הרב יוסף-שמחה גינזבורג

ב'התקשרות', גיליון תסג עמ' 18, כתבתי שאפשר לצאת ידי חובת שמחה ביין ביום-טוב - בכוס הקידוש, וציינתי שכן איתא בשיחות-קודש תשל"א ח"ב עמ' 87. בשיחה לא צויין המקור, אבל כן מפורש בתוס' (פסחים קח,ב ד"ה ידי יין): "פירוש: ידי שמחת יו"ט...". ושם מדובר על ליל הסדר [וי"ל שיוצא בדיעבד גם בלא כוונה, כיוון שיש בזה הנאת הגוף, כפס"ד אדמוה"ז (סי' תעה סכ"ה). מאידך, יש לומר שהשמחה היא חלק מעצם עניין הקידוש וד' כוסות, כיוון שהיין "משמח אלוקים ואנשים" (ראה שו"ע אדמוה"ז סי' קפב ס"ב), ולכן לא הקשו על זה מדין "אין עושין מצוות חבילות"].

על זה העירו מהנחת שיחת שמחת-בית-השואבה תשי"ט, שצריך לשתות יין "באמצע הסעודה" [ואגב, בנוסח ההנחה שב'תורת-מנחם - התוועדויות' שם (חכ"ד, תשי"ט ח"א עמ' 75), ליתא לתיבות אלו. וכך מתאים יותר עם המדובר שם. אבל ב'התוועדויות' (טו) תשט"ז ח"א עמ' 45 הערה 5 נזכר העניין. ובר"ד מסעודת ליל א' דחה"ש תשכ"ו, 'מקדש מלך' ח"ב עמ' 386, סיפר הרה"ח ר' עזריאל-זליג סלונים על הנהגת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב (בחג השבועות שעליו נשאל, ואולי ביו"ט בכלל, כי כמצויין שם, בש"ק היה טועם משקה) שאחרי אכילת דגים "היה שותה כמעט כוס שלם של יין"].

אולם המדובר שם הוא עניין נוסף על חובת שתיית יין ברגל לשם שמחה. וכלשון אדמוה"ז (סי' תקכ"ט ס"ד) "וצריך לקבוע כל סעודה על היין, דהיינו שישתה יין באמצע סעודתו אם ידו משגת" [אגב, הגבלה זו לא נאמרה להלן ס"ז בקשר לשמחה ביין בכלל!], אלא שאם כבר שתה בסעודה (מסתמא גם כאן שיעורו ברביעית), יצא גם ידי שמחה. ובס' נטעי-גבריאל, בפרק העוסק בשמחה ביין (הל' יו"ט ח"ב פנ"ד), נשמט עניין זה לגמרי.

לגופו של עניין "קביעות סעודה על היין", הנה המקור הראשון לזה הוא בברכות (מב,ב) שבשבת ויו"ט "אדם קובע סעודתו על היין" (כמציאות ולא כדין. וראה לחם-משנה הל' ברכות פ"ד הי"ב), והכוונה שם - קביעות לשתיית יין אחרי הסעודה ולפני ברכת המזון. אבל מלשון אדמוה"ז "באמצע סעודתו" משמע שלעניין שמחה אין חילוק באיזה חלק של הסעודה שותים (וכן מפורש בשו"ת מהר"ם אלאשקר סי' קו. וא"כ גם השתייה אחרי אכילת הדגים, שהיתה אצל רבותינו, שייכת לזה. ועצ"ע אם גם שתיית ארבע כוסות, או עכ"פ כוס ברכת המזון, שייכת לזה, או שצריך לשתות דווקא באמצע הסעודה. ובס' 'המלך במסיבו' (ח"א עמ' רפא) ביאר הרבי, שכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ וכן הוא עצמו נמנעו מלומר 'לחיים' באמצע 'שולחן עורך', מצד "שמחת יום-טוב", כדי שלא ייחשב כ"מוסיף על הכוסות". ולכאורה מכאן משמע, שהשתייה בסעודה היא עניין בפני-עצמו, שאינו מתקיים בשתיית ארבע כוסות, אלא שאין להבליט זאת.

וברמב"ם (הל' שבת פ"ל ה"ט) שכל סעודה בשבת (כולל סעודה ג') צריך לקבוע על היין (ועל יו"ט לא כתב זאת בפירוש בהל' יו"ט פ"ו הט"ז ואילך - רק הפנה להל' שבת), אולם בשו"ע הב"י ובשו"ע אדמוה"ז נפסק הדבר רק בהל' יו"ט, ובהל' שבת (סי' רמב ס"ב) כתב אדמוה"ז שאין חיוב לאכול בשר ולשתות יין בשבת רק משום שמן הסתם יש בזה עונג לרוב בני אדם, וציין שם לטור ומ"א סי' תקנ"ב (והש"ך ביו"ד סי' שמא, ומקורם בתר"י רפ"ג דברכות כנסמן במהדורה החדשה שם), שאין חיוב דבשר ויין בשבת, אך ביו"ט "עונג שיש בו שמחה" כגון בשר ויין הוא מה"ת כמבואר שם ובקו"א ס"ק ב [בשו"ע יו"ד סי' שמא נז' לשלילה גם יו"ט, אך בפתחי-תשובה ס"ק יג כ' דביו"ט יש חיוב בזה].