חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:38 זריחה: 6:29 כ"א באלול התשע"ט, 21/9/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 934 - כל המדורים ברצף

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 934, ערב שבת פרשת וישלח, י"ג בכסלו ה'תשס"ה (26.11.2004)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

להגיע אל האור הפנימי

צימאון אדיר מקיף היום את העולם – צימאון לרוחניות, לדברים שמעבר להיבט החומרי. לאמיתו של דבר, החסידות נתנה מענה לצורך הזה כבר לפני מאתיים וחמישים שנה

העולם בימינו הגיע לפסגות גבוהות של ידע מדעי והתפתחות טכנולוגית. אנחנו מבינים כיום לאין-ערוך יותר מבדורות הקדמונים את מבנה הבריאה וכיצד עובדים הדברים. אולם דווקא כשאנו מתפוצצים מרוב ידע, גוברת התחושה שבעצם איננו יודעים. אנחנו יודעים איך פועלת מכונית משוכללת, אבל איננו יודעים לאן היא צריכה לנסוע. אנחנו מבינים את התהליכים המתחוללים בגוף האדם, אבל לגמרי לא ברור לנו מה תפקידו בעולם.

זה הרקע לצימאון האדיר שמקיף היום את העולם כולו – צימאון לרוחניות, לדברים שמעבר להיבט החומרי. רבים – גם מקרב אומות-העולם – חשים שהתשובות טמונות בתורת הנסתר היהודית (ומכאן גם הניצול של גורמים מסויימים המשווקים 'קבלה' בגרוש). לאמיתו של דבר, החסידות נתנה מענה לצורך הזה כבר לפני מאתיים וחמישים שנה.

לא "אסור וזהו"

החסידות מסבירה, שבדורות האחרונים חובה לעסוק בלימוד מעמיק של פנימיות התורה משני טעמים עיקריים: האחד - הואיל ואנו מתקרבים לימות המשיח, שבהם "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" (כלשון הרמב"ם בסיום ספרו) - הרי ההכנה לזה היא על-ידי הרחבת הדעת וההבנה בגדולת הבורא, ככל שידנו משגת. השני - הואיל ובעולם יש הרחבה עצומה של חכמה וידע, אי-אפשר להישאר עוד ברמה של אמונה בלבד, אלא צריך להרחיב את הדעת גם בענייני האמונה ובידיעת הבורא.

דבר זה מבוסס על מה שכתוב בספר הזוהר, שבמאה השישית לאלף השישי יתגלו מעיינות החכמה העליונים ומבועי החכמה התחתונים. החכמה העליונה - זו חכמת התורה, החכמה התחתונה - היא חכמת העולם. ואכן, בתקופה זו חלו שתי מגמות מקבילות: מצד אחד נתגלתה תורת החסידות, שהביאה עמה גילויים מופלאים של החכמה העליונה, פנימיות התורה; ומצד שני, החלה ההתפתחות המדעית העצומה (ואחד הביטויים שלה - תנועת ההשכלה).

שתי החכמות הללו ירדו במקביל, זו לעומת זו. שכן רק על-ידי ההרחבה בחכמת התורה, היא תורת החסידות, אפשר להתמודד מול שפע החכמה שהציף את העולם. החסידות היא התרופה לחכמות החיצוניות, והיא גם מדריכה אותנו איך להשתמש בכל הישגי המדע בצורה נכונה, כדי שישרתו את עבודת ה'. בלא החסידות היינו חשופים למתקפה עזה של חכמות העולם, וספק רב אם אפשר היה לצאת ממתקפה זו בשלום.

הכנה לימות המשיח

ואכן, רק לאחר ששולם מחיר יקר חדרה בקרב הורים ומחנכים ההכרה, שאי-אפשר עוד להסתפק בדרך החינוך של הדורות הקודמים, כאשר אמרו לילד: "אסור וככה זה", אלא חייבים להסביר לו היטב את טעמם של דברים. כיום מושם דגש רב יותר על לימוד רציני של יסודות האמונה, והתוצאות ניכרות היטב.

