראה להלן לגבי כניסת מעוברת לבית החיים בכלל.

80)  ראה ימי בראשית ע' 235.

81)  שם. התקשרות גל' תרעג שם.

82)  ראה טהרה כהלכה פי"ד סק"ל. ובמדריך לדיני שמחות שם ס"ו הביא בשם הרב זלמן שמעון דבורקין ע"ה, שבכה"ג תעמודנה בפרוזדור שליד הקברים.

83)  ראה המובא בנטעי גבריאל, הל' אבלות ח"ב, פפ"ד ס"ד.

84)  לפי נחמו עמי פל"ג ס"ח. מדריך לדיני שמחות פפ"ח ס"ד.

85)  כך נהג כ"ק אדמו"ר (והיה נוקש ב' נקישות). וראה תורת מנחם – רשימת היומן ע' רסו.

86)  כ"ק אדמו"ר, ברוב הפעמים, לא היה מסיים את אמירת ה"מענה לשון" על האוהל, אלא מיד אחרי קריאת הפ"נ היה מדלג עד מזמור קיט, ודילג עד ה'יהי רצון' שמתחיל תיכף אחרי ה'זוהר' שם, וסיים עד אחרי 'אנא בכוח', והיה גומרו בדרך חזרה לבית חיינו – מדריך לדיני שמחות פפ"ט סי"א. התקשרות שם. 

87)  בהתקשרות שם, שהיה מקיף פעם אחת. אבל במדריך לדיני שמחות שם סי"ב כתב בשם הרב יהודה לייב גרונר שי', שהיה מקיף ג' פעמים.

88)  התקשרות שם. וראה מדריך לדיני שמחות שם סי"ג ובהמצויין שם.

89)  ראה מדריך לדיני שמחות שם פרק צ', ושם שכ"ק אדמו"ר היה נוטל ידיו רק כשהיה חוזר מהאוהל לבית חיינו והיה הולך כשידיו פרושות ולחות כשהם מוגבהות עד כנגד גובה הלב ונכנס לחדרו הק', ושם היה מחליף הנעליים מנעלי הבד ונוטל ידיו פעם נוספת ומנגבם, ולאחר מכן היה נכנס לתפלת המנחה.