חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:33 י"ד בכסליו התש"פ, 12/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

להתעלות עם הרבי לעין שיעור
דבר מלכות

נושאים נוספים
להתעלות עם הרבי לעין שיעור
מ"הבאים מצרימה" ל"גאולת ישראל"
"איש מפי איש עד משה רבינו"
פרשת בא
בשעה עשר וארבעים דקות
הלכות ומנהגי חב"ד

כדי להתעלות יחד עם הרבי, נדרשת הזזה וקפיצה מן הארציות ומן הגשמיות * מסירות-נפש אין משמעותה 'לקפוץ מן הגג', אלא אפילו בעניינים פשוטים לפעול אותם לא כמצוות אנשים מלומדה, אלא מתוך התבוננות שעל-ידם מתקשרים עם הרבי * אין צורך להרגיש זאת, ואדרבה – יש מעלה בכך, שכן הרגשה עצמית מעידה על יישות * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ידוע הסיפור שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר (וכבר סיפרתיו) 1 אודות דברי אדמו"ר מהר"ש בערב ראש השנה האחרון לחייו – שיש בו לימוד והוראה אלינו בקשר ובשייכות ליום ההילולא:

בערב ראש השנה תרמ"ג – זמן קצר לפני הסתלקותו (בי"ג תשרי) – אמר לזוגתו הרבנית [בעת שנכנס לחדרה לדבר עמה, כפי שנהגו רבותינו נשיאינו בערב ראש השנה2], שהוא יעלה ל"א מדרגות-עליות ("טרעפלאך") למעלה, והיא תעלה ל"א מדרגות למטה.

– לשמע דברים אלה נבהלה הרבנית, והתחילה לטעון שעדיין הילדים קטנים וכו', אבל אדמו"ר מהר"ש לא ענה מאומה, ולא הוסיף לדבר בזה. וכעבור שבועיים, בי"ג תשרי, נסתלק.

וביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר, ל"א עליותיו של אדמו"ר מהר"ש למעלה יש להם שייכות ומשתקפים ("עס שפיגלט זיך אפ") גם למטה – שזהו שהי' חפצו שידפיסו את ההמשך של ל"א המאמרים שבהם נתבארו המאמרים שבג' הפרשיות הראשונות שבתורה-אור, ויקראום "לקוטי תורה לג' פרשיות",

[בפועל, נגנבו הכתבים (יש בזה אריכות המעשה, ואכ"מ), ומה שנדפס הם מאמרי הצ"צ, ולא מאמרי אדמו"ר מהר"ש3],

ול"א העליות למטה של הרבנית הם המשך ל"א שנות חיי', משנת מ"ג עד שנת ע"ד4, אשר, בכל שנה ושנה ניתוספו אצלה ענינים של תורה ומצוות ומעשים טובים, ובמילא, היו אצלה ל"א שנים של עליות – עליות בערכה, בהיותה "אשת חבר (ש)ה"ה כחבר"5, בערך לל"א העליות של אדמו"ר מהר"ש למעלה, והשתקפותם למטה ברצונו להדפיס את ההמשך דל"א המאמרים.

ונקודת הדברים – שמזה שאדמו"ר מהר"ש מקשר ומחבר ב' הענינים יחדיו, מובן, שיש קישור וחיבור ביניהם, היינו, שהעליות שלו (למעלה ולמטה) קשורות עם העליות של הרבנית בחיים חיותה בעלמא דין. ומזה מובן גם בהנוגע אלינו, כדלקמן.

ב. ובהקדמה:

העליות למטה – קשורות עם ענין הזמן, כמובן מדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר של"א העליות של הרבנית למטה הם ל"א שנים דהמשך שני חיי'.

