חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:38 זריחה: 6:35 י"ח בכסליו התש"פ, 16/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

התקשרות גליון 1208 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת נצבים-וילך, כ"ד באלול ה'תשע"ז (15/09/17)

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1208 - כל המדורים ברצף
אין לנו עסק אלא עם הקב"ה בעצמו
כלו כל הקיצין
"הוא אינו לבד; יש מי שחושב עליו"
הלכות ומנהגי חב"ד

גיליון 1208, ערב שבת-קודש פרשת נצבים-וילך, כ"ד באלול ה'תשע"ז (15.09.2017)

  דבר מלכות

אין לנו עסק אלא עם הקב"ה בעצמו

כ"ה באלול נותן כוח לאדם לגרום להמשכה על-ידי עבודתו * מאז בריאת האדם כל המשכה, ואף זו שאין לעבודת האדם ערך אליה, מוכרחת להימשך על ידי עבודה, והכלי לכך היא השמחה * מדוע בוחרים ישראל לבקש דווקא בתורת צדקה, אף שכבני מלכים מגיע להם משורת הדין? * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן ואמר מאמר ד"ה להבין מה שאומרים בר"ה זה היום תחלת מעשיך.

ב. אף על פי1 שמבואר בחסידות (כמדובר לעיל במאמר) ש"זה היום תחלת מעשיך" קאי על ראש השנה, ולא על כ"ה באלול, מכל מקום, יש גם בכ"ה באלול איזה עניין של "תחלת מעשיך".

והעניין בזה:

מבואר2 בעניין "והימים האלה נזכרים ונעשים"3, שבכל שנה ושנה חוזרים ומתעוררים אותם העניינים שהיו ביום זה בפעם הראשונה, וכידוע הראייה לזה מנגלה שבתורה ש"בודקין את היין כו' ובהוצאת סמדר"4 – ולכן, בכל שנה בחג הפסח מאיר עניין יציאת מצרים, ובחג השבועות מאיר עניין מתן-תורה, וכיוצא בזה בשאר העניינים5.

ומזה מובן גם בנוגע לכ"ה באלול שבו נברא העולם6 – שבכל שנה ושנה חוזר ומתעורר ביום זה כללות עניין ההתהוות, "תחלת מעשיך".

ואף שראש השנה נקרא "תחלת מעשיך", להיותו יום ברוא אדם הראשון שהוא עיקר הבריאה, מכל מקום, בהכרח לומר שגם בכ"ה באלול ישנו עניין "תחלת מעשיך".

וזהו מה שכתב הר"ן7 "הא דאמרינן . . זה היום תחלת מעשיך . . על יצירת אדם קאמרינן", "שבו נגמר העולם", "אבל בכ"ה באלול תחלת בריאת העולם הוא". ומסיים: "ולכך נהגו בברצלונה וגלילותיה להשכים באשמורות הבוקר בכ"ה באלול".

וגם בתורת החסידות – הנה אף על פי שעל פי רוב מבואר עניין "תחלת מעשיך" בנוגע לראש השנה, ואילו בנוגע לכ"ה אלול לא ניכר שגם עתה יש בו איזה עניין, מכל מקום, במקום אחד בחסידות מצאתי בפירוש שגם כ"ה באלול הוא עניין מיוחד כו'.

ג. ויש לומר ביאור העניין:

מהתירוצים שנתבארו בתורת החסידות על השאלה מדוע נקבע ר"ה ביום א' תשרי, יום ו' למעשה בראשית, ולא בכ"ה באלול, יום הראשון של הבריאה – לפי שתחילת ההתהוות היתה מצד כי חפץ חסד הוא8, ועכשיו באתערותא דלתתא תליא מילתא, והיינו, שעל ידי זה שבני ישראל מבקשים "מלוך על העולם כולו בכבודך", נעשה הקב"ה "מלך על כל הארץ" (לאחרי ועל ידי זה שנעשה מלך על עמו ישראל), ולכן קבעו ראש-השנה ביום ברוא האדם, כי המשכת עניני ראש השנה עכשיו היא על ידי עבודת האדם דווקא9.

אמנם, כדי שתוכל להיות עבודת האדם באופן של אתערותא דלתתא, ואשר האתערותא דלתתא תמשיך את האתערותא דלעילא – יש צורך בנתינת כוח מלמעלה בדרך אתערותא דלעילא.

ואתערותא דלעילא זו נמשכת (לא בראש השנה, יום ברוא אדם הראשון, שאז היה כבר עניין העבודה, על ידי זה שאדם הראשון אמר לכל הנבראים "בואו נשתחוה ונכרעה גו'"10, אלא) בכ"ה באלול, שאז היתה התחלת הבריאה מצד "כי חפץ חסד הוא".

ולאידך גיסא, אף על פי שענינו של כ"ה באלול הוא אתערותא דלעילא מצד עצמה, מכל מקום, יש בו גם עניין של עבודה, כאמור, שנהגו בכמה מקומות "להשכים באשמורות הבוקר בכ"ה באלול" – כי, אחרי בריאת האדם הוקבע אשר כל העניינים, גם אותם הבאים בדרך אתערותא דלעילא, נמשכים על ידי עבודה, אלא שהעבודה היא להיות כלי לקבלת ההמשכה שמלמעלה.

והיינו, שכדי שהאתערותא דלעילא תומשך למטה בפנימיות להיות נתינת כוח לעבודת ראש השנה – צריך להיות איזה עניין של הכנה וכלי שעל ידו יוכל האדם לקבל את האתערותא דלעילא בפנימיותו.

ואף שההכנה אין לה ערך כלל לגבי הגילוי שנמשך מלמעלה מצד כי חפץ חסד הוא [כידוע11 החילוק שבין אתערותא דלעילא שנמשכת על ידי אתערותא דלתתא לאתערותא דלעילא שמצד עצמה, שהאתערותא דלעילא שנמשכת על ידי אתערותא דלתתא היא בערך העולמות, מה שאין כן האתערותא דלעילא שמצד עצמה היא שלא בערך כלל], מכל מקום, יש צורך בעניין של עבודה, ועל זה אמרו חז"ל12 "אדם רוצה בקב שלו כו'", והיינו, שעל ידי זה באה ההמשכה מלמעלה בפנימיות.

ד. והנה, כיון שכל עניין של גילוי הוא על ידי שמחה דווקא, שעניינה גילוי – הרי מובן שכדי לקבל המשכה נעלית ביותר שאינה בערך המטה כלל, צריכה להיות העבודה בשמחה דווקא.

– פעם13 הלכו חסידים לאמירת "זכור ברית" כשהם מתנודדים ("מ'האָט זיך געשאָקלט")... כיון שהתוועדו במשך כל הלילה! וכפי הנראה, היתה השנה ההיא שנה שמחה.

(וסיים כ"ק אדמו"ר:) כיון שנשארו ימים אחדים עד ראש השנה, יש עדיין מספיק זמן להתעורר בשמחה, ושתהיה העבודה בשמחה, ובאופן כזה (מתוך שמחה) נדלג ("זאָל מען אַריינטאַנצן") לשנה החדשה, וייתן השם יתברך שתהיה שנה שמחה ומלאה חיות ("אַ פריילעכער און אַ לעבעדיקער יאָר").

[כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן ניגון שמח].

* * *

ה. [. .] בסליחות14 אומרים "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים"15, היינו, שהקב"ה הוא הצודק ("ביי דעם אויבערשטן איז גערעכטיקייט"), כמו שכתוב16 "צדיק ה' בכל דרכיו", ואילו אנו – מצד העניינים הבלתי-רצויים שנעשו במשך השנה – צריכים להתבייש.

אמנם, לפי פירוש זה שהקב"ה הוא הצודק, הוה ליה למימר "לך ה' הצדק", ולמה נאמר הלשון "צדקה", שיש בזה גם הפירוש דנתינת צדקה לעני?

ויובן בהקדם ביאור החילוק שבין צדק לצדקה:

צדק פירושו – שנותנים לו בשכרו, שזוהי הנהגה צודקת. אבל צדקה פירושה – שנותנים לו מתנת חנם, והיינו, שלא זו בלבד שלא מגיע לו תשלום על פי דין, אלא גם בדרך מתנה לא מגיע לו, שהרי גם במתנה "אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה מתנתא"17, ומה שמשפיעים לו הרי זה רק עניין של צדקה, מתנת חנם.

וזהו שאומרים "לך ה' הצדקה", שיש בזה ב' פירושים – כי גם כאן המכוון הוא ב' עניינים: הקב"ה הוא הצודק בכל דרכיו ולנו בושת הפנים, ואז מרגישים שמצד צדק אין לתבוע, כי אם לבקש צדקה, כמו שאומרים בסליחות הלשון "פנים אין לנו פניך לחלות, צדקה לך לבד נבקש".

ז. באמת יכולים לתבוע על פי דין, שהרי "כל ישראל בני מלכים הם"18, ובן מלך, מצד זה שאינו רגיל במלאכה, וגם מצד מעלתו שהוא בן מלך – כל דבר שעושה, אפילו דבר קטן ביותר ("גאָר אַ קלייניקייט"), הרי זה רבותא גדולה, עבודה קשה, ומגיע לו תשלום גדול.

אבל, מצד זה היתה ההמשכה ממקום נמוך – מבחינת האור השייך לעולמות, ששם מגעת אתערותא דלתתא, שזהו אור מוגבל. והרי אנו רוצים דרגא נעלית יותר.

