הגאולה היא שלב הסיום של התפקיד הגדול שהטיל הקב"ה על עם ישראל. הקב"ה ברא עולם גשמי וחומרי, שמסתיר ומעלים את האמת האלוקית, ותפקידנו להסיר את מסך ההסתר ולגלות את הקדושה האלוקית שבבריאה. משימה זו החלה במתן תורה ותגיע לסיומה בימות המשיח.
אך מדוע אנו מציינים את חג השבועות כיום שבו ניתנה התורה ובו התחיל כל המהלך, בשעה שתורה כבר הייתה קיימת קודם לכן? חז"ל אומרים (קידושין פב,א. יומא כח,ב) שהאבות קיימו את כל התורה עוד בטרם ניתנה. גם בני ישראל במצרים, ובמיוחד שבט לוי, עסקו בתורה. מהו אפוא החידוש הגדול והכביר של מעמד הר סיני?
הקב"ה התחיל
תורת החסידות מסבירה שהחידוש של מעמד הר סיני לא היה בעצם גילוי התורה, אלא בשינוי מהותי ביחסים שבין האדם לבוראו. המדרש (שמות רבה פרשה יב,ג. תנחומא וארא טו) ממשיל עניין זה למלך שגזר גזירה: "בני רומי לא יעלו לסוריה ובני סוריה לא יֵרדו לרומי". אחר-כך עמד המלך וביטל את הגזירה, ואמר: "ואני המתחיל". כך לפני מתן התורה הייתה קיימת גזירה: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני-אדם". במעמד הר סיני נתבטלה הגזירה, והקב"ה 'התחיל' בביטולה – "ויֵרד ה' על הר סיני".
קודם מתן התורה הייתה 'גזירה' בין השמים לבין הארץ, ובמילים אחרות: בין האור האלוקי ובין העולם הגשמי. עמד ביניהם פער אין-סופי שלא היה אפשר לגשר עליו. ובאמת, איך אפשר לקשור את מציאות העולם החומרית עם אור אלוקי בלתי-מוגבל? לכן לא היה לתורה ולמצוות שקודם מתן תורה הכוח לקדש את המציאות הגשמית.
עבודת ה' של האבות ושל בני ישראל קודם מתן תורה הצטמצמה אפוא למישור הרוחני בלבד. לא היה אפשר לקחת דבר גשמי ולהופכו ל'דבר שבקדושה'. העולם לא היה מסוגל להתעלות ולהתקדש, ואף היה בבחינת הפרעה להתקרבות אל ה'. דבקות בה' לא התיישבה עם חיי עולם, מכיוון שהללו סתרו זה את זה.
קדושה בכוח הבורא
זה ההסבר למעשהו של אברהם אבינו, שכאשר רצה להשביע את אליעזר עבדו, אמר לו: "שים-נא ידך תחת ירכי". וכי לא מצא דרך אחרת להשביעו? אלא שהנשבע צריך לאחוז בידו חפץ של קדושה, ולאברהם לא היה שום דבר שבקדושה לבד ממצוות המילה. כל עבודתו הנפלאה ודבקותו בה' לא יכלו להפוך דבר גשמי לחפץ קדוש. רק מצוות המילה, שבאה על-פי ציווי ה', נתנה לו בפעם הראשונה מציאות של 'דבר שבקדושה'.
ואולם במעמד הר סיני העניק הקב"ה לעם ישראל את הכוח המופלא לחבר ולקשר דברים גשמיים מוגבלים עם אורו האין-סופי. בכוחותינו-שלנו לעולם לא היינו יכולים להשיג זאת, שכן האדם עצמו אינו יכול להתעלות ממגבלות העולם הגשמי. רק הקב"ה, הכול-יכול והבלתי-מוגבל, בכוחו לעשות את החיבור הזה בין מציאות גשמית לבין האור האלוקי, וכוח זה נתן לכל יהודי בעת מתן תורה.
כשיהודי נוטל, לאחר מתן תורה, קלף גשמי וכותב עליו מזוזה או פרשיות של תפילין – הוא יוצר מציאות חדשה: חפץ של קדושה. כשהוא שותה כוס מים ומברך 'שהכול נהיה בדברו' – הוא מחולל שינוי מהותי במים הגשמיים ומעלה אותם לקדושה. כל מצווה וכל דבר שיהודי עושה לאחר מתן תורה מותירים רושם לא רק במישור הרוחני העליון, אלא גם במציאות הגשמית; העולם הגשמי מתקדש ומזדכך על-ידי כך, ונעשֶה 'דירה' לקב"ה – "דירה בתחתונים". ובבוא הגאולה השלמה, בקרוב ממש, יתגלה כל זה לעיני כול. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 18:31
זריחה: 6:32