ההיסטוריה של הדורות האחרונים מוכיחה הוכחה חד-משמעית, כי מי שזכו להבנה והשגה בתורת החסידות, הבינו מהי תורה ומהי מטרת המצוות, קיבלו מושג-מה על תפיסה נכונה של גדולת הבורא - עמדו ביתר קלות מול פיתויי העולם מחד, ומול רדיפות וקשיים מאידך.

על האור המופלא הזה אנו מודים לה' בחג-הגאולה י"ט בכסלו. זה יום של שמחה והודיה לה' לא רק על שחרורו של אדמו"ר הזקן ממאסרו, אלא על האישור שניתן בשמים לגילויה של תורת החסידות ולהפצתה בקרב כל תפוצות ישראל. נאחל אפוא איש לרעהו, כמנהג חסידים:

"חג שמח! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו".

בציפייה לגאולה

"צריכים רק 'לפקוח את העיניים', ואז רואים שנמצאת כבר הגאולה האמיתית והשלמה בפשטות, וכל בני-ישראל, 'בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו', מוכנים בכל הפרטים ופרטי הפרטים 'לגשת ולהסב אל השולחן'" (הרבי מליובאוויטש, י"ט בכסלו תשנ"ב)

יש חדש

התוועדויות חג-הגאולה

ביום רביעי בערב ייפתחו ההתוועדויות החסידיות המסורתיות לרגל י"ט בכסלו, חג הגאולה של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל ה'תניא' והשולחן-ערוך, ממאסרו לפני מאתיים ושש שנים. התוועדויות וכינוסים ייערכו אי"ה על-ידי בתי-חב"ד ובתי-כנסיות חב"ד ברחבי הארץ והעולם. ועד כפר-חב"ד מזמין את הציבור הרחב להתוועדות המרכזית הגדולה,  ביום חמישי בערב, בבית-הכנסת 'בית-מנחם' בכפר-חב"ד, בהשתתפות הרבנים המשפיעים ואישי-ציבור נכבדים.

ברשתות הרדיו הדתיות יהיו בע"ה שידורים מיוחדים לרגל חג-הגאולה, ובמקצתן אף התוועדויות חסידיות משודרות.

שבת עם חב"ד

תכנית מיוחדת של שבת עם חב"ד תתקיים בע"ה בשבת חנוכה, פרשת מקץ, כ"ז-כ"ט בכסלו (10-12 בדצמבר) במלון ניר-עציון, לרגלי הכרמל. את השבת מארגן בית-חב"ד המרכזי בבאר-שבע והיא תעסוק בין השאר בנושא הדלקת האור הפנימי. מספר המקומות מוגבל וכל הקודם זוכה. לפרטים: 08-6233197 או 052-8814124.

סמינריון לנשים

מכללת "אור חיה" לנשים  בירושלים מארגנת סמינריון חנוכה במירון, בימים ראשון ושני, כ"ט בכסלו וא' בטבת. הנושא המרכזי: סודה של הנשמה.שיעורים והרצאות, סיורים לקברי צדיקים, התוועדות לתוך הלילה, והתבוננות בטבע הקסום בהר מירון. הסמינריון מוכר לגמול השתלמות למורות. טל 02-5326980.

שלחן שבת

יציאה חיובית

בפרשתנו מסופר על דינה, שיצאה "לראות בבנות הארץ", ונחטפה בידי שכם. על המילים "ותצא דינה בת לאה, אשר יולדה ליעקב, לראות בבנות הארץ" – מפרש רש"י: "בת לאה ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית הייתה, שנאמר ותצא לאה לקראתו".

לכאורה נראה כי פירוש זה מגנה הן את דינה הן את אימה, לאה. הדבר מעורר תמיהה: הלוא אפילו בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב, ולמה לפרש את הדברים דווקא בגנותה של לאה? זאת ועוד: מה פסול היה ביציאתה של לאה לקראת יעקב בעלה, כדי ללדת ממנו שבטים רבים; וכי יציאה זו נחשבת חיסרון?!

כוח להחזיר למוטב

לכן נראה לומר בדיוק להפך: רש"י בא לבטא כאן את המעלה המיוחדת של דינה ושל לאה: כשם שיציאתה של לאה הייתה דבר רצוי, כך גם יציאת דינה "לראות בבנות הארץ", הייתה למטרה רצויה וחיובית - כדי להחזירן למוטב. לדינה היה כוח מיוחד להחזיר למוטב אפילו רשעים גמורים.