ומזה מובן גם בנוגע להעליות דלמעלה – שאף שה"למעלה" מצ"ע אינו שייך לזמן (ומקום) גשמי, מ"מ, מצד שייכותו לה"מטה" [כמובן מדברי אדמו"ר מהר"ש שיש קישור וחיבור בין העליות למעלה ולמטה] שכל עניניו הם במדידה והגבלה דזמן ומקום גשמי, חלה מדידת הזמן גם על העליות למעלה.

וכמודגש גם בכללות הענין ד"יארצייט"6:

אע"פ שאין אומרים קדיש לאחרי י"א חודש (וכמפורש הטעם בדבר7), מ"מ, חוזרים ואומרים קדיש ביום היארצייט בכל שנה – כי, אמירת הקדיש ביארצייט שייכת להעלי' היתירה בקדושה, עלי' שלא בערך, שנעשית ביום זה דוקא (משא"כ בשאר הימים שאין בהם עלי' שלא בערך, ולכן אין אומרים בהם קדיש).

[וכידוע שאף שבכל יום ישנם עליות מחיל אל חיל, כמארז"ל8 "תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב, שנאמר9 ילכו מחיל אל חיל" – הרי, עליות אלה הם בערך להמדרגה שלפנ"ז; משא"כ ביום ההילולא – כיון שבו "נזכרים (ובמילא גם) ונעשים"10 כל הענינים דיום ההסתלקות, כמבואר בדרושי ל"ג בעומר11 שאז עולה הנשמה בשורש שרשה כו', ועד למדרגה שלמעלה מהשתלשלות – ה"ז פועל (גם בהענינים שבסדר השתלשלות) שתהי' העלי' שלא לפי ערך, שלכן יש צורך בהקדמה דנהר דינור והעמוד שבין ג"ע לג"ע12].

ונמצא, שגם עלי' (ועלי' שלא בערך) בעולם רוחני שאינו שייך לזמן ומקום גשמי – יש לה קישור וחיבור עם מדידת הזמן בעולמנו הגשמי.

ולהעיר, שכן הוא גם בנוגע להעליות דשבת ויו"ט, שקשורות עם מדידת הזמן בעולמנו הגשמי13. ועד"ז בנוגע לכל מצות עשה שהזמן גרמא – שהמצוות שפעולתן ברצון העליון, ועד לבעל הרצון, קשורות עם מדידת הזמן. וכן הוא בנוגע לכללות התורה – שאף ש"אלפיים שנה קדמה תורה לעולם"14, מ"מ, ניתנה התורה (לא למלאכים, אף שביקשו שתנתן להם15, אלא) בעוה"ז דוקא שהוא במדידה והגבלה דמקום וזמן גשמי, ובעוה"ז גופא צריכה להיות העבודה דוקא ע"י הגוף ונה"ב שהם במדידה והגבלה דמקום וזמן גשמי, ודוקא עי"ז עושים דירה לו ית' בתחתונים16.

ג. ולאחרי הקדמה זו נבוא לבאר דברי אדמו"ר מהר"ש שלעומת העליות למעלה יש גם עליות למטה – שיש בזה מוסר-השכל והוראה אלינו:

נוסף לכך שכללות העבודה צריכה להיות באופן ד"ילכו מחיל אל חיל", הרי, כיון שביום ההילולא נעשית למעלה אצל נשיא הדור עלי' שלא לפי ערך, צריכה להיות גם אצלנו עלי' שלא לפי ערך, כדי להתלוות אליו ("מיטגיין מיט אים") בעלייתו שלא לפי ערך – עכ"פ באופן ד"בכל מאדך"17, "מאד שלך"18 – עי"ז שפועל בעצמו הזזה, וענין של קפיצה ("א שפרונג").

והענין בזה – כפי שרואים במוחש, ומבואר גם בחסידות19 – שישנו חילוק בין הליכה, ששתי רגליו על הארץ, דילוג, שמתרומם ברגל אחת מן הארץ, וקפיצה, שבשתי רגליו מתרומם ונעתק – לרגע – מן הארץ, שזהו האופן הכי נעלה, שלפי-שעה עכ"פ אין לו שייכות עם הארץ.

