חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:35 זריחה: 6:30 כ"ג באלול התשע"ט, 23/9/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

התקשרות גליון 1219 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת וישלח, י"ג בכסלו ה'תשע"ח (01/12/17)

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1219 - כל המדורים ברצף
העבודה המיוחדת שנרמזה במכתב אדמו"ר הזקן
הנישואין לעתיד על ידי פנימיות התורה
"יום הבהיר י"ט כסלו ממשמש ובא"
פרשת וישלח
הלכות ומנהגי חב"ד

גיליון 1219, ערב שבת-קודש פרשת וישלח, י"ג בכסלו ה'תשע"ח (01.12.2017)

  דבר מלכות

העבודה המיוחדת שנרמזה במכתב אדמו"ר הזקן

מדוע בחר אדמו"ר הזקן, הידוע ב"לשונו הזהב", להזכיר את השפעת הגאולה די"ט כסלו על גויים – "כל השרים וכל העמים", במכתב המיוחד שכתב לאחר צאתו לחירות?  * כשנוסף חושך בעולם – יש להוסיף באור, באופן של "לפנים משורת הדין" * תפקידו של יהודי לא להסתפק בהפצת היהדות במקומו, אלא גם להשפיע את שבע מצוות בני נח * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. את ביאור תוכן הגאולה די"ט כסלו, יש לחפש לכל לראש בדבריו של בעל הגאולה עצמו, ובפרט בדברים שנאמרו על ידו בסמיכות לגאולתו.

בענין זה אנו מוצאים את מכתבו הידוע, שבו ביאר בפרטיות את ענין הגאולה ואופנה. ולמרות שמכתב זה נכתב ליחידי סגולה, הרי היות שלאחר מכן התפרסם המכתב (ונראה שהפירסום הי' תיכף לאחר כתיבתו), מוכח שהכוונה במכתב זה היא ללמד הוראה לא רק עבור יחידי סגולה, דהיינו ענין של גאולה כפי שהוא קשור עם יחידי סגולה – אלא זהו ענין הקשור עם כל אחד מישראל ועם כל ישראל, ענין השייך לכל אלה שהמכתב הגיע אליהם, וגם אלו שהמכתב יגיע אליהם בעתיד.

ב. באותו מכתב אנו רואים דבר תמוה הדורש ביאור:

בתארו את אופן גאולתו, מבאר אדמו"ר הזקן "כי זה היום אשר עשה ה' עמנו הוא יום שנכפל בו כי טוב . . וכשקריתי בספר תהלים1 בפסוק פדה בשלום נפשי . . יצאתי בשלום". כלומר, הגאולה יש בה תוכן וענין עמוק ונעלה ביותר, הקשור עם "יום השלישי שהוכפל בו כי טוב"2, עם הפסוק3 "פדה בשלום נפשי", ועם עוד פרטים שבאותו מכתב – דברים שמעלתם מובנת אפילו לאנשים כערכנו, וכ"ש וק"ו ליחידי סגולה שאליהם הופנה המכתב.

ולמרות זאת מאריך אדמו"ר הזקן במכתבו ומבאר "כי הפליא והגדיל ה' לעשות בארץ והפליא והגדיל שמו הגדול והקדוש אשר נתגדל ונתקדש בעיני כל השרים וכל העמים אשר בכל מדינות המלך4 אשר גם בעיניהם יפלא הדבר הפלא ופלא וענו ואמרו על זאת כי אם מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו5", כלומר, הוא נותן חשיבות יתירה להשפעתה של הגאולה על "כל השרים וכל העמים", ומאריך בכמה פרטים בדבר, והמעיין במכתב (שכבר נדפס6) הרי אותיות מחכימות ומאירות, וכשיתבונן המעיין בזה ימצא שם אריכות גדולה בכמות וכ"ש באיכות.

נשאלת איפוא השאלה: מכתב זה נכתב לכל לראש ליחידי סגולה, הרלוי"צ מברדיטשוב, אחד מגדולי תלמידי הרב המגיד, ולר"ב ממזיבוז, נכדו של הבעש"ט, ואדמו"ר בדורו וגם לאח"ז ע"י ספריו וכו' – ואם כן צריך עיון גדול: יחידי סגולה אלה הרי ידעו והבינו את תוכנו העמוק של המאסר והגאולה, וכיצד זה הי' קשור להפצת פנימיות התורה וכו' (שהרי סיבת המאסר והגזירה נתפרסמה בכל המדינה כולה, ובודאי שגדולי ישראל בדור ההוא ידעו על כך), ובמילא, איזו תפיסת מקום יש להשפעת הגאולה על השרים והעמים לגבי ענינה העמוק של הגאולה עצמה, ולמאי נפק"מ מה אמר על כך גוי בפטרבורג?!

נכון אמנם שאין אלה גוים סתם אלא שרים, שרי המדינה וכו', שבהם היתה תלוי' גאולתו (ע"פ הטבע), אבל נוסף לכך שגם שרים אלה הם לאמיתו של דבר "כגרזן ביד החוצב7 בו" (בידי הקב"ה), הנה האריכות במכתב אדמו"ר הזקן אינה רק בנוגע לחלק זה שהם נתנו לו חופשה, אלא בנוגע לפעולת הגאולה עליהם לאחר מכן, וגם בנוגע לדבריהם, ש"ענו ואמרו" כי מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו.

ג. ומכיון שלמרות הפלא שבדבר המציאות היא שאדמו"ר הזקן מאריך בענין זה במכתב הנ"ל, מכתב שנכתב לגדולי תלמידי הרב המגיד שהיו גדולים בפנימיות התורה, שזהו (לכאורה) עיקר ענין הגאולה די"ט כסלו (אפשרות הפצת פנימיות התורה), ובהתחשב בדבריו של אדמו"ר הצ"צ על לשונו של אדמו"ר הזקן בכלל, שזהו "לשונו הזהב"8, כלומר, שכל מילה ומילה משקלה זהב (דברים שכותב הצ"צ על לשונו של אדה"ז בכלל, וכ"ש שהם חלים בצורה משמעותית יותר לגבי דברים שנכתבו בנוגע למצבו של יהודי, מצבו של נשיא בישראל, ובקשר למאסר וגאולה הקשורים עם מצב כללות עם ישראל) – בהכרח לומר, שיש קשר פנימי בתוכן שני העניינים, הגאולה המאפשרת את הפצת פנימיות התורה, והשפעתה על עמי הארץ.

אלא שהדבר נרמז בדבריו הקצרים של אדמו"ר הזקן, שכן לשונו היא מדוקדקת וקצרה, כדברי הרמב"ם9 בנוגע ללשון המשנה שהיא "דבר קצר וכולל עניינים רבים".

וקשר זה שבין שני הענינים הנ"ל אינו רק בפנימיות העניינים, שבתחום ההבנה של אדמו"ר הזקן עצמו או יחידי סגולה אלה שאליהם הופנה המכתב מלכתחילה, אלא, היות שהמכתב הגיע סוף-סוף לידי כל אחד מישראל, בהכרח לומר שקשר זה יש בו מובן פשוט, והוראה מעשית בנוגע לפועל גם לאנשים כערכנו.

ודבר זה מוכרח בלאו הכי: כל אלה שהמכתב הגיע לידם מתעוררת אצלם מיד השאלה הנ"ל: בשעה שאדמו"ר הזקן עמד במצב של רוממות הנפש, במצב של גאולה וכאשר חופשה ניתנה לו להפיץ את המעיינות בכל רחבי המדינה; כיצד הקדיש מזמנו היקר וטרח לכתוב במכתבים אלה ע"ד עניינים הקשורים לגוים?!

ובהכרח לומר, שגם התשובה לשאלה זו היא בהישג ידו של כל אחד שהמכתב הגיע אליו, ובפרט ע"פ תורת הבעש"ט (שהובאה ע"י רבותינו נשיאינו) שכל דבר שאדם רואה או שומע הוא יכול וחייב ללמוד מכך הוראה בעבודתו לקונו10, ובפרט ענין חשוב כל כך, כמכתבו של אדמו"ר הזקן.

ובהתאם לכלל הידוע שדברי תורה הם "כפטיש יפוצץ סלע"11, מתחלקים לכמה ניצוצות12, ובפרט ע"פ מאמר רז"ל13 שיש ע' פנים לתורה, ועוד זאת – בכתבי האריז"ל איתא שיש ס"ר פירושים בכל ענין שבתורה, בהכרח לומר, שאחד הפירושים שבעניין זה יש לו קשר ישיר לענין של מעשה בפועל גם לאנשים כערכנו.

ד. וי"ל בדרך אפשר הביאור בזה:

במכתב זה מלמד אותנו רבינו הזקן שני עניינים כלליים, האחד בנוגע לעבודת האדם בעצמו, והאחד בנוגע לפעולתו עם הזולת.

הגאולה שבי"ט כסלו בכלל מלמדת אותנו שעל האדם לגאול את עצמו מהגבלותיו, ולהתרומם מעבר לכל מדידה והגבלה.

אלא שאם הי' אדה"ז כותב במכתבו זה רק אודות פעולתה של הגאולה בנוגע להפצת פנימיות התורה וכו', היתה קיימת אפשרות להניח, שה"גאולה" בעבודת האדם צריכה להיות רק בעניני תורה ומצוות.