על כוחה זה של דינה נרמז קודם-לכן, כשהתורה מספרת על המפגש של יעקב עם עשיו. שם מציינת התורה שיעקב הציג לפני עשיו את אחד-עשר ילדיו, ואלו את דינה אינה מזכירה. שואל רש"י: "ודינה היכן הייתה?". והוא משיב: "נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא ייתן בה עשיו עיניו. ולכן נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב". מכאן למדנו כי כוחה של דינה היה גדול כל-כך, שהייתה יכולה להחזיר למוטב אפילו את עשיו.

שתי דרכים

את כוחה זה קיבלה דינה מלאה, ולכן מכנה אותה התורה "בת לאה". רחל ולאה מייצגות שתי דרכים מרכזיות בעבודת ה' – עבודת הצדיקים ועבודת בעלי-התשובה. רחל מסמלת את עבודת הצדיקים, כפי שנאמר עליה "יפת תואר ויפת מראה", ביטוי לשלמותה הרוחנית. לעומתה, על לאה נאמר "ועיני לאה רכות", תוצאה של בכי, הקשור לעבודת בעל-תשובה.

שוני זה בין שתי האימהות בא לידי ביטוי גם בבניהן: בני לאה היו האחראים למכירת יוסף, וכשעשו תשובה על כך היו בדרגת בעלי-תשובה. לעומתם, בני רחל, יוסף ובנימין, היו צדיקים גמורים (ולכן בית-המקדש נבנה דווקא בחלקו של בנימין ולא של יהודה).

לצאת ולפעול

לאה ודינה מבטאות אפוא את הכוח לצאת ולפעול גם מחוץ לתחומי הקדושה, להחזיר למוטב ולהשיב בתשובה. ומכאן הוראה לנשי ישראל: אף-על-פי ש"כל כבודה בת-מלך פנימה", הרי אותן נשים שהקב"ה חנן אותן בתכונות מיוחדות להשפיע גם בחוץ – עליהן לנצל תכונה זו לשם שמים, לקרב את הלבבות לעבודת ה' ולהחזיר את בנות-ישראל הנמצאות ב'חוץ' – למוטב.

ברור שפעילות זו צריכה להיעשות בתכלית הצניעות, ועד שגם ב'יציאה' בחוץ יהיה ניכר ש"כל כבודה בת-מלך פנימה". דווקא טבען של הנשים, לפעול מתוך קירוב ורכות, מסייע עוד יותר להצליח בקירוב הלבבות לאבינו שבשמים.

 (לקוטי שיחות כרך לה, עמ' 150)

מן המעיין

לימוד חת"ת

הליכה לקראת הגאולה

"ויסעו ויהי חתת אלוקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב" (בראשית לה,ה). חת"ת ראשי-תיבות: חומש תהילים תניא. כאשר לומדים בכל יום את פרשת החומש היומי עם פירוש רש"י, שיעור תניא כפי שנחלק לימות השנה, פרקי תהילים כפי שנחלקו לימי החודש - יקויים "ויהי חתת אלוקים", ויהיה "ויסעו" – הליכה לקראת הגאולה השלמה.

(לקוטי שיחות)

שבירת כל ההסתרים

"ויהי חתת אלוקים" – מי שיודע בעל- פה את אותיות חמשת חומשי תורה, תהילים ותניא שובר את כל ההעלמות וההסתרים.

(הצמח-צדק, בשם הבעש"ט בהיכלו במרום)

מרשם יקר

ה'צמח-צדק' מליובאוויטש ציווה לבנו, המהר"ש: בכל מקום שתהיה, במוסדות הממשלה או אצל שרי המלוכה, תאמר פרשה חומש, מזמור תהילים ופרק תניא. המהר"ש אמר לבנו הרש"ב: מה אתה חושב? זה היה מרשם יקר.

לא לדחות

את שיעורי חת"ת צריכים ללמוד מדי יום ביומו, ולא לדחות מיום זה ליום המחרת, מכיוון ששיעור של יום זה שייך דווקא לאותו יום.