– אדמו"ר הזקן אמר19: מי לי בשמים ועמך לא חפצתי20, אינני רוצה מאומה, אינני רוצה את הגן-עדן שלך, אינני רוצה את העולם הבא שלך כו', רוצה אני אותך בעצמך ("איך וויל זע גאָר ניסט, איך וויל ניט דיין גן עדן, איך וויל ניט דיין עולם הבא כו', איך וויל מער ניט אַז דיך אַליין").

ואף על פי שזוהי מדריגה גבוהה ביותר, מכל מקום, כיון שאנו תלמידיו של אדמו"ר הזקן, ומקושרים ההולכים בעקבותיו, ולכל הפחות תושבי המקום שבו הוא (אדמו"ר הזקן) מרא דאתרא – מוטל עלינו החוב והזכות להתנהג, בנוגע לפועל על כל פנים, בהנהגות שהורה לנו21, ובכלל זה גם בהנהגה ד"מי לי בשמים כו'"22.

והתנועה של "מי לי בשמים כו'" בנוגע לפועל היא – לצאת ממציאותו ("אַרויסגיין פון זיך"), לצאת מכל הגבלותיו, ולעשות את רצונו של הקב"ה.

וכיון ששם הרי זה בלי גבול – אזי גם ההמשכה כפי שבאה למטה היא ללא צמצומים והגבלות.

ולכן אומרים אנו "צדקה לך לבד נבקש" – לא בגלל שאי אפשר לתבוע, אלא בגלל שאין אנו רוצים להתעסק עם אף אחד ("מיר ווילן ניט האָבן צו טאָן מיט קיינעם"); אנו רוצים "לך ה'", "את פניך ה' אבקש"23.

והכלי ל"לך הוי'", הכלי למצוא "פניך ה'" – אינו טענות ("אויס'טענה'ן זיך") מצד חשבונות, שהרי "אם צדקת מה תתן לו"24; הכלי הוא – "ולנו בושת הפנים". ביטול והעדר הישות – הוא הכלי לגעת ("צו אָנרירן") בעצמות ולהמשיך משם, אשר, כל ההמשכות משם הם – צדקה.

ומבלי הבט על כך שזהו מקום שמעשה התחתונים אינו נוגע שם, בכוחם של בני ישראל (כוח שניתן להם מלמעלה) לפעול את עניין "בקשתם משם" – "ומצאת"25, לתבוע שיתנו להם צדקה, ובטוחים הם שיפעלו זאת26, שלכן לובשים לבנים וכו'27, ובטוחים שהקב"ה ימלא משאלות לבנו לטובה בבני חיי ומזוני רויחי לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.

(מהתוועדות ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול ה'תשי"ג. תורת מנחם כרך ט עמ' 184-189)

_________________________

1)     תוכן שיחה זו – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר, ונדפס בקיצור בהוספות ללקו"ש ח"ד ע' 4-1353.

2)     ראה ס' לב דוד (להחיד"א) פכ"ט (ע"פ מש"כ הרמ"ז בס' תיקון שובבים). שו"ת הר"י אירגס (בסו"ס מבוא פתחים) ס"ה בארוכה.

3)     אסתר ט, כח.

4)     משנה ספ"ג דגיטין.

5)     ראה סה"מ תש"ד ס"ע 13. ועוד.

6)     ויק"ר רפכ"ט. ועוד.

7)     ר"ה טז, א.

8)     מיכה ז, יח.

9)     ראה גם לקו"ת נצבים מז, ב.

10)   תהלים צה, ו. זהר ח"א רכא, ב. ח"ג קז, ב. תקו"ז תנ"ו (צ, ב). וראה פרקי דר"א פי"א.

11)   ראה לקו"ת שה"ש כג, ד ואילך. ובכ"מ.

12)   ב"מ לח, א.

13)   ראה גם "רשימות" חוברת קיב ע' 8. תורת מנחם – התוועדויות ח"ג ריש ע' 327.

14)   מכאן ועד סוף השיחה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידיש) ונדפס בלקו"ש ח"ב ע' 396 ואילך. במהדורה זו ניתוספו כמה פרטים מהנחה בלתי מוגה, וגם כמה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.

15)   דניאל ט, ז.

16)   תהלים קמה, יז.

17)   ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.

18)   שבת סז, א. וש"נ.

19)   סהמ"צ להצ"צ שרש מצות התפלה פ"מ (דרמ"צ קלח, סע"א). – נעתק ב"היום יום" חי כסלו.

20)   תהלים עג, כה.

21)   כאשר חסיד הולך ברחוב צריך הוא לחשוב חסידות, ועי"ז פועל הוא על כל העוברים ושבים. ובמכ"ש וק"ו מהמדה דהיפך הטוב, שהענין דהיפך הטהרה נפעל לא רק ע"י נגיעה, אלא גם כאשר נמצאים עם הדבר שאינו טהור תחת קורת גג אחת, ומרובה מדה טובה כו' (ראה יומא עו, א. וש"נ) – שכאשר נמצאים בד' אמותיו של חסיד, נעשים מושפעים ממנו, ובמילא, צריך כל אחד להשפיע על הסביבה (מהנחה בלתי מוגה).

22)   ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ג ע' 13. וש"נ.

23)   תהלים כז, ח.

24)   איוב לה, ז.

25)   ואתחנן ד, כט.

26)   ראה תניא אגה"ת פי"א.

27)   ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג.

 משיח וגאולה בפרשה

כלו כל הקיצין

בלי חשבונות, כבר בטלו כל ההגבלות

איתא בזהר ש"בכ"ה יומין לירחא שתיתאה" (כ"ה באלול) – ולגירסא אחת יהיה זה "ביומא שביעאה" (ביום השבת) – יצא כוכב מבני ישראל, כמו שכתוב "דרך כוכב מיעקב", ויבלע ויכלול "ע' כוכבין אחרנין", שרומזים על ע' אומות, ו"לסוף ע' יומין" יבוא משיח.

..עתה, בעקבתא דמשיחא, כבר "כלו כל הקיצין", ואין הדבר תלוי אלא בביאת המשיח, מתי שיבוא, ובהדי כבשא דרחמנא למה לך: לשם מה צריכים לעשות חשבונות, אם כן או לא, אם זה הזמן המתאים וכו'; כיון שאין הדבר תלוי אלא בביאת המשיח, הרי בטלו כל ההגבלות, כולל גם הגבלת הזמנים שעליהם אמרו שאין בן דוד בא, כמו ערבי שבתות, וכיוצא-בזה. אלא מאי, יש קושיא איך יתכן הדבר – הנה כשיבוא משיח ויתרץ כל הקושיות, יתרץ גם קושיא זו, ובכל אופן, אין שום עיכוב בדבר.

(מהתוועדות ש"פ ניצבים-וילך, כ"ה אלול ה'תשי"ג. תורת מנחם כרך ט, עמ' 187, בלתי מוגה)

 

בדורנו עברו כבר כל הקיצין

...ישנם כאלו ש"תואנה הם מבקשים", וטוענים הם: כיצד מדברים אודות הזמן דביאת משיח צדקנו, לכאורה, הרי זה בדוגמת העניין דחישוב קיצין, והרי ידוע מה שכתב הצמח-צדק אודות דברי רבינו הבחיי בקשר לחישוב קיצין – "ואם מיעקב נסתם הקץ, קל-וחומר בן בנו של קל-וחומר מכבוד רבינו הבחיי עצמו, לכן לא דק בעניין הקץ שכתב סוף פרשת נח ובפרשת בראשית גבי והנה טוב מאד, במחילת כבוד תורתו, שבמקום שיש חילול שם שמים אין חולקין כבוד, והרמב"ם קצף על מחשבי קיצין כו'".

[ועניין זה כתב הצמח צדק על רבינו הבחיי – למרות גדלותו של רבינו הבחיי...].

ואם כן, שואלים הם, מדוע אומרים שדורנו זה שייך ביותר לגאולה העתידה – הרי זה בדוגמת העניין דחישוב קיצין?!

והביאור בזה:

כללות העניין דחישוב קיצין היה שייך רק בדורות הקודמים, שאז היה מקום לחקור אם הגאולה תהיה באופן ד"בעתה" (כאשר "לא זכו") או שהגאולה תהיה באופן ד"אחישנה" (כאשר "זכו"). אבל כאשר מדובר אודות דורנו זה – הרי אמרו חז"ל שכבר "כלו כל הקיצין", היינו שכבר עברנו את כל החשבונות של תאריכי הקיצין כו', ומכאן ואילך לא זקוקים עוד לחשבונות וקיצין, כולל החשבון שבסוף דניאל כו' – כי "אין הדבר תלוי אלא בתשובה".

ומאחר ש"אין הדבר תלוי אלא בתשובה", מובן, שהגאולה יכולה לבוא בשעתא חדא וברגעא חדא, כשם שעבודת התשובה היא בשעתא חדא וברגעא חדא – "בפניה אחת".

...ועל פי זה מובן שהמדובר לעיל אינו שייך לחישוב קיצין – כי "כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה".

