שאלה: אם נמנעים ממתן צדקה מחשש שהמבקש איננו באמת נזקק, האם עוברים בכך על איסור העלמת עין מהצדקה?
תשובה: מצוות עשה לתת צדקה לעניי ישראל, והמעלים עיניו ממנה עובר בלא תעשה, שנאמר (דברים טו,ז) "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון". לדעת רוב הפוסקים אינו עובר על כך אלא אם כן העני מבקש ממנו. יש דיון בשאלה אם גם בסירוב לבקשת גבאי צדקה עוברים על כך.
מי שחושד שהמבקש אינו עני באמת, או מי שאין בכיסו כסף – אינו עובר, אבל כדאי בכל-זאת לתת משהו לעני, שנאמר (תהילים עד,כא) "אל ישוֹב דך נכלם".
אמרו חז"ל, שמי שיש לו מאתיים זוז לא ייטול צדקה. הגדרה זו משמעותה שיש ביד האדם כסף המספיק לפרנסתו לשנה אחת. בסכום זה נכללת כל הכנסה קבועה, כגון שכר, קיצבה, מילגה או תמיכה קבועה מקרובי משפחה.
מי שאין לו סכום זה רשאי לקבל כספי צדקה (עד שיושלם בידו הסכום הזה). גם מי שיש לו לפרנסתו, אך הוא נזקק להוצאות בלתי-רגילות, כגון הוצאות רפואיות, או שנצרך לדירה או להוצאות נישואין – מותר לו לקבל צדקה בעבורן. אין האדם חייב לבקש צדקה כדי לשלם את חובותיו, אבל אם הוא אוסף צדקה מראש גם למטרה זו – עליו לשלם את חובותיו מכסף זה.
כתב ה'כלי יקר' על הפסוק "עזוב תעזוב עמו" (שמות כג,ה), שעיקר העזרה צריכה להיות כאשר העני עושה מצידו מאמצים להתפרנס, ואז חייבים לסייעו.
מקורות: רמב"ם סהמ"צ ל"ת רלב. הל' מתנות עניים פ"ז ה"א-ב. שו"ע יו"ד סי' רמז ס"א, רמט ס"ד. צדקה ומשפט פ"א-ב. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
