נושאים נוספים
	פרשת שלח | למקום רחוק
	ברצון שניהם
	לשמור על השליחות של משה
	תיכף ומיד ממש נכנסים לארץ!
	"מצווה בו יותר מבשלוחו"
	רחמנות ומניעת הפסד
	פרשת שלח
	הלכות ומנהגי חב"ד

שיעור היומי¹ ברמב"ם הוא – שלושת הפרקים הראשונים דהלכות מלווה ולווה.

בפרק א הלכה ב כותב הרמב"ם: "כל הנוגש העני והוא יודע שאין לו מה יחזיר לו, עובר בלא תעשה, שנאמר² לא תהיה לו כנושה". ומוסיף, "ומצוות עשה לנגוש את העכו"ם ולהצר לו שנאמר³ לנכרית גוש, מפי השמועה למדו שזו מצוות עשה". וכן כותב במניין פרטי המצוות דהלכות אלו – "ליגוש את העכו"ם".

וצריך להבין:

גם בנוגע לאומות העולם – מצינו כמה פרטי דינים על דבר ההנהגה במדת החסד והרחמים כו' ולדוגמא: "מפרנסין ומכסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל"⁴, וכיוצא בזה (ועל אחת כמה וכמה בנוגע לחסידי אומות העולם שקיבלו שבע מצוות בני נח, אלא, שעניין זה כותב הרמב"ם לאחרי זה, בהלכות מלכים⁵), שכן, "אין האכזריות והעזות מצויה אלא בגויים עובדי עבודה זרה, אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה... רחמנים הם על הכל"⁶.

ועל פי זה, דרוש ביאור והסבר במה שכתב הרמב"ם "ומצות עשה לנגוש את העכו"ם ולהצר לו" – דלכאורה, כיצד יתאים הדבר עם החיוב להתנהג במדת החסד והרחמים?!

וכמו כן דרוש ביאור והסבר בנוגע להלוואה בריבית – כמו שכתב הרמב"ם בהלכות שלאחרי זה⁷: העכו"ם וגר תושב לווין מהן ומלווין אותן בריבית, שנאמר לא תשיך לאחיך, לאחיך אסור, ולשאר העולם מותר. ומצוות עשה להשיך לעכו"ם שנאמר לנכרי תשיך, מפי השמועה למדו שזו מצוות עשה".

וצריך להבין: בשלמא מה ש"לשאר העולם מותר" – הרי זה משום שדרך העולם ללוות ולהלוות בכדי להרוויח כו', והלווה משלם את הריבית מרצונו הטוב, אבל אינו מובן מהי ה"מצוות עשה להשיך לעכו"ם"?!

ויש למר הביאור הביאור בזה:

הסיבה לכך שלא זו בלבד שמותר להלוות לנכרי בריבית, אלא "מצוות עשה להשיך לעכו"ם", היא⁸ - כדי שלא לגרום הפסד ממון לישראל, דמכיון שיש אפשרות להרוויח ממון על ידי הלוואה בריבית (כדרך העולם), אין להחמיץ הזדמנות כזו, שהרי התורה חסה על ממונם של ישראל⁹, ולא עוד, אלא שעניין זה הוא גם בגדר דבל תשחית¹⁰.

אלא, שבנוגע לישראל – ישנו ציווי בתורה "לא תשיך לאחיך", מה שאין כן בנוגע לגוי – מכיון שאין איסור בדבר (מלבד הגבלות מסויימות שהטילו חכמים מפני הגזירה "שמא ילמוד ממעשיו ברוב ישיבתו עמו"¹¹), הרי זה בגדר דבל תשחית, כנ"ל.

ועל דרך זה מובן בנוגע לציווי "לנכרי תגוש", היינו, לאלצו לפרוע את החוב בזמן, ולא להרוויח לו את זמן הפרעון – שטעם הציווי הוא כדי שלא לגרום הפסד ממון¹², שכן, על הרווח זמן הפרעון משלמים ממון, "אגר נטר"¹³.

(משיחת שבת פרשת וישב תשמ"ז.

תורת מנחם התוועדויות תשמ"ז ח"ב עמ' 113, 119. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

________________________________

1)    ביום הש"ק י"ט בסיוון ה'תשע"ט (המערכת)

2)    משפטים כב, כד.

3)    פרשת ראה טו, ג.

4)    רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק י הלכה ה. הלכות מתנות עניים פרק ז הלכה ז.

5)    סוף פרק ח.

6)    רמב"ם הלכות עבדים בסופן.

7)    ריש פרק ה.

8)    ראה גם ליקוטי שיחות חלק יב עמ' 115 ואילך.

9)    ראש השנה כז, א.

10)  רמב"ם הלכות מלכים פרק ו הלכה ח ואילך.

11)  הלכות מלווה ולווה פרק ה הלכה ב.

12)  לשון הרמב"ם הוא, אמנם, "לנגוש ולהצר לו", אבל, בהכרח לומר שאין הכוונה "להצר לו" סתם, שהרי זה היפך ההנהגה דמדת הרחמים כו', כי אם, שלא יהיה לישראל הפסד ממון גם אם לצורך זה צריך "להצר לו". ואכן, הלשון עדיין דחוק, וצריך עיון.

13)  בבא מציעא סג, ב.