חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:30 י' בכסליו התש"פ, 8/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מאחורי הקלעים של חנוכת המשכן
דבר מלכות

נושאים נוספים
מאחורי הקלעים של חנוכת המשכן
ברכת התורה על 'תורה חדשה' שילַמד הקב"ה
"חידושים" שנתחדשו בדורותינו
פרשת נשא
"משה קיבל תורה מסיני"
"שניאורסאָהן, אורחים באו לבקרנו"
הלכות ומנהגי חב"ד

רמזים למשקלן של הנדבות שהעניקו נשיאי השבטים למשכן מופיעים ברש"י – לאיזה צורך? * כשראה אהרן הכוהן את תרומות הנשיאים – "חלשה דעתו", אך מדוע לא השתתף שבט לוי בתרומה? * "בדידי הווה עובדא" – הנהגת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בחתונה בי"ד כסלו * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בנוגע לקרבנות הנשיאים מבאר רש"י1 כמה רמזים – "קערת כסף, מנין אותיות בגימ' תתק"ל כנגד שנותיו של אדם הראשון, שלושים ומאה משקלה, על שם שכשהעמיד תולדות לקיום העולם בן מאה ושלושים שנה הי' וכו'".

ואינו מובן: א) מהי השייכות דשנותיו של אדה"ר לקרבנות הנשיאים? ב) ועיקר: מהו הקושי בפשטות הכתוב "קערת כסף אחת שלושים ומאה משקלה וגו'", שבגלל זה צריך רש"י לחפש טעמים ורמזים לפרטי הקרבנות?!

ע"פ פשוטו של מקרא מובן בפשטות הטעם שהתורה כתבה את כל פרטי הקרבנות, מנינם ומשקלם כו' – כדי להדגיש את גודל החביבות דקרבנות הנשיאים [ע"ד מ"ש רש"י2 בנוגע למניין בנ"י, "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כו'"], וכפי שרואים במוחש שדבר חביב נעשה בתכלית הדיוק בכל פרט ופרט, כמ"ש רש"י בהמשך הפרשה3 "שהיו... מכוונין במשקלן... לא ריבה ולא מיעט".

וכמו כן מובן בפשטות שלא שייך לשאול מדוע הי' המנין והמשקל באופן כך ולא באופן אחר – דמכיון שמוכרח להיות מנין ומשקל מסויים, לא שייך לשאול מדוע נקבע מנין ומשקל פלוני דוקא. ועל-דרך מה שכתב הרמב"ם בספרו מורה-הנבוכים4 שלא שייך לשאול מהו הטעם דפרטי המצוות, "מדוע הן שבעה כבשים ולא נעשו שמונה, שכך היית שואל אלו נאמר שמונה או עשרה או עשרים, והרי יש הכרח באיזה מניין בהחלט, וכאילו זה דומה לטבע האפשרי אשר לא יתכן בלעדי אחת האפשרויות, ואי אפשר לשאול מדוע נעשה האפשרי הזה ולא נעשה זולתו מן האפשרויות".

ומטעם זה לא הוצרך רש"י לבאר בנוגע לפרטי הציווים דעשיית המשכן וכליו – מדות הארון, "אמתיים וחצי ארכו גו'", מדות הקרש, "עשר אמות אורך הקרש גו'", וכיו"ב בשאר פרטי המשכן וכליו – מדוע נעשו במדה זו דווקא ולא במדה אחרת.

ומכיוון שכן, נשאלת השאלה האמורה: מהו הכרחו של רש"י – שענינו לבאר פשוטו של מקרא, "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא"5 – לחפש טעמים ורמזים לפרטי הקרבנות?!

ב. ועוד ענין שרש"י לא מבאר – מדוע שבט לוי לא השתתף בקרבנות דחנוכת המשכן ככל השבטים?

והגע עצמך: שבט לוי הי' המובחר מכל שבטי ישראל – כמ"ש בפ' במדבר6 "אך את מטה לוי לא תפקוד גו' בתוך בני ישראל", "כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו", מכיון שנתמנו "על משכן העדות", "ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות", "והיו לי הלוים" (כמבואר בארוכה ובפרטיות בפ' בהעלותך, וא"כ, כיצד יתכן שכל י"ב השבטים השתתפו בחנוכת המשכן על-ידי קרבנות הנשיאים, מלבד המובחר שבשבטים, שבט לוי, שהנשיא שלו – אהרן [החשוב ביותר מכל שבט לוי, שכן, משה רבינו הוא הנשיא דכל ישראל, שזהו"ע שבאין-ערוך לגבי  נשיאות דשבט פרטי], לא השתתף בחנוכת המשכן?!