(התוועדויות תשמ"ב כרך ג, עמ' 1289)

 ניצוצי רבי

"הוא אינו לבד; יש מי שחושב עליו"

הרבי חושב על השלוחים והחסידים * על האוהל הק' והזהירות בכבודו * הדרשה שנאמרה בראש-השנה והרבי ביקש שתפורסם * למה הפסיק הרבי לשוחח עם החסיד בטלפון? ועם מי נהג לדבר בטלפון בערב יום כיפור * כשהרבי ביקש צילום ממפת העיר ליובאוויטש * ואיזה מכתב קרא הרבי לפני 'כל נדרי'? * כמה מהנהגות הק' בחודשים אלול-תשרי

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

רפואה באיטליה

במהלך אחת מיחידויות הגבירים שעל-ידי "מחנה ישראל", עבר יהודי גביר ואמר לרבי: "אני רוצה להודות לרבי על העזרה שקיבלתי מחב"ד". הרבי שאל אותו מספר שאלות, והוא סיפר לרבי שבין השאר הוא למד גם רפואה. וכך התנהל הדו-שיח הבא: הרבי: "איפה, באיטליה?" היהודי: "בולוניה". הרבי: "האם אתה מכיר את הרב [אליהו דוד] בורנשטיין?". היהודי: "את בולוניה עזבתי עוד טעם הגעתו של הרב בורנשטיין, אך אני מכיר אותו מוונציה שם הוא דאג לי פעם לאוכל כשר"...

הרבי: "אנו נמצאים בברוקלין והוא נמצא שם בבולוניה ומרגיש לבד – עליו לדעת [עליך למסור לו?] שהוא אינו לבד. יש מישהו שחושב עליו!".

ימי החגים בכלל והימים נוראים במיוחד הם ימים בהם מזכירים הנשיאים את המקושרים אליהם.

בחורף של שנת תנש"א מציע הרבי להוציא-לאור "ספר השלוחים" שיכלול בתוכו רשימת שמות ותמונות של השלוחים ושל בני ביתם שיחיו.

"מבצע" זה מחזיר אותנו לתקופות מוקדמות יותר:

"למזכרת נצחי לטובת אנ"ש שי' וגזע אנ"ש שי' בגשמיות וברוחניות, הנה נקבע ספר חסידים כללי אשר בו ירשמו בעזה"י שמות כל אנ"ש שי' וגזע אנ"ש שי' וכל מחבבי תורה ומצוה יחיו למקומותם, לזכרון עולמי. ספר החסידים הכללי הוא ספר החיים אשר כל הנכתבים בו הנה בעזה"י שמותיהם יהי' נזכרים במועדים קבועים לרצון... לטובה ולברכה".

דברי כבוד קדושת אדמו"ר מוהריי"צ באגרתו מח"י שבט ת"ר צדיק, היוו את היסוד ל"ספר החסידים – ספר החיים" שהוכן בשנת תשכ"ג והוגש לרבי נשיא-דורנו.

ביום ראשון כ"ד טבת תשכ"ג – לפני נסיעתו לאוהל הק', מסרו לרבי את "ספר החסידים" בו נרשמו שמות אנ"ש יחיו לזיכרון, "וכל הנכתבים בו יהיו שמותיהם נזכרים בעזרת-ה'-יתברך במועדים קבועים לרצון".

באותו מעמד אמר הרבי (תורת מנחם כרך לו עמוד 33):

יהי-רצון שיהיה ספר החסידים זה – ספר החיים, חיים אמיתיים, חיים רוחניים וחיים גשמיים, חיים גשמיים וחיים רוחניים

יעזור השם-יתברך שענין זה ימשיך הצלחה בגשמיות וברוחניות. ישר כח לכל המתעסקים בזה עד עתה, עתה, וגם – לעתיד. יישר כח.

[בספר 'משבחי רבי' (אה"ק תש"ס) עמ' 93 מובא שנכללו שם 9,000 כרטיסים].

באחד המנשרים ששוגרו בחורף תשכ"ג נאמר:

"... כמו-כן מתקרב והולך מועד סידור "ספר החסידים" עד יום כ"ד טבת הבא-עלינו-לטובה, ומטובם לעורר את כל אלו שעדיין לא רשמו עצמם בזה, לעשות זאת בכל ההקדם בהתחשב עם קוצר הזמן הנשאר".

וכאן מגיע משפט ה'סיום':

"וכל ספק באיש זה או אחר אם שייך הוא לספר החסידים – ברור ופשוט שהוא לטוב ויש לצרפו, והרי זה ענין לפרסום ברבים"...

בשנת תש"ט הייתה פניה מטעם כב' קדושת אדמו"ר מוהריי"צ – באמצעות "מחנה ישראל" – שביקש לקבל את תמונות אנ"ש והתמימים – ראה 'אגרת-קודש' אדמו"ר מוהריי"צ כרך יו"ד עמ' רמח-רמט.

בט' תמוז תש"ט כותב (גם) הרש"ג: "כ"ק אד"ש רוצה שכל אנ"ש בא"י ישלחו תמונות מהם וממשפחותיהם ולכתוב השמות מכל-אחד שעל התמונה כי מתכוננים להוציא לאור ספר התמונות מכל אנ"ש יחיו".

בכ"ה תמוז תש"ט מסביר הרבי נשיא-דורנו ('לקוטי שיחות' כרך כד עמ' 416) "המכתב פונה אל המקושרים, היינו לאלו הפונים מזמן לזמן בבקשת עצה וברכה בעדם ובעד נשותיהם בניהם ובנותיהם, ומפרקים לפרקים גם פרטי מצב כ"א [כל אחד] ואחת מהנ"ל"...

האוהל הק' הזהירות בכבודו

בערב ראש-השנה "נוהגים – הנמצאים בקירוב מקום – להשתטח על ציון כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע" – הוספת המלקט ב'ספר המנהגים חב"ד' עמ' 55.

הוראה נדירה קיבלו החכמים מגרוזיה שהגיעו לרבי לחודש תשרי תשל"ג, לנסוע יום לפני ערב ראש-השנה. הרבי נימק זאת, בין השאר, בדוחק הגדול שישרור במקום (ואינם רגילים בכך וכו').

בהתוועדות ט"ו בשבט תשל"ז ('שיחות-קודש' תשל"ז כרך א' עמ' 466 ואילך) דיבר הרבי על הזהירות והנחיצות בכבוד הציון הק' של כבוד קדושת אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.

ידוע – סיפר הרבי – המאורע שהתרחש ברוסטוב עם שומר בית החיים שם שהתגורר בפאתי בית החיים אך נהג בביתו שלא כדבעי (שלא בצניעות הראויה). כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ שלח להזהירו שיפסיק הנהגתו או שיעתיק מגוריו למקום אחר וכו'. הלה לא ציית, והכל יודעים מה היה בסופו.

ומכך ששלח להזהירו, מוכח שהיה בידי הלה לשוב בתשובה.

(המעשה ברוסטוב היה טרם העברת הציון הק' לבית החיים החדש – ראה בספר 'בתוך הגולה' – להרב אלישיב קפלון – עמ' 266 ואילך)

לימים יכתוב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ('אגרות-קודש' אדמו"ר מוהריי"צ כרך יד עמ' תמד):

"האנשים אשר גרו שלא לרצונינו... בהבית הסמוך להאוהל, ולא פנו גם אחרי ההתראה לא האריכו כו'".

ובכ"ד שבט תרפ"ח (אגרות קודש שם, עמ' רצא) הורה הרבי הריי"צ: "בדבר הבית דירה הסמוכה לאוהל הוד כ"ק... חפץ לכנוס בה. כמובן אשר החלונות היוצאים אל האוהל יהיו סתומים במכסים (לאדין) גם ביום, וטוב הי' אשר בהב' חדרים אלו לא ישתמש בהם כלל".

הדרשה שנאמרה בראש-השנה והרבי ביקש שתפורסם

הרב פרופ' דוב זלוטניק פירסם חיבורים ומאמרים תורניים רבים, וחילק את זמנו בין ירושלים לניו-יורק.

בשנת תשל"ו שיגר לרבי תדפיס מאמר שכתב על מקור המשל "הננס והענק" וגלגוליו (ופורסם ב'סיני' גליון ע"ז (תשל"ה)), והרבי העיר לו הערות באיגרת מיוחדת ('אגרות-קודש' כרך לא עמודים קנב-קנג).

באחת היחידויות שלו סיפר לרבי שהוזמן מטעם מוסד אקדמי יהודי בניו-יורק לשאת דברים לפני תקיעת-שופר. דבריו הוקדשו לנושא שמירת הטהרה – טהרת המשפחה. ציבור המשתתפים מנה קהל גדול של בעלי-בתים שהנושא היה חדש לו...

הרב זלוטניק סיפר לרבי את תוכן הדרשה. הרבי היה מאוד מרוצה, וביקש ממנו לעשות מאמץ שהדרשה תפורסם בספר שמופיע בארצות-הברית בשם "מאה הדרשות הטובות של השנה". שבועיים לאחר-מכן התקשרו אליו מ'מזכירות' הרבי והוא נשאל אם אמנם ביצע את המשימה. בסופו של דבר – כתוצאה מתביעת הרבי – הדרשה אכן הופיעה באותו ספר (את הדברים חשף בראיון ל'כפר חב"ד' העיתונאי יצחק הילדסהיימר – והם התפרסמו בגליון 605 (כ"ב שבט תשנ"ד) עמ' 32)).