ודוגמתו בעבודת האדם – שקפיצה (בשתי רגלים, שנעתק מן הארץ) מורה על מעבר ("אריבערשטעלן זיך") לדרגא שלא לפי ערך, כי:

כל זמן שברגל אחת עומד הוא עדיין במדריגתו הקודמת, הרי זה מוכיח גם בנוגע לעלייתו להמדרגה העליונה שאינה אלא בערך להמדריגה הקודמת.

ובאופן כזה יכול להוסיף ולהתעלות בעילוי אחר עילוי ריבוי מדרגות, אלא שכל המדרגות הן בערך זו לזו – שזהו הענין דהשתלשלות20, שהוא בדוגמת שלשלת שעשוי' טבעות טבעות, וכל טבעת קשורה גם לטבעת שלמעלה ממנה וגם לטבעת שלמטה ממנה (חלקה העליון קשור לטבעת העליונה, וחלקה התחתון קשור לטבעת התחתונה), ובמילא, גם כאשר השלשלת היא ארוכה ביותר קשורות כל הטבעות זל"ז, כך, שאפילו הטבעת היותר עליונה היא בערך להטבעת היותר תחתונה.

וכדי להתעלות לדרגא עליונה שלא לפי ערך – ה"ז דוקא עי"ז שפועל בעצמו הזזה, "א טרייסל", וקפיצה בשתי רגליו, שנעקר ("ער רייסט זיך אפ") מן הארץ, מהארציות והחומריות – דאף שאין זה אלא לרגע, הרי אדמו"ר הזקן פוסק בספר התניא21 ש"יחוד זה למעלה הוא נצחי".

וכיון שכן, הרי, הזזה וקפיצה זו מהוה נתינת-כח ויכולת שגם לשנה הבאה יוסיף ויתעלה ("איבערשטעלן זיך") שלא לפי ערך, היינו, שכל עניני העבודה במחשבה דיבור ומעשה שיהיו בשנה הבאה – שבחיצוניותם הם אותם הענינים שנעשו לפנ"ז – יהיו (לא רק המשך העבודה באופן יותר רחב וכו', אבל בערך העבודה שלפנ"ז, אלא) באופן שבפנימיות ה"ז ענין אחר לגמרי!

[וע"ד שמצינו לגבי תפלה – שאף שכל תפלה היא באותו נוסח כמו התפלה דאתמול ושלשום כו', בשנה שעברה ובשנים שלפנ"ז, מ"מ, בכל תפלה נמשך אור עליון שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם. – באגה"ק22 מובא ענין זה בנוגע לראש השנה, ומוסיף ש"כן הוא בכל יום ויום נמשכין מוחין עליונים יותר בכל תפלות השחר"].

ד.  ויש להוסיף ולהבהיר, שאף שתובעים מאתנו שבכל שנה ושנה יהי' שינוי שלא לפי ערך – אין הכוונה ל"ענינים מבהילים" דוקא.

– כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר פעם מה שאמר אביו, אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, בקשר להענין דמסירת-נפש:

הי' זה בשמח"ת תרמ"ח, שאז אמר אדמו"ר נ"ע את המאמר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו23, שבו נתבאר מעלתם של אנשים פשוטים בענין המס"נ. – מאמר זה אמרו בבית הכנסת, בקשר עם בחירתו לגבאי חברה קדישא, בנוכחות הרבה אנשים פשוטים, ופעל עליהם רושם גדול, "זיי זיינען ארויס פון די כלים" – מעצם העובדה שדיברו אודותם, ומי הוא המדבר אודותם... ובפרט שהפליא גודל מעלתם בענין המס"נ.

לאחרי המאמר ניגשו אל אדמו"ר נ"ע, באמרם, שמוכנים הם למסור נפשם ולעשות כל מה שיאמר להם. ואמר להם אדמו"ר נ"ע: מסירת נפש אינה לקפוץ מן הגג דוקא; מסירת נפש – יכולה וצריכה להיות בכל פעולה24.

