מי חוטא ולוקה
״חטא חטאה ירושלים, על כן לנידה היתה״ (איכה א,ח). וכי אומות העולם אינם חוטאים? אלא אף-על-פי שחוטאים אינם לוקים, לפי שאינם כלום; אבל ישראל חטאו ולקו.
(מדרש רבה)
איסור זמני
העונש שהוטל על ירושלים בשל חטאיה אינו איסור עריות, שהוא איסור עולם, אלא הוא כאיסורה של נידה, שאינו אלא איסור זמני.
(רבי יוסף-שאול נתנזון)
בהעדר האחדות
״ותזנח משלום נפשי, נשיתי טובה״ (איכה ג,יז). מדוע ״נשיתי טובה״? מפני ש״ותזנח משלום נפש״, שאין בנו אחדות.
(חתם סופר)
ידיד בא בלי הזמנה
״א קמצא ובר-קמצא חרוב ירושלים״ (גיטין נה). במה אשמתו של קמצא, והלוא הוא לא נכח בסעודה כלל?! אלא אוהב נאמן צריך לבוא לשמחת חברו גם אם לא הוזמן, ואילו קמצא המתין להזמנה. לכן גם לו חלק בחורבן.
(רבי יצחק מוורקי)
צדק דוחים, רשע – מיד
״צדק ילין בה ועתה מרצחים״ (ישעיה א,כא). ״צדק״ – מעשה טוב, ״ילין בה״ – דוחים למחר. אבל ״ועתה מרצחים״ – רציחות וכל דבר רע, זאת עושים "עתה", תכף ומיד, ואין דוחים זאת למחר.
(בינה לעתים)
שמירת צלם אנוש
״כל רודפיה השיגוה בין המצרים״ (איכה א,ג). שונאי ישראל מתפעלים מזה שיהודים, גם בשעת צרה ומצוקה, עומדים במעמדם הרוחני, ואינם מאבדים צלם אנוש. גם בשעה כזאת הם נושאים את דגל התורה והאמונה.
רחמנות על היתומים
״יתומים היינו ואין אב״ (איכה ה,ג). כשהגיע רבי לוי-יצחק מברדיצ׳ב לפסוק זה התייפח ואמר: ריבונו של עולם, כתבת בתורתך ״כל אלמנה ויתום לא תענון״. מדוע אתה מייסר אותנו בעינויים קשים?! הלא גם אתה מקיים את הנאמר בתורה הקדושה.
לשאת גם את הלב
״נישא לבבנו אל כפיים, אל א-ל בשמים״ (איכה ג,מא). לא דיי שאנו נושאים את כפינו למעלה וטופחים אותן זו בזו בשעת התפילה; ״נישא לבבנו אל כפיים״ – עם הידיים צריך לשאת ולהרים גם את הלב.
(רבי העניך מאלכסנדר) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:45
זריחה: 5:35
