מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

"ב"ה, כ"ז תמוז ה'תשכ"ח

"הודעה חשובה

"מחר ביום רביעי כ"ח בתמוז תתקיים התועדות בבית-הכנסת הגדול בה ימסור ידידנו האלוף אריאל שי' שרון פ"ש מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א.

"ההתוועדות תתקיים אי"ה בשעה 9.00 בערב.

"כל תושבי הכפר מוזמנים לבוא!!!

"בכבוד ובברכה,

"ועד הכפר".

המודעה הקצרה והצנועה הזו מייצגת את שיאו של קשר מיוחד במינו, שהיה קיים שנים רבות בין אריאל שרון לבין הרבי ותנועת חב"ד.

קשר שהחל בעקבות "מבצע תפילין", והתהדק לאחר האסון במותו של בנו בן ה-11 של אריאל שרון, מפליטת כדור.

העסקנים ניחמו

הרה"ח ר' שלמה מיידנצ'יק ע"ה דיווח על-כך לרבי ('הקטר של חב"ד' עמ' 245):

"יש יהודי יקר ושמו אריאל שי' שרון, שהוא אלוף מכובד בצבא. הניח פעם תפילין ע"י כותל המערבי אצל צעירי אגודת חב"ד ושמענו שכב' קדושת אדמו"ר שליט"א הזכירו ואמר שלו היו באים אליו יום אחרי זה, גם היה מניח. לפני שבועיים, בערך, קרה למשפחת האלוף אסון כבד: בנו האהוב בן ה-11 נהג מפליטת כדור מרובה ששיחק.

"..נסענו כמה יהודים מהכפר [=כפר חב"ד] לנחם... אנו, הבאנו לו בפעם הראשונה איזושהי הקלה. האיש הזה שבור עד עצם הנפש. הוא סיפר לנו שהילד ז"ל היה לו משיכה ליהדות... התפללנו ערבית והוא אמר את הקדישים.

[יבדלח"א] ר' שמואל חפר [שיחי'] סיפר קצת לנוכחים על חסידות וחסידים. הבאנו לו טלית ותפילין, סיפרתי לשרון שהרבי שליט"א הזכיר אותו ביחס להנחת תפילין וזה היה אצלו חשוב מאוד. בערב יום כיפור נסעתי אליו, הנחתי איתו את התפילין, הבאתי לו לעקח (עוגת דבש) ומחזורים.

"מחר בעזרת השם ובלי נדר אסע אליו, אניח איתו תפילין ואמסור לולב ואתרוג. נדמה לי שיש בו משהו מיוחד... אבקש הוראות בנוגע אליו.

איגרת התנחומין

למרות העומס הרב "מטרדות החודש השביעי" (לשון הרבי באיגרת י"ג חשון תשל"ד – 'אגרות-קודש' כרך כט עמ' יט) כותב הרבי איגרת ארוכה למר שרון (נדפסה ב'אגרות-קודש' כרך כה עמודים ג-ה) נושאת תאריך "ב"ה, י"ג תשרי, ה'תשכ"ח".

מר אריאל שי' שרון

שלום וברכה!

נצטערתי רבות לראות בעתון על-דבר האבדה הגדולה בהלקח ממנו בנו הרך עליו-השלום. ואין אתנו

יודע עד מה מדרכי הבורא, אשר בעת המלחמה ובעת הסכנה ניצלו, ואדרבה כב' הי' מאלו שהנחילו הנצחון לעמנו בני ישראל נגד שונאינו, רבים ביד מעטים וכולי, והנה דוקא בבית ובעת מנוחה – ארע אסון כזה. אבל מצד שני אין כל פלא שאין נברא מבין דרכי הבורא, כיון שאינו בערך כלל. והרי אין מתפלאים כשאין ילד קטן מבין להליכות והנהגות חכם גדול ובא בשנים, אף שההבדל ביניהם הוא רק יחסי.

פשוט שלא בא הכתוב לעיל למעט ערך הכאב והצער וכולי. ואביע גם אני השתתפותי, אף כי מרחוק במקום.

לכאורה הריחוק הוא לא רק במקום כי אם, ועוד יותר, על ידי אי-ההיכרות האישית, ולא עוד אלא אפילו העדר הידיעה עד ל"ששת הימים" כמו שהם מפורסמים עתה, שאז נודע לתהילה שם מר כמפקד ומגין על ארצנו הקדושה ותושבי' ובעל תכונות נפש אצילות, והשם יתברך האיר פניו אליו והנחילו הצלחה בפעולותיו ועד לנצחון לא ישוער.