(לקוטי שיחות)

כל סוגי הזמן

שלושת השיעורים של חת"ת כוללים את כל סוגי התחלקות הזמן - לימוד החומש קשור עם ימות השבוע, אמירת תהילים הקשור עם ימי החודש, ולימוד התניא קשור עם ימות השנה.

(הרבי מליובאוויטש)

ביטול הדינים

"מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו" (תהילים כו,יב). "ימלל" מלשון שבירה, כמו "וקטפת מלילות". "מי ימלל גבורות ה'" – מה שובר ומבטל את הגבורות והדינים? "ישמיע כל תהילתו" – אמירת כל התהילים.

(הבעל שם טוב)

שכר כנגעים ואהלות

"יהיו לרצון אמרי פי" (תהילים יט,טו). לא יהיו קורין בהם כקורין בספרים, אלא יהיו קורין בהן ונוטלין שכר עליהם כנגעים ואהלות.

(מדרש תהלים)

נוגע לדורי-דורות

צריכים להקפיד לשמור ללמוד בכל יום את פרשת החומש היומית, עם פירוש רש"י, לומר תהילים בכל יום, לגמור את כל התהילים בשבת מברכים החודש. דבר זה נוגע לו, לילדיו ולנכדיו.

(היום יום)

פתיחת הלב

אמר אדמו"ר הזקן: פירוש רש"י על החומש הוא "יינה של תורה". הוא פותח את הלב ומגלה אהבה ויראה עצמית. פירוש רש"י על הגמרא פותח את המוח ומגלה שכל עצמי.

אמרת השבוע

מסירות-נפש על חינוך

פעם שאלו חסידים את רבי יהודה-לייב מינוביץ' (המהרי"ל), אחיו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא, במה זכו הוריהם לבנים כאלה (כל בניהם היו גאונים וצדיקים). השיב רבי יהודה-לייב: "זה בזכות אמנו, שהייתה בעלת מסירות-נפש על תורה ויראת-שמים".

וסיפר: "פעם אחת, כשחזר אבינו ממסע לחוץ-לארץ לרגל עסקיו, הביא לאימנו בגד יקר ונכבד. כעבור זמן הבחינה אימנו כי המלמד שלימד אותנו נראה מודאג, דבר שפגע בהתלהבות שבה נהג ללמדנו. שאלה אותו לפשר דאגתו, והוא סיפר כי אשתו מתקנאה בבגד היקר שיש לה, והיא מתאוננת עליו, שאינו מביא לה מתנות כאלה.

"מיד ניגשה אימנו לארון, לקחה את הבגד היקר ומסרה אותו לידי המלמד. 'מסור אותו לאשתך, ובלבד שלא תהיה מודאג ותוכל ללמוד עם בניי מתוך חיות ושמחה', אמרה".

מעשה שהיה

הניצוץ שהתעורר

באחד הפרוורים המוריקים של פטרבורג, בירת רוסיה של אותם ימים, התנוססה חווילה מפוארת, שבעליה היה עשיר גדול ובעל-נכסים. פחות ידוע היה כי איש זה הוא יהודי, ולא סתם יהודי אלא בן למשפחה חסידית.

הסטייה מדרך הישר החלה אצלו לאחר שההצלחה האירה לו פנים. יותר ויותר מצא עצמו טרוד בענייני עסקיו ופחות בענייני התורה והמצוות. גם האקלים החברתי שבו שהה לרגל עסקיו, עשה את שלו. תחילה השתנתה הופעתו החיצונית. אחר-כך מצא עצמו מוותר פה ושם על תפילה ועל קיום מצווה כלשהי, לרגל עניינים 'בוערים'. ולבסוף השיל מעליו לחלוטין את עול התורה והמצוות וכל סימן-היכר יהודי.

בעליית ביתו שכן חדרו האישי, שממנו ניהל את עסקיו. חלון גדול היה פעור בקיר שלצידו, דרכו יכול היה להשקיף בהנאה ברחוב. משם נראו לו האנשים קטנים ממידתם, דבר שהוסיף עוד יותר לתחושת הגאווה והסיפוק העצמי.