וקושיא זו מתחזקת יותר – כאשר הבן חמש למקרא לומד בפירוש רש"י ר"פ בהעלותך, "כשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא הי' עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו כו'":

מכיון שרש"י מזכיר בפירושו (פשוטו של מקרא) שאהרן "לא הי' עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו" – הי' לו (א) להזכיר זה בפרשה שלפנ"ז, בסיום מנין הקרבנות די"ב הנשיאים, שאז רואים שלא נזכר שבט לוי [שהרי דרכו של הבן חמש להמתין עד סיום הענין, ובפרט לאחרי שהכתוב מונה את הסך-הכל דחנוכת המשכן, ולא עוד, אלא שמתחיל בענין אחר, לכאורה, "ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו גו'"], ולא להמתין לפ' בהעלותך לבאר את סמיכות הפרשיות, (ב) לא רק "חלשה דעתו (של אהרן) שלא הי' עמהם בחנוכה כו'", חלישות הדעת בלבד, כי אם, שהי' צריך לעשות שטורעם הכי גדול על זה "שלא הי' עמהם בחנוכה", והעיקר – לבאר את טעם הדבר, מדוע אמנם לא השתתף עמהם בחנוכה?!

ואין לומר שאהרן לא השתתף עמהם בחנוכה בגלל שחשש שכעס הקב"ה עליו כו' (ע"ד מ"ש רש"י7 בנוגע לכללות הענין דהשראת השכינה במשכן) – כי: נוסף לכך שהחשש בנוגע לאהרן אינו מתרץ את התמיהה על אי-השתתפות שבטו, ובלשון רש"י "לא הוא ולא שבטו", הרי, גם בנוגע לאהרן עצמו נתבטל חשש זה מיד בר"ח ניסן, "ויהי ביום השמיני (שמיני למילואים הוא ר"ח ניסן) קרא משה לאהרן וגו'"8, כפי שמפרש רש"י9 "כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל, הי' מצטער ואומר יודע אני שכעס הקב"ה עלי ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל", ועד ש"היו ישראל נכלמים כו'", ועל זה אמר משה להם "זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא עליכם כבוד ה'"10, "אהרן אחי כדאי וחשוב ממני שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם ותדעו שהמקום בחר בו", ומכיון שכן, אין כל סיבה שיחשוש להשתתף בחנוכת המזבח.

וכפי שיתבאר לקמן.

ג. בנוגע לפירוש רש"י – שאינו מבאר את הטעם ששבט לוי לא השתתף בחנוכת המשכן, "לא הוא ולא שבטו" – הרי, הביאור בזה מובן בפשטות כל כך שרש"י אינו צריך לבאר מאומה:

העובדה ששבט לוי הוא המובחר שבשבטים, "לגיון של מלך" – לא רק שאינה מחזקת את השאלה מדוע לא השתתפו בחנוכת המזבח כשאר השבטים, אלא אדרבה – היא הנותנת שלא שייך שישתתפו בחנוכת המשכן, כי:

תוכן הענין דחנוכת המשכן הוא – שהתנדבו מתנות (עגלות וקרבנות) עבור המשכן, ובמילא, אין זה שייך לשבט לוי, "לגיון של מלך", כשם שלא שייך שהמלך יביא מתנה לעצמו (אלא אדרבה – בני המדינה מביאים מתנות למלך), ודוגמתו בנדו"ד, שלא שייך ששבט לוי יביאו מתנות למשכן, שכן, להיות "לגיון של מלך", שתפקידם "משמר משכן העדות", "ושמרו את משמרתו... לעבוד את עבודת המשכן"11, הרי, כל המתנות שמביאים בנ"י (ובנדון דידן, חנוכת המזבח) הם עבור צורך משמרת ועבודת שבט לוי.

ויש לומר, שמטעם זה מובן גם ששבט לוי לא השתתף בנדבת המשכן, כולל גם נתינת מחצית השקל עבור אדני המשכן, או קרבנות ציבור.

