נושאים נוספים
	פרשת בהעלותך | המתווך
	חיזוק בביטחון
	להשלים את לימוד התורה מתוך 'רעש'
	למה קראו מפרשי הרמב"ם לחיבוריהם בשם "מלך"?
	שלא יזלזלו בקדשים
	פרשת בהעלותך
	"לא מצאתי לגוף טוב משתיקה"
	הכתרת הצמח צדק לנשיאות חב"ד
	הלכות ומנהגי חב"ד

הרמב"ם כפוסק הכי מפורסם * מדוע נדרש בימינו ללמוד כבר עם ילדים פנימיות התורה? * כשהרבי הזכיר את ארץ-ישראל בהטעמה מיוחדת * מעלת המגורים בירושלים "העתיקה והנצחית עיר הקודש" * תשובה – ע"י אמירת אמת * מדוע יש להרבות בצדקה לפני חג-השבועות * כיצד ידע אברהם-אבינו כי הכנסת-אורחים "גדולה מקבלת פני שכינה"? כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ והרבי היו מעיינים בספרים חדשים בליל שבת קודש * רשימה נוספת בסדרת יסודתו בהררי-קודש

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

מי גילה לאברהם ש"גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה"

ב'לקוטי שיחות' כרך כה עמ' 72 מסביר הרבי, שמכיוון שידע אברהם אבינו שהשכינה קבעה שהכנסת-אורחים "גדולה מקבלת פני שכינה", לכן הפסיק אברהם בשעת הקבלת פני שכינה כדי לקבל פני האורחים, עיין שם.

ביאורו של הרבי יומתק עפ"י מ"ש הר"ן במסכת נדרים לב, ב ד"ה שתי, שמאז שנימול אברהם המליכו השם-יתברך אפי' על עיניו ואזניו, שלא יביט ושלא ישמע כי אם דבר מצווה; זאת אומרת, שעצם הדבר שהראו לו את האורחים היה סימן שזהו דבר מצוה.

צרכי החג לנזקקים לקראת חג השבועות

הרבי עורר כמה פעמים אודות סיפוק צרכי נזקקים לקראת החג לפני חג-השבועות – ראה הנאסף ב'אוצר מנהגי חב"ד-שבועות' (שבסוף תיקון ליל שבועות – מהדורת היכל מנחם) עמ' רמא.

ויש לציין למ"ש בספר מי השילוח (נעתק בספר 'חג השבועות', ליברמן, עמ' שיב), שבתורה מצינו הדגשה מיוחדת לשמח לב העניים בנוגע לחג השבועות (ויקרא כג, כב. במדבר טז, יא) וכל כך למה? משום שלחג-השבועות קשר מיוחד לעניי ישראל, כדברי חז"ל (נדרים פא, א): "הזהרו בבני העניים שמהן תצא תורה".

מפרשי הרמב"ם שקראו לחיבוריהם "מלך"

בשיחתו המפורסמת משנת תשד"מ אודות תקנת לימוד הרמב"ם ('לקוטי שיחות' כרך לב עמ' 274 הע' 29), ציין הרבי אודות הסיומים על הרמב"ם ברבים ו"ברוב עם הדרת מלך" (לשון הכתוב – משלי יד, כח. וראה אנציקלופדיא תלמודית בערכו):

להעיר שכמה-וכמה ממפרשי ספר הרמב"ם הכניסו בשם פירושם תיבת "מלך" (משנה למלך; שער המלך; יד המלך; ועוד).

ויש לציין דברים דומים שכותב בהקדמה לספר ישועות מלכו (מהגרי"י טרונק) אב"ד קוטנא:

"רוב מבארי רבינו הגדול קראו לחיבורם בצירוף שם "מלך", וטעמו של דבר לפי קט שכלי, כי לפי המובא בס' [בספר] הגלגולים נשמתו של הרמב"ם משורש שמואל שהי' נקרא אריוך מלך אלסר, ובשביל זה הלכה כמותו בדינא ונקרא גם-כן שבור מלכא בפסחים נ"ד עיין-שם בפרש"י, ולכן מתאים להרמב"ם שם מלך".

הרמב"ם כפוסק הכי מפורסם

בהתוועדות ש"פ שמות כ"א טבת תשנ"ב (ספר השיחות תשנ"ב כרך א' עמ' 255) דיבר הרבי בהרחבה אודות התפשטות ספר הרמב"ם ובין השאר התבטא הרבי (כאן ב'תרגום-חופשי'):

"ספרו של הרמב"ם הפך למורה דרך עבור יהודים בכל הדורות, החל מיהודי מצרים בדורו של הרמב"ם, ומשם נתפשטו פסקי הלכותיו לשאר פזורות תבל . . כולל גם – באמצעות ריבוי ספרים (החל מהשולחן ערוך וכו') הם מיוסדים על ספר הרמב"ם".