ועד"ז בנדו"ד:

יכולים להתעסק אמנם בענינים שלכאורה הם בדרך הטבע, ובמדידה והגבלה, אבל, ההתעסקות בענינים אלה צריכה להיות (לא באופן ד"מצות אנשים מלומדה"25, אלא) מתוך התבוננות והסתכלות חזקה שעי"ז מתחזקת ההתקשרות עם הרבי, כך שכאשר הרבי מתעלה בעלי' שלא לפי ערך, לוקח גם אותו שיתעלה בעלי' שלא לפי ערך.

כל מה שתובעים הוא (כלשון חז"ל26) "פתחו לי כו' כחודה של מחט" בלבד, אבל, ה"חודה של מחט" צריך להיות באופן שסבר וקיבל שיהי' מה שיהי' הולך הוא עם הרבי... ואז לוקחו הרבי עמו בכל עליותיו שלא לפי ערך.

ה. זאת ועוד:

כל הנ"ל נעשה גם כאשר ענין זה (ההתקשרות אל הרבי להתלוות אליו בעלייתו שלא לפי ערך) אינו אלא באופן של רצון בלבד (ואילו בנוגע למחשבה דיבור ומעשה נשארים כל עניניו במדידה והגבלה) – ע"פ מאמר הבעש"ט המובא בדרושי חסידות27 שבמקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא.

ולא עוד אלא שגם על מעמד ומצב זה חלה תורת המגיד (בספרו אור תורה28) בפירוש המשנה29 "דע מה למעלה ממך", "דע (ש)כל מה שלמעלה הכל הוא ממך" [וכפי שמביא כ"ק מו"ח אדמו"ר30 בשם רבינו הזקן ש"ממך ובך הכל תלוי" – ע"ד לשונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר בהמאמר באתי לגני31 בפירוש "אדם כי יקריב מכם"32, "מכם ובכם הדבר תלוי"] – שמזה מובן, שהעלי' שלא לפי ערך למעלה תלוי', ע"פ רוב, בהמעמד ומצב למטה – שגם כאשר ההזזה שפועל בעצמו אינה אלא ברצון בלבד, ה"ז פועל למעלה עלי' שלא בערך, ועי"ז מעמידים גם אותו ("מ'שטעלט אים אריבער") בעלי' שלא לפי ערך, ומכאן ולהבא נעשים כל עניניו בהתאם למעמדו ומצבו החדש.

ולמרות כל זה – יתכן שימשיך לחיות כל ימי חייו מבלי לדעת ולהרגיש שנעשה איש אחר.

ואדרבה – יש מעלה בכך שאינו מרגיש בדבר:

כ"ק מו"ח אדמו"ר כתב לא' במכתב33, שהסימן לבריאות הגוף הוא שהאדם אינו מרגיש את עצמו, שכן, כשמתחיל להרגיש את לבו, ראשו, או שאר אבריו, ה"ז סימן שמשהו אינו כשורה!

– שוב מצאתי34 שענין זה מרומז במ"ש בפסוק בסיפור בן השונמית: "ויאמר .. ראשי ראשי"35, היינו, שלא אמר שראשו כואב וכיו"ב, אלא רק "ראשי ראשי", שמרגיש את ראשו, שכן, הרגשת הראש כשלעצמה מוכיחה שמשהו אינו כשורה, סימן של מחלה.

ענין זה כתב כ"ק מו"ח אדמו"ר בקשר לגאוה וישות, שכאשר האדם מתחיל להרגיש את ישות עצמו ("ער הויבט אן פילן דעם אייגענעם יש"), ה"ז סימן שהוא חולה, רחמנא ליצלן, שכן, אילו הי' בריא, לא הי' מרגיש את עצמו.

