חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:38 זריחה: 6:35 י"ח בכסליו התש"פ, 16/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"חידושים" שנתחדשו בדורותינו
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
מאחורי הקלעים של חנוכת המשכן
ברכת התורה על 'תורה חדשה' שילַמד הקב"ה
"חידושים" שנתחדשו בדורותינו
פרשת נשא
"משה קיבל תורה מסיני"
"שניאורסאָהן, אורחים באו לבקרנו"
הלכות ומנהגי חב"ד

הרבי קבע: לחדש ענין חדש, דרושה זהירות יתירה והעיד על-עצמו כי הוא ירא מ"חידושים" – בכל זאת הסביר צורך בקביעת מנהגיו ותקנות חדשות ותביעות כאלה שלא נתבעו בדורות הקודמים וכן שימוש בדרכים חדשות שלא היו בנמצא בעבר

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

"חדש אסור מן התורה" – במטבע לשון זה, מפורסם פתגמו של ה'חתם סופר' נגד חידושים והתחדשויות.

הרבי, שהתבטא על עצמו "בכלל אני ירא מ"חידושים" (השווה: 'המלך במסיבו' כרך א' עמ' שי) וציטט יותר מפעם אחת את פתגמו האמור של ה'חתם סופר' (ראה 'לקוטי שיחות' כרך כה עמ' 377-376; 'שיחות-קודש' תשל"ב כרך א' עמ' 24; 'שיחות-קודש תשל"ה כרך א' עמ' 36; 'שיחות-קודש' תשל"ו כרך א' עמ' 447) הסביר את הדברים שנתחדשו בדורותינו האחרונים למעליותא.

התוועדות מוצאי שבת קודש פרשת מקץ, שבת חנוכה א' דראש-חודש טבת תשל"ח. הרבי תובע ש"ראוי ונכון שבימי חנוכה יהיה גם ענין של שמחה –

מתאים לפסק-דין הרמב"ם שימי חנוכה הם "ימי שמחה והלל" –

לא בתור חיוב שהרי נפסק להלכה ש"ריבוי הסעודות שמרבים בהם הן סעודות הרשות...".

וכאן מבהיר הרבי:

אף-על-פי שלכאורה, צריך להיזהר מלהנהיג מנהגים חדשים (אלא-אם-כן יש לכך מקור הכי נאמן וכו') ובפרט שאצל רבותינו נשיאינו לא ראינו ענין של שמחה...

וביאור הדבר:

נמצאים בחושך כפול ומכופל של גלות, וצריכים להגיע למצב של "והוי' יגיה חשכי", כדי להקל את עבודת ה' עם עצמו ועם זולתו, נדרשת, אפוא, שמחה נוספת שתפרוץ את גדרי הגלות כפשוטו – דבר הדורש את ענין השמחה בחנוכה.

בסיום דבריו מדגיש הרבי:

לא מדובר כאן בהוספת מצוה חס-ושלום, או אפילו מצוה מדרבנן, או הוספת ענינים הדורשים אישור של גדולי ישראל דוקא – אלא כנאמר לכתחילה שעושים זאת משום שנדרשת אפשרות לפריצת גדרי הגלות.

חידוש מנהג נשיאת דברי כיבושין

ימים ספורים לאחר-מכן, בעשרה בטבת (תשל"ח) חידש הרבי את המנהג (שהיה נהוג בקהילות יהודיות בעבר) לשאת "דברי כיבושים" ביום התענית (בעת תפילת המנחה).

בדבריו מסביר הרבי:

אף-על-פי שהדבר לא היה נהוג בבית הכנסת של רבותינו נשיאינו, ולחדש ענין חדש דרוש זהירות יתירה מכל מקום.. כשמדובר בענינים המוסיפים יראת שמים [ובפרט כאלה המוסיפים בקיום המצוות בפועל, שהמעשה הוא העיקר] הרי זו לא רק הצדקה לענינים החדשים, אלא זה גם התעוררות ועידוד, מכיון שרואים בפועל שהם מוסיפים יראת שמים.

