ביאת המשיח יכולה להיות בשתי דרכים: "עם ענני שמיא", בהתגלות אלוקית גדולה ועצומה, או בבחינת "עני ורוכב על חמור", בתהליך (שנראה) טבעי. אם יבוא בדרך הראשונה, לא יהיו שום שאלות ושום ספקות, אבל אם יבוא בדרך השנייה, כיצד נדע שאכן הוא הגואל?
בני ישראל במצרים עמדו במצב דומה. הופיע לפניהם יהודי וסיפר להם כי הקב"ה נגלה אליו והורה לו להוציא את העם ממצרים. חז"ל מספרים (פרקי דרבי אליעזר פרק מו): "כשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם, הלכו זקני ישראל אצל זקנתן סרח בת אשר, ואמרו לה: בא איש ועשה אותות לעינינו כך וכך. אמרה להם: אין באותות הללו ממש. אמרו לה: והלוא אמר לנו 'פקוד פקדתי אתכם'. אמרה להם: הוא האיש שעתיד לגאול את ישראל ממצרים!".
נמצא שגם לאחר האותות שעשה משה, עדיין לא היה הדבר ברור להם, והם הסתמכו על סרח בת אשר. אך כיצד נדע אנחנו? ובכן, לנו יש תורה, והתורה מגדירה את סימני הגואל. מי שימלא אחר הסימנים שהתורה נותנת על המשיח – הוא האיש שאנו מצפים לבואו.
הלכה, לא מדרשים
ההתייחסות לסוגיית הגאולה חייבת להיות באותן אמות מידה הנקוטות בידנו בכל שאלה הלכתית. אין פוסקים הלכה על סמך מדרשים וכדומה, כי שם הדברים יכולים להיאמר בדרך משל או דרש ורמז, וקשה מאוד לתרגם מדרש למציאות מוחשית. פסיקת הלכה, לעומת זה, נעשית מתוך ספרי ההלכה, שלאורם בית ישראל הולך.
הסמכות ההלכתית הברורה בעניין הגאולה היא הרמב"ם, שמגדיר את הדברים בהלכות ברורות ופסוקות. אחד מכללי הפסיקה קובע שאם 'נושאי כליו' של הרמב"ם לא חלקו עליו – זו הוכחה שהם מסכימים לדבריו וההלכה כמותו. בעניין הגאולה אין שום פוסק החולק על הרמב"ם, ומכאן שדבריו הם הלכה פסוקה, ברורה ומחייבת.
סימנים ברורים
שני פרקים הרמב"ם מועיד לסוגיה זו, בסוף הלכות מלכים. בפרק יא הוא עוסק בתפקידו של המשיח, בפעולותיו ובסדר התגלותו. בפרק יב הוא דן במה שיקרה בימות המשיח. בתוך הדברים האחרונים הללו הרמב"ם כולל את מלחמת גוג ומגוג, ביאת אליהו וכו', ועל כל אלה הוא אומר: "לא יידע אדם איך יהיו עד שיהיו", שכן איננו יודעים בדיוק באיזו דרך יתקיימו הדברים הללו. לעומת זה, שלבי התגלותו של המשיח (המפורטים בפרק יא) ברורים וחד-משמעיים, והם מנוסחים כפסק הלכה בלי עוררין.
בראש ובראשונה הרמב"ם קובע שהמשיח אינו נבחן ביכולתו לחולל אותות ומופתים: "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו". בהחלט ייתכן שבואו יהיה כרוך בניסים ובנפלאות, אבל אין הכרח שכך יהיה, וּודאי שלא בכך הוא נבחן. מבחנו האמיתי הוא בהיותו "מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו", המבצע פעולות ברורות ומוגדרות בעם ישראל ומול אומות העולם.
אילו הייתה מופנית תשומת לב רבה יותר להלכות האלה של הרמב"ם, היו נמנעות מעם ישראל הרבה אכזבות של משיחי שקר. הללו תפסו אחיזה בזכות שברי מדרשים, מראה עיניים של מופתים ודמיונות שווא, אך איש מהם לא עמד במבחן ההלכה שהרמב"ם קובע. וגם כשמשיח צדקנו יבוא במהרה בימינו נדע לזהותו על-פי ההלכות הפסוקות והברורות של הרמב"ם, שהוא ה'סרח בת אשר' שלנו. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