ועד"ז מובן גם בנוגע לעניננו – שיתכן לפעמים שיש מעלה בכך שאינו מרגיש בעצמו את השינוי שנעשה בו, העיקר הוא שבנוגע לפועל עוסק הוא בכל הענינים לפי מהותו החדש שהעמידוהו מצד למעלה, ובמילא נעשים כל הענינים כפי שצריכים להעשות.

ו. וכאמור, מצדנו מוכרחת להיות ה"פתיחה" לכל-הפחות "כחודה של מחט", אבל, מתוך רצון, הסכמה וקבלה בלב, שיהי' מה שיהי', מבלי הבט על ה"מחיר" ("אט וואס ס'זאל נאר קאסטן")... יתלווה וילך ("ער וועט מיטגיין") עם הרבי,

– הרבי שעל ידו קיבל עד עתה את ההשפעה דבני חיי ומזוני רויחא בגשמיות, וההשפעה דבני חיי ומזוני רויחא ברוחניות36, ובמילא, "מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש"37

וכאשר עומדים ומחזיקים ("מ'האלט זיך אן") בהתקשרות זו, ובאופן שההתקשרות הולכת ונמשכת, היינו, שאינו נשאר ב"הזזה" הקודמת, אלא מוחלט ומוסכם אצלו שבכל שינוי שלא בערך שיהי' למעלה (אצל הרבי) יהי' גם אצלו שינוי שלא בערך, ועי"ז ימשך הקישור והחיבור, ועד לאופן ש"כולא חד" – הרי זה יהי' ה"ממוצע המחבר" שמאחד עולמות ע"י נשמות (כלומר, אנחנו בעצמנו) עם אלקות38.

(משיחת יו"ד שבט תשי"ב – תורת מנחם כרך ד' עמ' רצט – בלתי מוגה)

____________________________

1)    שיחת ש"פ ויגש תשי"א ס"י (תורת מנחם - התוועדויות ח"ב ע' 160).

2)    ראה גם התוועדויות תשמ"ח ח"א ע' 39.

3)    ראה גם תורת מנחם - מנחם ציון ח"ב ע' 373. וש"נ.

4)    נסתלקה ביום יו"ד שבט עדר"ת.

5)    שבועות ל, ב. וש"נ.

6)    ראה גם לעיל ע' 276, ובהנסמן שם.

7)    רמ"א יו"ד סו"ס שעו.

8)    ברכות ומו"ק בסופן.

9)    תהלים פד, ח.

10)  לשון הכתוב - אסתר ט, כח. וראה רמ"ז בס' תיקון שובבים. הובא ונתבאר בספר לב דוד (להחיד"א) פכ"ט.

11)  סידור (עם דא"ח) שער הל"ג בעומר דש, סע"ב ואילך.

12)  ראה סה"מ מלוקט ח"ג ע' לו. וש"נ.

13)  ראה גם שו"ע אדה"ז או"ח מהדו"ת ס"א ס"ח. תו"ח פרשתנו (בשלח) שמט, ב ואילך.

14)  מדרש תהלים צ, ד. ועוד.

15)  שבת פח, סע"ב.

16)  ראה תנחומא נשא טז. ועוד. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

17)  ואתחנן ו, ה.

18)  ראה תו"א מקץ לט, ד. ובכ"מ.

19)  ראה לקו"ת שה"ש טו, סע"ב (וש"נ). אוה"ת שם (כרך א) ע' רנו-ז.

20)  ראה גם תו"א פרשתנו (בשלח) סד, ב. ובכ"מ.

21)  פכ"ה (לב, א).

22)  סי"ד.

23)  נדפס בסה"מ תרמ"ח ע' קפו ואילך. וראה (ע"ד מאמר זה) - סה"ש תרצ"ו ע' 11, ובהנסמן שם בהערות 10-12.

24)  ראה גם סה"ש תרצ"ז ע' 165.