דוגמא פשוטה לדבר – מחתן וכלה, שכולם טורחים סביבם ועוסקים בצרכי החתונה, מלבד החתן והכלה עצמם, בעלי השמחה, שאינם עושים דבר, מלבד עצם פעולת הנישואין – נתינת הטבעת, אמירת הברכות (שמעיקר הדין צ"ל על-ידי החתן עצמו, אלא מפני שלא לבייש כו'), שתיית היין, וכיו"ב.

ובדידי הוה עובדא: בעת סעודת הנישואין שלי, עמד כ"ק מו"ח אדמו"ר ממקומו והלך בין המסובים לחלק להם משקה לומר לחיים. בראותי זאת, לא הייתי יכול להשאר לשבת במקומי כשכ"ק מו"ח אדמו"ר עומד ומחלק משקה, ועמדתי ממקומי, כדי לנסות לסייע עכ"פ, לאחוז את המשקה או להגיש את הכוסית כו'. מיד פנה אלי כ"ק מו"ח אדמו"ר ורמז שאשאר לישב במקומי. וכשנסיתי להתעקש בכל זאת (יהודי הרי הוא עקשן...) – רמז שוב באופן ברור שלא אקום ממקומי, כך, שבלית ברירה נשארתי לישב במקומי, "אויף שפילקעס"... כמובן, עד שחזר כ"ק מו"ח אדמו"ר וישב במקומו להמשיך בסעודת הנישואין.

(כ"ק אדמו"ר שליט"א חייך, ואמר:) הבן חמש למקרא דהיום לא היה אמנם בחתונה שלי, שהרי נולד לאחרי שנים רבות, אבל אעפ"כ, ראה הנהגה דוגמת זה בעת ה"אפשערניש" שלו בהיותו בן שלוש שנים (שנתיים לפני שנעשה בן חמש) – שכולם עמדו מסביבו, אביו, דודיו, וכל הנוכחים, ואם הי' גם הרב, עמד גם הוא מסביבו כו', ואילו הוא – ישב על מקומו, וטעם הדבר – בפשטות – מכיון שהוא בעל השמחה!

ומכיון שכן, לא צריך רש"י להסביר לו מדוע שבט לוי לא השתתף בחנוכת המזבח – שהרי מבין בעצמו שבהיותם "לגיון של מלך", הרי הם בבחינת "בעלי השמחה", ובמילא, אין מקום שהם בעצמם יביאו מתנות לחנוכת המשכן.

ד. אמנם, על-פי-זה נשאלת השאלה לאידך גיסא: מכיוון שאי-השתתפות שבט לוי בקרבנות הנשיאים הוא מצד מעלתם, "לגיון של מלך" – מדוע "חלשה דעתו של אהרן שלא הי' עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו"?!

ויש לומר, שנתעורר כאן ענין נוסף – כפי שממשיך בכתוב (לאחרי קרבנות הנשיאים) "ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו גו'", כניסת משה לאוהל מועד ללמוד תורה מהקב"ה, שבגלל זה "חלשה דעתו" שלא השתתף עם הנשיאים בחנוכת המזבח, כדלקמן.

ועפ"ז יתורץ: (א) שרש"י אינו מזכיר ענין זה בפרשה דקרבנות הנשיאים, כי אם, לאחרי הפסוק "ובבוא משה גו'" – בתחלת הפרשה שלאח"ז (בנוגע לסמיכת הפרשיות), (ב) לא מתוך שטורעם כו', כי אם, חלישות הדעת בלבד – כאמור, שאי-השתפות בקרבנות הנשיאים כשלעצמה היא מצד מעלת שבט לוי, "לגיון של מלך", אלא, שמצד ביאת משה לאוהל מועד ללימוד תורה נתעורר עניין חדש שגרם אצל אהרן חלישות הדעת עכ"פ.

ה. ביאור הדברים:

נוסף על תפקידו של שבט לוי (כהנים ולוים) בעבודת המשכן, הי' במשכן ענין נוסף – לימוד התורה מהקב"ה למשה רבינו, כאמור, "ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו גו'"12.