הרה"ח ר' זושא וילימובסקי ע"ה (ה'פרטיזן') נתמנה ע"י הרבי בתשרי תשכ"ד להיות אחראי על שיעורי-התורה של האורחים ב-770. בחודש אלול תשד"מ כתב לו הרבי:

כל המצו"ב [המצורף בזה] נת' [נתקבלו] בעתם ות"ח [ותשואת-חן]. ויה"ר שיבש"ט תכה"י [ויהי רצון שיבשר טוב תמיד-כל-הימים] והרי האישור כשהמלך בשדה וכו' כפס"ד [כפסק-דין] אדה"ז [אדמו"ר הזקן] אזעה"צ ולשטו"מ [אזכיר על הציון ולשנה טובה ומוצלחת].

החסיד החלוש שנצטוה לאכול לפני תקיעת-שופר

בוודאי יקיים הוראת הרב מרא דאתרא שליט"א ובמילואן – ויודיע על דבר זה (החלטתו ואחר כך מהבפועל ממש) וה' יצליח.

כך הגיב הרבי בכתב-יד-קדשו למקרא מכתבו של הרב זלמן שמעון דבורקין לחסיד ר' זלמן גורארי' מעש"ק כ"ו אלול תשל"ז:

הרופא מובהק שלך מסר שלפי ידיעתו מצב בריאותך, הנה אחד מעיקרי יסודי רפואתך היא האכילה (הדיאטטית) הרגילה שאתה אוכל בכל בוקר ושאתה מוכרח לאכול ארוחתך הלז בכל בוקר.

ועל פי הדברים האלה, בהיות ימי ראש השנה הבאים עלינו לטובה ממשמשים ובאים, ויכול לעלות על דעתך להתנהג בחסידות של כו' ושלא לטעום מאומה קודם תקיעת שופר, על כן מוכרח אני לומר לך פסק דין על פי התורה, שבשני בקרי ראש השנה קודם התפילה אתה מחויב לאכול כל ארוחתך הרגילה בכל יום. ובאם רוצה אתה להדר יש מקום להדר רק לעשות התרת נדרים על פרט זה, והפתח חרטה הוא דברי הרופא הנ"ל ולא יותר.

בראש השנה של תחילת אותה שנה (תשל"ז) התמוטט ר' זלמן, והרבי קבע שלא יצום בצום-גדליה ('בכל ביתי נאמן הוא' – עמודים 504-503).

למה הפסיק הרבי לשוחח עם החסיד בטלפון?

גלוי וידוע לכל שכבר כמה-וכמה שנים שאינני מדבר בטלפון אפילו בתוך העיר, ובפרט מחוץ לעיר, ועל-אחת-כמה-וכמה – מעבר לים.

כך הכריז הרבי בשיחתו ברבים בי"ז תמוז תשמ"ג ('לקוטי-שיחות' כרך כג עמ' 306).

אחד האישים שהרבי היה מתקשר אליו – בשנים הראשונות לנשיאותו – בלילה שלפני ערב ראש-חודש היה הרה"ח ר' יעקב כ"ץ (ז"ל) משיקגו. הרב כ"ץ היה מהמקושרים הגדולים לרבי, ומי שסייע לרבי הריי"צ בהגיעו לארצות-הברית. היה מהמסובים על שולחן הרבי בסעודות שהתקיימו בדירת כבוד קדושת אדמו"ר מוהריי"צ (ראה בהרחבה בספר 'המלך במסיבו', קה"ת תשנ"ג).

בתקופה מסויימת חדל הרבי ממנהגו וכתב לו ביידיש (כאן ב'תרגום-חופשי'):

בחודשים האחרונים, כאשר הייתי מתקשר אליכם בלילה לפני ערב ראש חודש – נוכחתי אשר, ברוך השם, אין בעיות מיוחדות, רק הענינים הרגילים, לערך אותם מחודש לחודש, ובטחוני ותקותי ובפרט בשנה זו, אשר החלה עם שבת (מנוחה) יהיה עוד יותר טוב. הרי התורה חסה על ממונם של ישראל. לבזבז כסף יהודי על שיחת חוץ טלפונית, סתם כך. ובפרט שלאור תורת הבעל-שם-טוב שבמחשבה [נמצאים] אחד עם השני – הרי שבאמת [אנו] ביחד.

שיחת הטלפון שלא התקיימה

גם עם הגאון החסיד רבי אפרים אליעזר הכהן יאלעס אב"ד פילדפיה נהג הרבי לשוחח בטלפון בכל ערב יום כיפור – בשנים הראשונות – ולברכו בגמר-חתימה-טובה.

למחרת יום הכיפורים תשי"ח התנצל הרבי על השיחה שלא התקיימה באותה שנה, וכתב לרב יאלעס ('אגרות-קודש' כרך טז עמ' טו):

מפני ביאתי מהציון הק' מאוחר מהמשוער, לא היה שהות ביום לתלפון.

כשהרבי ביקש צילום ממפת העיר ליובאוויטש

הפעם היחידה שכבוד קדושת אדמו"ר מוהריי"צ ביקר בליובאוויטש אחרי קבלת הנשיאות הייתה בערב ראש-חודש אלול תרפ"ב. מטרת הנסיעה הייתה להשתטח באהלי הקודש. הוא חזר שם מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה (ד"ה אני אל אלקים אקרא) – 'תולדות חב"ד ברוסיה הצארית' עמ' שלב.

מוסיף ומספר הרה"ח ר' שלום דובער לוין (מנהל ספריית כ"ק אדמו"ר): "אחד האנשים שפרסם פרטים דוקומנטריים אודות ליובאוויטש היה יהודי בשם הענדל דייטש שהו"ל (בשנת תשנ"ד) חוברת ברוסית בשם ליובאוויטש מרכז חסידות חב"ד, תיאור דוקומנטרי. מפת העיר ליובאוויטש נרשמה בשנת תקע"ז. ב'יחידות' בשנת תשל"ו ביקש הרבי צילום ממפה זו, הנ"ל צילמה ושיגרה ע"י הרה"ח ר' דוד שי' וויטמן (משלוחי כ"ק בברזיל)".

"אני מאמין לך"

כמה מאורעות מתקופות אלול-תשרי שנרשמו ביומני חסידים:

בערב יום הכיפורים תשכ"ב בעת חלוקת לעקאח ביקש מישהו ללחוץ את ידו של הרבי [=כנראה ביקש להפגין בכך את אמיתיות ורצינות דבריו] אך הרבי הגיב: "איך גלויב אייך אפין ווארט" [=הנני מאמין לדבריך] ולא הושיט ידו.

היה בחור אחד שלא מאנ"ש ממשפחת ש. (מבלגיה) שאמו נפטרה בדמי ימיה. הלה הגיע לניו-יורק וביקש להיכנס ל'יחידות', תוך שהוא 'דחק את עצמו' (כנראה עקף קצת המזכירות) והצליח. כשהחל לדבר עם הרבי פתאום נפנה כ"ק והוציא מכתב ונתן לבחור לקראו. האיש זיהה מיד את כתב-ידה של אמו, שכתבה לרבי כי מרגישה שימיה ספורים ומודאגת מגידול וחינוך ילדיה. כשביקש מהרבי את המכתב, אמר לו הרבי כי הוא לא יכול לתתו לו מפני שבכל ערב יום הכיפורים לפני כל נדרי הוא מחזיק מכתב זה וקוראו!... (פורסם בראש חוצות ואושר מפיהם של השלוחים הרבנים שמעון לסקר ושבתי סלבטיצקי מבלגי').

במנחה שלפני ערב ח"י אלול תשכ"א אמר הרבי תחנון, אך ביום ח"י אלול לא אמר, והיה לבוש בגדי שבת.

בהושענא רבה תשכ"ו החזיר הרבי לחסיד ר' זלמן גורעוויטש את התפילין של אדמו"ר הזקן, שהנ"ל הביאם לרבי מרוסיה.

הרבי אמר לו: "הנכם יכולים להראותם בפירסום ("מיטן גאנצן פאראד")", וסייג זאת בכך, שאלו שטבלו במקווה בו ביום יכולים לגעת בהן, ואם לאו – רק יביטו עליהן, ואיחל שהתפילין יפעלו את הפעולה הראויה ("זיי זאלין פועל'ן וואס זיי דארפין פועל'ן").

הרה"ת נתן שי' וולף כתב אז לידידיו ולבני משפחתו: "מן הסתם שמעתם שלפני כמה חודשים הגיעו לידי כ"ק אדמו"ר שליט"א התפילין של אדמו"ר הזקן מרוסיה על-ידי אחד שביקר שם, והראם לאדמו"ר שליט"א. הוא ביקש מאדמו"ר שליט"א להראותם לציבור ("להעולם-חסידים") ובהושענא רבה וכן למחרת שמחת-תורה איפשרו לקהל לראותם".

ביומן נוסף נמסר: "התפילין הנ"ל הינם בגודל קצת יותר גדול ממה שרגילים עתה אנ"ש להניח. דקות, פרודות, רצועות דקות אך רחבים לפי-ערך. הקשר של יו"ד ב"תפילין-של-יד" היה מאד צר".

 לוח השבוע

 הלכות ומנהגי חב"ד

על-פי הספר 'הלכות ומנהגי חב"ד'

שבת-קודש, פרשת ניצבים-וילך,
כ"ה באלול, 'שבת סליחות'

גם בשבת זו אומרים, קודם תפילת שחרית, את כל התהילים1, אף-על-פי שאין מברכין את החודש2.

הפטרה: "שוש אשיש".