דהנה אמרו רז"ל על הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"14, "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כאו"א מישראל"15, היינו, שתכלית עבודתו של כאו"א מישראל – להיות מקדש ומשכן לו ית', וזהו כל חייו לעסוק בתורה ומצוותי', "היא חיינו ואורך ימינו". ובהתאם לכך עלול אדם לחשוב, שההוראה מן גאולת י"ט כסלו היא שעליו להפיץ את מעיינות החסידות בתוך המקדש הפרטי שלו, עד ל"חוצה" שבתוכו.

על כך מלמד אותנו המכתב האמור שאין זה מספיק, כי כשם שהגאולה בי"ט כסלו פעלה לא רק בענייני פנימיות התורה אלא גם על השרים והעמים, כן גם ה"גאולה" הפרטית צריכה להיות לא רק בענייני תומ"צ, אלא גם ב"כל מעשיך" ו"כל דרכיך", דהיינו בקיום הציווי ד"כל מעשיך יהיו לשם שמים"16 ו"בכל דרכיך דעהו"17.

במלים אחרות: ההתעסקות בכל מעשיו לשם שמים ובכל דרכיך דעהו צריכה להיות לא רק בהתאם לחיוב שבדבר ע"פ הדין שבנגלה דתורה (בשו"ע), אלא עליו לעסוק בכך מתוך "נשמתא דאורייתא", מתוך חיות מיוחדת ובכוונה מיוחדת – ובלשון ההלכה: "לפנים משורת הדין", באופן של "מדת חסידות".

ובזמן הזה נוסף עוד ענין: בזמן הגמרא היו עניני "לפנים משורת הדין" בבחינת "מידת חסידות", והי' צורך ללימוד מיוחד מכך, שלמדוהו בגמרא18 מהפסוק19 "אשר יעשון – זו לפנים משורת הדין", ועד שאמרו בגמ' (שם) "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה . . ולא עבדו לפנים משורת הדין", היינו שבזמן ההוא לא נכלל ענין "לפנים משורת הדין" ב"דין תורה"; אמנם בזמן הזה כבר נכללו דינים אלו בתוך השו"ע20, משום שבזמננו ה"לפנים משורת הדין" שבש"ס הוא בגדר דין.

וטעם הדבר הוא, כי היות שנוסף בחושך העולם – מובן שיש להוסיף לעומת זה ב"אור" שבעולם.

ואם כן, גם ההתעסקות ב"כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו" באופן של "לפנים משורת הדין" ע"פ שו"ע עדיין איננה מבטאת מספיק את ענין הגאולה, ויש לעסוק בכך גם לפנים משורת דין זה שבשו"ע!

ה. הוראה נוספת ממכתב אדה"ז הנ"ל – בנוגע להנהגת האדם בתוך סביבתו, ובהקדים:

ההתעסקות ב"מעשיך" וב"דרכיך" (שצריכה להיות תוך כדי מעשה ועבודה כפשוטה כדברי המכילתא "ששת ימים תעבוד21 – זו מצות עשה"), נעשית בזמן הגלות באופן של מגע ומשא עם אומות העולם; כך רצה הקב"ה, שבזמן הגלות יצטרכו בני ישראל לעזרתם של "זרים" [בטרם בוא המצב של "ועמדו זרים ורעו צאנכם"22] המושלים בכיפה, ודוקא כאשר שלום אצלם – נעשה שלום גם אצל בני ישראל, ובלשון הפסוק23 "כי בשלומה יהי' לכם שלום". ומטעם זה נקבע גם הכלל24 ש"דינא דמלכותא דינא".

ודבר זה ש"דינא דמלכותא דינא" אינו בסתירה לדיני התורה, שהרי ידוע מה שמבואר בפוסקים, שבמקום ש"דינא דמלכותא" עומד בסתירה לדין בשו"ע לא קיים אז הכלל "דינא דמלכותא דינא", כי דיני התורה לא "הלכו" לכתחילה לגלות, שהרי זאת התורה לא תהי' מוחלפת, התורה אין בה שום שינוי מזמן ביהמ"ק לזמן הגלות; הכלל "דינא דמלכותא דינא" חל רק בעניינים כאלה שבהם קובע מלכתחילה ע"פ התורה "מנהג התגרים" וכיו"ב, ומנהגי המדינות וכו' [הקשורים, דרך אגב, עם מזלה של כל מדינה ומדינה], ועוד זאת – המעיין בדברי הפוסקים יבין, שעצם "דינא דמלכותא" מקבל את התוקף של דין תורה!

[וע"ד הנאמר בכ"מ לגבי הוראות הרופא, שהיות שהתורה אמרה שבמצב של העדר הבריאות יש לקיים "ונשמרתם מאד לנפשותיכם"25 ע"י "ורפא ירפא26", הרי הממלא את הוראות הרופא, מקיים בכך את דין התורה].

בהתאם לכך יכול אדם לחשוב, שעליו להסתפק במילוי "דינא דמלכותא", ו"דרשו בשלום העיר גו' כי בשלומה יהי' לכם שלום" – מבלי להשפיע משהו משלו בתור איש יהודי ובכך לקדש את השם.

הרי ביחס לזה ידוע הסיפור המפורסם עם ר' שמעון בן שטח עם האבן הטובה והחמור וכו'27, שהתנהגותו המיוחדת של ר"ש בן שטח גרמה לקידוש שם שמים שאין כמוהו!

ומזה אנו למדים שאין על היהודי להסתפק בקיום "דינא דמלכותא", אלא עליו להתנהג גם ביחס לגויים באופן של "לפנים משורת הדין", "באמונה", כך שהדבר יגרום לקידוש השם.

[והרי הסיפור עם ר"ש בן שטח הי' בזמן הסנהדרין, בזמן שביהמ"ק הי' קיים, ור"ש בן שטח עצמו כבר חזר באותו זמן ממצרים והי' מחברי הסנהדרין ואעפ"כ הוא מצא לנכון להדגיש במיוחד כיצד יש להשתדל לקדש שם שמים גם בעיניו של ישמעאלי.

וסיפור זה יש בו גם תוקף של הוראה, שהרי הוא חלק מה"תורה" (מלשון הוראה), ולא עוד אלא שיש בו מעלה יתירה אפילו לגבי שאר החלקים שבתורה, ושלא כדעת הטועים שסיפורי התורה אינם הוראות ח"ו – שהרי ידוע שאין למדין הלכה לא ממשנה וכו' ולא מהלכה עד שיאמר לו הלכה למעשה, ומעלה יתירה במעשה בפועל ד"מעשה רב", כך שהעובדה שדבר זה אירע במעשה בפועל דוקא – מהווה הוראה ברורה ביותר].

ובלשון הגמרא28 שאחת השאלות ששואלים את האדם לאחר מאה ועשרים שנה היא – "נשאת ונתת באמונה", היינו שלא מספיקה ההתנהגות הנראית כהולמת וצודקת, אלא צ"ל "באמונה", עוד יותר מ"דינא דמלכותא" וכו',

וחשיבות הדבר מודגשת בכך, שאפילו בשעה שאין לו לאדם אפשרות לתקן זאת (לאחר מאה ועשרים), בכל זאת שואלים אותו שאלה זו.

והיות שקיום ציווי זה ד"נשאת ונתת באמונה" הוא מחמת היותו ציווי התורה אשר "דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום"29 – מובן, שהתנהגות זו פועלת על הסביבה באופן של נועם ושלום, קידוש השם בעיני מלך המדינה ושרי המדינה ושרי העמים וכו'.

ו. במלים אחרות:

ע"פ התורה אין לו ליהודי להסתפק בכך שהוא מקיים את מצוות התורה, אלא עליו לעשות את כל התלוי בו להשפיע גם על אוה"ע שמסביבו, ע"י קידוש השם וכיו"ב.

ולמרות שיש הבדלה בין ישראל לעמים, ולמרות שקיימת הטענה (טענת המבלבלים) "דיו שיפקיע את עצמו"30 ולמה לו להתעסק עם אוה"ע ושרי המדינה – הרי ע"פ התורה קיים החיוב לדאוג גם לאוה"ע שסביבו, ובלשון הפסוק31 "ודרשו בשלום העיר אשר הוגליתם שמה והתפללו בעדה", והרי "שלום העיר" יכול להיות רק כאשר "העיר" או "המדינה" מתנהגת בהתאם להוראת התורה.

וכמובא ברמב"ן (ובספרי כמה גדולי ישראל) ש"שלום העולם" יש לו קיום ע"י שבע מצוות בני נח, המבטיחות שיהי' ("לא לתוהו בראה", אלא) "לשבת יצרה". ובפשטות הענין, ששבע מצוות בני נח עם כל סעיפיהם [שלושים מצוות32] – אלה הם יסודות הקיום של ישוב בני אדם בכל העולם כולו, כנראה בחוש.

וזהו מה שפוסק הרמב"ם בספרו33 ש"צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח", ובהדגשה – שציווי זה הי' בשעת מ"ת לישראל, יחד עם נתינת כל שאר תרי"ב מצוות, היינו, שעל כל אחד ואחד מישראל מוטל חיוב מיוחד להשפיע על אוה"ע לקיים את שבע מצוות בני נח.