ויש לציין להקדמת הבית יוסף לחיבורו (הבית יוסף) שכתב: "ספר הרמב"ם ז"ל להיותו הפוסק היותר מפורסם בעולם...". נוסף על מ"ש הב"י באו"ח סימן ג ד"ה ונראה בסופו: "הוא עמוד ההוראה" (וראה בארוכה ב"מבוא" לספר 'כללי רמב"ם' (קה"ת תשנ"ב) עמודים 14-11).

לימוד פנימיות התורה ע"י ילדים צעירים

בביקור כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א אצל הרבי בשנת תשל"ג, עורר הרבי את הצורך להכניס את לימוד החסידות כבר מגיל צעיר ('בצל החכמה' עמ' 31; במהדורת תשס"ט עמ' לח סעיף ה'). וטעמו של דבר נימק אז:

היות ובעולם הולכת ומתגברת הכפירה (רחמנא-ליצלן) ולילדים מגיל צעיר מחדירים ענינים של היפך האמונה ולכן צריכים להחדיר כנגד זה... יראת שמים כבר מגיל צעיר, דבר היכול להתבצע רק ע"י לימוד חסידות בהבנה והשגה.

[ושוב שוחח על כך גם – כמצויין בשולי-הגליון שם – בש"פ דברים תשמ"ט סוף סעיף א והערה 84; ש"פ נח תשמ"ח (התוועדויות תשמ"ח כרך א' עמ' 418) ובלילות חג הפסח תשמ"ח (שם כרך ג' עמ' 121)].

יש לציין לדברים זהים שכותב בפירוש "נוצר חסד" להרה"צ מקומרנא, פרק ד' משנה כ': "ולו עמי שומע לי בדור הזה שהמינות גובר היו לומדין עם תינוק בן תשעה שנים ספר הזוהר והתיקונים להגות בהם והיה יראת חטאו קודמת לחכמתו ויתקיים".

[הספר 'נוצר חסד' – נזכר ב'לקוטי שיחות' כרך ד' עמ' 1207 הע' 26].

כשהרבי הזכיר את ארץ ישראל בטון מיוחד

כמה פעמים ניתן היה לשמוע בהתוועדויות את הרבי מזכיר את הפסוק (בפרשת עקב) "ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה" בהטעמה והדגשה מיוחדת – לפעמים במעין ניגון? –

ויש לציין לדברי ה'חתם סופר' (פרשת ואתחנן כז ד"ה ושמעת): "...והוא לסגולה נפלאה, כי הזכרת הארץ המקודש מוליד קדושה בלב השומע..." (עיין שם).

מעלת המגורים בירושלים "העתיקה והנצחית עיר הקודש"

ב'אגרות-קודש' כרך כח עמ' ט מאחל הרבי ליהודי:

הנני בזה להביע ברכתי, לו ולכל אשר לו . . ובפרט להצלחה בעניניו הכלליים והפרטיים. ובמיוחד מנוחה ונחלה בירושלים העתיקה והנצחית, עיר הקודש".

במכתב נוסף (שם עמ' צה):

כיון שזכה מר, שבניהולו נמצא ענין ההתיישבות בירושלים עיר הקודש, עיר העתיקה, הרי ידוע כמה הפליגו חז"ל בגודל הזכות של כל המסייע לבנות בית בארצנו הקדושה, ובמיוחד בבירתנו הנצחית ירושלים עיר הקודש. ומובן שזכות גדולה ונפלאה היא שנפלה בחלקו, ובודאי עושה כל התלוי בו שיהיו בתים אלה מתאימים לירושלים ולענינה, וכמבואר בדברי דוד ושלמה בנו ותפלתם [ראה מלכים א בקאפיטל ח'] . . "כי תצא . . דבר ה' מירושלים.

ויש מקום להביא את דברי השל"ה באיגרתו:

"אתם בני תודיעו לכל אשר נפשו חשקה לארץ הקדושה שידור דירה בירושלים, כי שם כל טוב, לא יחסר דבר, והעיר מקודשת יותר ויותר וזה שער השמים רק תדעו רוממות ירושלים".

"ויהי רצון שתזכו כולכם לבוא לירושלים לחיים ולשלום וכן כל בית ישראל...

