חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:17 כ"ד בחשון התש"פ, 22/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

ייסוריו של נשיא בישראל הם באופן של 'חוקה'
דבר מלכות

נושאים נוספים
ייסוריו של נשיא בישראל הם באופן של 'חוקה'
"עמדו הכן כולכם!"
בטרם אצרך... ידעתיך
כ"ק אדמו"ר הריי"צ
פרשת חוקת
כמה ארך אפיים לפניו
הלכות ומנהגי חב"ד

מלבד יחידי סגולה, אצל רוב בני ישראל 'חוקה' הוא עניין שלמעלה מהשכל * אי-אפשר להסביר ל'פשוט שבפשוטים' כיצד ייתכנו צער, סבל וייסורים אצל צדיק ונשיא ישראל! * חוקה היא עבודה שלמעלה מטעם ודעת, אך אין משמעותה עבודה בעל-כורחו של האדם, ולא מונעת ממנו לעבוד את ה' מתוך שמחה וטוב לבב * 'יהודי פשוט' מבין מעצמו שאין בכוחו להבין את הקב"ה בשכלו, ואין לו צורך ב'חוקה'! * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בפרשת חוקת – ישנם ריבוי עניינים. אמנם, לכל לראש יש לבאר את ההוראה שלמדים מתוכן כללות הפרשה, כפי שבא לידי ביטוי בשם הפרשה – "חוקת".

ובפרט ע"פ האמור שהגאולה די"ב תמוז היא עבור כאו"א מישראל, גם יהודי "אשר בשם ישראל יכונה", ובמילא, יש למצוא הוראה המובנת ושייכת גם אליו, ומכיוון שעדיין אינו שייך ללימוד הוראה מפרטי הענינים דפרשת חוקת, יש להתחיל עם ההוראה משמה של הפרשה – דבר שניתן להסביר גם ליהודי "אשר בשם ישראל יכונה".

מובן וגם פשוט שצריכים להכינו ולהכשירו למצב שיהיה ראוי ושייך ללימוד ענינים נעלים יותר, אבל לאידך, אין להמתין עד שיבוא למצב זה, שהרי בינתיים עובר הזמן, ובלשון הידוע:1 אבידה שאינה חוזרת, ולכן, יש להתחיל תיכף ומיד עם העניינים ששייך אליהם גם במעמדו ומצבו בהווה, ובנדו-דידן – לימוד הוראה משם הפרשה, "חוקת", כדלקמן.

ב. הפירוש ד"חוקת" הוא – ענין שלמעלה מטעם ודעת, "חוקה חקקתי גזירה גזרתי"2, "גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה"3.

מצינו אמנם יחידי סגולה שאצלם באו ענינים של "חוקה" באופן של הבנה והשגה – כדברי חז"ל4: "אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי5 אחכמה והיא רחוקה ממני", דמזה מובן, ששאר עניני "חוקים" (מלבד פרה אדומה) באו אצלו באופן של הבנה והשגה. ולא עוד, אלא אפילו בנוגע לפרה אדמה – "א"ל הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר חוקה"6; אבל אעפ"כ, אצל רוב בני ישראל הרי זה ענין שלמעלה מהשכל, "גזירה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה".

ובזה מודגש הקשר עם ענין המאסר והגאולה – שהרי כללות היה באופן ד"גזירה היא מלפני":

מצד טעם ודעת – אין מקום כלל לענין המאסר, שכן, כיצד יתכן לגרום צער ויסורים גדולים לצדיק ונשיא ישראל, יסורים למטה ויסורים למעלה7?!...

ישנו אמנם הביאור דירידה צורך עליה, אבל, לפשוט שבפשוטים "אשר בשם ישראל יכונה" – אי-אפשר להסביר זאת!

