חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:00 זריחה: 6:50 כ"ג בתשרי התש"פ, 22/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הרבי וה"אור שמח" על הרמב"ם
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
להתפעל מקריעת ים סוף
בשדה חרושה וזרועה יועילו גשמי ברכה
הניסים שעוררו קנאה אצל האומות
יהודים, צאו מן הגלות!
הרבי וה"אור שמח" על הרמב"ם
פרשת בשלח
האדם עץ השדה
הלכות ומנהגי חב"ד

בחתונתו בשנת תרפ"ט הוענק לרבי הספר 'אור שמח' על הרמב"ם * שימוש נרחב בספר בא לידי ביטוי בהערות וציונים של הרבי בדבריו

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

"אור שמח" בנושא ידיעה ובחירה

בתשובה שכתב הרבי בחודש שבט תש"ד ('אגרות-קודש' כרך א' עמ' רלז) הוא מזכיר את הנשמה:

שהיא תמידית (על-דרך הרגיל), עד שאמרו רז"ל אשר עד שבעת ימים אפשר שיהי' אדם בלא אכילה-ושתיה (רמב"ם הל' שבועות פרק ה' הלכה כ').

"והוא תמוה"

בהערה (ד) שם מציין הרבי:

בספר 'אור שמח' הראה רמז לזה מיומא (ד, ב) למרק אכילה-ושתיה שבמעיו לשומו כמלאכי השרת".

אך מיד מעיר הרבי:

" – והוא תמוה שהרי שם היתה פרישה של ששה ימים ולא שבעה כמו-שנאמר (שמות כד, לז) וכמרז"ל (שם ג, ב) זה בנה אב כו' טעון פרישת ששת".

ידיעה ובחירה – "הרבה יש להעיר"

במכתב משנת תש"ט ('אגרות-קודש' כרך ג' עמ' מב) מציין הרבי:

בענין ידיעה ובחירה... דעות חוקרי ישראל נקבצו באור שמח על הרמב"ם הלכות תשובה [פ"ו] שם.

עשור לאחר מכן ('אגרות-קודש' כרך ח"י עמ' רמ בשולי-הגליון) כותב הרבי:

ובמה שכתב באור שמח שם – הרבה יש להעיר.

ובאותו נושא:

ב'לקוטי שיחות' (כרך כז עמ' 153 הערה 35) התייחס הרבי לשאלת האור שמח בדברי הרמב"ם הידועים – דלכאורה אינו דומה לענין הידיעה, כי כאן כבר בא בגזירה, בדיבור לאברהם, וידיעת הנביאים מכרחת.

ויש לתרץ ע"פ דברי הרמב"ם שדברי הפורענות אפשר שלא יתקיימו שהקב"ה ארך אפיים ואפשר שעשו תשובה כו'. ואם-כן בנידון-דידן, הדיבור כן בפועל (והוא רק כמו ידיעתו שאינה מכרחת הבחירה), כמו שנתבאר בשיחת פסח שני תשד"מ.

הרבי לא קיבל את הפרשנות

ברמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ו' הלכה ט' נאמר: "הנוטע אילן אצל המזבח וכו' אע"פ שעשאו לנוי למקדש ויופי לו הרי זה לוקה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ מזבח ה' אלקיך מפני שהיה זה דרך עובדי כוכבים נוטעין אילנות בצד מזבח שלה".

והקשה הרה"ג ר' אלתר הילביץ (ז"ל) שלכאורה מדברי הרמב"ם ניתן לדייק ש"אשרה" אינה ענין עבודה-זרה ממש, אלא רק מפני שכך היא דרך הגויים. וכעין מצבה שאיסורה משום "שכן היה דרך עובדי כוכבים".

ולפי הנחה זו ביקש להכריע בגירסת הספרי (פרשת שופטים פיסקא קמ"ו) כגירסת המלבי"ם: "אין לי אלא מצבה (ואשרה), עבודת-כוכבים מנין? ודין הוא: ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים, (אשרה) עבודת כוכבים ששנואה לאבות, אינו דין שתהא שנואה לבנים". שלפי גירסא זו שבפנים, אין שום הוכחה שאשרה הוי כע"ז. ולפי הגירסא שבסוגריים, בחלקה, נראה שאשרה כמצבה. ולא כמו גירסת ה'אור שמח' (כבילקוט שמעוני): "אין לי אלא מצבה, אשרה וע"ז מנין?.. אשרה וע"ז ששנואה לאבות וכו'". שלפי גירסא זו מפורש שאשרה כעבודה זרה (נעתק כל פיענוח זה ב'יגדיל תורה' ירושלים ת"ו, שנה שנייה גיליון א (ה) עמ' 8).