ובשו"ת 'חתם סופר' חלק יורה דעה סימן רלג-רלד:

"היוצא מדברינו: קדושת שניהם [א"י וירות"ו] – קדושת עולמים מימות עולם עד סוף כל ימות עולם, לא נשתנה ולא ישתנה אלא שקדושת ירושלים חמורה מקדושת שאר ארץ ישראל אשרי הזוכה לזה לדור סמוך לקדושת הר האלוקים ומי יתן ויזכני ה' יתברך להיות מהמיישבים של ירושלים".

 - אמנם ידועים דברי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שכתב בשנת תרס"ז (נדפסו ב'יגדיל תורה' נ.י. חוברת ג' עמודים כד-כה (אות וא"ו), ל (אות יא). ועוד ואכ"מ).

תשובה – ע"י אמירת אמת

בהתוועדות מוצאי ש"ק פרשת בשלח תשל"א ('תורת מנחם' כרך סג עמ' 129) הביא הרבי את הסיפור המופיע במדרש על אותו חוטא שהוכרח לתקן כל מעשיו ע"י שקיבל עליו לומר אמת.

למקורות שצויינו שם (בהערה 150) אולי יש להוסיף כי הדברים הובאו ב'ספר חסידים' לרבינו יהודה החסיד (סימן תרמז): "מעשה . . אחד אמר לחכם אילו היית מורה לי תשובה דבר אחד הייתי עושה . . א"ל אל תכזב ובזה לך תשובתך מקובלת . . כך שב מכל עוונותיו...".

וכן הביא דברים אלו המהרש"א בחידושי אגדות שלו סנהדרין צב, א ד"ה כל.

ובאחרונים פירשו הפסוק "ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד" (תהילים קיט, מג) עפ"י דברי אותו בעל תשובה "זה (אמת) אסבול אע"פ שקשה לי ביותר" (כבספר חסידים שם) ואזי – על-ידי-זה – "ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד".

וכן מה שאחז"ל (שבת קד, א) "קושטא קאי" שע"י אמירת אמת קאי כל התורה.

ב'ספר-חסידים' שם הובאו כמה פסוקים והוסיפו באחרונים גם הפסוק (משלי כא, כג) "שומר פיו ולשונו – מלדבר דבר שאינו אמת – שומר מצרות נפשו", ומסיימין בטוב.

עלעול בספרים חדשים בשבת

אשתקד הבאנו כאן את מנהגם של כב' קדושת אדמו"ר מוהריי"צ וכב' קדושת רבינו נשיאנו שהיו מעיינים בספרים חדשים בליל שבת – ראה גליון א'רכב (ד' טבת תשע"ח) עמ' 9-8.

ויש לציין למדרש תהלים קיט, לח: ספרים היו להם לישראל במצרים והיו משתעשעים בהם משבת לשבת.

הרבי עורך-דין ורופא!

ברשימתנו בגליון א'רעט (פרשת יתרו תשע"ט) עמ' 10 כתבנו:

"למדנו, אפוא, כי הרבי משמש הן כ'עורך דין'– סניגור כלפי מעלה – הן כרופא-נפשות המתאים דיאגנוזה רוחנית לריפוי הנצרכים והנזקקים לכך".

הדברים התבססו על מכתבו של הרבי מח"י טבת תשי"ד (אגרות קודש כרך ח' עמ' קיב) שבו התבטא "והוא על-דרך כשבאים לעורך-דין או לרופא הרי צריכים לספר לו המצב כמו שהוא";

ויש לציין כי אכן בשיחתו מי"ג תמוז תשי"ד (תו"מ כרך יב עמ' 100) מציין הרבי כי "בסנהדרין גדולה ישבו לומדים [=למדנים] גדולים, יודעי נגלה ונסתר דתורה, וידעו גם חכמת הרפואה ותורת המשפטים (רופאים ועורכי דין) וכל שאר החכמות שבעולם שהיו נחוצים להם לפסיקת-דינים" – ואף-על-פי-כן עיקר התביעה מהם לסובב בעיירות ישראל לשמור ולהציל יהודים מאיסורי-תורה!...

ובשיחות יו"ד שבט תשל"ה (ועוד) ביאר הרבי שנשיאי חב"ד ענינם הוא כענין הסנהדרין!

באותו מכתב (ח"י טבת תשי"ד) התבטא הרבי:

התעניינו בזה רבותינו נשיאינו . . שאפילו אלו מהם שמכמה טעמים לא רצו לפסוק דינים ועד כדי כך, אפילו כשהיה הכרח לפסוק דין, מסרו הדין לרב שיאמר הוא שכך הוא הדין.