אבל על פי יסוד מוסד בחיי עמנו בני ישראל במשך כל הדורות, אשר כל ישראל חברים, הרי הפירסום אליו זכה מר – גילה מה שהי' במציאות גם לפני זה, כוונתי להחברות של כל ישראל, כולל יהודי הדר בארץ הקדש ויהודי הדר בחו"ל, שזה שהמריצני לבוא בשורותי האמורות למר וביתו.

עוד נקודה שהביאתני לכתוב לו מכתב זה היא ההתעוררות הרבה אשר כ' גרם בלב כמה וכמה מאחינו בנ"י על ידי הנחת-התפילין ליד כותל המערבי, שגם זה זכה לפירסום ומצא הד רחב והכי חיובי בשכבות שונות של העם ובמקומות קרובים וגם רחוקים.

אחרי הסבר נרחב בנוסח המקובל "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים" חותם הרבי את מכתבו:

"ויהי רצון אשר מכאן ולהבא לא ידעו הוא ובני ביתו שי' מכל צער וכאב, ובפעולותיו בהגנה על ארץ הקודש, ארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, וכן גם בחייו הפרטיים – בשמירת הנחת תפילין ומצוה גוררת מצוה ועוד מצוה – ימצא ניחומים.

בכבוד ובברכה.

מ. שניאורסאהן.

צורך להתפלל

אחד האישים שעמד בקשר הדוק עם שרון עם התקרבותו לחב"ד, היה העסקן החסידי ר' יצחק (איצ'קע) גאנזבורג ע"ה. הוא הביא את שרון לכפר חב"ד ואף התוועד עמו.

בכ"ד טבת תשכ"ח כותב לו הרבי ('אגרות-קודש' כרך כה עמ' עד):

"מהנכון שיודיע (כיון שהיה בביתו) – ובכל הפרטיות האפשריות – מההתועדות עם הקצין ארי[אל] ש[רון] שי', וד"ל".

יצויין כי מכתבו של הרבי פורסם בשעתו בעלון "בכרם חב"ד" (מוסף לבטאון חב"ד) תחת הכותרת "מכתב תנחומים של כ"ק אדמו"ר שליט"א אל האלוף אריק שרון (מתפרסם ברשותו האדיבה של האלוף)".

אריק עצמו סיפר לעיתונאי הגב' גאולה כהן מה הביא אותו להניח תפילין ליד הכותל, לאחר שזו שאלה: "מספרים שהנחת תפילין  ליד הכותל כשנתבקשת לכך על-ידי אחד מחסידי חב"ד – מותר לשאול: מה פתאום?".

שרון השיב:

"מה פתאום? נכון, מגיל 13 לא הנחתי תפילין ואין לי רקע דתי, אבל אני מאמין באנשים מאמינים. יש לי בהחלט יחס כבוד לאנשים דתיים. אני מרגיש בהם איזו עוצמה, ואת הדת היהודית אני מכיר ומכבד כגורם ששמר עלינו והבטיח את קיומנו.

"'לעולם לא הייתי לוקח חלק באיזו שהיא מלחמה נגד הדת' – המשיך אריק – 'ובוודאי שלא אעלוב בכבודו של יהודי מאמין. כשהייתי על-יד הכותל, כשראיתי את היהודים המתפללים לידו, כשראיתי את האמונה הבוערת בעיניו של ההוא שניגש אלי לבקשני להניח תפילין – אולי באתי קצת במבוכה אבל נטלתי את התפילין וכרכתי אותם לזרועי. תביטי, הלוא גם אני הרגשתי איזה צורך להתפלל במקום הזה, רק שלי אין מילים, ליהודי הדתי, יש. ההרגשה שלי ושלו זהה, רק הביטוי אחר. אני יצאתי מנקודת מוצא לאומית, הוא – מנקודת מוצא דתית – אבל שנינו נפגשנו יחד על-יד אותו כותל'.

"והיה המשך להנחת התפילין ההיא. מי שביקר את אריק בימי אבלו, יכול היה למצוא שם באחד הערבים בין חיילי צה"ל במדים גם את 'חייליו' של הרבי מליובאוויטש במדיהם החב"דיים ובזקניהם המגודלים. הם באו לכאן במצוותו של ה'רבי'. חזקה על ה'רבי' שגם הוא מבין בעוצמה ובמי שבידו מופקד ביטחון ישראל. הייתה כאן איזו ברית-אמנה בלתי כתובה, אבל נוגעת מאוד ללב. 'אני מאוד מצטער' – מסכם אריק צבאית – 'על שאני לא בקיא בנושא הזה של יהדות ושלא הייתה לי הזדמנות ללמוד את זה'".