ועניין זה הי' שייך למשה רבינו בלבד, למעט אפילו את אהרן, הנשיא דשבט לוי (כנ"ל) – שהרי גם אהרן למד תורה ממשה, כמובא בפרש"י13 "כיצד הי' סדר המשנה, משה הי' לומד מפי הגבורה, נכנס אהרן שנה לו משה פרקו".

ובגלל זה, "חלשה דעתו (של אהרן) שלא הי' עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו":

חלישות דעתו של אהרן לא היתה בגלל שגדלה מעלתו של משה ממעלתו – שהרי מקדמת דנא נאמר כבר "ואתה (משה) תהי' לו (לאהרן) לאלקים", "לרב ולשר"14, כי אם, בגלל העדר פעולה של הכנה מיוחדת בחנוכת המשכן כדי לקבל את דברי התורה שעתיד משה רבינו לשמוע במשכן.

כלומר, מצד עצם העילוי דחנוכת המשכן – הרי, שבט לוי, "לגיון של מלך", הוא למעלה מזה, אבל אעפ"כ, מכיון שענין זה מהווה הכנה ללימוד וקבלת דברי התורה שעתיד משה לשמוע באוהל מועד, נמצא, שהכנה זו הייתה אצל כל נשיאי ישראל על-ידי השתתפותם בחנוכת המשכן (מלבד ההשתתפות דכל ישראל בנדבת המשכן, מחצית השקל וכו'), מלבד שבט לוי, "לא הוא ולא שבטו", שמכיון שבנוגע לפועל לא השתתפו בחנוכת המזבח, לא היתה אצלם הכנה זו.

ומובן, שאף שאין מקום לטענה מתוך "שטורעם", מכיון שלא שייך ששבט לוי, "לגיון של מלך", ישתתף בחנוכת המזבח – מ"מ, שייך בזה חלישות הדעת.

וכדי לבטל את חלישות דעתו – "אמר לו הקב"ה, חייך, שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומיטיב את הנרות".

ו. הביאור בפרש"י – "קערת כסף . . כנגד שנותיו של אדה"ר כו'":

על הפסוק15 "ויהי המקריב ביום הראשון" (שבתחלת הענין) – מפרש רש"י: "אותו היום נטל עשר עטרות, ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים וכו'".

ולכאורה, כאשר הבן חמש למקרא לומד בהמשך הפרשה אודות פרטי הקרבנות, אינו מוצא שום ענין הקשור עם "מעשה בראשית"?!

ולכן, מפרש רש"י "קערת כסף, מנין אותיותיו בגימטרי' תתק"ל כנגד שנותיו של אדם הראשון" – אשר, להיותו תכלית הבריאה, הרי זה כולל את כללות הענין ד"מעשה בראשית".

ומוסיף, "שלושים ומאה משקלה, על שם שכשהעמיד תולדות לקיום העולם בן מאה ושלושים שנה הי'" – שכן, שלימות הבריאה היא עי"ז שמבטיחים את "קיום העולם", עי"ז "שהעמיד תולדות" בהיותו "בן מאה ושלושים שנה".

ומסיים, "שבעים שקל, כנגד שבעים אומות שיצאו מבניו" – שכן, שלימות הבריאה היא לא רק על-ידי מציאותם של ישראל, שהם תכלית הבריאה כולה, "בשביל ישראל"16, אלא גם על-ידי-זה שישנה המציאות ד"שבעים אומות".

ז. בנוגע להמדובר לעיל אודות הביאור בפירוש רש"י "קערת כסף... כנגד שנותיו של אדם הראשון כו'", על יסוד פירושו לפני זה "ביום הראשון... ראשון למעשה בראשית כו'" – יש להוסיף ולהתעכב גם על פירוש רש"י זה:

רש"י מפרש את המעלה המיוחדת ד"יום הראשון" – "אותו היום נטל עשר עטרות, ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים וכו', כדאיתא בסדר עולם".

וכבר נתבאר במקום אחר17 הטעם שמקדים רש"י "ראשון למעשה בראשית" לפני "ראשון לנשיאים" (אף ש"ראשון לנשיאים" שייך לכתוב זה עצמו), וכן הטעם שמציין ל"סדר עולם" דווקא, אף שעניין זה הובא גם בגמרא ומדרשים18.

