חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:32 י"ב בכסליו התש"פ, 10/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מאורעות חובקי עולם ובכל זאת אכזבה!
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1205 - כל המדורים ברצף
לנוס ל"עיר מקלט" – למקום של יראת-שמים
לעשות כל ההכנות לבניין הבית
מאורעות חובקי עולם ובכל זאת אכזבה!
פרשת שופטים
"משה קיבל תורה מסיני"
חודש שבו נפתחים שערי הרחמים

עם הניצחון הדרמטי במלחמת ששת הימים התעורר רעיון ביקורו של הרבי בארצנו הקדושה, שאף הוצע לרבי ישירות על־ידי מר מנחם בגין * הרבי דחה את ההצעה, ולצד זאת הביע את אכזבתו מאי־ניצול ההתעוררות הרוחנית שפקדה את עם ישראל בעקבות ניסי המלחמה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

בי"ב תמוז תשכ"ז התקיימה הנחת אבן הפינה לשיכון חב"ד בלוד, בהשתתפות קהל של כאלף משתתפים. תיאור החגיגה מופיע במכתביו של הרב אפרים וולף לרבי ('ימי תמימים' כרך ג' עמ' 487): "...אחר-כך נאם השר מנחם בגין שהביע משאלה שכ"ק אדמו"ר שליט"א יעלה לארץ-הקודש".

הוא לא היה הראשון והיחיד: בי"ב סיון של אותה שנה התכנסו מנהלי מוסדות חב"ד בארץ-הקודש והחליטו לשגר מברק לרבי בנוסח ובחתימה כדלהלן ('ימי תמימים כרך ג' עמ' 474-473): "כ"ק אדמו"ר שליט"א, התעוררות גדולה מאד שוררת בין כל החוגים בארצנו-הקדושה לתורה למצוות ולאמונה, וכולם בדעה אחת שעתה הזמן המוכשר ביותר לביקור אדמו"ר שליט"א באה"ק, להעמקת ההתעוררות ולהבאתה לידי פועל ממש.

"הרינו פונים בבקשה שיואיל אדמו"ר שליט"א לבקר בקרוב ממש באה"ק לשמחת לבב כל העדות והחוגים באה"ק, ונזכה לגאולה שלימה על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש. מוכנים אנו לסדר כל ההכנות הדרושות לזה.

" [על החתומים:] כולל ושיכון חב"ד ומוסדותיו בירושלים; בתי כנסת חב"ד באה"ק; תורת אמת ירושלים; אגודת חב"ד באה"ק; כפר חב"ד; תות"ל כפר חב"ד-לוד; צעירי חב"ד באה"ק; רשת אהלי יוסף יצחק באה"ק; בתי הספר למלאכה כפר חב"ד; אחי תמימים ראשון-לציון; סמינר בית רבקה; נשי ובנות חב"ד; חדרי תורה אור; תות"ל קרית גת; כולל אברכים לוד; הרב גרליק; הרב זוין".

לא יצא מניו-יורק

מוקדם יותר – בה' סיון תשכ"ז כותב הרבי ('אגרות-קודש' כרך כד עמ' שמז):

לעת-עתה על-כל-פנים אין מקום לנסיעתי מניו יארק לאיזה מקום שהוא.

ובי"ג של אותה שנה (שם עמ' שסג) במענה להזמנה שיבוא לבקר בארץ-הקודש:

מכתבו נתקבל באיחור זמן. ובודאי ידוע לו שמעת הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר לא נסעתי מניו-יארק אפילו לנסיעה לזמן קצר.

מובן שאין כאן מקום לבקשת סליחה ולהתנצלות, כי אין תוכן מכתביו מסוג הזקוק לזה, ואדרבה.

דרך אגב, ראוי להעיר בנוגע להכיוון שנתנו לאחרונה להנסיעות לאה"ק ת"ו, שאף שבעניני תורה ומצוה אמרו חכמינו זכרונם-לברכה לעולם יעשה אדם בהם שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, עדיין צריך עיון אם גם האמור נכלל בזה, וד"ל [=ודי להבין].