הבעש"ט אמר שבשבת זו הקב"ה בעצמו מברך את החודש השביעי, המושבע והמשביע ברוב טוב לבית ישראל על כל השנה, ובכוח זה ישראל מברכים את החודשים י"א פעמים בשנה3.

אומרים 'אב הרחמים'4.

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ סיפר, שחסידים הראשונים היו לומדים ביום כ"ה באלול בפרשת בראשית עד "יום אחד"; בכ"ו באלול – עד "יום שני" וכו'; בכך התכוונו להביא תוכן של 'עבודה' גם בעניינים של "בראשית ברא…" (אתערותא דלעילא)5.

אחרי התפילה – התוועדות בבית-הכנסת, כבכל שבת מברכים, ובפרט שנהגו חסידים להתוועד בכל שבת-קודש ערב-סליחות6, ואף במוצאי-שבת-קודש – כהכנה לאמירת הסליחות.

בשבת שלפני ראש-השנה יש7 להתחיל בשבת עצמה בצדקה באופן המותר בשבת, על-ידי צדקה דמאכל ומשקה ['לחיים'] או על-ידי צדקה רוחנית, כמו נתינת עצה טובה ועל-אחת-כמה-וכמה לימוד תורה, ועוד וגם זה עיקר – קבלת החלטה טובה [כולל הסכום!8] שתיכף ומייד לאחר השבת יקיים... [נתינת ממון בפועל, להפריש לעצמו וליתנו לעני או לגבאי בבוקר9].

במנחה – פרקי-אבות, פרקים ה-ו10.

מוצאי שבת:

אין אומרים 'ויהי נועם', 'ואתה קדוש'11.

יום ראשון
כ"ו באלול, א' דסליחות

מוצאי שבת-קודש

ימי הסליחות המעוררים לתשובה, הם מהזמנים הידועים שבהם היו מנגנים את ניגונו של אדמו"ר הזקן, בעל 'ארבע הבבות'12.

סליחות13 הראשונות, מתחילים אחר ובסמוך לחצות הלילה14.

יש לפרסם בכל בתי הכנסת (ולא רק לחסידים), שכדאי לקשר את אמירת הסליחות (=תפילה) - בכל אחד מימי הסליחות - עם תורה וצדקה: לפני אמירתן, ללמוד (הפעם - קודם חצות) את מאמר אדמו"ר הזקן ד"ה 'לך ה' הצדקה' הנדפס בתחילת הסליחות, ולפחות תחילתו וסופו, וכן עניין בתורה עם מסקנא להלכה; ולתת צדקה (הפעם - מיד לאחר חצות), כדי שיפעל בהבנה והשגה של הלימוד והתפילה, ואז פועלים את בקשת הסליחות וההמשכה שלאחריה15.

השליח-ציבור מתעטף בטלית בלא ברכה16.

יש להתחיל 'אשרי' בעשרה כדי שיוכלו לומר אחריו קדיש מיד, ואם השלימו לעשרה מיד אחרי סיום אשרי, יאמר כמה פסוקים וחצי קדיש. אם היו עשרה באמירת הסליחות, אסור לצאת באופן שלא יישארו עשרה לקדיש. אך אם יצאו ונשארו אפילו שישה, יאמר הש"ץ קדיש תתקבל17.

"הנשמה לך" – הש"ץ מתחיל בקול רם18.

באמירת 'א-ל רחום שמך' אמר הרבי תמיד כש"ץ: "למען אמיתך, למען בריתך" – ת' בקמץ, וכן בכולם.

באמירת 'עננו' מסיים הש"ץ בקול רם במקומות המופסקים בשתי נקודות, דלא כמנהג העולם19.

אומרים 'קדיש תתקבל' אחר הסליחות, גם בשאר הימים, כאשר הסליחות נאמרות בבוקר ומתפללים שחרית מיד לאחריהן20.

באמירת סליחות בבית-המדרש של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, לאחר קדיש תתקבל, מסיימים בשירת "רחמנא דעני לעניי ענינא", והרבי היה מעודד את השירה כדרכו בקודש21.

האומר סליחות ביחיד לא יאמר י"ג מידות22, גם לא בניגון ובטעמים23.

יום שני,
כ"ז באלול, ב' דסליחות

מהיום ואילך עד ערב ראש-השנה ועד בכלל – אמירת הסליחות "באשמורת הבוקר"24. ידוע מנהגנו לברך ברכות-השחר בבית25, ועל-כל-פנים יש לברכן, ולפחות את ברכות-התורה, קודם הסליחות26.

מכיוון שלמעשה הש"ץ מתעטף בטלית לאחר שהאיר היום, יברך עליה אם מתפלל בה מיד לאחר-מכן27.

יום שלישי
כ"ח באלול, ג' דסליחות

מדברי הרבי נשיא דורנו: "ג' דסליחות הוא יום מיוחד, ולכן אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר מאמר חסידות ביום זה"28.

הוראת נשיאינו הקדושים ומנהג משנים רבות, אשר היורד לפני התיבה, ובפרט בימים הנוראים, יעבור תחילה על כל התפילות, ובפרט על כל הפיוטים, לדעת לכל הפחות פירוש המילות כפשוטו, וכמובן מאליו לדעת דיני התפילה בכלל, ודיני הש"ץ בפרט29. ואף אם עשה כך לפני שנה, יעשה כן גם בכל שנה כמה ימים קודם שיורד לפני התיבה בתור ש"ץ30. כמובן, על התוקע והמקריא ללמוד היטב את דיני התקיעות כהלכתן, כולל הטעויות והספקות השכיחות בהן31.

היום בתפילת מנחה אומרים תחנון32.

יום רביעי
כ"ט באלול, ערב ראש-השנה33

בקריאת-שמע שעל-המיטה, ביום שלישי בלילה אור ליום רביעי, אומרים תחנון34.

אבל בתוך שבעה מותר לו ללכת היום לבית-הכנסת לאמירת הסליחות35, וכן להתפלל עם הציבור36.

בסליחות אומרים תחנון (=וידוי) אפילו לאחר עלות-השחר, אבל לא בתפילה37.

בפיוט 'מרובים צרכי עמך', בסליחות נוסח ליטא הנוסח הוא "ותיטיב לנו הכתיבה והחתימה"38, וכך תוקן בכתב-יד באחת מהוצאות קה"ת הראשונות (מעוטף), ולכאורה נכון הוא.

בפיוט "שלוש-עשרה מידות" יש כמה וכמה שינויים שתוקנו ב'סליחות' בהוצאות האחרונות (מוגה על-ידי כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו39).

את הקטע "אל תבוא במשפט עמנו" אומרים חזן וקהל פסוק בפסוק.

את הפסוקים "אל תבוא", "והוא ישפוט" נפוץ לאומרם ביחד כפסוק אחד40.

היום אין תוקעים בשופר41, ומי שלא הספיק להתלמד, יעשה זאת בחדר סגור42.

אחרי התפילה43 אומרים 'סדר התרת נדרים'44, במניין עשרה אנשים כשרים45 (ולכל הפחות צריך שיהיו לפניו שלושה)46.

* לפני שיוצאים מבית-הכנסת [ובכל מקום אפשרי], יש להודיע ולפרסם שחייבים לעשות היום 'עירוב תבשילין'47, וכיצד עושים זאת.

* עורכים מגבית ומחלקים 'צורכי החג' לראש-השנה ולכל חגי תשרי לזקוקים לזה (בדומה ל"מעות חיטים" קודם חג-הפסח)48.

* נוהגים לכתוב פ"נ (הנשואים – כמובן בחגירת אבנט) עבורו ועבור בני-ביתו לבקשת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. להניחו בין דפי מאמר, קונטרס וכו' של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, ולשלחו (אם באפשרי – בו ביום) על-מנת לקראותו על הציון שלו49.

נוהגים להשתטח על קברי צדיקים50, והנמצאים בקירוב מקום משתטחים על ציון כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע51 וכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו.

מסתפרים52, וטובלים53 במקווה טהרה לכבוד החג54.

עירוב תבשילין55:

נוטלים לחמנייה, פיתה או מצה שלמה56 (העיקר שיהיה בה שיעור 'כביצה'57), עם תבשיל חשוב כגון בשר או דג בשיעור 'כזית'58 (אפשר להשתמש גם בקופסת טונה או סרדינים), ומוסרים זאת ביד אחר (לכתחילה – מזכים על-ידי אדם זר בן-מצוות, ולא על-ידי בן או בת, אפילו גדולים, אם הם אוכלים משל בעל-הבית59) לזַכות על-ידו לכל הקהל, ואומרים: "אני מזכה לכל מי שרוצה לִזכות ולסמוך על עירוב זה". הזוכה מגביה את העירוב טפח מן המקום שהיה מונח עליו, אפילו אם הניחו על ידו המוגבהת באוויר. בעל-הבית חוזר ונוטל את העירוב מיד הזוכה, ומברך: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוַת עירוב", ואומר: "בדין..."60. מי שאינו מבין ארמית, צריך לומר בלשון שהוא מבין. תוכן העניין: "בעירוב הזה יהיה מותר לנו לאפות, ולבשל, ולהטמין חמין, ולהדליק נר, ולתקן, ולעשות כל צרכינו מיום-טוב לשבת, לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת". את ה'עירוב' מניחים למשמרת, ולכתחילה יש לאכול אותו באחת מסעודות שבת שובה.

* כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע נהג לקבל על עצמו הידור נוסף לפני כל ראש-השנה61. וכהוראה כללית נאמר: "בכל ראש-השנה צריך כל אחד לקבל על עצמו זהירות יתרה [הידור] במצוות עשה, וזהירות בסייג של לא-תעשה, וזהירות יתרה בהנהגה טובה"62.

משעה אחת קודם תפילת המנחה63 עד תפילת ערבית במוצאי ראש-השנה, ישקוד כל אחד ואחד באמירת תהילים לילה ויום64.

הנוהגים לתת צדקה בכל יום, יתנו היום גם עבור שני ימי ראש-השנה65.

לפנות ערב66 לובשים בגדים נאים וחשובים67, ויודעים שהקב"ה עושה לנו נס לשפטנו במידת הרחמים68.

אין לובשים ה'קיטל'69, גם לא הש"ץ והתוקע70, אלא ביום-הכיפורים71.

יש לזכור להשאיר אש דולקת, כדי שיהיה אפשר להדליק ממנה את נרות יום ב' של ראש-השנה ושל שבת שובה.

מדליקים בזמן הנקוב בלוחות, כמו בערב שבת72. מי שלא הדליקה אז, תדליק בלילה לפני הסעודה73 (מאש הדולקת לפני החג).

גם הפעם מברכת אחרי ההדלקה74. הברכות בהדלקת הנרות: "להדליק נר של שבת ושל יום הזיכרון"75, ו'שהחיינו'76.

איש המדליק, לא יברך77 'שהחיינו'78.

יש להכין נר גדול (כמו נר נשמה) כדי שיהיה אפשר להדליק ממנו את נרות ליל ב' דראש-השנה. השנה יש לדאוג להדליק ממנו ביום השני של החג נר נוסף, שידלק עד שעת הדלקת הנרות ביום ב' דראש-השנה, ערב שבת שובה.

הנוהגים להדליק "נר תשובה" כמנהג בית הרב, ידליקו מערב-יום-טוב נר הדולק כמה ימים79.

___________________

1)     ספר-המנהגים עמ' 30.

2)     לבוש ר"ס תכא. מטה-אפרים סי' תקפ"א סעיף מז.

3)     ספר-המנהגים עמ' 55.

4)     'התוועדויות' תש"נ ח"ד עמ' 299.

5)     לקוטי-שיחות חט"ז עמ' 488.

6)     'התוועדויות': תשי"א ח"ב עמ' 327, תשמ"ב ח"ד עמ' 2253, תשמ"ג ח"ד עמ' 2045 ועוד.

7)     'התוועדויות' תשמ"ח ח"ד עמ' 376.

8)     סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 222 ובהערות.

9)     נסמן בהערה הקודמת.

10)   ראה בגיליון הקודם בסוף הערה 17, שלכאורה יש לנהוג בפועל כמנהג הישן שהזכיר הרבי בשנת תשמ"א לומר את המשנה שלפני הפרק והברייתא שלאחריו רק פעם אחת.

11)   לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדה"ז סי' רצה ס"ג.

12)   ספר-השיחות תש"א עמ' 86-85 (ספר-הניגונים ח"א, ניגון א).

13)   כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו יצא לסליחות בבגדי הש"ק – 'אוצר מנהגי חב"ד', אלול-תשרי, עמ' כג, וש"נ (וכן מובא מס' לקט-יושר).

י"א שצ"ל הסליחות בעמידה, וכן נפוץ בין אנ"ש. ובפרט באמירת 'אשמנו' (מדינא - שו"ע אדה"ז סי' תר"ז ס"ז. ועד"ז לכאורה גם באמירת "אשמנו מכל עם"; "סלח לנו" שאחרי י"ג מידות, וכיו"ב). וכן י"ג מידות, שמע קולנו.

ב'סליחות' הנדפס מחדש באה"ק, בכמה מקומות תוקן בפנים ע"פ ה'נ"א' שציין הרבי ב'ליקוט טעמים ומקורות' הנדפס בסוף הסליחות, גם כשהרבי לא נטה להכריע כמותה, ומבלי להעיר על כך ('אורך ואמיתך', עמ' 418. 'הורית דרך תשובה' עמ' 186), וכל-שכן, כשהרבי תיקן 'צ"ל...' (כמו ב'אנא עוררה', עמ' 144). ולכאורה – בצדק נהגו כך.

ולפי זה, לפלא שבמקומות אחרים לא תיקנו בפנים, ורק העתיקו זאת כ"נוסחא אחרת" בשולי הגיליון ('איה כל נפלאותיך', ס"ע 65. 'אם עוונינו' עמ' 124. 'את ה' בהמצאו' עמ' 180. 'אבלה נפשי', עמ' 181).

ויתרה מזו - בעמ' 67, בפיוט 'חוקר הכל וסוקר' - שהרבי הכריע כהגירסא "ואת עמלק תעקר", ובכל זאת נדפסה גירסא זו רק כ'נ"א'.

ובעמ' 46, בפיוט 'אני יום אירא' – נוסחא אחרת "מלכת גם...". ב'ליקוט' אין זו נוסחא אחרת, אלא "כצ"ל". ולגופו של עניין, מדפיסי ה'ליקוט' קראו בטעות את הכתי"ק של הרבי (ש' דומה לג'), וצ"ל: "מלכתשם [=שלא לכתוש אותם] בבית הבד".

הערות נוספות:

בסליחות ליום ראשון, בפיוט "תבוא לפניך שוועת חינון" [בהוצאת קה"ת, אה"ק תש"ס עמ' 8, שו"ה בך]: "אלה מרחוק יבואו כתים, ואלה מצפון ציים וכתים". צ"ל "אלה" גם בפעם השנייה, שהרי כל הסליחה היא ע"פ א"ב כפול.

בפיוט 'במוצאי מנוחה', בקטע 'יוצר אתה': לפי תיקון אדמו"ר הזקן ב'אדון עולם' (ע"פ שערי תפילה להר"ז הענא, שכתב שתיבת 'יציר' אינה נכונה) צ"ל גם כאן "יצור" במקום "יציר".

בסליחות לכל הימים: בקטע 'זכור רחמיך': השתבש הפיסוק, וצ"ל: "זכור עדתך קנית קדם, גאלת שבט...".

שם, בפיוט 'א-ל רחום שמך': הרבי היה אומר: "עשה למען אמיתך... בריתך וכו'", התי"ו בקמץ (כמו בנוסח אדה"ז ב'הושענא.. למען אמיתך", ובכ"מ בפרקי אבות).

שם, בפיוט 'עננו': "רך לרצות" - באג"ק ח"ב עמ' קסב (ובמקביל בלקוטי-שיחות חכ"ט עמ' 412) מכריע הרבי, שרק בתפילת טל צ"ל "רך לְרַצות", אבל ב'עננו' ובפיוט 'האוחז ביד' צ"ל ל' בחיריק ורי"ש בשבא, כסידורי היעב"ץ ועבודת ישראל, ולא כנדפס בסידור [תו"א ותהלת ה' ובסדר הסליחות, כבתפילת טל]. אך בקלטת מעשרה בטבת תשכ"ה נשמע ברור שהרבי אומר ג"כ למ"ד בשבא ורי"ש בפתח כמו בסידור. ולפלא שבסידורי תהלת ה' ובסליחות, כולל במהדורות החדשות, נדפס כבתו"א, ובמחזור (הישן שתח"י) בפיוט הנ"ל למ"ד בשבא ורי"ש בקמץ!

בסליחות ליום חמישי, בפיוט "ישראל עמך תחינה עורכים" [עמ' לז, שו"ה ובזרועך]: אחר סיום החרוז במלים "ובזרועך הנטויה" חסר חרוז שלם, וכדמוכח מהחתימה בראשי החרוזים שהיא "יצחק הקטן ברבי מאיר", וחסרות האותיות ט' נ'. והיא השמטת הצנזורה, ובנוסחאות הישנות [והמתוקנות] נוסף: "טמאים האומרים נחלתך לחבל, כבודך להמיר ובהבל להתהבל. נצר נתעב לאלוה לקבל, ויראתך הקדושה לנטוש ולנבל".

שם [עמ' לז, שו"ה ובזרועך]: "עצת הרעים תמחה ומחשבותם תבטל" - הוא ג"כ שיבוש הצנזורה, ובנוסחאות הישנות [והמתוקנות] "עצתם תסכל ומחשבותם תבטל".

שם, בפיוט "אלקים בישראל" [עמ' 74, שו"ה מכון]: חסר חצי החרוז של אות ר' [שהרי הסליחה היא ע"פ א"ב], וגם הנקודות של הפסקי החרוזים נתבלבלו, וצ"ל: "רודה רודף באף תכלה, שנת שילומים לריב ציון תגלה: שרת ורדת מנוער קנותנו, ואל תשליכנו לעת זקנתנו:".

שם, בפיוט "ישמיענו סלחתי" [עמ' לח, שו"ה שואל]: "מדות יצר". צ"ע אם מצאנו פירוש לנוסחא זו, ובנוסחאות ישנות [ומתוקנות] "מרות יצר", והפירוש מובן [ממשלת ושלטון היצר].

פרטים נוספים:

בי"ג מידות, בין שני שמות הוי"ה ישנו "פסיק" (|) כפי טעמי-המקרא, ויש להפסיק שם מעט (גם בכל השנה).