תקנת "הריני מקבל"

בשיחות י"ט כסלו וש"פ וישב כ"ף כסלו ('התוועדויות תשד"מ' כרך ב' עמ' 683-682) עורר הרבי בקשר למצב העולם – על דבר הוספה ובקשה בתפילה, על ידי זה שכל אחד ואחת (בלי הפרש באיזה נוסח הוא מתפלל) יאמר לפני התפילה (בשחרית) "הריני מקבל עלי מצות-עשה של ואהבת לרעך כמוך" ולאחרי כל תפילה (מהג' תפילות) "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך".

במהלך דבריו התבטא הרבי:

ישנם כאלו שבנוגע לענין של הוספה בעניני קדושה, שואלים שלכאורה זהו "חדש" ו"חדש אסור מן התורה" (כפתגמו של החתם-סופר בכיוצא-בזה) – כדאי להבהיר.. אין זה דבר "חדש" – כי שני מנהגים הנ"ל הובאו בכמה וכמה ספרים בדורות שלפנינו, ו"החידוש" שבהצעה זו הוא רק – שלרגל המצב החדש שנתחדש שזקוקים להוספה בתפילה כו', יתנהגו כולם ע"פ הצעת גדולי ישראל בדורות שלפנינו.. וגם זה אינו דבר חדש – שהרי כן היה נהוג בכל דור, שכאשר נוסף בחושך דלעומת זה, הוסיפו בעניני טוב וקדושה, תורה ומצוותיה (על דרך "בקעה מצא וגדר בה גדר").

ובפרט בנידון-דידן (הוספה בתפילה) – שיש לומר שזוהי הלכה מפורשת שבמצב כזה שניתוסף בצרכי האדם חייב להוסיף בתפילה.

הוספה באור

את ההסבר של ההוספה באור בזמן של חושך וכדוגמת "בקעה מצא וגדר בה גדר" – השמיע הרבי גם בשנת תשל"ה כשהכריז על מבצע הדלקת נרות שבת קודש ויום-טוב ע"י בנות ישראל (השווה: 'שיחות-קודש' תשל"ה כרך א' עמודים 36; 65; ועוד).

בדבריו הצביע על העובדה שבעבר היו הבנות מקבלות חינוכן בבית הוריהן "כל כבודה בת מלך פנימה", ובדורות שלאחר-מכן נוצר הצורך בייסוד בתי ספר לבנות בהסכמת ובעידודם של גדולי ישראל [בנושא זה האריך הרבי בדיבור בעת ביקור האדמו"ר מבעלז שליט"א בשנת תשמ"א], ולא חששו לפתגם העוסק ב"חדש מן התורה" (הרבי השמיט את המילה "אסור").

בעד או נגד התקשורת?

בהזדמנויות רבות התייחס הרבי לאמצעי תקשורת בשירות התורה (ראה הנאסף בספר "מה רבו מעשיך", הוצאת שמי"ר, תש"ס, בעריכת הרב יוסף שמחה גינזבורג – פרופסור ירמי' ברנובר, פרק שביעי עמ' 173 ואילך).

באחת ההזדמנויות (שיחות-קודש תשל"ו עמ' 447 – לא צוטטה בספר הנ"ל) ציטט הרבי את פתגם החתם-סופר בהקשר לאותם הטוענים שבזמנו לא היו מכשירי תקשורת וכו' – והשיב כי בחינת הדבר בתוצאותיו כאשר הוא "גורר מצוה", סימן שמדובר ב"מצוה".

והרבי הדגיש: אם היה מדובר בדבר האסור ע"פ שולחן-ערוך אין מקום לדיונים שכן "מצוה הבאה בעבירה" היא ענין בלתי רצוי; אך כשספק אם מדובר בדבר טוב או לא, יש לבחון את התוצאות.