הדברים מזכירים את הכהן בקביעת דיני נגעים כמ"ש הרמב"ם הל' טומאת צרעת פ"ט ה"ב: "החכם רואהו ואומר לו אמור טמא והכהן אומר טמא אמור טהור וכו'".

* * *

נשמתו של נשיא הדור תובעת: "הדליקו את הנר" גם ברשות-הרבים!

מדוע תמה הרבי על מנהג חב"ד בהדלקת נרות חנוכה?

באגרת הרבי משנת תשכ"ז לגאון החסיד רבי יעקב לנדא ('אגרות-קודש' כרך כד עמ' רפ) מתעניין אצלו כדלהלן:

אולי שמע טעם על שאין מקפידים כלל ב"פרסומי ניסא" בחנוכה (ואדרבא) בהדלקת הנרות בבית.

וב'ספר המנהגים-חב"ד' שנדפס זמן קצר לפני כן עמ' 70: "לא הי' מנין בעת הדלקת הנרות בבית הרב גם לא היו משתדלים שתהי' ההדלקה ברוב עם האפשרי".

והרבי מעיר על-כך, צוטט שם בהערה 10:

צריך-עיון למה נשתנה מפרסומי ניסא דמגילה. – ואולי הטעם מפני שכל אחד מדליק על פתח ביתו וממילא לכתחילה לא תיקנו זה. ועדיין צ"ע.

ואחר-כך מסיים:

אבל הדברי חיים וכמה מצדיקי פולין היו מאחרים ההדלקה ומדליקין נר חנוכה ברוב עם דוקא (הובא בנמוקי או"ח סי' תרע"ב ובמשמרת שלום).

לגופו של המנהג התייחס הרבי ברבים בשנת תשט"ז:

אצל רבותינו נשיאינו לא נהגו כן – שהדלקת נרות חנוכה תיעשה ברוב עם וכו' [למרות שמצינו אמנם מנהג כזה במקומות שונים ובמדינות שונות] ואדרבה: כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר, שכאשר מישהו שלא מבני הבית נכח בעת הדלקת נרות חנוכה, לא היתה שביעות-רצון" (שיחת ש"פ מקץ תשט"ז – 'תורת מנחם' כרך ט"ו עמודים 315-314).

ומבאר הרבי שם (בשנת תשט"ז):

מכיון שכללות ענין חנוכה הוא ענין השמן שענינו העולם, ואפילו הגילוי שבו הוא בניחותא. לעומתו פורים נחוג ביין שענינו גילוי ולכן נחוג פורים ברוב עם וברעש גדול ובשמחה יתירה, מה-שאין-כן חנוכה כו'.

בפורים נגזרה גזירה על הגוף (גשמיות) ובחנוכה על הנשמה (רוחניות). וברוחניות גופא – ענין של דקות ("להעבירם מחוקי רצונך"). ולכן פורים קשור עם הגוף, וחנוכה (הנרות הללו קודש הם כו'") עם רוחניות.

ומכל מקום כשנדפס ספר המנהגים בשלהי שנת תשכ"ו השאיר הרבי את הערתו וביאורו (שנכתבו בשנת תש"ו; תשי"א?):

הקושיא: צריך-עיון למה נשתנה מפירסומי ניסא דמגילה... וכו',

ההסבר: ואולי הטעם מפני שכל אחד מדליק על פתח ביתו וכו'.

ופירוש התירוץ של הרבי בדרך הנגלה: למנהג בני אשכנז שנהגו כדעת הרמ"א ("דכל אחד מבני הבית ידליק", "וכן המנהג פשוט" (סימן תרע"א ס"ב בהגה"ה)

הרי מלכתחילה המצוה נועדה לבני הבית בלבד!

מבחינה היסטורית לכאורה הי' פרסום גדול יותר גם בין אומות-העולם להנס דפורים (מגילה יד, א).

דהנה, למרות שגם אחרי הנס דפורים אמרו חז"ל "אכתי עבדי דאחשורוש אנן" הנה בשעת מעשה אמרו חז"ל (מגילה יא, א) אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו? – בימי מרדכי ואסתר "שהדבר נגלה לכל האומות שהלכו אגרות בכל העולם" (רש"י שם – ד"ה אימתי).