מכתב בכיס

"למכתבו הארוך... צירף הרבי גם זוג תפילין" כך נאמר בספר 'הקטר של הרבי' מ' 247. ברם, הנאמר (שם) לגבי מכתב הרבי, "שבו הקפיד שרון לקרוא במהלך השנים שוב ושוב" – כנראה שגה הכותב, ואותו מכתב הוא המכתב מאלול תשכ"ח, שאותו היה א.ש. מחזיק בכיסו שנים רבות.

במכתב אותו נשא אריאל שרון בכיסו היה מכתב ארוך מי"ב אלול תשכ"ח (אגרות-קודש כרך כה עמודים רכו-רל) בו עומד הרבי על עמדת החוקים הקובעים בישראל, שמביטים על השטחים שנכתבו לא כעל שטחים משוחררים, אלא כאל משהו שנעשה בניגוד "הצדק והיושר", ברצונם לשמור על צביונה הערבי של ירושלים העתיקה, ועל אחת כמה וכמה בנוגע לעיר חברון.

השלטון בארצנו הק' סבור שצריך להתנהג עם אויבי ישראל בכפפות של משי ובזהירות מופלגת וכאשר פורץ סכסוך בין ערבי לישראל הרי תחילה לוקחים בחשבון מה יאמרו בבירת מדינה פלונית או אחרת "ולכן מזמן לזמן מרשים האויבים לעצמם יותר ענינים של פרעות, ועל אחת כמה וכמה הפרעות, ומפרעות לחבלנות וכו' וכו'".

במיוחד באם חס-ושלום ("היה לא תהי'") יפרץ סכסוך בין נער ישראלי ונער ערבי בחברון, וכיון ששם רבים הנערים הערבים על היהודים והנער הישראלי יספוג מכות וכו' "לצד מי, לפי דעת מר, תעמוד המשטרה הישראלית הצבאית הנמצאת במקום? ובפרט אם יבוא ראש העיר (שכמדומה הי' לו חלק בפרעות והפוגרום בחברון לא-עתה ולא-עלינו) וירים קול רעש וצעקה על הפרובוקציות של בני ישראל וכו' וכו'".

"אין כל מקום ותועלת מעשית שמישהו יפנה בקול-קורא לעליה להתיישב בחברון", מגיב הרבי להצעת מר שרון שהרבי יפנה ב'קול קורא' ליהודים לעלות ולהתיישב בחברון.

בין הטעמים הדבר יראה – "ולא רק בקהל היהודי כי-אם גם אצל הגויים, שיראו שאלה הקובעים – מצמצמים את המתנחלים והעולים, ועוד יותר מצמצום כו', וכדי בזיון ועידוד רוב שונאיהם של ישראל".

הרבי ביקש מאריק להגיב בגלוי-לב על כל הנקודות שבו, ולעוד שאלות אותן שאל הרבי במהלך ה'יחידות' ואריק הבטיח ביחידות להשיב אחרי שיברר עם שובו לארץ-הקודש.

"אני אחד מכם"

אך לא תמיד ירד שרון לעומק תשובתו של הרבי:

בדיווח של הרשד"ב וולף (בערקה ע"ה) לרבי מיום י"ח מנחם-אב תשל"ד ('ימי תמימים' כרך וא"א עמ' 322) הוא מספר:

"הייתי לאחרונה עם מיידנצ'יק כמה פעמים בכנסת, ואריק שרון כבר שאל אותו... מדוע אד"ש לא יוצא בקריאה בענין ההתנחלויות ביהודה ושומרון, הרבי יכול להוציא אלפי אנשים לרחוב ומדוע לא עושה זאת... שזה הדבר החשוב ביותר [=לדעתו של א.ש.] שישנו היום לעם היהודי".

על הביקור בכפר חב"ד בו פתחנו דיווח הרב אפרים וולף יממה אחרי הביקור ('ימי תמימים' כרך ד' עמ' 99):

"השתדלנו להופעת מר אריאל שרון בכפר חב"ד (ע"י ר' שלמה שי' מיידנצ'יק) לפני שתלמידי הבית-ספר-למלאכה יוצאים לחופש, בכדי שגם התלמידים ישמעו ויראו התרשמותו והרגשותיו מביקורו אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א.

