נושאים נוספים
	דור מוכשר לגאולה
	הצלחה בשידור חי
	יהודי של שבת הגדול
	ברגע אחד עוברים מגלות לגאולה
	פרשת מצורע
	במלחמתה של תורה
	טומאת ידיים במקדש
	הלכות ומנהגי חב"ד

בשיעור היומי¹ נתבארו כמה וכמה דינים בנוגע לענייני טומאה שגזרו חכמים (בית שמאי ובית הלל) שהיו בזמן בית שני – "י"ח דברים גזרו בו ביום", כמבואר במסכת שבת² ובמסכת פסחים³.

ובין הדברים – כתבי קודש: "מי שהיו ידיו טהורות ונגע באחד מכתבי הקודש, נעשו ידיו שניות ומטמאין את התרומה כו'"⁴, "ולא דברי תורה בלבד, אלא כל כתבי הקודש אפילו שיר השירים וקהלת שהם דברי חכמה, מטמאין את הידים"⁵ (למרות השקלא וטריא שבדבר⁶), וכן "רצועות התפילין עם התפילין . . הרי אלו מטמאין את הידים".

ובעניין זה ישנו דבר תמוה (לכאורה על כל פנים) הדורש ביאור:

מצינו שכהנים הניחו תפילין בשעת העבודה – אמנם לא תפילין של יד, לפי ש"נאמר בבגדי כהונה על בשרו ולבשם⁷, מלמד שלא יהיה דבר חוצץ בין בשרו לבגדים . . לפיכך אין הכהן יכול לעבוד בתפיין של יד, שהרי חוצצת"., אבל אף על פי כן, "של ראש אינה חוצצת, ואם רצה להניחם בשעת עבודה מניח"⁸. ומפורש בנוגע לסדר לבישת בגדיו של כהן גדול – "שערו היה נראה בין ציץ למצנפת, ושם היה מניח תפילין"⁹.

וכמו כן מצינו שקראו בספר תורה במקדש – לא רק קריאת התורה ב"הקהל"¹⁰, אחת לשבע שנים אלא גם בכל יום הכיפורים¹¹, ויתירה מזו – בכל שבת, וכן בשני וחמישי, שהרי מפורש¹² בנוגע לסד עבודת הכהנים בכל יום שהיה גם עניין התפלה, ומכיון שכן, הרי מסתבר בפשטות שגם קראו בתורה – בהתאם לתקנה שתיקן משה רבינו לישראל "שיהיו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני וחמישי, כדי שלא ישהו שלושה ימים בלא שמיעת תורה¹³".

ובכן:

בשלמא בנוגע לנגיעה בתפילין ובפר תורה בשעה שנמצאים במקדש – הרי כבר כתב הרמב"ם בפרק שלפני זה¹⁴ "אין טומאת ידיים במקדש" – היינו, שבמקדש לא גזרו שיטמאו הידיים מנגיעה בכתבי קודש ותפילין.

אבל אף על פי כן, מכיוון שבפשטות הניחו תפילין גם מחוץ למקדש, הרי נטמאו ידיהם מהניגעה בתפילין בהיותם מחוץ למקדש, ועל דרך זה אם נגעו בכתבי קודש בהיותם מחוץ למקדש, שאז נטמאו ידיהם, וצריכים טבילה לקודש¹⁵ - טבילת הידיים בארבעים סאה (לא רק נטילת ידיים בעלמא)¹⁶, ולכאורה, לא מצינו שכל כהן למקדש היה חייב לטבול את ידיו (מלבד קידוש ידיים ורגלים) מפני שנגע בתפילין חוץ למקדש!

וכאמור, לא מסתבר לומר שאף ש"מצוותן ללבשן כל היום", הרי דוקא כהנים הניחו תפילין רק במקדש, ונצטרך לומר שהיה להם מקום מיוחד בבית המקדש עבור התפילין כו' – שהרי לא מצינו בשום מקום חידוש גדול כזה! ומה גם ש"תירוץ" זה לא יפטור לגמרי את הבעיה האמורה בנוגע לטומאת הידיים מנגיעה מחוץ למקדש – שהרי בפעם הראשונה (על כל פנים) היו צריכים להכניס את התפילין מחוץ למקדש, ולא רק פעם אחת בלבד, אלא בכל פעם שהיו מתחלפים משמרות כהונה, שאז היה צריך כל כהן להביא עמו תפילין מוץ למקדש!

ועל כל פנים – יש לברר ולמצוא ביאור בעניין זה, האם אכן צריכים להניח תפילין רק בהיותם בקודש, או שמא יש לומר שמה שלא גזרו טומאת ידיים במקדש ("אין טומאת ידיים במקדש") מהני גם בנוגע לנגיעה בכתבי קודש ותפילין מחוץ למקדש, שגם אז לא יטמאו הידיים – עניין הקשור עם כמה וכמה חידושים.

ולפלא, שלא אישתמיט תנא ואמורא, ראשונים ואחרונים, שידונו ויבארו עניין זה בפרטיות! וכדאי לעיין ולחפש בספרים – שמא ימצאו ביאור ובירור בעניין זה.

(משיחת יו"ד כסלו תשמ"ה. תורת מנחם התוועדויות תשמ"ה ח"ב עמ' 780. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

________________________________

1)    הלכות אבות הטומאות פרקים ט-יא.

2)    יד, ב.

3)    יט, רע"ב.

4)    שם פרק ט הלכה ה.

5)    שם הלכה ו.

6)    ראה מגילה ז, א.

7)    אחרי טז, ד.

8)    רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק י הלכה ה – מזבחים יט, סע"א.

9)    ררמב"ם שם הלכה ג – מזבחים שם.

10)  רמב"ם הלכות חגיגה ריש פרק ג – מסוטה מא, א – במשנה.

11)  רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ג הלכה ח ואילך – מיומא סח, ב.

12)  תמיד לב, ב. רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד.

13)  רמב"ם הלכות תפלה ריש פרק יב – מבבא קמא פב, א.

14)  הלכות אבות הטומאתות פרק ח הלכה י.

15)  רמב"ם הלכות אבות הטומאות שם הלכה ז.

16)  כסף משנה שם.