אבל עדיין לא נתבארה השאלה העיקרית: מהו הקושי בפסוק "ויהי המקריב ביום הראשון" – בפשוטו של מקרא – שבגלל זה זקוק רש"י לפירוש וביאור אודות מעלת "יום הראשון", "ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים וכו'"?!

ח. ויש לומר הביאור בזה:

מכיוון שבפסוק  שלפני זה19 נאמר "נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח", הרי, גם אילו נאמר "ויהי המקריב את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה", מובן מעצמו שהוא הנשיא שהקריב ביום הראשון (ובפרט שלאחרי זה נאמר "ביום השני הקריב גו'"), ואם כן, נשאלת השאלה: "ביום הראשון" למה לי?!

ועל זה מתרץ רש"י – כדרכו בכמה מקומות שכותב את פירושו ללא הקדמת השאלה – שכוונת הכתוב להדגיש את מעלתו של יום זה, שהוא "ראשון" בכמה ענינים, "ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים וכו'".

ומובן, שכאשר רש"י מביא ב' ענינים – "ראשון למעשה בראשית" ו"ראשון לנשיאים" – בודאי יש קשר ושייכות ביניהם, היינו, שהענין ד"ראשון למעשה בראשית" שייך גם ל"ראשון לנשיאים" (המדובר כאן), ולכן, מפרש רש"י בהמשך הענין "קערת כסף... כנגד שנותיו של אדה"ר וכו'" (כנ"ל).

ט. ובפרטיות יותר:

רש"י אינו יכול להסתפק בענין א' או ב' ענינים בלבד, כי, אין זה טעם מספיק להוסיף בכתוב "ביום הראשון", ולכן, מוכרח רש"י לומר שביום זה ישנם עוד כמה מעלות, "עשר עטרות", אלא שמפרש רק שנים מהם, "ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים" -השייכים לנדו"ד, כנ"ל, ומוסיף "וכו', כדאיתא בסדר עולם", ששם נתבארו כל פרטי הדברים.

ועפ"ז מובן גם מדוע לא נכתב העילוי ד"יום הראשון" בכל שאר המקומות שבהם מדובר אודות א' מענינים אלו – דמכיוון שמדובר אודות כו"כ ענינים, אי-אפשר להאריך ולבאר כו' בכל מקום, משא"כ בנדו"ד, שמוסיפים את התיבות "ביום הראשון" בלבד. ומה שלא נזכר ענין זה ב"ראשון למעשה בראשית" – מכיון שהכתוב מדגיש את הענין ד"יום אחד"20, ולא "יום ראשון".

ומה שכתב רש"י שמעלות היום הם במספר "עשר", אף שמטעם האמור מספיק לכתוב שיש בו עוד כמה מעלות – הרי זה מפני שמעדיף לכתוב כפי האמת, ובפרט שאין צורך להוסיף באריכות הלשון, ואדרבה, הלשון "עשר" הוא בקיצור יותר.

ומדייק לכתוב "עשר עטרות" – כדי להדגיש את גודל העילוי דענינים אלו (שבגלל זה צריך הכתוב להוסיף "ביום הראשון"), שהם בבחינת "עטרות", ענין הכתר.

ויש להאריך בכל זה, ולבאר עוד דיוקים בהמשך הכתובים, ו"תן לחכם ויחכם עוד".

(משיחת ש"פ נשא תשמ"ז – תורת מנחם תשמ"ז כרך ג' עמ' 458)

_______________________

1)    פרשתנו ז, יט.

2)     ר"פ במדבר.

3)     ז, פה.

4)     ח"ג פכ"ו.

5)    פרש"י בראשית ג, ח.

6)     א, מט.

7)     שמיני ט, כג.

8)     ר"פ שמיני ובפרש"י.

9)     שמיני ט, כג.

10)   שם, ו.

11)   במדבר ג, ז.

12)   ראה בארוכה שיחות ש"פ תזו"מ ס"י ואילך. ש"פ בהו"ב סכ"ב ואילך.

13)   ס"פ תשא (לד לב).

14)   שמות ד, טז ובפרש"י.

15)  פרשתנו ז, יב.

16)   פרש"י ר"פ בראשית.

17)   שיחת ש"פ נשא תשכ"ה.

18)   שבת פז, ב. וראה תו"ש לפקודי מ סקי"ט. וש"נ.

19)  פרשתנו שם, יא.

20)   בראשית א, ה ובפרש"י.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)