באמירת "סלח לנוחטאנופשענו" שאחרי י"ג מידות, היה מכה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו על החזה, כמו בווידוי. וכן באמירת "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו"; ["סרנו ממצוותיך..."], "ואנחנו הרשענו" שבווידוי.

14)   ספר-המנהגים עמ' 54 (מפני שאומרים 'במוצאי מנוחה'), וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' כג. חצות באזור המרכז בארה"ק: 0:38.

15)   ע"פ 'שערי המועדים – אלול', סי' עו, משיחות קודש תשל"ד ח"ב עמ' 435.

16)   לוח כולל-חב"ד. וגם אם הוא בחור, מתעטף בה (ע"פ שערי הל' ומנהג ח"א עמ' רכו, מר"ה יז,א ותנא-דבי-אליהו זוטא פכ"ג. וראה באריכות ב'הערות וביאורים – אהלי תורה' גיליון תתנ"א עמ' 50 ואילך, ובפרט בעמ' 62).

הט"ז (סי' תקפ"א ס"ק ב, ונעתק במטה אפרים שם סי"ד, במשנ"ב ס"ק ו ועוד) כתב ליטול טלית מחבירו בהשאלה כדי לצאת מספק ברכה (על בגד יום בלילה), אבל אדה"ז (סי' ח"י ס"ד) כתב ש"מותרים להתעטף אפילו בלילה, דהדבר ידוע שאין מתכוונים לשם מצות ציצית, אלא מפני כבוד הציבור" (וראה טעם זה בשערי אפרים שער י' פתחי שערים ס"ק יא, ודן בדבריו המשנ"ב סי' יד בביה"ל ס"ג סד"ה שאלה כשהיא מצוייצת), הרי דס"ל שא"צ לזה.

17)   כדין חזרת הש"ץ וכיו"ב, מטה-אפרים ואלף-המגן סי' תקפ"א סעיף י"ז.

18)   'סליחות - לקוט טעמים ומקורות' ממטה-אפרים תקפ"א סי"ח.

19)   'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' כח.

בס' המנהגים עמ' 55, כתוב "בסליחות אין נופלים על פניהם", וציין הרבי לזה: "ראה מג"א בשו"ע סי' קלא ס"ק ט, בשו"ע רבינו הזקן שם". והנה בשו"ע שם ס"ג איתא "אין נפילת-אפים בלילה, ובלילי אשמורות נוהגים ליפול על פניהם [=למרות שעדיין ודאי לילה], שהוא קרוב ליום". ומביא המג"א הנ"ל מהרקנטי פ' קורח שכתב "להאריך בסליחות עד נכון היום, ואז יפלו על פניהם". ומסיים המג"א "ונראה לי דאם נמשכה תפלת מנחה עד הלילה - לכולי עלמא אין נופלין, דתחילת הלילה - תגבורת הדינין, משא"כ אחרי חצות הלילה". ואילו הט"ז שם (ס"ק ח) נחלק ע"ז: "ונראה שאין לחוש לזה כל זמן שאין ודאי לילה אלא בין השמשות [=ספק לילה], דלא גרע מליל אשמורת שהוא קרוב ליום".

דברי השו"ע והט"ז הובאו להלכה בשו"ע רבינו שם ס"ד [בשו"ע אדה"ז צויין על דברי הט"ז גם לב"י, ולא מצאתי שם. הא"ר דייק בדברי המג"א שגם בבין השמשות אין נופלין, והכף החיים ס"ק נא מחזיק בדעה זו ע"פ הקבלה, אבל במחצית השקל הסתפק אם המג"א יחלוק על הט"ז, ובשו"ע רבינו ברור שהכל מודים בזה, וכן המנהג בפועל בין אנ"ש, דלדידן ודאי לילה דסליחות גרע מספק דבין השמשות, היינו שפוסקים כט"ז בזה ולא מטעמיה]. עכ"פ מנהגנו שלא ליפול כלל בסליחות נובע מכך שאין נופלין בוודאי לילה כדברי הרקנטי שבמג"א, ובשו"ע אדה"ז מובאים כ"יש נוהגין", אף שלמעשה נאמרות הסליחות בדורותינו אצל הרבי ובין אנ"ש ביום ממש. וכן מה שמרבים בסליחות ער"ה (יחסית למנהגנו בשאר הימים) ואומרים בו "ויאמר דוד אל גד" אף שלאחר עלות השחר ודאי נחשב יו"ט (ראה שם בסי' תר"ד), כיוון שהסליחות שייכות ללילה. ומזה יש להעיר לעניין אמירת תחנון בתפילת שחרית דעש"ק שנמשכה לאחר חצות היום, ראה 'התקשרות' גיליונות: תקס"ז עמ' 15, ותקס"ט עמ' 16.

20)   'סליחות – לקוט טעמים ומקורות'. וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' כט.

21)   'אוצר מנהגי חב"ד' שם (ספר-הניגונים ח"ג, ניגון רמז).

22)   שו"ע הב"י סי' תקס"ה ס"ה.

23)   'היכל מנחם' ח"ג עמ' רסה (למרות האמור בעניין זה בשו"ע שם,ראה כף-החיים סי' קלא ס"ק ג. גם בשו"ת מנחת-אלעזר ח"ד סי' כב מסיק שלא לומר גם בניגון ובטעמים, וכן נהג  בפועל – 'דרכי חיים ושלום' אות קצ).

לעניין אמירת 'מחי ומסי', 'מרן דבשמייא' ביחיד, בלוח כולל-חב"ד הביא שידלגם, כיוון שיחיד מנוע מלהתפלל בלשון ארמי כמבואר בשו"ע רבינו סי' קא ס"ה. אך יש מקום להוכיח אחרת מלשון אדה"ז בסידורו, שהסתייג רק מאמירת 'יקום פורקן' השני ביחיד, ראה 'התקשרות' גיליון ס עמ' 20. הערות הת' ואנ"ש, צפת, גיליון ל עמ' 39.

24)   ספר-המנהגים, מנהגי ר"ה. (למעשה, במניין של הרבי אמרו סליחות בשעה 07:00).

25)   אג"ק חי"ט עמ' שצ, וראה ספר-השיחות תש"ד עמ' 20.

26)   לוח כולל-חב"ד, ע"פ שו"ע אדה"ז סי' מו ס"ח.

27)   למרות מש"כ במטה-אפרים שם סעיף ט"ו לברך תמיד, הרי לדעת אדה"ז הנ"ל הערה 16 אין לברך על עטיפה זו כלל, אא"כ היא מיועדת גם לתפילה שאח"כ.

28)   'התוועדויות' תשמ"ב ח"ד עמ' 2254. וכן נהג כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו כמה פעמים. וראה לקוטי-שיחות חי"ד עמ' 347 ואילך, וש"נ.

מהנכון שבמשך המעל"ע של יום זה ילמדו עכ"פ חלק מאחד המאמרים הללו (איש כחפצו, שהרי ישנם ריבוי מאמרים דיום זה) – ר"ד משיחת ג' דסליחות תנש"א. והעיקר שכל אחד יוסיף עוד עניין של לימוד, הנהגה טובה וכיו"ב – 'התוועדויות' תשמ"ט ח"ד עמ' 373.

29)   לכאורה – הוראה זו שייכת גם לפיוטי הסליחות. ראה באג"ק ח"ז עמ' שנא, שרצוי שלא להתפלל  [כנראה – גם כל השנה] במניין שבו אומר הש"ץ פיוטים באמצע ברכות ק"ש (כנהוג בכמה קהילות אשכנזיות). מסתמא הכוונה רק כשאינם זקוקים לו כתוקע וכיו"ב. וראה בקשר לש"ץ מאנ"ש המתפלל בביהכ"נ דנוסח אחר ב'התקשרות' גיליון תקל"ד עמ'  14 ואילך, ובפרט בהערה 12.

30)   אגרות-קודש חי"א עמ' שנג, תטז וש"נ.

31)   ראה ספר-המנהגים ס"ע 56.

32)   סידור אדמו"ר הזקן לפני 'למנצח... יענך' (מלבוש ומג"א סי' קלא ס"ו. בשו"ע אדמו"ר הזקן שם, חסר סעיף זה).

33)   כנראה שהרבי לא התענה בער"ה - 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' מח, עיי"ש.

34)   סידור אדה"ז, לפני 'למנצח... יענך' (מאחר שאינו נוהג כיו"ט מיום שלפניו, אלא מעלות השחר, כיוון שאומרים הרבה 'סליחות' באשמורת, שלא כשאר עיו"ט, ואף לא כפי שנהגו בעבר בערב יו"כ – ראה שו"ע אדה"ז סי' תר"ד ס"ד-ה).

35)   לוח כולל-חב"ד, ע"פ הרמ"א סי' תקפ"א ס"א.

36)   מטה-אפרים שם סכ"ב.

37)   לוח כולל-חב"ד.

38)   כגון בסליחות 'קודש הילולים' הוצאת לוין-אפשטיין, ירושלים תשכ"ה. וייתכן שאצלנו נעתק (בתחילה – צולם) מתפילת נעילה, ששם מבקשים רק חתימה, ולא שמו לב לתקן, גם לא בהוצאה החדשה דארה"ק.

39)   התיקונים בפנים בפיוט 'שלוש עשרה מידות' הם בכמה שינויים מהנסמן ב'לקוט טעמים ומקורות', וכנראה הוגה שוב. ושמעתי שלראשונה נדפס פיוט י"ג מידות מתוקן בשילהי תשכ"ד בדף בודד (הוצאה קודמת של הסליחות היתה שנה לפני-כן, בשילהי תשכ"ג).

