חג השבועות משפיע על השנה כולה, כפי שנאמר בגמרא (בבא בתרא קמז,א): "יום טוב של עצרת ברור – סימן יפה לכל השנה כולה". השמש מייצגת את אור הקדושה, כנאמר בתהילים (פד,יב): "שמש ומגן ה' אלוקים". כאשר אין עננות בחג השבועות ואור השמש מאיר בגלוי, זה סימן שהשנה כולה תהיה טובה.
נשאלת כאן השאלה, מדוע חג השבועות אינו נמנה עם ראשי השנים, והלוא השפעתו משתרעת על השנה כולה! זאת ועוד: בגמרא שם הוא אכן מכונה 'ראש שנה' – "האי יומא קמא דריש שתא" [=יום ראשון זה של ראש שנה]. אם כן, מדוע אין חג השבועות נמנה עם ראשי השנה?
למעלה מהעולם
ב'ראש' שני היבטים. מצד אחד הוא נעלה מכל הגוף ומנהיג את הגוף כולו; אך בה בעת הראש הוא גם חלק מן הגוף. דבר שמשפיע על כל הגוף אך אינו חלק ממנו אינו יכול להיקרא 'ראש', מפני שהוא למעלה מגדרי הגוף.
וזה ההבדל בין הימים המוגדרים 'ראשי שנה' ובין חג השבועות. הללו אמנם ימים כלליים, ש'מנהיגים' תחומים מסוימים בשנה כולה, אך הם גם חלק מימות השנה. לכן הם יכולים להיחשב 'ראש שנה'. לעומתם, מהותו של חג השבועות היא התורה, שהיא למעלה ממושגי הזמן ומכל גדר הקשור בעולם. התורה היא חכמתו של הקב"ה, שלמעלה מהבריאה כולה.
התבטלות כעבד
אך אף-על-פי שחג השבועות הוא בעצם למעלה מהעולם, הוא קשור גם עם יום מסוים בשנה – ו' בסיוון – בתוך גדרי העולם, מפני שהתורה ירדה לעולם הזה, לתוך גדרי העולם, הזמן והמקום. וכך גם הקב"ה עצמו, ש"השמים ושמי השמים לא יכלכלוך", ובכל-זאת "את השמים ואת הארץ אני מלא".
היותה של התורה למעלה מן העולם יש בו מסר, שכדי לקבל את התורה האדם נדרש להתבטל לגמרי אליה, בדוגמת ההתבטלות של עבד לאדונו. היחסים בין עבד לאדון אין משמעותם שהעבד והאדון שווים והעבד מציית לאדון, אלא שלעבד אין כל מציאות אישית, וכל-כולו בטל לאדון. אכן, יש לו שכל ורגשות, אך עליו להפנות את כל כוחותיו לאדון, עד שאיננו מציאות עצמאית כלל.
כוח של מלך
זו תנועת הנפש הנדרשת מיהודי בחג השבועות – תחושה של עבדות והתבטלות. ואכן, בני ישראל מוגדרים עבדי ה' – "עבדיי הם". תנועת ההתבטלות שלהם לקב"ה היא שאיפשרה להם לקבל את התורה. זו התבטלות עמוקה יותר מזו שיש בראש השנה, שבו נאמר "תמליכוני עליכם" (ראש השנה טז,א). שם זו התבטלות של עַם למלך, וכאן, בחג השבועות, ההתבטלות היא של עבד לאדון.
ואולם כאשר יהודי נעשה עבד לקב"ה הוא נעשה בעל בית על העולם כולו. כי מאחר שכל אישיותו היא ביטוי של רצון המלך, הרי שהוא זוכה גם לכוחו של המלך, וכלשון הגמרא (גיטין סב,א) "מאן מלכי? רבנן" – מי הם המלכים? תלמידי החכמים! על-ידי זה זוכים לביאת המשיח, שאז יקוים "ודוד עבדי נשיא להם לעולם" (יחזקאל לז,כה).
(תורת מנחם, כרך נו, עמ' 245) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