ולא עוד, אלא גם אצל אלו השייכים להבין ענינים עמוקים של הבנה והסברה – הרי לאחרי כל הביאורים וההסברים בענין דירידה צורך עליה, לא ניתן לבארו להבין בשכל את כללות ענין המאסר, שכן, לאחרי כל הביאורים עדיין נשאלת השאלה: הייתכן לגרום יסורים גדולים כאלו לצדיק ונשיא ישראל?!... הרי כאו"א יודע ומבין בעצמו שלא יתכן שיגרום צער ויסורים לאדם האהוב אצלו ביותר?!

אלא ודאי בהכרח לומר שענין זה הוא בבחינת "חוקה", "חוקה חקקתי גזירה גזרתי", "גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה".

ג. ביאור הענין וההוראה בעבודת האדם:

הענין ד"חוקת" בעבודה האדם הוא – עבודה שלמעלה מטעם ודעת, קבלת-עול ומסירת-נפש, כלומר, שעושה זאת מפני ציווי הקב"ה – "חוקה חקקתי גזירה גזרתי", "גזירה היא מלפני.

ואין הכוונה שעושה זאת בעל-כרחו, כלומר, שמצד השכל יש לו שאלות כו', אלא שבנוגע לפועל מקיים את ציווי הקב"ה – כי אם באופן שאין שום שאלות בדבר, "אין לך רשות להרהר אחריה", שכן, בידעו ש"חוקה חקקתי גזירה גזרתי", "גזירה היא מלפני", חוקה וגזירה של הקב"ה, אינו מהרהר כלל, שהרי לא שייך שיבין את שכלו של הקב"ה, ובמילא, אין בכך כל סתירה שיעבוד עבודתו מתוך חיות, שמחה וטוב לבב.

ויש להוסיף בזה ענין שלא שמים לב אודותיו:

הפירוש הפשוט ד"אין לך רשות להרהר אחריה" הוא – ענין של איסור, כלומר, שמכיון ש"גזירה היא מלפני", לכן, אסור ליהודי להרהר אחריה".

אמנם, מלשון הרמב"ם8 "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו, ואם רצה כו' (להיפך) הרשות בידו", היינו, שמשתמש בלשון "רשות" ביחס לענין הבחירה – נמצא, שהפירוש ד"אין לך רשות להרהר אחרי'" הוא (לא רק שאסור לו להרהר, כי אם) שאין הדבר תלוי ברצונו ובבחירתו, מכיון שאין זה ביכלתו כלל, אפילו אם ירצה בכך.

כלומר: מטבעו של יהודי שכאשר שומע שהקב"ה צווה כך וכך, "חוקה חקקתי גזירה גזרתי" – לא יתכן כלל שיהרהר על זה, וכאמור, אין זה ענין התלוי בבחירתו, שכן, לא ניתנה לו אפשרות ויכולת על כך.

ואם רואה בכל זאת שעולים הרהורים במחשבתו כו' – הרי בהכרח לומר שאין זה מצד מציאותו, ולא עוד, אלא שאין זה אפילו מצד נפשו הבהמית, כי אם מצד היצר הרע9 שנתלבש בנפשו הבהמית, ובלשון הרמב"ם10: "יצרו הוא שתקפו", כלומר, ענין של אונס!

וזוהי ההוראה שלמדים מפרשת השבוע שקורין בשבת שלפני ימי הגאולה – שכללות העבודה הקשורה עם ימי הגאולה בהרבצת התורה וחיזוק היהדות צריכה להיות באופן של "חוקת", כלומר, עבודה מתוך קבלת-עול ומסירת-נפש, שאז מתבטלים כל עניני מניעות ועיכובים שיכולים להיות מצד המדידות והגבלות דשכל, שכן, בידעו שענין זה הוא חוקה וגזירה של הקב"ה, "חוקה חקקתי גזירה גזרתי", "גזירה היא מלפני", הרי בודאי ש"אין לך רשות (בחירה ויכולת) להרהר אחרי'", וביחד עם זה, נעשית העבודה מתוך חיות, שמחה וטוב לבב.