ז. לאחר הקדמה זו נוכל להבין מדוע האריך אדמו"ר הזקן במכתבו האמור בנוגע לפעולת הגאולה על אומות העולם, ואת ההוראה שיש ללמוד מכך:

היות שתפקידו של כל יהודי הוא, לא להסתפק בהפצת היהדות בתוך סביבתו וכו', אלא עליו גם להשתדל "לכוף כל באי העולם" שיקיימו שבע מצוות בני נח – מלמד אותנו רבינו הזקן. שפעולת גאולתו היתה גם בכיוון זה, שהעמים והשרים גם הם הרגישו שזהו מצב של גאולה, כך שהם הושפעו מכך לטובה.

הגילוי הנעלה שהי' בעת הגאולה, פעל על השרים שהחליטו ע"ד הגאולה, שגם הם יכירו שאין הם אלא כגרזן ביד החוצב, ולא עוד אלא שיבינו כי "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו"!

ועוד זאת: מבואר במפרשי המקרא בנוגע לפרעה מלך מצרים (הגלות הראשונה שהיא השורש לכל הגליות) שטענתו "לא ידעתי את הוי'"34 היתה: אינני מכיר בשם הוי' שלמעלה מהטבע, אלא בשם אלקים (בגימטריא הטבע), וכמ"ש "האלקים יענה את שלום פרעה"35; טענתו של פרעה היתה, ששם הוי' שייך לבני ישראל, ואילו בנוגע לאומות העולם נאמר בכתוב "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים תחת כל השמים"36, כלומר שהם מקבלים חיותם משם אלקים לשון רבים, ממלאכים שבשמים ועד למזלות שבשמים.

ורק לעתיד לבוא נאמר "ונגלה כבוד השם וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר"37, דהיינו שאז יהי' גילוי שם הוי' גם לעמי הארץ, וזה יפעול עליהם שיהי' "ועמדו זרים ורעו צאנכם"38.

וגם ענין זה נפעל בעת גאולת י"ט כסלו, כפי שמדגיש רבינו הזקן, שהשרים ענו ואמרו (לא "מאת האלקים" אלא) "מאת הוי' היתה זאת היא נפלאת בעינינו"!

ולא עוד אלא שהכריזו על כך בקול רם וכו', כדאיתא בגמ'39 ד"וענו ואמרו" היינו בקול רם.

ופעולת הגילוי דשם הוי' היתה בארץ, למטה ביותר, כמודגש כמה פעמים בלשון אדמו"ר הזקן במכתב הנ"ל "הפליא והגדיל ה' לעשות בארץ" וכו'.

וטעם הדבר הוא – משום שבי"ט כסלו היתה "טעימה" של הגאולה דלעתיד, כאשר יהי' "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר".

ח. וזהו הביאור מדוע האריך על כך אדמו"ר הזקן במכתבו (אריכות בכמות ובאיכות):

היות שכל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות40, משום שאין הקב"ה רוצה שקבלת הגילוי דלעתיד תהי' בבחינת "נהמא דכיסופא", וכמארז"ל41 "רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חבירו" – ולכן קבע הקב"ה, עצם הטוב וטבע הטוב להיטיב – שגם בעבודת האדם יהי' ענין שהוא הכנה לגילוי הנ"ל.

ובפשטות – הרי זה ע"י הפצת שבע מצוות בני נח בכל מקום בעולם, גם במקום שבו עדיין לא נמצאים שם יהודים וכו', כי העובדה שנודע ליהודי שמקום זה ישנו במציאות, והעובדה שיש לו קשרי מסחר וכו' במקום זה ניתנה לו מאת הקב"ה כדי שיוכל להשפיע במקום זה שיהי' "לשבת יצרה", ובזה לעשות הכנה מתאימה לגילוי שם הוי' גם לאוה"ע לע"ל.

וכח מיוחד ניתן לעבודה זו בי"ט בכסלו, ביום שבו היתה כבר "טעימה" מגילוי זה, ע"י שהשרים אמרו כי מאת ה' היתה זאת כו' – שגם זה הוא חלק מהפצת המעיינות חוצה, ותכלית הפצת המעיינות חוצה.

ובהתאם לכך, כאשר המכתב הנ"ל מגיע לידיו של מישהו, ובפרט ביום זכאי די"ט כסלו [וכאמור לעיל (ס"ב) שמדי שנה בשנה נפעל בזה תוקף וחידוש מיוחד] – צריך הדבר לעורר אותו עוד יותר לעסוק בהשפעה על אוה"ע לקיים ז' מצוות ב"נ.

והעבודה צריכה להיות כפי הנלמד מן הפסוק "פדה כשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי": גם "ברבים", היינו גם באוה"ע הנמצאים ברשות הרבים צריך לפעול "פדה בשלום", שיעסקו בשבע מצוות בני נח; והדבר צריך להיות מתוך דרכי נועם ודרכי שלום; ועד שאוה"ע עצמם יעסקו בכך – ע"ד מ"ש בירושלמי42 עה"פ "כי ברבים היו עמדי", שגם אנשי אבשלום התפללו לנצחונו של דוד! והרשות והיכולת נתונה לכל אחד לעסוק בכך ולהצליח.

(קטעים משיחת י"ט כסלו תשד"מ – תורת מנחם – התוועדויות תשד"מ כרך ב' עמ' 608)

_____________________

1)    קאפיטל נה.

2)    פרש"י בראשית א,ז.

3)    פסוק יט.

4)    ע"פ מגילת אסתר א,טז.

5)    ע"פ תהלים קיח,כג.

6)    אגרות קודש אדה"ז ע' צז ואילך.

7)    ע"פ נוסח תפילת יום הכיפורים.

8)    ראה לקו"ש ח"ד ע' 1124. ועוד. 

9)    הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות ד"ה אחר כן ראה.

10)  ראה כתר-שם-טוב הוספות סקי"ט ואילך.

11)  ירמיהו כג,כט. סנהדרין לד,א.

12)  ראה שבת פח, ב, ובכ"מ. וראה לקו"ש חכ"א ע' 29 ואילך.

13)  במדב"ר יג, טז.

14)  שמות כה,ח.

15)  הובא בלקו"ת ר"פ נשא (כ, סע"ב) בשם "ארז"ל". וראה ראשית חכמה שער האהבה פ"ו קרוב לתחלתו (ד"ה ושני פסוקים – סט, ב). ועוד. – נסמן בלקו"ש חכ"ז ע' 414.

16)  אבות ב,יב.

17)  משלי ג,ו.

18)  בבא מציעא ל, ב.

19)  שמות יח,כ.

20)  ראה שו"ע חו"מ סרנ"ט ס"ה. שם סי"ב. וראה שו"ע אדה"ז סקנ"ו ס"ג.

21)  שמות כ,ט.

22)  ישעיהו סא,ה.

23)  ירמיהו כט,ז.

24)  בבא קמא קיג,א. נדרים כח,א.

25)  דברים ד,טו.

26)  שמות כא,יט.

27)  דברים רבה פ"ג,ה.

28)  שבת לא, א.

29)  משלי ג,יז.

30)  ראה גם לקו"ש ח"ב ע' 566 ואילך.

31)  ירמיהו כט,ז.

32)  ראה חולין צב, סע"א.

33)  הל' מלכים פ"ח ה"י.

34)  שמות ה,ב.

35)  בראשית מא,טז.

36)  ואתחנן ד, יט.

37)  ישעיהו מ,ה.

38)  ישעיהו סא,ה.

39)  סוטה לג, א.

40)  תניא פרק לז.

41)  בבא מציעא פרק ג משנה ו.

42)  סוטה פ"א סה"ח.

 משיח וגאולה בפרשה

הנישואין לעתיד על ידי פנימיות התורה

בפנימיות התורה נמשך העצם

החידוש של רבינו הזקן בתורת חסידות חב"ד הוא התגלות פנימיות התורה בהתלבשות בהשגה, שיוכלו להבין בשכל אנושי. ואף שההתלבשות באותיות של הבנה והשגה היא ירידת המדרגות למטה, הרי, על-ידי הירידה למטה דווקא נמשך בחינת העצם, ועל-ידי זה נשלמת הכוונה העליונה בבריאת העולם – העניין שהיה אדם הראשון צריך להשלים בעבודתו, ולא אסתייע מילתא, ונשלם במתן-תורה, אלא שבמתן-תורה היה זה בנוגע לעצם הנגלה שבתורה, וכמו כן נעשה על-ידי תורת חסידות חב"ד בנוגע לעצם פנימיות התורה.

[...] ויש להוסיף, שבפנימיות התורה מודגש יותר עניין המשכת העצם שנעשה על-ידי ההתלבשות למטה דווקא:

מבואר בדרושי חסידות בפירוש דברי המדרש, "העולם הזה אירוסין היו, שנאמר וארשתיך לי לעולם. . אבל לימות המשיח יהיו נישואין, שנאמר כי בועלך עושיך". כלומר, שבמתן-תורה נעשה הקשר של בני ישראל עם הקב"ה באופן של אירוסין בלבד, ולימות המשיח תהיה גם השלימות של נישואין. וזהו גם מה שנאמר "והיה ביום ההוא גו' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי", ש"בעלי" הוא "לשון אדנות ומורא", "ככלה בבית אביה", "דאכתי ארוסה היא ואין לו בה אישות", ורק לעתיד-לבוא "תקראי אישי", "לשון אישות ונישואין", "ככלה בבית חמיה שכבר נישאת". וטעם הדבר – משום שבמתן-תורה (ועד עכשיו, "העולם הזה") נתגלה בעיקר הנגלה שבתורה, ולימות המשיח יהיה עיקר ושלימות הגילוי של פנימיות התורה.