25)  ישעי' כט, יג. וראה תניא פל"ט (נג, ב). ובכ"מ.

26)  שהש"ר פ"ה, ב [ב]. וראה לקו"ש ח"א ע' 191 הערה 17. וש"נ.

27)  ראה כש"ט הוספות סל"ח. וש"נ.

28)  סת"פ (קיב, ב). וכ"ה בלקו"א סקצ"ח (נ, סע"ג).

29)  אבות רפ"ב.

30)  סה"ש תש"ג ע' 12. ועוד. וראה גם "היום יום" י"ג אייר.

31)  פ"ב (פרק השייך לשנה זו) - סה"מ תש"י ע' 113. וראה גם "היום יום" יב אדר שני.

32)  ויקרא א, ב.

33)  ראה גם סה"מ תש"א ע' 49.

34)  ראה גם מכתב כ"ג טבת שנה זו (אגרות-קודש ח"ה ס"ע קסה ואילך). לקו"ש ח"י ע' 105 ובהערה 39.

35)  מלכים-ב ד, יט.

36)  להעיר מ"חנוך לנער" בסופו. אוה"ת וירא (כרך ד) תשנה, ב ואילך. וראה גם אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א חכ"ב ע' רכט, ובהערות שם.

37)  סוטה יג, סע"ב.

38)  ראה סה"מ מלוקט ח"ג ס"ע רפב ואילך. וש"נ.

סיכום

זמן קצר לפני הסתלקותו, אמר אדמו"ר המהר"ש לזוגתו הרבנית, שהוא יעלה 31 מדרגות / עליות למעלה, והיא תעלה 31 מדרגות למטה.

וביאר אדמו"ר הריי"צ, שעליותיו של אדמו"ר המהר"ש למעלה קשורות ומשתקפות למטה, בהדפסת 31 מאמרי חסידות, ועליותיה של הרבנית הן המשך 31 שנות חייה. נקודת הדברים, שהעליות של אדמו"ר המהר"ש קשורות עם העליות של הרבנית בעלמא דין.

העליות למטה קשורות עם עניין הזמן – שהרי מתבטאות ב-31 שנים. נמצא, שגם העליות למעלה, אף שהמעלה מצד עצמו אינו שייך לעניין של זמן גשמי, מכל מקום חלה מדידת הזמן גם עליהן.

דוגמאות לדבר: אמירת קדיש ביום היארצייט, מפני שהעלייה של הנשמה למעלה קשורה עם תאריך גשמי; עלייה דשבת ויום טוב; כל מצוות עשה שהזמן גרמא.

וההוראה אלינו: ביום ההילולא נעשית עלייה אצל נשיא הדור, וגם אצלנו צריכהל היות עלייה שלא בערך כדי להתלוות אל הרבי בעלייתו.

עניין העלייה הוא קפיצה ודילוג, שלא לפי סדר ההשתלשלות, ונדרש זינוק מהארציות ומהחומריות. זאת דורשים בכל שנה ושנה, אבל אין הכוונה ל"עניינים המבהילים", שכן מסירות-נפש אין פירושה לקפוץ מן הגג, אלא בכל פעולה ופעולה, גם אם היא בדרך הטבע: גם בעניינים פשוטים, מתבוננים בכך שעל-ידם מתחזקת ההתקשרות עם הרבי, המתעלה בעלייה שלא לפי ערך ומעלה עמו גם את החסיד!

ועלייה זו, על-ידי התקשרות עם הרבי, נעשית גם כאשר מקורהּ הוא ברצון בלבד, ולא משפיעה על המחשבה, דיבור ומעשה. היא פועלת עלייה שלא בערך, המשנה את האדם לגמרי.

על החסיד לעשות 'פתיחה', לכל הפחות כ'חודו של מחט', מתוך הסכמה בלבד שיהיה מה שיהיה – יתלווה וילך עם הרבי, שעל-ידו קיבל את כל ההשפעות בגשמיות וברוחניות.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)