אולם מעל ראשו התנוסס ציור גדול ומרהיב של דיוקנו של רבי שניאור-זלמן, הרב מליאדי. זה היה ציור מדהים ביופיו, שהוזמן על-ידו לפני שנים אצל אחד מטובי הציירים. שכן למרות הניתוק מענייני התורה והמצוות, חש לא-אחת משיכה פנימית אל המורשת החסידית שממנה צמח.

הוא לא חש בסתירה שבין סגנון חייו לבין תמונתו של הרבי. אדרבה, בכך חש כי עדיין הוא שומר קשר מסויים עם מורשתו. ואולי באורח בלתי-מודע ראה בכך מעין פתח-מילוט לימים יבואו...

יום אחד, בעודו יושב במשרדו וסוקר את תכולתו בעונג, נחו עיניו על התמונה שעל הקיר. עיניו של הרבי הביטו בו, אך כאילו היה שקוף, לא נעצרו בו אלא המשיכו הלאה במבטן הצופה למרחוק. בלא-משים עלעל בלוח-השנה שנח על שולחנו. פתאום זז משהו בליבו. הוא גילה, כי למחרת בערב יחול י"ט בכסלו. בבת-אחת צפו ועלו בראשו זיכרונות ילדות. "י"ט כסלו, י"ט כסלו", מלמל, "חג הגאולה"...

שעה קלה היה נתון בהרהוריו. מרגע לרגע חש געגועים עזים יותר להתוועדויות-של-פעם. בהיותו איש-עסקים המחליט מהר, החליט מיד - לכנס בביתו התוועדות של י"ט בכסלו. הוא הכיר כמה מבני החסידים באזור מגוריו ובתוך זמן קצר דאג להעביר אליהם את ההזמנה.

למחרת בערב הסבו בטרקלין ביתו המפואר כמניין חסידים. מטבע הדברים זו לא הייתה התוועדות שגרתית. החסידים הנרגשים מן העובדה כי בעל-הבית העשיר, שסר מן הדרך, עודנו זוכר את גרסת ינקותו ואף מבקש להתחמם מעט לאורה, התוועדו כביכול בינם לבין עצמם, אך את דבריהם כיוונו בעיקר לאוזניו. הוא החליף לקראת ההתוועדות את בגדיו הנכריים, בניסיון להידמות ככל האפשר לאורחיו החסידים.

ישבו אפוא החסידים והתוועדו. שרו ניגוני דבקות ושמחה, השמיעו דברי תורה וחסידות, חזרו מאמרותיו של הרבי בעל הגאולה, ושוב שרו וכך הלאה. שעות מספר נמשכה ההתוועדות, כשבין אמירה לחברתה ובין ניגון למשנהו לוגמים החסידים כוסיות 'לחיים' ומכבדים גם את בעל-הבית בלגימה מקרבת.

ככל שנקפו השעות, הבחינו החסידים כי המעטה החיצוני של האיש מתקלף אט-אט מעליו, וכי מתוכו מבצבצת נפשו היהודית, הכמהה למעט רוחניות אלוקית.

אולם בנקוף השעות שקעו החסידים בעולמם שלהם והפסיקו לעקוב אחר בעל-הבית, מעשיו ותגובותיו. הם עצמו את עיניהם והפליגו בשירה נרגשת, שנשאה אותם אל עולמות אחרים.

קרניים ראשונות של השחר המפציע חדרו בעד החלון אל הטרקלין. החסידים החלו מתנערים ממושבם, כדי לפנות לבתיהם ולהכין את עצמם לקראת יום חדש בעולמו של הקב"ה. פתאום הבחינו כי מקומו של בעל-הבית נפקד. תחילה חשבו כי שכב לישון. אולם כעבור רגע שמעו קולות מוזרים מתוך הבית. מתוך דאגה לשלומו, החלו לצעוד בין החדרים בעקבות הקולות. הם הגיעו עד גרם המדרגות שהובילם אל חדרו הפרטי שבעליית הבית.

מחזה מדהים נגלה לעיניהם. בעל-הבית היה שרוע מלוא קומתו על שולחן העץ המפואר כשראשו נישא אל התמונה התלויה על הקיר. בעיניים זולגות דמעות ובקול ניחר זעק מעומק ליבו: "אנא, רבי, עזור לי! רוצה אני לשוב בתשובה שלמה. מבטיח אני לך כי אשוב להיות יהודי כשר ומקפיד על קלה כחמורה! אנא, רבי, עזור לי! עזור לי!"...

