הכוח לגאולה ניתן בעת הבריאה, כפי שחז"ל אומרים (בראשית רבה פרשה ב,ד) על הפסוק "וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" – "זה רוחו של מלך המשיח". ואולם המשימה הזאת הוטלה על האדם, הנדרש להכין את העולם לקליטת אור הגאולה. למה הקב"ה לא ברא מלכתחילה עולם של גאולה?
אלא שהקב"ה רוצה כי זה יהיה עולם גשמי וחומרי, שמרגיש את עצמו מציאות עצמאית, ובה בשעה יאיר בו האור האלוקי העליון ביותר. זו משמעות המאמר "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" – עליו להיות עולם תחתון, ובה בעת להיות 'דירה' לו יתברך. לכן ה'דירה' נעשית על-ידי האדם, שאף הוא מכיל ניגודים קיצוניים, עד שהקב"ה אומר עליו – "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ".
תהומות ופסגות
כל הברואים נבראו בבת אחת מהמאמר האלוקי. כאשר הקב"ה אמר: "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" – נבראו מייד חיות המים, גופן ונפשן כאחד; וכך בבריאת העופות וחיות היבשה. אבל בבריאת האדם נעשה תחילה הגוף: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה" – גולם נטול חיות, ורק אחר-כך ניתנה בו נשמה.
בולטים כאן שני קצוות מנוגדים: גוף האדם נברא מהדבר הנחות ביותר שבבריאה – עפר דומם, ואילו נשמתו באה על-ידי פעולה מיוחדת של הקב"ה – "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". על זה הזוהר אומר: "מאן דנפח, מתוכיהּ נפח" (=הביטוי 'נפח' מכוּון לדבר שבא עמוק מבפנים). כלומר, הנשמה באה ממדרגה עליונה ביותר, "מתוכיותו ומפנימיותו" של הקב"ה כביכול.
פער זה בין גוף האדם לבין נפשו משקף את שני הקצוות המנוגדים שבאישיותו. מצד גופו יש לו נטיות מהשפָלות שבבריאה, עד לדרגת עפר ממש. כשאדם נגרר אחרי נטיות גופו, הוא עלול להידרדר למטה הרבה מדרגת חיה טורפת, ולהגיע לתהומות של אכזריות ומידות רעות. כנגד זאת יש בו נשמה רוחנית נאצלת ביותר, שבמהותה העצמית היא מעל כל הבריאה וגדריה, ועל-ידה האדם יכול להגיע לפסגות מופלאות של רוחניות וטוב.
נחיתות שהיא יתרון
החיבור בין גוף האדם לבין נפשו הוא פלא תמידי, שרק הקב"ה יכול לחוללו. אך בחיבור זה ניתן לאדם הכוח להשליט את הנפש על הגוף, ולכוון את התנהגותו של הגוף הנחות על-פי הנשמה. תכלית חיי האדם היא שבהתנהגותו ובאורח חייו, יחבר 'מעלה' ו'מטה' – יחדיר את הקדושה העליונה ביותר בתוך המציאות הנחותה ביותר.
לכן היה גוף האדם צריך להיעשות מן העפר דווקא, מהדבר הנחות ביותר. הואיל וייעוד חייו לרומם את העולם ולהחדיר בו קדושה, צריך היה שגם בו עצמו יבואו לידי ביטוי כל חלקיו של העולם. אילו היה נברא מחלקיו הנעלים יותר של העולם, לא היה יכול להרים את חלקיו התחתונים. לכן נברא גופו מעפר הארץ, מהרובד הנמוך ביותר, כדי שבהתרוממותו ירים גם את העולם מלמטה.
נמצא אפוא שנחיתות גופו של האדם היא ממעלותיו דווקא, שעל-ידי כך יוכל לרומם אף את דרגת ה'דומם' לקדושה. כשיהודי אוכל לשם שמים ומשתמש בגופו לעבודת ה' – הוא מעלה לקדושה לא רק את עצמו, אלא את העולם כולו, מחלקיו הנמוכים ביותר ועד הדרגות הגבוהות ביותר, ובכך הוא מכשיר את העולם כולו לקבלת אור הגאולה (ראו תורה אור בראשית ג,ד. תורת חיים בראשית). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