תשובה מפורטת למר בגין

כבר בה' אלול תשכ"ז (שם עמ' שפב) מביע הרבי את אכזבתו הרבה, מכך ש"בתקופה הסמוכה לששת הימים וימים אלו בעצמם והימים שלאחריהם, שבמשך זמן זה הרי היתה התלהבות כל חוגי עמנו בעיצומה בכל מקום, והיה חסר לגמרי כיוון למטרה חיובית וענין חיובי של בנין ברוחניות ובגשמיות. ולצערנו הרב לא מצא העם את המנהיגים שידריכוהו ויכוונו את ההתלהבות ויעודדוה, וגם בתקופה זו הולכים הענינים "ומסתדרים" בנוסח הידוע, שעוברים לסדר היום...".

ובחול-המועד סוכות תשכ"ח מתבטא הרבי באיגרת (כרך כה עמ' ט) ברוח הכתוב "כלה קיץ, וסיומו אלול, כלו עשרת ימי תשובה, ונמצאים אנו כבר באמצע זמן שמחתנו, ימי התעוררות בכל שנה ועל אחת כמה וכמה בשנה זו רבת המאורעות, ועדיין לא באה המלה ולא נאמרו הדברים".

אבל את דעתו הגלויה מסביר הרבי באיגרת ארוכה שכתב למר מנחם בגין והתפרסמה לראשונה מארכיון הרב ניסן מינדל ב'כפר חב"ד' גליון 915 עמודים 34-32; בין השאר מתייחס הרבי לשאלה "מהו הענין להיות בחו"ל ולכאוב ולהתאנח", ומתבטא שלמרות ההתעוררות היוצאת מן הכלל בעת מלחמת ששת הימים ולאחריה, "וכיון שלא זכינו נשארנו בגלות". הנה הדברים במילואם:

ב"ה, בין המצרים, יהפכו לששון ולשמחה, התשכ"ז

ברוקלין, נ"י

מר מנחם שי' בגין

שלום וברכה:

נוסף על פ"ש אישית שקבלתי מאחדים מאנ"ש שהיו בארץ הקודש ת"ו ונוכחו בחגיגת הנחת אבן הפינה למרכז חב"ד בלוד ושמעו נאומו באותו מעמד,

הנה בקורת רוח מיוחדת ובהפתעה נעימה קבלתי מכתבו מי"ב בתמוז, בו מעתיק גם פסקא מנאומו. והרי גם ממכתבו ניכר כי כנים היו הדברים שנמסרו לי איך שדבר בהתרגשות ובדברים היוצאים מן הלב.

ואשר לתוכן סיום מכתבו, אף על פי שבכלל משתמט אני לכתוב בענין הבא להלן, אבל עכ"פ בקיצור אגלה לו מה שבלבבי, והוא:

בתקופתנו רבת המאורעות, רבה בכמות ואולי עוד יותר באיכות, וכמנהג בני-ישראל מדורי דורות המתפללים ומבקשים כמה פעמים בכל יום ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, לראות בכל מאורע יוצא מן הכלל המקיף חלק חשוב מעמנו בני ישראל – הקדמה, עכ"פ, לפעמי המשיח, מאורע המבשר שמתקרב קץ הגלות.

מובן אשר גדולה ביותר ההתבוננות במאורעות האי-טבעיים של דורנו, הטובים וגם היפך הטוב גם יחד, שחיזקה את הרצון לראות בהם התחלת חיסול הגלות, ומתוך כך גדלה ההשתדלות לפרשם או עכ"פ לדרשם בכיוון האמור.