והעניין בזה:

החילוק בין אירוסין לנישואין, הוא, שעל-ידי אירוסין (קידושין) "אסר לה אכולי עלמא כהקדש", אבל עדיין אין כאן המשכה בפנימיות, ודוגמתו בתורה – שבמתן-תורה נתגלה בעיקר החיצוניות והגליא שבתורה, ואילו הפנימיות והנסתר נשאר בבחינת מקיף; ולימות המשיח יומשך ויתגלה גם הפנימיות והנסתר באופן של המשכה בפנימיות, בדוגמת הייחוד של נישואין, ומה גם שהייחוד צריך להיות באבר חי, ודוגמתו בסתים דאורייתא שהיא החיות שבתורה.

וכיוון שפנימיות התורה היא בדוגמת הייחוד וההמשכה פנימית של נישואין – מודגש בזה עניין המשכת העצם שנעשה על-ידי ההתלבשות למטה דווקא, כמו בנישואין.

(מהתוועדות י"ט בכסלו ה'תשי"ב – תורת-מנחם כרך ד, עמ' 195-197 –בלתי מוגה)

דרך קלה להבאת הגאולה ב"שלום"

מבואר בכמה מקומות, שכללות עניין הגלות קשור עם עבודת הבירורים – בירור רפ"ח ניצוצים כו', ו"כשיוגמרו הבירורים יבוא משיח במהרה בימינו אמן". ועל-פי זה צריך להבין: כיצד אומרים שעל-ידי העבודה ב"יפוצו מעיינותיך חוצה" פועלים את ביאת משיח צדקנו – הרי עניין זה תלוי בשלימות וגמר בירור הניצוצים, ומה שייך זה להפצת מעיינות פנימיות התורה?!

והביאור – שזהו החילוק שבין עבודה באופן של מלחמה לעבודה באופן של שלום:

[...] ולעומת זאת, ישנה דרך נוחה ומהירה יותר – הפצת המעיינות חוצה, שעבודה זו היא באופן של שלום, היינו, שאין צורך כלל במלחמה עם המנגד, כי כאשר "מעיינות" פנימיות התורה באים באופן של "הפצה" במקום ה"חוצה" – הרי זה שוטף ("עס שוויינקט אראפ") בדרך ממילא את כל הדברים המעלימים ומסתירים, ואז נפעל בדרך ממילא גם עניין בירור הניצוצות...

(משיחת שבת פרשת וישלח, י"ד בכסלו ה'תשמ"ה;

התוועדויות ה'תשמ"ה, כרך ב, עמ' 508 והלאה – בלתי מוגה)

 ניצוצי רבי

"יום הבהיר י"ט כסלו ממשמש ובא"

מה יענה יהודי פשוט לשאלה: מהו ענינו של י"ט כסלו? * הרבי מבקש דיווחים מפורטים * דיווחים מחגיגות היום הבהיר בברזיל ובכפר חב"ד, ותיאור חלקי של התוועדות י"ט כסלו תשכ"ו * הרקע להתוועדות הראשונה בדטרויט שזכתה למכתב מיוחד מהרבי * ושם: "תורת רבנו הזקן... התורה אשר יצאה לאור צדקתה גלוי לעיני כל ביום הי"ט כסלו"

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

סיבת המאסר והגאולה

גם במכתבים שבהם הרבי השיב לפונים אליו בעניינים אישיים, הזכיר את עניין י"ט כסלו; כך למשל כותב הרבי בי"ג בכסלו תשי"ט (אגרות קודש כרך ח"י עמ' צח):

לרגל יום הבהיר י"ט כסלו הממשמש ובא, אחתום מכתבי בברכה לבשורות טובות בכל האמור בטוב הנראה והנגלה...

בשבת פרשת תולדות תשמ"ה (התוועדויות תשמ"ה כרך ב, עמ' 717) אמר הרבי:

כאשר שואלים יהודי פשוט מהו ענינו של י"ט כסלו? – צריכים לראות – משיב בפשטות – מה אומר על כך בעל הגאולה עצמו, ומה אומרים על כך – להבדיל – אלו שאסרוהו בתחילה ושחררוהו בי"ט כסלו.

ובכן, בעל הגאולה אומר שגאולתו קשורה עם ענין התורה – גילוי פנימיות התורה, תורת החסידות. וכן, להבדיל, הגויים שאסרוהו – הרי סיבת המאסר היתה הטענה על כך שמחדש ענינים בתורה שתוכנם מרידה במלכות כו', וכאשר נוכחו לדעת שטענה זו בשקר יסודה – שחררוהו, והתירו לו להמשיך בפירסום והפצת תורתו.

וזהו גם הקשר דיו"ד וי"ט כסלו לחנוכה – מכיון ש"תורה" (תוכן הענין דיו"ד וי"ט כסלו) ענינה "תורה אור", על-דרך ובדוגמת האור דנרות חנוכה.

לאחד מחשובי עסקני חב"ד כתב הרבי בא' דראש-חודש טבת תשי"ז ('נלכה באורחותיו' עמ' 151):

לאחרי שתיקתו הארוכה שוב הפעם... נתקבל מכתבו מכ"ו כסלו, בו כותב, בקיצור נמרץ – אודות ההתוועדויות די"ט כסלו. ולפלא הקיצור במקום שאמרו לפרט.

שמחה וגם רצינות

כך דיווח הרה"ח הר"ר חיים בנימיני שיחי' לרבי בג' טבת תשכ"ז ('ישיבה של מעלה' עמ' 163):

"בחג הגאולה התוועדנו עם בני הישיבה אור ליום הבהיר י"ט כסלו. כמו כן ביום כ"א כסלו במסיבת סיום שנת הלימודים, בה סיימנו מסכת ראש השנה בהשתתפות הורי התלמידים שיחיו עם אורחים רבים וניצלנו את ההזדמנות לפרסומי ניסא ברבים.

"יש לציין כי בהתוועדות עם תלמידינו שיחיו בערך כשעתיים וחצי, הורגשה בתוך השמחה גם הרצינות איך שקיבלו ושמעו את אשר נאמר, ואיך ששרו ורקדו בין חלקי סיפור פרשת הגאולה וחזרת שיחות ואיך שרצו להמשיך עוד ועוד. יהי רצון שכל הפעולות וההשתדלות לקרב אותם תמיד יותר ויותר לתורתנו הקדושה בכלל ותורת החסידות בפרט, תביא תוצאות גם לגבי התנהגותם בחיי היום יום לפי הוראותיה".

שנים לאחר מכן, בכ"ג כסלו תשד"מ (שם עמ' 452), הוא כותב:

"הנני להודיע כי השתתפו בהתוועדות אור ליום הגאולה ור"ה לחסידות י"ט כסלו ציבור שזה כמה שנים לא זכינו לראות בבית המדרש של הישיבה. באו שני אוטובוסים מריו [די ז'נרו] וגם בעלי בתים מפטרופוליס וב"ה שמחנו והשתדלנו לשמח אחרים גם כן... והבעת תודה לכ"ק אדמו"ר שליט"א עבור מתנת חינם של נתינת כח וברכות קודש שאפשרו בחושך כפול ומכופל להגיע לכל זה".

האלוף נטל חלק בשמחה

כמעט מאז ייסוד כפר-חב"ד נהפכו חגיגות י"ט כסלו בכפר-חב"ד לחגיגות המרכזיות של היום הבהיר בארץ הקודש, כשבאופן מתמיד זירז הרבי, עודד, ותבע לארגון מסודר ומפורסם של האירועים.

הנה קטע ממכתב אחד התמימים מתמימי ישיבת תומכי תמימים המרכזית בכפר חב"ד, מיום שני כ"א כסלו תש"ל, שבו הוא מדווח לעמיתו ב-770 על חגיגת י"ט כסלו בכפר:

"1. אתמול בלילה היתה כאן החגיגה, כרגיל בהשתתפות נשיא המדינה; וכן השתתפו מר קשתי, האלוף רחבעם זאבי ועוד. המנחה היה הרה"ח ר' צבי גרינוולד שי' שעשה מלאכתו נאמנה.

"2. 'קול ישראל' העביר ב'שידור-חי' בתוכנית 'היום הזה' את רגעי כניסת נשיא המדינה לבית-הכנסת, וכן השמיעו דברים קצרים שאמר הרה"ח ר' יצחק גנזבורג.

"3. מספר המשתתפים היה כרגיל, אך השמחה הפעם היתה יוצאת מן הכלל.

"4. אחרי החגיגה [הגדולה והרשמית] התקיימה התוועדות בביתו של הרה"ח ר' פייטל שי' סודקביץ עם חברי ארגון נכי צה"ל משעה 10.30 עד השעה 13.00.

"5. סיפר לי הת'... כי כשעשה את דרכו מוקדם יותר לביתו של ר' פייטל סודקביץ נעצרה לידו מכונית צבאית והוא ראה את מפקד בסיס חיל-האויר מתל-נוף, אלוף משנה שמואל שפר, וכן את סרן אלישע (אותם הכיר מפעילות ערבי חב"ד בבסיסים). הוא לקחם עמו לבית-הכנסת והעלה אותם לבמה. הם מאוד נהנו ובתום החגיגה הגדולה הגיעו גם לביתו של פייטל, ושם נהנו עוד יותר מר' צבי גרינוולד. שמואל שפר שתה אתם הרבה מאוד משקה והיה במצב רוח מרומם. החליטו החברה בתיאום עם ר' צבי גרינוואלד שהוא יארגן ערב חב"ד בבסיסו לכל אנשי הבסיס, בימים הקרובים.