החסידים עמדו כמסומרים למקומותיהם. הם לא האמינו כי זה האיש. שעה ארוכה נמשך המחזה בעוד הם, החסידים, עוקבים אחר תהפוכותיה הסוערות של נפש יהודית בהתעוררותה. ואכן, מאותו יום שינה הגביר את אורחות חייו וחזר להיות יהודי וחסיד.

את הסיפור הזה גולל, בעת התוועדות י"ט בכסלו, אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש. כשסיים את הסיפור, חזר על מילותיו של רבי שניאור-זלמן, בעל הגאולה, שאמר על היום הזה כי "בו יתגדל ויתקדש שמיה רבא ויתעוררו אלפי לבבות ישראל בתשובה"...

דרכי החסידות

אין חידוש והכול חדש

מהותה של החסידות יש בה דבר והיפוכו: מצד אחד, היא לא חידשה דבר. התורה היא אותה תורה; המצוות אותן מצוות. השינויים במנהגים וכדומה - לכולם מקורות קדמוניים, ואין הם חידוש של החסידות. מצד שני, החסידות חוללה מהפכה אמיתית. היא החדירה רוח חדשה ורעננה בחיי היהדות, עד שגם מי שבמוצהר אינם חסידים, מושפעים בפועל מרוח החסידות.

במכתב שכתב כ"ק אדמו"ר הרש"ב, לרגל חג-הגאולה י"ט בכסלו, הוא מסביר בשתי מילים את מהותה של החסידות. הוא כותב, כי ביום הזה, י"ט בכסלו, שמסמל את פריצת-דרכה של החסידות - "אור וחיות נפשנו ניתן לנו". שתי המילים הללו, 'אור' ו'חיות', ממצות את בשורתה של החסידות.

רוח-חיים בלתי-מוגדרת

מה ההבדל בין חדר חשוך לחדר מואר? מבחינת החפצים והעצמים שנמצאים בחדר, אין שום הבדל. האור אינו מביא שום דבר חדש לחדר ואינו מוסיף מאומה על מה שהיה בו קודם-לכן. ובכל-זאת, איזה הבדל יש בין חדר שבו שורה עלטה לחדר מואר! בחדר חשוך החפצים מאבדים ממשמעותם; קשה לעמוד על ערכם האמיתי; ובמקום לעשות בהם שימוש מועיל - עלול לקרות שהאדם ייתקל בהם וייחבל. זה הבדל בין חושך לאור!

אף בחיות כך. רוח-החיים אינה מוסיפה מאומה על מה שכבר יש בגוף. אותם איברים ואותם גידים נשארים עם רוח-החיים ובלעדיה; אבל איזה הבדל! אותו אוסף של איברים וגידים יכול להיות מוטל כאבן דוממת, נטול כל ערך וחשיבות; והוא יכול להיות יצור חי, תוסס, מלא עליצות וחיוניות. הכול בזכות אותו דבר בלתי-מוגדר שנקרא - חיות.

שני המושגים הללו, 'אור' ו'חיות', ממחישים איך אפשר לשנות את פני הדברים ממש מן הקצה אל הקצה, וזאת מבלי להוסיף דבר על עצם מהותם. אותו דבר עצמו יכול להיות מואר וחי, והוא יכול להיות אפל וחסר-חיים.

מה היה קודם החסידות?

החסידות, במהותה האמיתית, היא 'אור' והיא 'חיות'. ההגדרה הממצה ביותר שלה היא - פנימיות התורה, נשמת התורה. היא שופכת אור חדש על התורה ומחיה את מצוותיה. התורה היא אותה תורה והמצוות הן אותן מצוות, אבל על-ידי החסידות הן מתחילות להאיר ולחיות. וכפי שראו הכול בפועל, שבזכות גילוי אור החסידות החלו יהודים לחוש את התורה אחרת לגמרי, ולקיים את מצוותיה בחום, בשמחה וברעננות. השגרה וההרגל פינו את מקומם לגל של חיוניות וחיות פנימית, שחדר לחיי היהדות.