ד. והנה, הוראה זו שייכת לכאו"כ מישראל – גם לפשוט שבפשוטים "אשר בשם ישראל יכונה":

כאשר אומרים ליהודי פשוט שבפשוטים שמכיון שהקב"ה צוה לעשות כך וכך, לכן, עליו לעשות כן גם אם אין הדבר מובן בשכלו, "גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחרי'" – אין כל קושי מיוחד לפעול אצלו ענין זה, שהרי יודע ומבין בפשטות שאין ביכלתו להבין ולהשיג את שכלו של הקב"ה, במכל-שכן וקל-וחומר מזה שאינו יכול להבין ולהשיג את שכלו של חכם גדול, בשר ודם.

אמנם הוא יהודי פשוט שבפשוטים "אשר בשם ישראל יכונה". ואינו שייך עדיין ל"לשון הקודש", כי אם ללשון אידיש, לשון הקשור עם לשונות דשבעים אומות העולם [כפי שמבאר אדמו"ר הזקן את החילוק שבין לשון הקודש לשבים לשון דאומות העולם – בתורה-אור פרשת משפטים11, ובהדגשה – "משפטים", ולא "חוקת", כלומר, ענין המובן בשכל], אבל לאידך – היא הנותנת: מכיון שמדבר באידיש – הרי באמרו "דער אויבּערשטער" (לא כפי שנקרא בלשון הקודש: "המקום"*11 כי אם כפי שנקרא באידיש: "אויבּערשטער"), מדגיש בכך את עליונותו של הקב"ה, ומכיון שכן, אין כל פלא בכך ש"אין לך רשות להרהר אחרי'" – שהרי לא יתכן ששכלו של בשר ודם יבין את שכלו של הקב"ה! אדרבה: אילו היה ביכלתו להבין את שכלו של הקב"ה – היה זה דבר פלא!...

ולכן, גם כאשר מצד שהשכל יכולה להתעורר שאלה כו', ולדוגמה: בידעו שנמצאים בחושך כפול ומכופל דזמן הגלות, ובפרט שאינו זקוק לראי' והוכחה בדבר, שהרי יודע זאת ממעמדו ומצבו האישי שנמצא בדרגא ד"בשם ישראל יכונה", עלולה להתעורר שאלה: כיצד יוכל לעבוד את עבודתו במצב כזה?! – הרי מכיון שעבודתו היא באופן ד"חוקת", "חוקה חקקתי גזירה גזרתי", עבודה באופן של קבלת עול ומסירות נפש, אזי מתבטלים כל המניעות והעיכובים שיכולים להיות מצד ענין השכל, "אין לך רשות להרהר אחרי'".

ה. ויש להוסיף בזה – שלא זו בלבד שההוראה ד"חוקת" שייכת גם ליהודי פשוט שבפשוטים "אשר בשם ישראל יכונה", אלא עוד זאת, שאצלו נקל יותר לפעול את ההוראה ד"חוקת" מאשר אצל "משכיל" שעוסק בהבנה והשגה בתורת החסידות:

יהודי שעבודתו היא באופן של הבנה והשגה כו' – קשה יותר לפעול אצלו שיעסוק מתוך קבלת-עול ומסירות-נפש, מכיוון שיש לו "געשמאַק" בעבודה זו! בעל-שכל אינו זקוק לענין של קבלת-עול כדי לעסוק בענין שכלי, אדרבה: זהו כל חפצו ורצונו!