"הוא הבטיח שאת הערב הוא יארגן בעצמו...".

השליחות לדטרויט

הנה תיאור הדברים שקדמו לחגיגת י"ט כסלו הראשונה על ידי סניף ה'מרכז לענייני חינוך' בדטרויט, מישיגן ארה"ב:

במהלך התוועדות שבת פרשת מקץ ה'תשח"י (תורת מנחם כרך כא עמ' 296-297) נערכו 'שבע ברכות' לשני תלמידים, והרבי נימק בעובדה זו את הסיבה למאמר החסידות שאמר בהתוועדות, המבוסס על מאמר שנאמר "בעת סעודת החתונה שנת תרנ"ז". הרבי הזכיר את הנאמר במאמר שם אודות "בן פורת יוסף" כפירוש התרגום "ברא דיסגי" שתוכנו הוספה והוספה להוספה כו'.

את השיחה סיים הרבי באיחול הבא:

ייתן השם יתברך ששני התלמידים הנ"ל יצליחו בהצלחה מופלגה במילוי שליחותם שנוסעים להפיץ המעיינות חוצה, ושתהיה הוספה והוספה להוספה, בבחינת תוספת מרובה על העיקר – שיביאו אלפי חסידים...

והעתיר עליהם עוד שפע ברכות.

אחד מאותם תלמידים היה הרב שלום-דובער  שיחי' שם-טוב, שמיד בסיומו של שבוע ה'שבע ברכות' נסע עם "זוגתו הרבנית מרת בת-שבע תחיה" לפתוח סניף חדש של ה'מרכז לענייני חינוך'. כעבור שבועות מספר כתב להם הרבי, בכ"א טבת ('צדיק למלך' חוברת וא"ו עמ' 88):

בנועם קבלתי מכתביו בם כותב מראשי פעולותיו בקודש במחנה הטהור. ויהי רצון שתהיה ההתחלה בשעה טובה ומוצלחת בכל הפרטים, וילכו הוא וזוגתו תחי'ה מחיל אל חיל במלאכת הקודש, אשר בודאי תביא לרוב הצלחה בענייניהם הפרטים ובכל הפרטים.

בהמשך אותה שנה (שם עמ' 93) כותב להם הרבי:

ואשרי חלקם וגדול זכותם אשר ההשגחה העליונה העמידתם בקרן אורה – עבודה האמורה מתאים לרצון וכוונת רבותינו נשיאינו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

כמעט שנה לאחר מכן מקיים הסניף החדש את ההתוועדות הראשונה לרגל י"ט כסלו. לרגל המאורע משגר להם הרבי איגרת מיוחדת (אגרות קודש כרך ח"י עמ' צט):

ב"ה, י"ד כסלו, ה'תשי"ט, ברוקלין, נ.י.

הנהלת המרכז לעניני חינוך, סניף דיטרויט, ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בנועם קבלתי ההודעה על דבר ההתועדות הראשונה הנערכת על ידכם - ביום הבהיר, הוא יום י"ט כסלו הבא-עלינו-לטובה.

וברכתי שלוחה בזה, אשר תהיה בהצלחה, ולהצלחה מתמדת בעבודתכם בשטח החינוך על טהרת הקודש.

אשר הצלחה אמיתית בזה ומתמדת - ענינה הפצת היהדות האמיתית תורת ה' ומצותיה בחיי היום יומיים של חוגים ההולכים ומתרחבים.

ומגלגלין זכות ליום זכאי - הוא יום הגאולה, י"ט כסלו - אשר מההתועדות ביום זה יתוסף בעבודת הסניף שלכם מרץ רב חיות ואור, ותביא הוספה זו להוספה פי כמה בכל עניני חינוך הכשר במשך כל השנה.

מפורסמת פרשת חג-הגאולה זה בתוככי בני ישראל. וחגיגתה בכל שנה ועתה, כעבור מאה וששים שנה, צריכה להזכיר ולעורר את כל אחד ואחת מאתנו על ההכרח, ובפרט בימינו אלו, לעבוד את ה', על ידי לימוד תורתו הנגלה

והפנימית - החסידות - לימוד המאחד כל חלקי הנפש הנגלה והפנימית - וקיום מצותיו בחיות והתלהבות.

מיוסדים על אהבת השם, אהבת התורה ואהבת כל אחד מישראל, אשר חד הן -

וכמבואר בארוכה בתורת רבנו הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך - התורה אשר יצאה לאור צדקתה גלוי לעיני כל ביום הי"ט כסלו.

בברכה לכל אחד ואחת מהמשתתפים בההתועדות ולכל אחד ואחת מהלוקחים חלק בעבודתכם הקדושה בעניני חינוך על טהרת הקודש.

עין בעין יראו

כך תיאר אחד התמימים ב-770 דאז, הרה"ת אברהם אלטר שי' הלוי הבר, את התוועדות י"ט כסלו תשכ"ו אצל הרבי ('מכתבים מבית חיינו' עמ' 49):

"... בסיום ההתוועדות ניגנו ד' בבות, ובאמצע אד"ש עצם את עיניו והיה ערנסט [רציני], ולאחר מכן נגנו ניע זשוריצי כו', ונעמד כ"ק אד"ש ורקד והרקיד את כולם. בהמשך נגנו אני מאמין, וגם שם עצם אד"ש את עיניו והיה ערנסטער [רציני].

"לבסוף בירך ונתן את המזונות שיתוועדו היום. ובאמת עכשיו מתחילים להתוועד למטה, ואולי ר' ניסן [=נעמנאוו] שבא לכאן לי"ט כסלו – יתוועד, ואסיים".

 ממעייני החסידות

פרשת וישלח

וישלח יעקב מלאכים (לב,ד)

לאחר שגמר יעקב את עבודת ה'בירורים' שלו (בירור ניצוצות דקדושה מן ה'קליפה' והעלאתם למקורם) בבית לבן, ביקש 'לברר' את עשיו. לפני שהתחיל בעבודה זו שלח מלאכים אל עשיו, להיוודע את אשר לפניו – האם יהיה ה'בירור' קל יחסית, או יהיה מתוך קשיים ומלחמה (תוצאות הבדיקה אכן הוכיחו כי מוקדם עדיין 'לברר' את עשיו, והדבר יוכל להתבצע רק לעתיד לבוא, כאשר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו". ולכן אמר יעקב (להלן לג,יד) "ואנכי אתנהלה לאיטי... עד אשר אבוא אל אדוני שעירה").

מעשה אבות סימן לבנים:

כשם שיעקב, ברצותו לבוא אל עשיו ולבררו, לא סמך על הצלחתו בעבר, בבית לבן, אלא שלח מלאכים לחקור ולבדוק את המצב שבו מצוי עשיו, אם יוכל (וכיצד) יבררו – כן גם בימינו:

כשמוצעת לאדם הצעה בדבר תפקיד חדש, עליו לבדוק תחילה אם הצעה חדשה זו, המוצעת לו, לא תגרום לו ירידה רוחנית. עליו לשלוח תחילה 'מלאכים' – היינו כוחות השכל והרגש שלו, שיחקרו ויסיקו אם יוכל להתמודד עם עסק חדש זה שהוצע לו, או לא. האם יוכל להעלותו לקדושה, או חס-ושלום להפך (כי העסק אינו רק 'כלי' לפרנסה, אלא גם דבר שזומן לו מן השמים, שבאמצעותו ימלא תפקידו בעבודת הבירורים).

לאור חישוב זה – יסיק מסקנותיו.

(לקוטי שיחות כרך ה, עמ' 392)

כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב (לב,ה)

במדרש (רבה) נאמר, שיעקב נענש על זה שהשפיל את עצמו לפני עשיו. אולם מובן שכוונת יעקב הייתה לברר את עשיו, ואין זה חטא כפשוטו ח"ו.

והביאור:

יש שני אופנים בבירור ותיקון הרע:

בירור בדרך 'גילוי אור', (מלמעלה למטה) – המברר מַשְׁרֶה על המתברר גילוי אור נעלה, ואור זה דוחה את החושך והרע. בדרך זו הבירור אינו גורם למברר ירידה והשפלה.

בירור בדרך 'התלבשות' – (מלמטה למעלה) המברר יורד אל המתברר, הוא "מתלבש בלבושי המתברר", ועל-ידי התעסקות עמו הוא מהפך את הרע לטוב. עבודת הבירורים בדרך זו גורמת ירידה למברר, כמאמר "המתאבק עם מנוול מתנוול גם-כן", אולם לגבי המתברר יש בכך יתרון ועילוי, כי מאחר שהבירור הוא בדרך התלבשות והתעסקות (לא בדרך דחייה וביטול), מביא הדבר שהמתברר כפי שהוא במציאותו חדל להיות מנגד לקדושה.

יעקב בירר את עשיו בדרך השנייה – בדרך 'התלבשות'. אמנם בירור זה גרם השפלה וירידה ליעקב, שבאה לידי ביטוי בכך שיעקב השפיל את עצמו לפני עשיו; אך על-ידי זה גרם שעשיו, כפי שהוא במציאותו, הודה ו"אישר' שהוא עבדו של יעקב. וכפירוש רש"י (לקמן לג,ט) "הודה לו על הברכות", כולל הברכה של "הווי גביר לאחיך".

(לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 298)

קטונתי... כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות (לב,יא)

חסידים הראשונים פירשו – יעקב התאונן כאן על העובדה שחלה ירידה מסויימת במידת ביטחונו בקב"ה.

"קטונתי" – נתקטנה חסידותי ומידת אמונתי. שהרי

"במקלי עברתי את הירדן הזה" – בתחילה היתה אמונתי וביטחוני חזקה ותקיפה, עד שעברתי את הירדן במקלי לבד (כפירוש רש"י), ללא יראה ופחד. אבל

"ועתה הייתי לשני מחנות" – עתה אני ירא מעשיו, עד שבגלל פחד זה חילקתי את העם לשני מחנות ("אם יבוא עשיו אל המחנה האחת וגו'").

(רמ"ח אותיות, אות ג')

כי שרית עם אלקים (לב,כט)

אלוקים – הוא עניין הצמצום, ההעלם והסתר על שם הוי'.

מצד שם הוי' הנה "אני הוי' לא שניתי", ו"אין עוד מלבדו", ו"כולא קמיה כלא חשיב" – העולם אינו תופס מקום כלל. ואילו מה שנראה העולם ליש ודבר נפרד – הוא מחמת הצמצום וההסתר דשם אלוקים.

"שרית עם אלקים" – היינו בחינת שר ומושל על בחינת שם אלוקים, שלא יסתיר ויעלים על שם הוי'.

המלאך בירך את יעקב ואמר לו "כי שרית עם אלוקים", בכוחו של יעקב לגבור על שם אלוקים, שלא יעלים, ככתוב בו (בראשית כח): "והיה הוי' לי לאלקים", ששם הוי' יאיר ללא העלמת שם אלוקים.

(לקוטי תורה במדבר פר' חקת דף סב ע"ב)

ויקרא יעקב שם המקום פניאל... ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל (לב,לא-לב)

מדוע נאמר בתחילה "פניאל" ביו"ד ואחר כך "פנואל" בוא"ו?

מבאר הרב המגיד ממזריטש:

שני השמות מסמלים שני שלבים בניצחונו של יעקב על עשיו.

בתחילה גבר יעקב על שרו של עשיו, שהוא ניצחון רוחני. ניצחון זה הוא בהעלם, ולכן נאמר "פניאל" ביו"ד, המורה על העלם. אחר-כך גבר יעקב גם על עשיו כפשוטו, ניצחון גשמי וגלוי, לכן נאמר "פנואל" בוא"ו, המורה על המשכה וגילוי.

(אור תורה פרשת וישלח דף טז ע"ב)

כי ראיתי אלוקים פנים אל פנים ותינצל נפשי (לב,לא)

"כי ראיתי אלוקים" – היינו בחינת 'ראייה' באלוקות, ככתוב (ישעיה מ) "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה".

"ותינצל נפשי" – על-ידי עבודה בדרך זו ניצלת נפש האדם מישות וגאווה. כי עבודה בבחינת ראייה באלוקות פועלת בו ביטול מוחלט, שאינו מרגיש את עצמו ואת עבודתו כלל.

(ספר המאמרים עת"ר)

ויסעו ויהי חתת אלוקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב (לה,ה)

כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק סיפר:

בשנת תר"ג, כשנקראתי לאסיפת הרבנים בפטרבורג, הייתי על ציון אימי הרבנית הצדקנית (מרת דבורה-לאה) בליאוזנה. היא סיפרה לי, שבגלל מסירות-נפשה לטובת החסידים והחסידות, זכתה להיות גם בהיכל הבעל-שם-טוב ולעורר רחמים עבורי. היא ביקשה מהבעל-שם-טוב שייתן לה סגולה בעבורי, שאוכל לעמוד כנגד המתנגדים לתורת החסידות.

אמר לה הבעל-שם-טוב:

בנך בקי בחמישה חומשי תורה, בתהילים ובתניא בעל-פה באותיותיהם. כתיב "ויהי חתת אלוקים וגו'" – "חתת" ראשי-תיבות חומש, תהילים, תניא – והבקי באותיותיהם שובר את כל ההעלמות וההסתרים...

(קיצורים והערות לתניא, עמ' קכז)

 לוח השבוע

 הלכות ומנהגי חב"ד

על-פי הספר 'הלכות ומנהגי חב"ד'

שבת-קודש פרשת וישלח
י"ד בכסלו

יום חתונת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו עם הרבנית מרת חיה-מושקא ע"ה, בת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע – ביום ג' פרשת וישלח, י"ד בכסלו תרפ"ט, בעיר ווארשא1.

מעלת היום, בלשון הרבי2: "חתונה בכלל, אצל כל איש פרטי, היא עניין כללי. אבל אצלי – הרי על-ידי החתונה הוכנסתי אחר-כך בעניינים כלליים כו'. זה היום בו קישרו אותי עמכם, ואתכם עמי, וביחד נתייגע ונביא את הגאולה האמיתית והשלימה. וסיים: יעזור השם-יתברך שנראה פרי טוב בעמלנו".

"לפני ראש-השנה של חסידות צריכים גם-כן [את] ההקדמות על-דרך [ההכנות וכו'] דימי הסליחות וחודש אלול"3.

הפטרה: "חזון עובדיה" (עובדיה א)4.

יום ראשון
ט"ו בכסלו

סוף זמן קידוש לבנה לכתחילה – הערב, אור ליום שני, בשעה 07:19.

יום שלישי,
י"ז בכסלו

בחו"ל מתחילים לשאול על הגשמים בברכת השנים.

יום רביעי,
ח"י בכסלו

היום – סיום לימוד ספר התניא בסדר הלימוד ד'חת"ת', כתקנת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע3. [וכן נהגו לסיים את לימוד לוח 'היום יום'. וראה להלן].

יש לסיים עד צאת הכוכבים של יום י"ט כסלו5, את המסכת שקיבל עליו כל אחד ואחד בחלוקת הש"ס אשתקד.

בתפילת מנחה אין אומרים תחנון3.

תכנון ההתוועדויות ברוב עם:

* יש להכין "תכנית מפורטת איך לנצל יום זה [י"ט כסלו] להפצת המעיינות, ובאופן שיהיה רישומו ניכר במשך השבועות והחודשים שלאחרי זה, כיוון שנקרא ראש-השנה לחסידות ודרכי החסידות"6.

* "פשט המנהג, אשר עיקר ההתוועדות די"ט כסלו הוא באור ליום כ' כסלו, כי הגאולה מהמאסר היתה בעת תפילת מנחה, שלוש שעות אחר זה היה בדירת מנגד בייסורים נפשיים וכו'.

"בכל זה, הרי בכמה וכמה מקומות מתוועדים גם באור לי"ט כסלו, וברכת חסידים עליהם תבוא.

"בכלל, שני אופנים בהתוועדות:

"א) לסדרה במקומות רבים בעיר, בכדי שישתתפו גם אנשים כאלו אשר למקום אחר לא היו באים. ב) לאסוף כל המתוועדים במקום אחד, אשר אז הנה - ברוב עם הדרת מלך, ההתוועדות תהיה עם הזקנים והגדולים שבחבורה וכו'.

"ריבוי הכמות, או עילוי האיכות, וידועה השקלא-וטריא מי מהם עדיף...

"והצעתי בזה, אשר בלילה הראשון, אור לי"ט כסלו, יתוועדו במקומות שונים7 (ויודיעו שם אודות ההתוועדות דלמחר). ולמחרתו, אור לכ' כסלו8, יתאספו במקום אחד להתוועדות..."9.

* כדאי ונכון שכל אחד ואחד יערוך התוועדות (ומה טוב – ג' התוועדויות, "בתלת זימני הווי חזקה" – אחת בעצמו ושתים על ידי שלוחיו, או שמשתתף בעצמו בשלושתן כיוון שנערכות בזמנים שונים – בליל י"ט בכסלו, ביום י"ט בכסלו, ובפרט קרוב לסיומו ובאופן שיומשך גם בליל כ' בכסלו10) – עם עצמו (בכל עשר כוחות נפשו), עם בני ביתו, עם חבריו וידידיו וכיו"ב – כדי להדגיש עוד יותר שכל אחד ואחד הוא גם משפיע, וכמו שכתוב (בשייכות לגאולה) "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"11.

* הצעות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לאחד מראשוני שלוחיו, בקשר לעריכת התוועדות י"ט בכסלו בישיבה12:

לפרסם מראש את תאריך ההתוועדות ואת סיבתה בקצרה בעיתונות הנקראת על ידי יהודי המקום; להכין מבין התלמידים כאלו שיחזרו מאמר או על-כל-פנים עניין של דא"ח; וכן לסדר קבוצת מנגנים מהם בסדר מסודר, שבזה תהיה רוממות רוח לתלמידים, ובטח יעורר הדבר ביניהם גם 'קנאת סופרים', וכן יעשה את הרושם המתאים על אנשי העיר והסביבה13.

* אף במוסדות לבנות הציע14, שינאמו על פרשת החג גם אחדות מהתלמידות, אף שעל-פי הרוב מסייעים להן בעריכת הנאומים, כי חשובה ההשתתפות מצידן, וגם עצם הדבר שהן נואמות – ערך רב לו.

