בימות המשיח יתגלו לעינינו טעמי המצוות, שמכוסים מאיתנו בזמן הזה. כך נאמר במדרש (תנחומא תחילת פרשת חוקת): "דברים המכוסים מכם בעולם הזה, עתידין להיות צפויים לכם לעולם הבא, כהדין סמיא דצפי" [=כסומא זה שמתחיל לראות].
אפילו שלמה המלך, החכם מכל אדם, לא הצליח להשיג את טעמה של מצוות פרה אדומה, וכפי שאמר (במדבר רבה פרשה יט,ו): "על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי אֶחְכָּמָה – והיא רחוקה ממני".
המצוות – למעלה מההיגיון
לעומת זה, המדרש (שם) מספר שמשה רבנו זכה להשיג את טעמה של מצוות פרה אדומה: "אמר לו הקב"ה למשה, לך אני מגלה טעם פרה". אם כן, למה לא השיג זאת שלמה המלך, שעליו נאמר "ויחכם מכל האדם" ואף ממשה?! אפשר לשאול עוד, למה שמר משה רבנו את טעם המצווה לעצמו ולא גילהו לכל ישראל, כשם שנהג בדברים אחרים שנתנם לו הקב"ה במתנה, והוא "נהג בה טובת עין" ונתנם לכל ישראל?!
עלינו לומר שאי-גילוי טעמה של מצוות הפרה האדומה לא בא מאי-רצונו של משה לגלותו, אלא מפני שעניינה נעלה מיכולת הבנתו של נברא. משה לא היה יכול לגלות את הטעם, מפני שעם ישראל לא היה מסוגל להבינו, וכדברי ה' למשה: "חוקה היא וגזירה גזרתי, ואין כל ברייה יכולה לעמוד על גזירתי". אף משה רבנו לא היה יכול להגיע בכוחות עצמו להשגת המצווה, אלא שהקב"ה, בכוחו הבלתי-מוגבל, העניק זאת במתנה למשה: "לך אני מגלה טעם פרה".
רצונו של הקב"ה היה שתישאר לפחות מצווה אחת בבחינת 'חוקה' – דבר על-שכלי לגמרי. התורה מדייקת לומר: "זאת חוקת התורה" (ולא "חוקת הפרה"), מפני שמצווה זו מלמדת על כל התורה כולה. אל לנו לחשוב שהתורה כולה היא דבר שכלי והגיוני ורק מצווה זו נעלית מן מהשכל – אלא היסוד העל-שכלי הוא "חוקת התורה", הוא הבסיס לכל התורה. התורה והמצוות, במהותן השורשית, הן למעלה מכל גדרי השכל וההשגה; הן רצונו וחוכמתו של הקב"ה. וכשם שאין ביכולת שום נברא להשיג את הבורא, כך אין שום אפשרות להשיג את חוכמתו ורצונו.
אמנם הקב"ה הלביש את חוכמתו בלבושים הקרובים להשגתנו, כדי שנוכל ללומדה ולקיים את מצוותיה מתוך תענוג ושמחה, אבל במקורן – התורה והמצוות הן למעלה מכל גדרי השכל וההבנה. יהודי צריך לזכור שהבנתו אינה ממצה את כל מהותן ומשמעותן של התורה ומצוותיה, ושיש בהן רובד עליון שלמעלה מכל תפיסה אנושית.
הטעמים יתגלו בעתיד
לכן הניח הקב"ה מצווה אחת שתהיה חוקה על-שכלית לגמרי, כדי שתהיה לאדם דוגמה מוחשית איך עליו לקיים את המצוות. אילו היה מגלה את טעמי כל המצוות, היה האדם מתרגל להתייחס אל התורה ומצוותיה במושגים של שכל והיגיון. הוא לא היה מסוגל להפיק מעצמו את כוח מסירות הנפש, שכן מסירות נפש אינה דבר הגיוני, ואילו הוא התרגל לקיים מצוות בדרך ההיגיון.
לכן לא גילה הקב"ה לעם ישראל את טעם הפרה האדומה, כדי שהיסוד העל-שכלי שבתורה יהיה חלק מקיום המצוות, והתורה לא תיתפס בעיני היהודי במושגי שכל והיגיון בלבד. למשה רבנו בלבד גילה את טעם הפרה האדומה, מפני שכל מהותו מסירות נפש והתבטלות מוחלטת לקב"ה, ולכן בכוחו להשיג את טעם הפרה. אך לעתיד לבוא יוכלו כל ישראל להגיע להשגת טעמי המצוות, כפי שיגלה אותם משיח צדקנו. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