ולא עוד, אלא גם כאשר מדובר אודות ענין של "חוקה", כמו: הציווי ד"פרה אדומה" בפרשתנו, הרי בהיותו "משכיל" שלמד המשך תער"ב – טוען הוא שאינו מבין מדוע נקרא ענין זה בשם "חוקה", בה בשעה שבנוגע לכל פרטי הענינים דמצוה זו [כמו: לקיחת פרה אדומה דוקא, עץ ארז ואזוב כו', מים חיים, וכן מה שמטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים] ישנו ביאור והסבר שכלי, ובמילא, טוען הוא, גם השכל מחייב שאין כל אפשרות שענין זה יהיה באופן אחר, וזאת – לא רק בנוגע לשכל דנפש האלקית, אלא יכולים להסביר זאת גם בשכל האנושי, עד לשכל דנפש הבהמית!

מה-שאין-כן פשוט שבפשוטים, "אשר בשם ישראל יכונה" – אין לו בעיה כזו! אצלו – המצווה דפרה אדומה היא מסוג המצוות ד"חוקים" שאין עליהם טעם והסבר שכלי, "גזירה היא מלפני אין לך רשום להרהר אחריה", כפשוטם של כתובים,

ובכלל, בהיותו פשוט שבפשוטים שאינו שייך כל כך להבנה והשגה בשכל – נקל יותר לפעול אצלו שעבודתו תהיה באופן ד"חוקת", עבודה מתוך קבלת-עול ומסירות-נפש.

וכידוע הסיפור12 אודות א' מחסידי אדמו"ר הצמח-צדק שבהיותו ביחידות התאונן כי אינו חפץ ללמוד, "עס ווילט זיך ניט לערנען", והשיב לו אדמו"ר הצמח-צדק, כאשר אין חפצים ללמוד הרי זה טוב, מכיון שאז שייכת העבודה דאתכפיא, שכופה את עצמו ללמוד; מה אעשה אני – המשיך הצמח-צדק – שרצוני ללמוד, שכן, אין זה בדרך עבודה, כי אם בדרך תענוג. ועל-דרך-זה בעניננו – שאצל פשוט שבפשוטים נקל יותר לפעול שעבודתו תהי' באופן של קבלת-עול ומסירות-נפש ("חוקה").

וכמו כן בנוגע לעבודה בשמחה – שאצל פשוט בפשוטים נקל יותר לפעול שהעבודה בדרך קבלת-עול ומסירות-נפש ("חוקת") לא תהי' בסתירה לעבודה בשמחה וטוב לבב, מאשר אצל "משכיל גדול":

אצל "משכיל גדול" – הענין ד"אין לך רשות להרהר אחר'" הוא בבחינת "חוקה", שהרי כל ענינו הוא שכל, הבנה והשגה, ומכיון שכן, יש צורך בהשתדלות מיוחדת כדי לפעול שענין זה לא יהי' בסתירה לעבודה בשמחה;

משא"כ אצל פשוט שבפשוטים – אין זה בדרך "חוקה", שהרי מבין בשכלו שלא יתכן שיבין את שכלו של הקב"ה, כך ש"אין לך רשות (יכולת) להרהר אחריה", ובמילא, אין כל סתירה לעבודה בשמחה וטוב לבב.

(משיחת ש"פ חוקת תשמ"ה 'התוועדויות - תורת מנחם' תשמ"ה חלק ד עמוד 2401)

___________________________

1)     ראה ספר החיים (לאחי המהר"ל) י, א.

2)     תנחומא פרשתנו ג. שם ח. במדב"ר פרשתנו פי"א, א.

3)     פרש"י ריש פרשתנו, וראה יומא סז, ב. רמב"ם הל' מעילה בסופן.

4)     תנחומא שם ו. במדב"ר שם ג (בסופו).

5)     קהלת ז, כג.

6)     תנחומא שם ח. במדב"ר שם ו.

7)     ראה לקו"ד ח"א כט, א.

8)     הלכות תשובה רפ"ה.

9)     ראה לקו"ת פרשתנו נו, סע"ג ואילך.

10)   הל' גירושין ספ"ב.

11)   ראה ב"ר פס"ח, ט. וש"נ.

12)   לקו"ד ח"ד תשעה, א.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)