תורת החסידות מפרשת את הפסוק "שש שנים יעבוד ובשביעית ייצא לחופשי חינם" (שמות כא,ב) כסיכום כל ימי העולם: "העבודה שהעבדים, שהן הישראלים, צריכים לעבוד, הוא שית אלפי שני דהווי עלמא, ובאלף השביעי הוא אמיתת קבלת השכר, ואז ייצאו לחופשי" (דרך מצוותיך עמ' פג,א).
ביאור זה מבוסס על מאמר הגמרא (סנהדרין צז,א): "שית אלפי שני הווי עלמא וחד חרוב" (=ששת-אלפים שנים יתקיים העולם ובאלף השביעי ייחרב). מה פירושו "חרוב" באלף השביעי? האם הכוונה לחורבן העולם? יש בזה כמה וכמה שיטות של גדולי ישראל. הראב"ד (בהגהתו להלכות תשובה של הרמב"ם פרק ג, הלכה ח) אומר שבאותו אלף העולם "חוזר לתוהו ובוהו". לעומתו סבורים רבים, ובהם חכמי הקבלה, שאין לפרש את הדברים במשמעות של חורבן ממשי, אלא הכוונה היא שזה יהיה עולם שונה מהעולם המוּכר לנו. הם מפרשים, שהעולם "יהא חרב מתאוות וכיסופין דהאי עלמא" (מגיד מישרים פרשת בהר וּויקהל, ועוד). כלומר, זה יהיה עולם בלי יצר הרע, וממילא עולם שונה במהותו.
עולם שונה
תורת החסידות מאמצת את הדעה השנייה, ועל-פיה העולם יוסיף להתקיים, אלא שזה יהיה עולם שונה במהותו. יתרה מזו, באלף השביעי דווקא יגיע זמנה של קבלת השכר על העבודה בששת אלפי השנים.
בספר התניא (פרק לו בהגהה) מובא בשם האריז"ל, ש"קבלת שכר עיקרו באלף השביעי". הזוהר (וירא, חלק א, קיז,א) אומר שכל ההתגלויות של החוכמות – הן חוכמת התורה, הן חוכמות הטבע – בסוף האלף השישי, נועדו ש"יתתקן עלמא לאעלא בשביעי" (=שהעולם יתתקן להיכנס לאלף השביעי). הרי שאז יגיע העולם לשיא שלמותו והתעלותו.
הדמיון למבנים אחרים של 'שביעיות' יש בו להמחיש יותר עניין זה. יום השבת אינו מחריב והורס חלילה את מה שנבנה בששת ימי החול, אלא מביא את הדברים לידי שלמות. כך שנת השמיטה נועדה להביא את האדם ואת עבודת האדמה בשש השנים שקדמו לה לדרגה עליונה יותר של שלמות ורוחניות. וכך האלף השביעי נועד להעלות את העולם לדרגת 'שבת' – עולם רוחני יותר, שבו מתגלית האמת האלוקית במלוא זוהרה.
תקופת האלף השביעי
האלף השביעי בא אחרי ימות המשיח ולאחר תקופת תחיית המתים, שיהיו עוד במהלך האלף השישי. כך גם אומר רבנו בחיי (בפירושו על התורה, ויקרא כה,ח): "יום שביעי כנגד אלף השביעי, שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. והוא אחר ימות המשיח ותחיית המתים. ובני תחיית המתים יזכו אליו ויתענגו בגוף ובנפש תענוג שאין לו סוף".
מן הדברים הללו עולה שהתקופה העתידית מתחלקת לשלוש תקופות מרכזיות: האחת – תקופת ימות המשיח, שבעיקרה היא מצב של עולם מתוקן, שחי בשלום ועובד את ה' יחד. התקופה השנייה היא תחיית המתים, שבה ישתנו סדרי עולם, יחיו המתים והעולם יתרומם לדרגה עליונה יותר של רוחניות וקדושה, ואז תגיע כוונת הבריאה לתכליתה והעולם יהיה "דירה לו יתברך". אחרי התקופה הזאת תיפתח תקופה חדשה לחלוטין, תקופת האלף השביעי.
באור זה יש לראות את משמעות דברי הגמרא "וחד חרוב" – העולם החומרי, על מגבלותיו והֶסתֵריו, ייחרב. זה יהיה עולם טהור ורוחני, שבו מתגלה הקב"ה בכבודו ובעצמו ושבו מקבלים בני עולם התחייה את שלמות השכר הצפון להם. |
זמנים נוספים
שקיעה: 18:31
זריחה: 6:32