40)   כיו"ב, לפי מנהגי אשכנז אחרים אומרים בקטע "שמע קולנו" את הפסוקים "אמרינו האזינה" ו"יהיו לרצון" כפסוק אחד (כמדומני שהש"ץ אינו אומר את הפסוק השני בקול), וצ"ב מה הטעם לכ"ז.

41)   לוח כולל-חב"ד, מרמ"א סי' תקפ"א ס"ג.

42)   השלמה לשו"ע אדה"ז סו"ס תקפא, במהדורה הישנה עמ' 1364, ובחדשה עמ' תסח.

43)   לוח כולל-חב"ד, ובסידור אדה"ז: 'קודם חצות'.

44)   בנוסח התרת נדרים, תיבת "בכולהון" נמשך לפניו – "לכן אני שואל ממעלתכם התרה בכולהון" (ולא "בכולהון אני מתחרט") כן אמרו כ"ק אדמו"ר מהורש"ב (רשימות הרב לנדא, 'כפר חב"ד' גיליון 986 עמ' 35) והרבי (מראות-קודש ער"ה תשמ"ט), וכן הוא בסידור 'בית יעקב'. מאידך בסידור אוצר התפילות, וכן בסידור יעב"ץ הוצאת 'אשכול' נמשך לאחריו.

בסידורינו מנוקד: "ולא יעשה שום רושם כלל" הש' בקמץ. ואולי הוא טה"ד.

45)   בסידור הלשון "וטוב שיהיה עדה שלמה", ובספר-המנהגים ובלוח כולל-חב"ד – "ובעשרה". כנראה, לא הקפיד הרבי שהמתיר יהא מי שהותר לו כבר ('כפר חב"ד', גיליון 779 עמ' 138).

46)   ראה אלף-המגן למטה-אפרים סי' תקפ"א ס"ק קא.

מדינא, קטן 'מופלא סמוך לאיש' אינו מצטרף למתירים, אבל מבקש התרה (ראה הלכות והליכות בר-מצווה פי"א סי"ד. חנוך לנער ס"פ לג). וב'אוצר' עמ' לט כתב שאין נוהגים בזה.

במטה-אפרים שם סוס"ב כתב שלא יאמרו כמה מבקשי התרה ביחד, אלא בשעת הדחק.

לעניין נשים, לפי הנפסק בשו"ע (יו"ד רלד סנ"ו-נז) הבעל נעשה שליח לשאול על נדרי אשתו, אך אינו מצטרף להמתירים, ולכאורה יכול היה בעלה לומר הנוסח גם בשמה (אך לאחרים, אף לבתו, לא ניתן להתיר ע"י שליח – שם סי' רכח סט"ז. וע' פתחי-תשובה שם ס"ק ט לעניין בקשת התרה בכתב) ולעניין מודעה על לעתיד – לכאורה די להן ב'כל נדרי'.

47)   ערוך-השולחן סי' תקכ"ז סי"ד.

48)   לקוטי-שיחות חי"ד עמ' 369.

49)   ראה ספר-המנהגים ס"ע 95. ב'לוח השבוע' לג' תמוז, גיליון  תרע"ג הערה 20, פורטו כמה מנהגים בקשר לכתיבת פ"נ.

50)   רמ"א סי' תקפ"א ס"ד, וראה מטה-אפרים שם ס"נ.

51)   ספר-המנהגים ס"ע 55.

52)   מדינא מותר גם אחר חצות, שו"ע אדה"ז סי' רנא ס"ד (אך האריז"ל היה נזהר – כל השנה – להסתפר קודם חצות דווקא, כף-החיים שם ס"ק יט ומטה-אפרים סי' תקפ"א ס"ג. וכנראה אין מקפידין בזה, וצ"ע – ראה 'התקשרות' גיליון תרע"ו עמ' 14).

53)   מחצות היום, לקוטי-דיבורים ח"ג עמ' 865. ועיין אלף-המגן למטה-אפרים סי' תקפ"א ס"ק קכא. ליקוטי מהרי"ח ח"ב דף ז,ב.

54)   לוח כולל-חב"ד.

55)   סידור אדה"ז ולוח כולל-חב"ד.

56)   ראה שו"ע אדה"ז סי' תקכ"ז סכ"ה.

57)   בנפח 54 סמ"ק, משקלו לערך 22 גרם.

58)   בנפח (ומשקל) 27 סמ"ק.

59)   שו"ע אדה"ז סי' תקכ"ז סי"ז וסי' שסו סי"ב-יג.

60)   כנדפס בסידור תהלת ה' (הישן) עמ' 249.

61)   ספר-המנהגים עמ' 56. אמנם במקור הבא, וברוב המקורות שהובאו ב'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' קנג-ד מדובר בר"ה עצמו, ובחלקם – לאחריו.

62)   'ספר המאמרים – קונטרסים' לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, ח"א עמ' קלב (ושם: "זהירות יתירה במצוות עשה [בלקו"ש דלהלן: בהידור מ"ע], וזהירות בסייג של לא-תעשה [בתורת מנחם ח"ד עמ' 32: בזהירות יתירה מל"ת], וזהירות יתירה [בתורת מנחם שם: הוספה] בהנהגה טובה"). לקוטי-שיחות חלק ב עמ' 348.

63)   אודות תוכן ההתבוננות שצ"ל בתפילה זו, ראה ספר המאמרים תש"ג ס"ע 41.

64)   ספר המנהגים, מנהגי ר"ה.

65)   הוראת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שערי-צדקה עמ' קמב.

66)   בער"ה סמוך לכניסת החג, נהגו רבותינו נשיאינו להיכנס ולשוחח זמן-מה עם זוגתם הרבנית.

אצלם היה הדבר "בדוגמא של מעלה" כיוון שבר"ה היא הנסירה ובניין המלכות (שיחות קודש תשל"ה ח"א עמ' 4). וההוראה בעבודה הרוחנית לכאו"א היא, שאצל כל אחד ואחד מישראל יש לא רק הענין ד'משפיע' אלא גם העניין ד'מקבל' – קבלת עול, ובפשטות יותר – שצריך להתמסר ל[הפצת המעיינות וחיזוק] נשי ובנות ישראל (תורת מנחם התוועדויות ח"כ עמ' 270).

67)   לוח כולל-חב"ד. במטה אפרים (תקפא,נה, ע"פ הב"ח והט"ז סי' תקפ"א ומג"א ר"ס תקצ"ז) כתב ללבוש רק נאים אבל לא חשובים כשאר יו"ט (שבגדי יו"ט צ"ל יותר טובים משל שבת כמ"ש בשו"ע אדה"ז סי' תקכ"ט סו"ס ז), אבל בשערי תשובה (ס"ק ו, ובשו"ע השלם – טו) כתב: "והעולם נוהגים ללבוש בגדי יו"ט כשאר יו"ט, רק הנשים לובשות לבנים".

68)   לוח כולל-חב"ד, משע"ת סי' תקפ"א ס"ק ו, וע"ע מטה-אפרים סי' תקפא סנ"ה.

69)   בלקט 'והאר עינינו בתורתך' (מוריסטאון, נ.דז. תשס"ה) עמ' רעג מסופר בשם הרה"ח רי"ל שי' ביסטריצקי, שהרבי אמר שקיטל צ"ל בגד שלובשים אותו מעל הראש (כפי שלבשו הרבי והרש"ג), ולא כאלה (המצויים) שפתוחים מלפנים ונרכסים בכפתורים. וע"ע.

70)   כי לדעת אדה"ז (סי' תר"י ס"ט) עיקר הטעם שלובשים קיטל "כדי להיות דוגמת מלאכי השרת", וזה שייך רק ביום-הכיפורים - 'המלך במסיבו' ח"א עמ' קטו.

71)   ספר המנהגים, מנהגי ר"ה.

72)   הקדמת (בן) ה'דרישה' לטור יו"ד ח"א. מטה אפרים סי' תרכ"ה סל"ג. פסק הגאון בעל 'תורת חסד', וכן מוכח בלקוטי-שיחות כרך כד עמ' 297 הע' 69 – 'קיצור דיני נש"ק' עמ' לו.

73)   מטה אפרים שם.

74)   שו"ע אדמו"ר הזקן סי' רסג ס"ח. ומלשונו משמע דה"ה כשמדליקין בלילה (וגם איש המדליק – קצות השלחן סי' עד בבדי השלחן ס"ק יט), ודלא כמ"ש במטה אפרים ובאלף למטה שם.

75)   שם, מנהג בית רבנו, כמו בקידוש ובהפטרה - אג"ק ח"ו עמ' קכה. [בירכה שהחיינו – קיבלה עליה קדושת יו"ט, ואינה יכולה להתנות בזה, מובא מעירובין מ,ב].

76)   ספר המנהגים, מנהגי ר"ה.

77)   בירך 'שהחיינו' בהדלקת הנרות, לא יברכנה שוב בקידוש – ספר-המנהגים עמ' 60.

78)   לוח כולל-חב"ד.

79)   כדי שלא להיכנס למחלוקת הפוסקים בדבר הדלקת נר-יארצייט ביום-טוב, ובפרט שהוא לצורך מחר – ראה המובא בפסקי-תשובות סי' תקי"ד ס"ק יד.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)