הוא פנה אל הרבי בשנת תשי"ג ('אגרות-קודש' כרך ז' עמודים פד-פה) והרבי לא קיבל הנחה זו, ראה שם בהרחבה, אך מאידך התמקד בהבנת דיוק לשון הרמב"ם "הנוטע אילן אצל המזבח.. אע"פ שעשאו לנוי למקדש ויופי לו הרי זה לוקה שנאמר וכו'".

ותמה מהיכי תיתי לחלק.

וכאן ממשיך: "באור שמח מציין להמכילתא (עה"פ זה אלי ואנוהו – בשלח יד, ב) אעשה לפניו מקדש נאה".

ותגובת הרבי:

ואולי כוונתו לתרץ קושיא זו (ומסיים :(ודוחק.

הרבי מיישב:

החילוק הוא – באם עשאו לנוי הרי הוא בטל להמתנאה על ידו, וכמו נוי סוכה, ובכל זאת נפסק הדין שלוקה כי זו היתה מטרת הגוים שהאילן יהיה טפל ובטל להמזבח שלהם כדי שיתקבצו שם העם.

ומענין לענין:

בחודש תשרי תש"ה ('אגרות-קודש' כרך ב' עמ' ח) התייחס הרבי בהרחבה לשאלה לענין האיסור לעשות סוכה בעזרה משום לא תטע לך כל עץ, איך אכלו הכהנים שיירי המנחות בחג-הסוכות.

כותב הרבי:

איסור לא תטע דורש שני תנאים: בנין של עץ, וגם של קבע. ולפי דעת הכסף-משנה נדרש תנאי שלישי: קבוע בבנין,

ואם כן יכול לעשות סוכה בלי תנאים אלו, וגם הסכך הרי הוא מקש ועלים ולא עץ (יעוין שבת סו, א, והעיר על זה באור שמח על הרמב"ם שם).

כבר ציין האור-שמח...

במכתב משנת תש"ז – 'אגרות-קודש כרך ב' עמ' רא כותב הרבי:

...ומה שכתב הרמב"ם הל' תשובה פרק ג' הלכה ט' מומר לכל התורה כו' בשעה שגוזרין שמד כו' – כבר ציין באור שמח לרש"י עבודה זרה נד, א, וברש"י שם מסיים.. נוטה לבו לעבודת-אלילים, וצריך-עיון-קצת ממה שכתוב בלחם משנה שם...

מה נשמט בשו"ע בענין קריאת התורה?

בראש חודש ניסן שחל להיות בשבת מוציאין ג' ספרי תורה – רמב"ם הל' תפלה פרק יג הלכה כא.

וציין הרבי (ספר השיחות תנש"א כרך א' עמ' 379 הערה ב) למה שכתב הכסף משנה שדין זה נלמד (במסכת מגילה כט, ב) בנוגע לר"ח טבת ור"ח אדר.

והרבי ממשיך:

ולהעיר שגם בטור-שולחן-ערוך נתפרש ע"ד הוצאת ג' ספרי תורה רק בר"ח טבת שחל בשבת (אורח חיים סוף סימן תרפד), ובר"ח אדר שחל בשבת (שם ריש סימן תרפה), ולא נתפרש בנוגע לראש חודש ניסן שחל בשבת כבמסכת מגילה.

ומציין בשולי-הגליון, ובאור שמח לרמב"ם שם: "ובשולחן ערוך נשמט". – וממשיך בהערה 6 להביא את תירוצו של האו"ש שאין צורך לפרשו, שכן הדברים מובנים במכל-שכן.

* * *

בין עניית אמן אחר שבועה ואחר ברכה של קטן

בהכרח לומר – קובע הרבי – שאף שעניית אמן אחר שבועת קטן נחשבת כמו שבועה, הרי לענין ברכה, אף ש"העונה אמן כמוציא ברכה מפיו", צריך להיות המברך בר חיובא כמותו דוקא. וראה אור שמח לרמב"ם בהלכות ברכות פרק א הלכה יא ('לקוטי שיחות' כרך לה עמ' 219 הערה 31).

סנהדרין שפתחו? באיזה סנהדרין מדובר?

"סנהדרין שפתחו כולם בדיני נפשות תחלה ואמרו כולן חייב – הרי זה פטור" (רמב"ם הלכות סנהדרין ריש פרק תשיעי).

מביא הרבי ('לקוטי שיחות' כרך כט עמ' 117) שמדובר בסנהדרין גדולה" כמ"ש באור שמח שם".

תמיהה נכונה זכתה לישוב נאה

תמה האור שמח בהלכות עבודה זרה (פרק ה' הלכה יא) על דברי בעלי התוספות, ובהקדים השאלה על הפסוק: "דבר אל בני ישראל גו' ויחנו גו' לפני בעל צפון" – היאך נצטוו לחנות על הים, והרי אסור לאדם לומר לחבירו המתן לי בצד עבודה-זרה פלונית (סנהדרין סג, ב). ותירצו שהאיסור מופנה כלפי אדם, אך אינו חל על הקב"ה. תמה האור שמח: הרי הדין גם לגבי אדם ששם עבודה-זרה הכתוב בתורה מותר להזכיר?

