בימים שרבי נפתלי מרופשיץ שהה אצל רבו, ה'חוזה' מלובלין, אירע פעם אחת שהשתוללה סערה עזה, עד שאנשים לא יכלו לצאת מהבית אפילו לבית-הכנסת. ביקש רבי נפתלי מה'חוזה' שירגיע את הרוח, אך ה'חוזה' לא השיב על בקשתו. רבי נפתלי חזר שוב ושוב על בקשתו, וכאשר לא נענה אמר: "אם הרבי לא ירגיע את הרוח, ארגיע אותה בעצמי", וכך עשה.

כעבור כמה ימים הגיעו אל ה'חוזה' פניות רבות לבקשת רחמים על התפרצות מגפות בעיירות הסמוכות. אמר ה'חוזה' לתלמידו: "רואה אתה, לא תמיד כדאי להתערב במעשי ידיו של הקב"ה. עכשיו מוטל עלינו לתקן את אשר קלקלת". ושני הצדיקים עשו מה שעשו, תיקנו את המעוות והביאו רפואה לחולים.