ברם, לצערנו הכי גדול, הנה לאחרי שעבר זמן קצר, נוכחנו לדעת שאף שמאורע גדול הוא וטוב או בהיפך מזה, עדיין הוא חלק מהגלות. והראיה, אשר כל הסיבות שהביאו לגלות בתוקפן עומדות. ועוד ועיקר אשר לא נתעורר העם וגם לא מנהיגיו לחזון הגאולה, הגאולה האמיתית. זאת אומרת גאולה מהגלות ולא גאולה והצלה מצרה פלונית או מגזירה פלונית או מאויב וצר פלוני.

ואף שלכאורה ממדי הגזירות וההשמדות בתקופתנו (לא עליכם ולא עלינו) בוודאי אינן בגדר גזירה פלונית או שבאה מצד פלוני, שהרי הם ממדים החובקים עולם, רשעת הגויים שעמדו עוה"פ ועוה"פ [עוד הפעם ועוד הפעם] לכלותינו והקדוש-ברוך-הוא מצילנו מידם, הצלת כל עמנו כולו, עם כל זה היתה ההצלה בתוך מסגרת הגלות, וכמו ההצלה מגזירת נושאי הצלב וכיו"ב [וכיוצא-בזה]. אלא שהכמיהה לגאולה וחזונה היא שעוררה בכל תוקף את המתבונן לראות בשואה וכיו"ב חבלי הגאולה.

והביאור, ודוגמא נפלאה בזה, במאמר חכמינו ז"ל  – אף כי בכיוון הפכי – אשר בהתחלת המבול הורידם (המים) ברחמים, אם יחזרו יהיו גשמי ברכה, וכשלא חזרו היו למבול. ובדומה לזה מאורעות תקופתנו שהיו על מנת התעוררות העם, שאם יתעורר יתפתחו בכיוון חיסול הגלות והתחלת הגאולה, וכיון שלא זכינו נשארנו בגלות, והלך ונשנה תהליך זה כמה פעמים בדורנו זה, ועד למאורע האחרון בסגנון שקוראים לו עתה "מלחמת ששת הימים", שאף אמנם הייתה התעוררות יוצאת מן הכלל לפני המאורע ולאחריו ובשעתו, ונתעוררה עוה"פ התקווה החזקה והפנימית אולי בסגנון הכתוב  קול דודי דופק פתחי לי אחותי תמתי – דפיקה שתיענה בפתיחת הלב לבם של ראשיכם שבטיכם ועד לחוטב עציך ושואב מימיך, הנה תיכף למחרת אסרו-חג חזרו פירוד הדעות וחילוקי הלבבות והמחלוקות הקטנטנות לתוקפם ולמצבם בראש כל העניינים.

וכמו בכמה מאורעות בתקופתנו זו, הנה דווקא 'חוטב עציך ושואב מימיך', 'עמך' בכלל, עמדו במבחן, משא"כ המנהיגים, וכוונתי בזה המנהיגים מכל הסוגים, מקצה הימין ועד קצה השמאל, על כל פנים ברובם הידוע לי, לא עמדו במבחן ולא יכלו להיחלץ מכבלי דקדוקי עניות המעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו, ועוד הפעם הולך המאורע ונהפך לאחד האפיזודות מגלותנו, אלא שהוא אפיזודה שהוד מלכות נסוך עליו, אשר גילה רוחות העצומים הנשגבים והנפלאים אשר בתוך עמנו בנ"י ובתוך כל אחד ואחת ממנו, אף שלעת עתה לא נמצאו עדין אלה שיוכלו להפעיל כוחות אלו בכיוון האמיתי.

לאחר הקדמה ארוכה זו, מובנת גם תגובתי, לכתבו ע"ד העליה וכולי. מובן שלאחרי כל האמור עדין נשאר ענין העליה, ככתבו, כענין נחוץ ותריס נגד כמות הערבים שגדלה בבת-אחת. אבל גם בזה הרי נכשל הניסיון של קליטת המתנדבים בתקופת ששת ימים האמורה, שבודאי ידוע לכ' עוד יותר ממני ע"ד האכזבה שלהם, חזרת כמה מהם לארצם ואכזבה בפיהם, ומה שכואב עוד יותר אכזבה בלבם, וכולי וכולי.