מבאר הרבי (לאחר שנושא ונותן בדברים אלו ב'לקוטי שיחות' כרך כג עמ' 167 ובהערה 17):

לפי בעלי התוספות ההיתר להזכיר שם עבודה זרה הכתוב בתורה הוא דוקא כשמזכירנה סתם ללא צורך (וחשיבות); אך הזכרה וצורך (כמו "המתן לי בצד עבודה זרה פלונית") שאז "נותן בה ממשות" אסור גם בע"ז הכתובה בתורה.

הרמב"ם כיוון לגמרת זבחים

"פירות הנלקחות בכסף מעשר שני אינן נפדין בריחוק מקום... זה חומר[ה] בלקוח בכסף מעשר מפירות מעשר עצמן" (רמב"ם הלכות מעשר שני פרק שביעי הלכות א-ב).

בשיחה ארוכה ('לקוטי שיחות' כרך לד עמ' 81-75) מציג הרבי שלושה אופנים לבאר את גדר פדיון מעשר-שני וההבדל ביניהם ומסביר את השייכות המיוחדת של הכלל "מצינו טפל חמור מן העיקר" לתוכן מצות מעשר-שני.

בהערה 6 בשיחה נאמר:

דברי הרדב"ז שדין זה דומה למה שמצינו בכמה מקומות שטפל חמור מן העיקר מקורו במסכת זבחים מח סוף עמוד ב' ואילך – וראה אור שמח כאן, שהרמב"ם כיון לדברי הגמרא בזבחים.

גולה לעיר מקלט הכבד ושב במקומך

מדוע רוצח אינו יוצא מעיר מקלטו לעולם ואפילו לדבר מצוה וכו', כשרבים צריכים לתשועתו (רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ז' הלכה ח)?

ביאורו של האור שמח הוא מכיון שביציאתו הוא מסכן את עצמו – אין חובה עליו לסכן עצמו בשביל טובת חבירו דחייך קודמין.

הרבי מביא ביאור זה ('לקוטי שיחות' כרך לח עמודים 128-127) ואת הקושי שקיים עליו: א. לדעת הרבה פוסקים יש חיוב בדבר להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל חבירו מסכנה ודאית, ומה גם כשמדובר בפיקוח-נפש של כלל ישראל ובטח יוכל להגן על עצמו מפני גואל הדם. ב. מדוע שלא ננעול דלת בפני גואל הדם עד שאותו גיבור שבגלות יציל בינתיים את כלל ישראל.

בסופו של דבר מבאר הרבי תירוץ משלו.

הקושי בפירוש כי הרמב"ם השמיט את "לקדשו"

בחיוב לספר בנסים ונפלאות ביציאת מצרים שנאמר "זכור את היום הזה... כמו שנאמר זכור את יום השבת" ידועה תמיהת האחרונים מה רצה בזה ומה מקורו. הרבי דן בזה בהרחבה ('לקוטי שיחות' כרך כא עמ' 68 ואילך).

וכותב בהערה 26:

ועפ"ז מובן הדוחק בפי' האור שמח לרמב"ם שם שכוונת הרמב"ם: "כמו שמן התורה לקדש ומדברי סופרים לזכרו על היין וכי לית לי' יין מקדש אריפתא [=על הפת], כן הוא כאן מצוה מן התורה לזכור הנסים ולספר אותם ורבנן תקנו על היין וכי לית לי' יין אומר ההגדה על הפת".

הקושי בפירושו של האור-שמח – לדברי הרבי:

"כי לפי זה הוה לי' להעתיק גם תיבת "לקדשו", שמזה הוא (כל) הלימוד".

איך קיימו בני ישראל את מצות כתיבת ס"ת?

בעניין מצוות כתיבת ספר תורה ואופן קיומה בפעם הראשונה ('לקוטי שיחות' כרך כד עמ' 215) מבאר הרבי, שכיון שהיה זה זמן שמן הנמנע היה שכל אחד יכתוב לו ספר תורה לעצמו, כתב להם משה רבינו י"ג ספרי תורה ספר תורה לכל שבט, והיו ספרי תורה של קהל, וממילא "לב בית דין מתנה עליהן" שבשעה שילמד כל אחד מהם בספר התורה, הרי מלכתחילה נכתבה ע"י משה רבינו בעבורו.

ומציין הרבי בהערה 62:

ראה גם אור שמח להלכות ס"ת שם. אבל שם מוכיח מזה דיוצאין בספר תורה של שותפין, אבל על פי המבואר בפנים אין מזה ראיה, כי שם היו ספרי תורה של קהל דלב ב"ד מתנה עליהן.

[וראה עוד 'חידושים וביאורים בש"ס' כרך ג' סימן יג (עמ' סח) הערה 3. סימן יז עמ' פט.]


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)