בין ייעודי הגאולה העתידה שמור מקום נכבד למעמדה של עיר הקודש ירושלים. הנביאים וחז"ל מתארים בביטויים מופלאים את עתידה הזוהר של העיר, את עושרה הרב, את התפשטותה הגדולה, ובעיקר – את הקדושה שתשרה בה. כי ירושלים, שבה ייכון בית המקדש השלישי ובה ישכון המלך המשיח – לא תהיה עיר הבירה של ארץ ישראל בלבד, אלא של העולם כולו – "משוש תבל".
וכך אומרים חז"ל (שמות רבה פרשה כג,יא): "עתידה ירושלים להיעשות מטרופולין לכל הארצות". כל בני-האדם יחושו כי העוצמה האמיתית מרוכזת בירושלים, מקום משכנה של השכינה, וממילא יראו בה את בירת העולם כולו. וכפי שחז"ל אומרים (פסיקתא רבתי פרשת קומי אורי): "עתידה ירושלים להיעשות קסילופנס [לפיד מאיר] לכל אומות העולם".
על הקדושה שתשרה בירושלים נאמר בנביא (ירמיה ג,יז): "בעת ההיא יקראו לירושלים כיסא ה' ונקוו אליה כל הגויים". מוסבר בתורת החסידות שעד כה נקראה ירושלים "עיר אלוקינו", כלי לשם אלוקים, הרומז לאור מצומצם ומוגבל, אבל לעתיד לבוא תיקרא "כיסא ה'" – מקום משכנו של שם הוי'ה, הקב"ה בכבודו ובעצמו.
העושר העולמי
על העושר האגדי של ירושלים העתידית אפשר ללמוד ממאמרי חז"ל: "עתיד הקב"ה לייסד את ירושלים בעשרה מיני אבנים טובות: אודם, פטדה וברקת". "עתידין תחומי ירושלים להיות מלאים אבנים טובות ומרגליות" (פסיקתא דרב כהנא קלז). מקור העושר נרמז כנראה במאמר אחר: "עתיד הקב"ה לכנוס כל אומות העולם ולהעלותם לירושלים, ולחלק שללם לישראל". העושר העולמי יתרכז בירושלים, ואין פלא שהיא תהיה מלאה אבנים טובות ומרגליות.
חז"ל גם נתנו דעתם לעובדה שעמים זרים ודתות זרות קידשו להם את ירושלים והקימו בה בתי תיפלה וכדומה. וכך נאמר בזוהר (שמות יז,א): "עתיד הקב"ה להתגלות בירושלים של מטה ולזכך אותה מטינופי העמים". האם הדבר ייעשה על-ידי מלחמות או שהגויים עצמם יגיעו להכרה שאין בירושלים מקום לכל פסליהם? מדברי הזוהר משמע שהקב"ה עצמו יעשה מלאכה זו, ודרכים רבות למקום.
בלי גבולות
ירושלים עתידה להתרחב במידה בלתי-נתפסת. קשה לדעת כיצד לפרש מאמרי חז"ל כמו אלה האומרים ש"שערי ירושלים עתידין להיות מגיעין עד דמשק" (ספרי דברים א). על-כל-פנים, ברור שירושלים עתידה להתרחב בממדים עצומים. בגמרא נאמר: "עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים אלף טפף גינואות" (בבא בתרא עה,ב), וכן: "עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים עד שהסוס רץ ומציל" (פסחים נ,א).
דברים אלו מרומזים בדברי זכריה הנביא (ב,ח): "פרזות תשב ירושלים", וכפי שמשמע מהקשר הדברים, הכוונה היא שלא יהיה לה גבול ומידה. בתורת החסידות הדברים מקבלים מימד נוסף, ולפיו 'פרזות' רומז ל"אור שאינו מתיישב בכלי". יש אור אלוקי מוגבל ומוגדר, המתלבש בכלים כלשהם, על-פי הגבלתו והגדרתו. ואולם הקב"ה עצמו אין-סופי, בלתי-מוגבל ובלי שום הגדרה, וממילא אין שום כלי היכול להכילו. כאשר מתגלה אור זה, אין הוא מתלבש בכלים, אלא בא לידי ביטוי בלי גבול ומידה. זו הכוונה הפנימית בייעוד "פרזות תשב ירושלים" – יאיר בה הגילוי האלוקי המוחלט, בלי שום הגבלות. זה יהיה השיא שאליו תגיע ירושלים בגאולה העתידה לבוא בקרוב ממש. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