אף תורת החסידות נושאת בחובה אותו היבט של דבר והיפוכו. כל מי שניסה ללמוד אי-פעם את תורת החסידות נוכח שיסודותיה נעוצים בתלמוד, במדרשים, בספרי החקירה, הקבלה וכו' - כאילו הכול כבר נאמר ונכתב. ועם זה, הגישה וצורת הסברת הדברים מציגות עולם חדש לגמרי - מעמקים אחרים, בהירות אחרת, חשיפת הקשר שבין הדברים. כל נושא וכל סוגיה מקבלים מימד אחר לאור ביאוריה של פנימיות התורה. היא פשוט מאירה ומחיה את התורה, עד שהדברים נראים באור אחר לגמרי.

אפשר כמובן לשאול, מה היה קודם החסידות, האם התהלכו אז באפלה? אבל באותה מידה אפשר לשאול מה היה קודם שנכתבה הגמרא ועד שנתחברה המשנה. אלא ברור, שאז ידעו להפיק מתוך פסוקי התורה את כל הפרטים שמפורטים במשנה ובגמרא. גם קודם החסידות, בדורות הראשונים, ראו יהודים בתורה ובמצוות עצמן את האור ואת הפנימיות; אך בדורות האחרונים, לאחר שמן-השמים גילו את תורת החסידות - שוב אי-אפשר להגיע לשלמות בתורה ובעבודת ה' בלי אורה המיוחד והחיות שהיא מעניקה.

חיים יהודיים

 

מפגש מרגש: הרב משאש עם הרב רסקין. לצידם הרב גורליק

יהודי מרוקו חוגגים את י"ט בכסלו

ביום רביעי בערב, אור לי"ט בכסלו, תתקיים אי"ה באולמי 'ארמונות לב' בבאר-שבע התוועדות גדולה לרגל חג-הגאולה של רבי שניאור-זלמן מלאדי, ממאסרו בכלא הרוסי. במועד זה יתקיימו עוד מאות ואולי אלפי התוועדויות חגיגיות בכל העולם. ובכל-זאת, ההתוועדות השנה בבאר-שבע תהיה מיוחדת במינה, וזו גם הסיבה שבגללה יטריח את עצמו הראשון לציון ונשיא בית-הדין הגדול, הרב שלמה עמאר, לבוא להתוועדות ולשאת בה דברים - בהתוועדות זו עתידים להשתתף המוני בוגרי מוסדות חב"ד במרוקו, הפזורים בכל הארץ. אחד מהם הוא הרב עמאר עצמו.

הקשר בין חסידי חב"ד, י"ט בכסלו ויהודי מרוקו - ארוך ומרתק. לא הכול יודעים כי העיר הראשונה בעולם שאליה שיגר הרבי מליובאוויטש שליח, במסגרת צבא השלוחים שהקים, הייתה - קזבלנקה. זה היה עשרה ימים בלבד לאחר הסתלקות חותנו, אדמו"ר הריי"צ (בשנת תש"י). אט-אט הרחיב הרבי את מצבת שליחיו במרוקו. אלה הקימו בעריה הגדולות, כמו בעיירות ובכפרים הנידחים ביותר, עשרות תלמודי-תורה, ישיבות ובתי-ספר לבנות.

מיזוג מופלא

השלוחים שנשלחו למרוקו היו חסידים יוצאי רוסיה. זה עתה נחלצו מרדיפות הקומוניסטים וכבר הם נאלצים להתמודד עם הסתגלות לארץ, לשפה ולמנטליות שונות כל-כך משלהם. מבחינת יהודי מרוקו זה היה חיבור מבורך עם אחיהם האשכנזים, שהביאו עמם משב-רוח מרענן ומיוחד.

המיזוג היה מופלא: החסידים מרוסיה החלו לדבר מרוקנית ולאמץ חלק מסגנון החיים המקומי, בעוד יהודי קזבלנקה, מראקש וערים אחרות התוודעו לעולם המושגים החסידי ולניגונים החסידיים, שמקורם במחוזות ליובאוויטש ובערבות אוקראינה. כך נהפך י"ט בכסלו לחלק בלתי-נפרד ממעגל החגים והמועדים של יהדות מרוקו.