ואילו הנס דחנוכה למרות שלפועל "חזרה מלכות ישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן השני" (לשון הרמב"ם הל' חנוכה פ"ג הלכה א) הרי לא ניתנה לכתוב (ראה יומא כט, א) והיו כו"כ הגבלות בקיום מצוות הדלקת הנרות כבר בדורות הראשונים [(ראה שבת כא, ב: ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו. ירושלמי סוכה פ"ה סה"א. ולהעיר מאיכ"ר פ"א, מה). וראה תורת מנחם כרך נא עמ' 374 – לענין מלכות חשמונאים].

ובכל זאת יש חידוש בפירסומי ניסא שבמצות חנוכה על זה של פורים:

כך מצינו בשיחה משנת תשמ"ח ('התוועדויות תשמ"ח' כרך ב' עמ' 98), בה מבאר הרבי את החידוש דחנוכה על פורים "הפירסום דחנוכה הוא יותר גם מהפירסום דפורים – כי הפירסום בפורים הוא (א) ע"י דיבור (מקרא מגילה), (ב) ובבית הכנסת, משא"כ בחנוכה (א) ע"י מעשה (הדלקת הנרות), (ב) ועל פתח ביתו (וחצרו) מבחוץ, ברשות הרבים (וראה גם ד"ה ת"ר נר חנוכה תש"ד)".

ב'התוועדויות תש"נ' כרך ב' עמ' 43:

את הנס דחנוכה קבעו בהדלקת הנרות שבה מודגשת ההשפעה (גם) בחוץ ברשות הרבים ועד גם על אומות העולם . . ש(גם) אלו הנמצאים "בחוץ" ברשות הרבים, יראו אותם . . הנקראים "תרמודאי" . . שבזה כולל גם אומות העולם.

דעת הרבי תואמת את הנאמר בספרים – ראה שו"ת התעוררות תשובה ח"א סימן קנג. ס' בית פנחס לבעמח"ס פתחא זוטא, דשייך פרסומי ניסא גם לגויים.

ודלא כמ"ש בס' נוהג כצאן יוסף עמ' קפג.

הנה מנהג רבותינו נשיאינו שהדלקת הנרות שלהם הי' בחשאי רמוז בלשון התוספות (דאי – שבת כא, ב) "דאנו אין לנו היכרא אלא לבני הבית שהרי מדליקין בפנים" [וכ"כ המאירי שבת כא, א ריטב"א, מרדכי שבת סרס"ו, ועוד ראשונים].

וכפי שפסק אח"כ הרמ"א בסימן תרעא:

"כי אין היכר רק לבני הבית כו'" (אף שממשיך "מ"מ היכר קצת מיהא בעיא").

אבל הרבי תמה: אכן בדורותינו בוודאי יש מקום לדברי הרמ"א "מכל מקום היכר קצת מיהא בעיא" לזולת וכן לרשות-הרבים.

וקצת סימוכין להבנה זו ניתן למצוא בסיום דברי הרבי וראי' לדבר בקטע האחרון "אבל הדברי חיים . . ברוב עם דוקא" והדברים לכאורה דורשים הסבר: בדרך כלל, הרי הרבי מטרתו להנציח את מנהגי רבותינו, ולמרות שלפעמים הוא מציין יש נוהגין כך ויש נוהגין כך ומנהג נשיאינו הוא כך וכך אך הפעם אחרי שכבר הביא את מנהג רבותינו – מדוע כתב "אבל הדברי חיים . . ברוב עם דוקא"?!

ניתן לבאר זאת ובהקדים מה שמצינו להרמ"א שכתב (רמב, טז) על דברי הב"י בענין שאילת שלום לרבו – "ביראה וכבוד שלום עליך רבי" "ואם נתן לו רבו.. שלום עליך רבי ומורי" - "וכן נוהגין" – כהבית יוסף. אמנם מיד הוסיף: "ויש אומרים דאין לתלמיד לשאול בשלום רבו כלל" ותמהו עליו: אחרי שפסק כהבית יוסף למה הביא דעה האחרת?

ולכאורה ההסבר שבמקרים מסויימים יש מקום גם לדעה החולקת [ראה קובץ חלקנו בתורתך (נחלת הר חב"ד תשמ"ג); 'אהלי שם' חלק ז' (ערב חג השבועות תשנ"ב) עמ' קפה-קפו].

הוא הדין בעניננו:

הרבי שנשמתו באה לעולם בעקבתא דעקבתא דמשיחא תמה כי בוודאי עתה לא די במה שכתב הרמ"א "היכר קצת מיהא בעיא" לרשות-הרבים,

אלא נדרש הרבה אור "הדליקו את הנר" – ועודד להציב מנורות לפירסומי-ניסא,

אלא שמכל מקום כהקדמה להאיר את החוץ נדרש להדליק פנימה!