* מסיבות והתוועדויות י"ט בכסלו שייכות גם לשבתות שלפניו ושלאחריו15.

יום חמישי
חג הגאולה – י"ט בכסלו16

ביום זה  לפנות ערב, יצא כ"ק אדמו"ר הזקן נבג"מ זיע"א לחירות מבית האסורים ממאסרו הראשון בפטרבורג בשנת תקנ"ט17.

מאחלים בלשון יחיד: "גוט יום-טוב – לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתב ותחתם"18.

י"ט בכסלו נקרא על-ידי כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ "חג החגים"19.

י"ט בכסלו הוא 'מתן תורה' דפנימיות התורה20.

אין אומרים תחנון3.

כיוון שי"ט בכסלו הוא 'ראש השנה לחסידות', ניתן עדיין להשלים בו כל מה שחסר עד אז21.

יום-ההילולא: יום זה הוא יום ההסתלקות-הילולא של אדמו"ר רבי דובער, הרב המגיד ממעזריטש נבג"מ זיע"א (בשנת תקל"ג, ומנוחתו-כבוד בעיר אניפולי)22.

התוועדות23:

"הזקנים, הצעירים גם הנערים, עבדו את ה' וקבלו עליכם עול מלכותו יתברך. דעו כי ביום הזה כל אבותינו – מהבעש"ט – יהיו בעזרכם. קבלו עליכם ללמוד דא"ח באמת, וחיו. היזהרו מאוד ביום הזה כי קדוש הוא. לחיים ולברכה!"24.

נוהגים לנגן (=לזמר) בחג הגאולה את הניגון הידוע על הפסוקים "פדה בשלום נפשי"25. בתקופות שונות26 הורה הרבי לנגן ניגון זה בהתוועדות, ופעם אחת הורה לנגנו כבר בשבת מברכים חודש כסלו27. אף לסיום ההתוועדויות בתקופת י"ט כסלו, לפעמים היה הרבי, בצאתו מההתוועדות [וגם בשבת-קודש הסמוכה וכדומה], מתחיל לשיר "פדה בשלום" או את סיום הניגון "ואני אבטח בך"28.

החלטות טובות: "בקביעות עיתים לתורה הנגלית ודא"ח ברבים, וחיזוק דרכי החסידות באהבת רעים"29, וכן "בעבודת התפילה ואהבת ישראל"30, ו"בקיום המצוות באור והתלהבות, וכל זה – באופן דמוסיף והולך"31 בג' הקווים דתורה עבודה וגמ"ח32, בלימוד הרמב"ם, ג' פרקים ליום33, לסייע גם בממונו למוסדות רבותינו נשיאינו34, ולצאת ב"קריאה לכל אחב"י שליט"א אשר ליבם ער ל'קול ילד בוכה' – לפעולות נמרצות בהפצת התורה בכלל והפצת מעיינות החסידות35 בפרט, הלימוד והמעשה גם יחד, ומתוך התלהבות חיות ואור"36.

חלוקת הש"ס:

עצם עניין חלוקת הש"ס הוא מנהג קדום בישראל, ובלשון כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע37: "המנהג הקדום בתפוצות ישראל לגמור כל הש"ס בכל שנה ושנה בכל עיר ועיר, ובמקום שאפשר – בכל בית-כנסת ובית-מדרש על-ידי חלוקת המסכתות". וידועה השתדלות כ"ק אדמו"ר הזקן בזה, וזה לשונו38: לגמור כל הש"ס39 בכל שנה ושנה ובכל עיר ועיר לחלק המסכתות על פי הגורל או ברצון, ועיר שיש בה מנינים הרבה – יגמרו בכל מניין ומניין, ואם איזה מניין קטן מהכיל – יצרפו אליהם אנשים מאיזה מניין גדול, בבל ישונה, חוק ולא יעבור".

כל אחד ישתתף בזה על-ידי לקיחת מסכת אחת. ומה טוב, באם הדבר ביכולתו, לקחת שתי מסכתות או יותר40. כדאי וראוי שההתחייבות על לימוד המסכת תבוא בכתב, וליתן הכתב בידי אחר, שהרי רואים שזה פועל תוספת כוח וזירוז גם אם יהיו קשיים בדבר, ביודעו שיכולים לשאול ולברר אצלו האם אמנם קיים את הבטחתו41.

אדמו"ר המהר"ש כותב: "ולכל הפחות צריך כל אחד ללמוד מסכת גמרא בשנה"42.

על פי זה נהגו מאז לסדר חלוקת הש"ס ביום חג הגאולה י"ט כסלו. משנת תרס"ג ואילך, מפני אפס הפנאי בי"ט כסלו, הנהיגו בליובאוויטש חלוקת הש"ס בכ"ד טבת – יום ההילולא של רבינו הזקן, ומשנת תשי"ג שוב נקבע המנהג דחלוקת הש"ס בכמה מקומות [על-ידי הרבי] – לי"ט כסלו43.

כשהיה כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בזמן חלוקת הש"ס בחו"ל, היה מודיע במברק איזו מסכת הוא לוקח44.

בחלוקת הש"ס יש כמה עניינים45:

א) תלמוד תורה של המסכתא אשר לקח לחלקו. ב) לימוד המסכתא בתור חלק מלימוד כל הש"ס. ג) כאילו לומד (בשותפות) את כל הש"ס כולו. ד) נחשב כלימוד בעשרה ויותר. ה) מקנה ומזכה לכל אחד ואחד מהמשתתפים חלק בלימודו.

"בטח ידביקו בכותלי בית-הכנסת רשימת המשתתפים בחלוקת הש"ס, ויהיה לחיזוק ולזיכרון טוב בהיכל ה', והוא מנהג ליובאוויטש"46.

ואותם הנמצאים במקום אשר, מאיזה סיבה שתהיה, הוא "קטן מהכיל" לחלק כל הש"ס – מצטרפים לחלוקת הש"ס הנעשית בבית מדרשו של הרבי ע"י "מחנה ישראל"47.

שיעורי תורה: "לשאלתו מה ילמוד בהמעת-לעת דיום הבהיר... י"ט כסלו... מובן שהלימוד צריך להיות בתורתו של בעל השמחה והגאולה, זאת אומרת, תורת חסידות חב"ד, אם בספריו (כמו ספר התניא, תורה אור ולקוטי תורה) או (ביחד עם הביאורים שנתוספו) במאמרים ושיחות של רבותינו נשיאינו"48.

בסיום התוועדות י"ט כסלו תשי"ב, קודם ברכת המזון, ציווה הרבי להכריז "שמי שלא סיים עדיין את התניא – ... יסיימנו. ולבסוף הוסיף, שלאו-דווקא כעת, אך שלא יפסיקו בין 'חתן תורה' ל'חתן בראשית"49.

ביום י"ט בכסלו מתחילים ללמוד שוב שיעורי לימוד התניא (לשנה פשוטה), מתחילת הספר, כפי שנחלקו לימי השנה על ידי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.

תחילת הלימוד היום צריכה להיות בעניינים שהזמן-גרמא, ולכל לראש ב'לשון הרב' שבתחילת לוח 'היום יום' (במעלת יום י"ט בכסלו. ואפשר למצוא בו שייכות לכל יום, גם כשאין הקביעות מתאימה, ובפרט כאשר יהיו 'מונחים בזה')50.

שחרית: בעבר, כשעדיין לא התפשט המנהג לטבול במקווה בכל יום, היה י"ט כסלו מהימים שבהם הקפידו לטבול: "חסידים נוהגים לטבול לפני תפילת שחרית די"ט כסלו, כמנהג המקובל מחסידים הראשונים בשם מורנו הבעש"ט, שבערב שבת ובערב יום-טוב, כמו גם בשבת ויום-טוב שחרית טובלים במקווה"51.

יום שישי
חג הגאולה – כ' בכסלו

יום (ועיקר) ההתוועדות – ראה לעיל בתחילת ה'לוח' (בכותרת 'תכנון ההתוועדויות', ונסמן בהערה10) מדברי הרבי.

אין אומרים תחנון3.

בימים אלה מתחילה ההכנה לעבודה דימי חנוכה, החל מלימוד הלכות חנוכה, הן בנוגע לעצמו והן בנוגע להזולת52.

______________________________

1)    (כן הוא האיות של שם העיר אצל רבותינו נשיאינו). פרטי העניינים דאז נלקטו בספר 'ימי מלך' (ח"א) פרק עשירי. וראה גם 'תורת מנחם – דרושי חתונה' (קה"ת, תש"ס) מאמרי החתונה, ומאמרי הרבי המיוסדים וכו' על המאמרים הנ"ל.

2)    תרגום מאידיש - תורת מנחם חלק י' עמ' 206. 'ימי מלך' שם עמ' 272.

3)    ספר-המנהגים עמ' 92.

4)    ספר-המנהגים עמ' 32. לוח כולל-חב"ד.

5)    שיחת ש"פ שמות תשי"ג, 'תורת מנחם – התוועדויות' ח"ז עמ' 291. וראה גם סה"ש תש"ד עמ' 50, שי"ט כסלו הוא "שמחת תורה של פנימיות התורה", ובשמחת תורה "מסיימים ומתחילים את התורה".

לשאלה אודות אדם שלא יכול היה לסיים את המסכת דחלוקת הש"ס עד י"ט בכסלו, האם צריך להשלימה אחר-כך, והאם יש איזה עניין לסיים עד כ"ד בטבת [תאריך חלוקת הש"ס בשנים תרס"ג-תשי"ב, כמובא לקמן], ענה הרבי: "וכל ההקדם ישובח, כמובן." (נדפס ב'כפר חב"ד', גיליון 927 עמ' 21).