אורח בארץ

מארגני ההתוועדות המתוכננת בבאר-שבע הם מנהל בית-חב"ד המרכזי בעיר, הרב שניאור-זלמן גורליק, ובניו של הרב יהודה-לייב רסקין, המוכר היטב להמוני יוצאי מרוקו. הרב רסקין חי ופעל במרוקו, בשליחות הרבי, במשך כארבעים וחמש שנים, עד פטירתו בשנה שעברה ממחלה קשה.

על הרקע להתוועדות מספר הרב גורליק: "לפני חמש שנים זכיתי לארח בביתי את הרב רסקין, בביקור ראשון שלו בארץ לאחר עשרות שנים שבהן נמנע מלבוא לכאן, מחשש ששלטונות מרוקו יתנכלו לו בשובו לשם. נלוויתי אל הרב רסקין בפגישותיו עם רבנים ואישי-ציבור שלמדו במוסדות חב"ד במרוקו.

לרענן את הקשר

"מרגש במיוחד היה הביקור בביתו של הרב שלום משאש, רבה הראשי של ירושלים, שלא ידע את נפשו משמחה לנוכח המפגש עם הרב רסקין, לאחר שנים רבות כל-כך שלא ראו זה את זה. כארבע שעות ישבו השניים ושוחחו, והרב משאש לא שבע. בין השאר העלה זיכרונות מהתוועדויות י"ט בכסלו בקזבלנקה, כאשר כיהן כרבה הראשי.

"לאחר פטירת הרב רסקין ז"ל עלה הרעיון לרענן את הקשר עם בוגרי מוסדות חב"ד במרוקו - כחלק מפעילות לעילוי-נשמת הרב רסקין. במהלך ההתוועדות בליל י"ט בכסלו נתחיל גם בכתיבת ספר-תורה לעילוי נשמתו של שליח דגול זה", אומר הרב גורליק.

פינת ההלכה

כוונת-הלב בתפילה

שאלה: האם זו חובה לעשות הכנות לתפילה, כגון טבילה, לימוד חסידות וכדומה?

תשובה: המיוחד במצוות התפילה הוא, שתוכנה הוא עבודת והרגשת הלב - לא רק עשייה או דיבור.

התפילה צריכה להיות קודם-כול בידיעה ובכוונה "דע לפני מי אתה עומד". כדי שתהיה לאדם תחושה זו דרושה תחילה הקדמה, שהיא בלשון הרמב"ם - "שיפנה את ליבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה".

הטבילה מועילה לטהרת המחשבה. כמו-כן יש להתרחק ממחשבות-סרק ומדברים בטלים לפני התפילה. אז יש סיכוי שבשעת התפילה אכן ירגיש האדם שהוא עומד ומתחנן לפני ה'.

הלכה פסוקה ומפורשת קובעת, שקודם התפילה חייב כל אדם לחשוב "מרוממות הא-ל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מליבו". מכיוון שחובת התפילה היא שלוש פעמים ביום, הרי גם דין זה חל לכל הפחות שלוש פעמים בכל יום, וחייבים בזה כל אחד ואחת החייבים בתפילה.

הכנה כזאת משיגים על-ידי הלימוד בתורת החסידות, העוסקת בגדולת הבורא יתברך, בעומק תורתו, בהפלאת נשמות ישראל ובקשר שביניהם. במיוחד מתעצמת הכרה זו כשלומדים את תורת חסידות חב"ד, המסבירה כל עניין במשלים ובדוגמאות הקרובים לליבו של אדם, באופן שהדברים נקלטים בבירור כמו לימוד סוגיה בהלכה. לאחר הלימוד אפשר להתבונן ולחשוב בנושאים שנלמדו, כל אחד ואחד לפי ערכו.

לאחר התבוננות כראוי בתפילת שחרית, אפשר להסתפק בהתבוננות קלה יותר לקראת מנחה וערבית.

מקורות: טושו"ע או"ח סי' א וסי' צח. 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"א סי' מג. לקוטי שיחות יד, 234. טז, 566. כט, 391. קובץ 'היכל מנחם' ג, עמ' רסג.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)