מלחמת תנופה

בשמחת בית השואבה תשי"ז דיבר הרבי בהרחבה על הצורך ב"מלחמת תנופה" ולא להסתפק ב"מלחמת הגנה" (תורת מנחם כרך יח עמ' 61 ואילך) והרבי התבטא אז (שם עמ' 63):

כיון שנמצאים אנו בזמן של מהפיכות בצד של הלעומת-זה – בוודאי יכולים לנצל זאת לענינים של קדושה:

למרות הנהגת אבותינו ואבות אבותינו, שחלק גדול מהם לא עסקו במלחמת תנופה.. צריכה להיות ההנהגה בימינו אלו באופן ש"נערים פני זקנים ילבינו" – שהצעירים בכח יקבלו על עצמם להתנהג בשיטה הפכית.. להכנס לשטח הצד שכנגד, להתעסק עם הנוער שלו, עם הקטנים ועם הגדולים, ולהאירם ב"נר מצוה ותורה אור" פעם אחר פעם. ואין להתפעל אם בפעם הראשונה לא מצליחים.. לא להיות נסוג אחור, אלא אדרבה – לילך ביתר מסירת-נפש וביתר כח ומרץ.. ואז, יכולים לפעול הרבה יותר מאשר עם רב עם כלי-זיין טובים, אם אין להם חיות [=חיוניות] ומסירת נפש הדרושים.

חידושי תורה על-ידי בחורים תלמידי ישיבות

עם עלותו על כס הנשיאות תבע הרבי שתלמידי ישיבות חב"ד יפרסמו קובצי חידושי תורה בנגלה ובחסידות – באחת מאגרותיו (אגרות-קודש כרך יט עמ' קמז) מתייחס הרבי לטענה של "חידוש" בחב"ד בנושא זה.

והרבי כותב:

אולי ישנם כאלה, המערערים, בכלל, על התחדשות כביכול דכל ענין האמור, כיון שלפני חמשים ומאה שנה, הרי לא נהגו בכגון דא.

שתי תשובות בדבר:

א. ב'התמים' שנדפס בפולין ע"י כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מצוי מדור שכזה ("מחלקה כהאמור").

ב. בחינת התוצאה בשטח: תלמידים שהתעסקו בכתיבת מאמרים וחידושי-תורה הכריחה הכתיבה עיון טוב והבנה יותר בענינים הנ"ל. וניתוספה בהם חיוניות לפחות באותם נושאים בהם עסקו. זה גרם לתלמידים נוספים להתעניין בנושאים אלו. וכן הביא הפירסום לידיעת יהודים נוספים.

ברוח הדברים הסביר הרבי (התוועדויות תשד"מ כרך ב' עמ' 991) את תביעתו בדבר קובצי-תורה – לפעול אצל התלמידים תוספת חיוניות בלימוד התורה (דבר שעשו בדורות קודמים ראשי הישיבות שהיו מחדירים אצל התלמידים "חיות והתלהבות" בלימוד התורה).

לסמוך על הרים וגבעות

כשנשאל הרבי ('המלך במסיבו' כרך א' עמ' קנט) אודות המנהג של שתיית ד' כוסות באחרון-של-פסח הוא השיב כי הדבר מבוסס על הנהגתו של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב שהורה לעשות כן בשנת תרס"ו. והוסיף (תורת מנחם כרך מט עמ' 333):

אין זה חידוש שלי; יש לי לסמוך על "הרים וגבעות"... שכן כ"ק מו"ח אדמו"ר ראה כשנדפסו הדברים. והוסיף בבת-שחוק: האם מישהו חושב שזהו חידוש שלי?! – הלואי יכולתי לפעול עוד דברים טובים!...

ושוב התייחס לנושא זה בשנת תשכ"ט ואמר ('המלך במסיבו' כרך א' עמ' שו):

בכלל הנני מתיירא מ"חידושים" – מה שאין כן בנוגע למנהג זה.

על השימוש בספרי אסופות (אנציקלופדיה בלע"ז) "שנתחדשו בדורות האחרונים ובמיוחד בדורינו זה וריבויים השמיע הרבי דברים בהתוועדות ש"פ משפטים תשד"מ ('התוועדויות תשד"מ' כרך ב' עמ' 980; ובארוכה – ראה 'ספר היובל קרנות צדי"ק" קה"ת, כפר חב"ד תשנ"ב, עמ' רעז ואילך) ושלל את הנהגת אלה המתביישים להשתמש בהם!...


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)