והרי היסוד לעליה, אפילו בתור תרופה למצב ההווה וכולי הוא לכל לראש האימון בהבטחות הניתנות בנוגע להסתדרות ובנוגע לתנאי חיים וכולי, אשר גם זה נתערער במידה חשובה דווקא לאחרי ששת ימים אלו.

מובן שאין כוונתי בהאמור להאשים את מישהו וכולי, כי לא בזה דן מכתבי ארוך זה, כי אם בתיאור המצב כמו שנראה הוא לי, נראה מתוך כאב גדול ביותר, כיון שבא לאחרי תקווה גדולה ביותר אשר אולי סוף סוף באה השעה.

מובן שידועה לי הטענה שאדרבה, מהו העניין להיות בחו"ל ולכאוב ולהתאנח, והרי טוב יותר לבא בארץ-הקודש ולשפר המצב, עכ"פ להשתדל בשיפור המצב. ומוכרחני לומר שאף שבטבעי אינני פסימיסט ויותר קרוב לאופטימיסט, מבוסס על תורת החסידות וענייניה, הרי בנידון זה לדעתי הסיכויים קלושים הם ביותר שעל ידי עליה בממדים שיש לצפות להם יהיה ביכולתה לשנות משהו בעיקר במשטר וסדר הכללי באה"ק ת"ו.

פשוט, גם-כן, שאיני שולל כלל שמאמין אני בביאת המשיח בכל יום שיבוא, משיח כפשוטו בסגנון 'המורה לנבוכים', הוא הרמב"ם בסוף ספרו יד החזקה, הלכות מלכים  – איש שהוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, ויכוף כל ישראל לילך בה (מבלי התחשב עם כל הפרינציפים הדמוקראטיים והצבעות באיזה מוסד שיהיה) והוא ילחם מלחמת ה' ויבנה המקדש במקומו, ויקבץ נדחי ישראל. וכאמור מצפה הנני בכל יום שיבוא, אבל הרי המדובר במכתב כ' ובמכתבי זה הוא בנוגע לתהליך טבעי, אשר החישוב בו ג"כ מתאים לענייני הטבע. ואף שנתבלבלו סדרי הטבע, ולעיתים תכופות, בדורנו זה על-ידי מאורעות האמורים, הרי לאחרי זה החלו לחזור העניינים לקדמותם ועדיין נמצאים בגלות הרוחני המסובב מזה גם בגלות כפשוטו גלות הגשמי כל עמנו בנ"י בכל מקום שהם.

כאמור לעיל, משתמט אני להביע מחשבות אלו לא רק בפומבי אלא בכלל ברבים, שהרי זקוק כל אחד, על אחת כמה וכמה הציבור, לעידוד ולהתעוררות על-ידי חיזוק בטחונו וכולי ולא להיפך, אלא שמכתב כ' ועוד יותר מה שמסרו לי ע"ד הנאום שלו הביאוני לגלות עכ"פ במקצת את אשר במחשבתי בבעיה הכי כאובה, בעיה כללית, האמורה. ונתגלגל הדבר שאף שמכתב כ' נכתב ביום י"ב תמוז, הוא יום גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר ממאסרו בתור נציג ונשיא כל אחב"י אשר ברוסי' בתקופה ההיא, שהוא רוב מניין ורוב בניין של כל עם ישראל, שלכן גם גאולתו היא גאולת הכלל – הנה נתקבל מכתבו בתחילת תקופת בין המצרים שאז נכתב גם המענה. ויהי רצון אשר בסגנון אנשי כנסת הגדולה כיון שגלינו מארצנו מפני חטאינו, הרי תביא התעוררות האמורה שנשנית כמה פעמים בתקופתנו, תקופה קצרה בכמות ובלי-גבולית באיכות, לחיסול החטאים שיביא לחיסול הגלות ולגאולה הרוחנית וגאולה כפשוטה גם יחד.

בכבוד ובברכה.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)