6)    אג"ק חט"ז עמ' קלב.

7)    בכל מקום ומקום האפשרי - ספר-השיחות תנש"א ח"א עמ' 178, תשנ"ב ח"א עמ' 166.

8)    הגאולה הייתה לאחר חצות היום (בעת תפלת המנחה), ונמשכה בתוך הלילה דכ' בכסלו (לאחרי ג' השעות וכו' עד שהגיע לדירת החסידים); ומטעם זה נהגו רבותינו נשיאינו לסדר ההתוועדות די"ט בכסלו - באור לכ' בכסלו. ומכיוון שנהגו כן ברבים ובפירסום - הרי זו הוראה לרבים (ספר-השיחות תשמ"ח ח"א עמ' 155, וש"נ). וראה התוועדויות תשמ"ט ח"ב עמ' 7.

9)    אג"ק ח"ה עמ' מח. ספר המנהגים עמ' 93.

10)  ובקביעות כבשנה זו שי"ט כסלו חל ביום חמישי, זו הזדמנות קלה לערוך עכ"פ שלוש התוועדויות בליל ויום חמישי, שישי וש"ק, ובתלת זימני הוי חזקה (ש"פ וישלח תנש"א).

11)  סה"ש תשנ"ב ח"א עמ' 166.

12)  בעיר מרקש במרוקו, אג"ק ח"ח עמ' קמו.

13)  בקשר לביקורת על הזמנת אישי ציבור שלעת-עתה אינם שומרי תורה ומצוות וכו' לאירועים כיו"ב - ראה תגובת הרבי שנדפסה ב'התקשרות' סוף גיליון יז.

14)  אג"ק ח"י עמ' קצח.

15)  אג"ק ח"ד עמ' סו.

16)  בי"ט בכסלו, לבש כ"ק אדמו"ר בגדי שבת (יומן תשכ"ה אות קנו, 'כפר חב"ד' גיליון 692 עמ' 32).

17)  וכיוון שלא יצא אדה"ז מבית המנגד אלא בערב, מתוועדים ועושים יו"ט גם בכ' בכסלו ('בית רבי' ח"א פי"ח). פרשת היום ב'ספר התולדות - אדמו"ר הזקן', כרך ג, תשמ"ו. מסמכים מקוריים בקובץ 'כרם חב"ד', גיליון 4, מכון 'אוהלי שם - ליובאוויטש' תשנ"ב.

18)  כמו בר"ה (ס' המנהגים עמ' 56) – התוועדויות תשמ"ט ח"ב עמ' 4. הברכה - היום-יום דהיום.

בסה"ש תש"ב עמ' 19 נמסר, שמנהג חסידי אדה"ז היה לומר 'גוט יו"ט' לפני ואחרי מעריב, ובמשך כל המעל"ע די"ט בכסלו כשחסידים נפגשים.

19)  אג"ק שלו ח"ז עמ' ל. הקדמת 'היום יום'. נתבאר בלקו"ש ח"ה עמ' 436, חכ"ה עמ' 385.

20)  ספר-השיחות תשנ"ב ח"ב עמ' 483, ועיי"ש שגילויו למעלה מגילוי פנימיות התורה לע"ל.

21)  לקוטי-שיחות ח"ב עמ' 468.

22)  תולדותיו בס' התולדות 'רבי דובער - הרב המגיד ממעזריטש', הוצאת קה"ת, תשל"ה.

23)  בליובאוויטש היו עורכים סעודה (ראה אג"ק אדמו"ר מהורש"ב ח"ד עמ' עג. אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"א עמ' סט), וכן בבתי-כנסת חב"ד בכל מקום (אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ה עמ' תמג) ובה אכלו 'שווארצע קאשע' - זכר למאכל אדה"ז בהיותו במאסר - ובבישול והכנת ה'קאשע' ראו זכות מיוחדת (ראה סה"ש תרח"ץ ס"ע 250).

בדורנו נערכת התוועדות י"ט כסלו 'ברוב עם – הדרת מלך' ללא סעודה, וכההוראה לוועד כפר-חב"ד (אג"ק חט"ז עמ' קז): "במ"ש בהנוגע להסעודה, בכלל ראוי שבעיקר יהיה מיני מזונות, אלא שכיותר ממניין יטלו ידיהם לסעודה כדי שיוכלו לברך ברכת המזון בעשרה, משא"כ האורחים שלא תמיד נשארים... לברהמ"ז... נוסף על הקושי בנט"י כדבעי", ולמעשה אף הרבי לא היה נוטל ידיו: "משנת תש"א ואילך, בכל שנה ביום י"ט כסלו הכינו גבאי ביהכ"נ סעודה לכבוד יו"ט ואח"כ עלו (מי שזכה להיכנס) להתוועדות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע – למזונות ומשקה – אבל כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לא נטל ידיו לסעודה אחרי הנ"ל, להוציא פעם אחת בי"ט כסלו תשי"ב" (הרה"ח רי"ל שי' גרונר). מאידך, בכמה מקומות של ציבור אחב"י הספרדים שהורגלו בסעודות-מצווה גדולות מסודרות ואין חשש כהנ"ל, יש שהחזירו עטרה ליושנה.

24)  היום-יום ח"ב, ממכתב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, י"ט כסלו תרפ"א. וראה אג"ק שלו ח"א עמ' קכב.

25)  עד סוף המזמור - ספר-הניגונים, ח"א ניגון נ"ה.

26)  כגון: שיחת י"ט בכסלו תשכ"ב סכ"ג, תשכ"ד ס"א, ש"פ מקץ תשכ"ד ס"א.

27)  ראה שיחת ש"פ תולדות תשי"ד ס"א, ועוד.

28)  ס' 'חג החגים' (להרה"ח ר' מיכאל אהרן שי' זליגזאן, ברוקלין תשנ"ט) עמ' 66.

29)  היום-יום דהיום.

30)  אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"י עמ' שכב, ח"ט עמ' שנד.

31)  אג"ק חכ"ב עמ' עו.

32)  סה"ש תש"נ ח"א עמ' 182, תנש"א ח"א עמ' 191, ועוד. ומובן ופשוט שבהתוועדות גופא צריך שיהיו ג' הקווין: תורה – לחזור מתורת רבותינו נשיאינו. עבודה, תפילה – באמירת 'לחיים' כאשר מברכים איש את רעהו. גמ"ח – לתת לצדקה, ולעודד איש את רעהו (סה"ש תשנ"ב ח"א עמ' 166. התוועדויות תשמ"ט ח"ב עמ' 8).

33)  סה"ש תנש"א עמ' 191.

34)  אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"א עמ' תקנג. ח"ב עמ' תעד.

35)  חוצה – החל מה'חוצה' שנפשו, היינו שלימוד החסידות, בחינת ה'יחידה' שבתורה שקשורה עם ה'יחידה' שבנפש, חודר בכל מציאותו וכוחות נפשו (שיחת ש"פ וישלח תש"נ).

36)  אג"ק כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו חכ"ב עמ' שע.

37)  אג"ק שלו ח"י עמ' סא-סב.

38)  אגה"ק ד"ה 'הוכח תוכיח', שבסו"ס התניא.

39)  נוהגין לחלק "כל הש"ס כולו" גם המסכתות שאין בהן גמרא (כמו זרעים וטהרות), וגם תמיד ומידות (אף שאינן אלא סיפור דברים) – סה"ש תשנ"ב ח"ב עמ' 487 הערה 114.

40)  שם עמ' 491.

41)  שם עמ' 490.

42)  היום-יום י"ח אדר-ב; ובענייננו, סה"ש תשנ"ב ח"ב עמ' 499.

43)  סה"ש שם עמ' 492. ובמקור: 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"ג ח"א עמ' 216.

44)  ס' ליובאוויטש וחייליה עמ' 45.

45)  מכתב בסה"ש שם עמ' 497.

46)  ממכתב בסה"ש תשנ"ב עמ' 496. 'בית חיינו', גיליון 117 עמ' 29.

47)  ספר-המנהגים שם.

48)  אג"ק ח"כ עמ' סא.

49)  שיחות קודש (מהדורת תש"ס) עמ' 125. וכנראה הפירוש, שמייד אחר שיסיימו, גם יתחילו מחדש [ולכאורה גם בזמן המקורי של הסיום, ח"י כסלו, שייך להתחיל, אף שטרם הגיע זמנו – כמו בשמח"ת שמתחילים לקרוא 'בראשית']. וראה הגירסא שב'תורת מנחם – התוועדויות' תשי"ב ח"א עמ' 200.

50)  שיחת ליל י"ט בכסלו תשמ"ט ס"ב ('תורת-מנחם – התוועדויות' ח"ב עמ' 4), ועיי"ש במעלת לוח זה בכלל. ואכן רבים מאנ"ש נוהגים ללמדו כסדרו מידי יום ביומו (וידוע שגם הרבי הקפיד שיידעו אותו), בציבור או ביחידות, ולסיימו ולהתחילו מחדש היום.

51)  סה"ש תש"ב עמ' 19. הובא בספר-המנהגים.

52)  התוועדויות תשנ"ב ח"א עמ' 393 (מוגה) הערה 58.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)