"אתמול הוא ביקר בכפר חב"ד ומסר ד"ש וכן סיפר על הרגשותיו, ואמר שהוא אע"פ שאינו גר בכפר חב"ד בכל זאת "אני אחד מכם", וכן סיפר על היחידות מה שפורסם בעתונות, והוסיף על כך שדיבר על מעלת היהודי על הגוי. כן סיפר שבעת השיחה לעתים היה לו רושם שיושב בישיבה עם מפקד בכיר וכדומה. לבסוף סיכם הרגשתו שזכה לראות ענק ומקוה עוד להפגש עם כ"ק אדמו"ר שליט"א.

לא ארכו הימים ובי"ב אלול תשכ"ח (אגרות-קודש כרך כ"ה עמ' רכט) מסיים הרבי ("ומסיימים בדבר טוב") ב"נתינת תודה על הפרישת-שלום החמה שמסר מר בביקורו בכפר חב"ד, אשר כפי המכתבים והידיעות שקבלתי משם היה זה בדברים היוצאים מן הלב ובחמימות, והוסיף להם עידוד וחיזוק"...

ה'יחידות' הראשונה

באור ליום ה' כ"ד סיון תשכ"ח בשעה 12:15 אחר חצות לילה החלה ה'יחידות' והסתיימה בשעה 13:45.

עם צאתו של שרון מה'יחידות', הורה הרבי ל'מזכירות' שהתמימים ילוו אותו בנסיעתו. כמה תמימים התבקשו, אפוא, להצטרף אליו בנסיעתו מ-770 למנהטן.

נהג הרכב היה הרה"ת ר' יעקב שי' גולדשטיין. הרה"ח ר' מנחם מענדל שי' וולף היה אחד התמימים שהתלווה לשרון בנסיעתו. במהלך הנסיעה חלק שרון את רשמיו, ורמ"מ וולף רשם דבריו תוך כדי נסיעה על פיסות נייר קטנות.

הרשימה נערכה עפ"י רשימת הנ"ל ועפ"י מכתב הרה"ת ר' יקותיאל מנחם ראפ (ז"ל) שכתב להרה"ח ר' טוביה שי' בלוי (נדפסה לראשונה ב'תשורה' (מוזיקנט) ח"י באייר תשס"ב עמודים 55-54):

"א. דובר על קיום המצוות וענייני הדת. כמו-כן על דבר עינים פרטיים (אד"ש התעניין במצבו האישי, גידול הילדים וכו' [נזכר מכתב כ"ק אד"ש אליו על פטירת בנו]). א.ש. סיפר על ילדותו ואמר כי הוא מצטער שלא זכה ללמוד בחדר ובישיבה.

"ב. מר א.ש. הביע התפעלותו מההצלחה המדהימה של "מבצע תפילין" ברחבי ארץ ישראל ("לפי הוראת כבוד הרב"). כמעט ואין לך אפשרות לעבור ברחובות ראשיים ללא הנחת תפילין, לכן ראיתי לנכון לפנות דוקא אל כב' הרב בענין השטחים שנכבשו במלחמה האחרונה, כיון שרק הוא יכול להפעיל השפעה מעשית בעניין...

"ג. כ"ק אד"ש התעניין וחקר על דבר כמה פרטים בעת ניהול הקרבות בסיני, כיבוש ירושלים, וכיו"ב [ראה עוד להלן] וכן בבתי הספר הצבאיים.

[על כמה מהשאלות שהציג בפניו כ"ק אד"ש השיב מר א.ש.: "כב' הרב, אין בידי תשובות מספקות, אני זקוק ללמוד את הנושאים על פרטיהם ואשתדל להשיב לכב' תשובות מספקות". "כב' הרב, האמת שאיני יודע, אני צריך לברר"].

"ד. כ"ק אד"ש הביע דעתו בהחלטיות גמורה על ההכרח הגמור ליישב את כל השטחים. כמו כן שלל בתוקף את תכנית אלון למובלעת ירדנית בגדה, וטען שזה יגרום למלחמות נוספות. האריך בניתוח הבעיות המדיניות, יחי החוץ של ארץ ישראל ועמדת המעצמות, ובין השאר התבטא מכיון שהחזקת השטחים תלויה בלחץ בינלאומי, מה שנדרש הוא לא להתפעל!.

"ה. מר א.ש.: רואה אני את אהבתו של הרב וחסידיו לארץ ישראל, אך לא מודגש מספיק ענין הלאומיות. לדוגמה, כמה מהנואמים במסיבת הבר-מצוה לילדי הקדושים (חללי צה"ל), ה' יקום דמם, השמיעו נאומים יפים ומלהיבים, אך לא היה מורגש בהם ענין הלאומיות. רציתי לשמוע דעת הרב על כך.

"כ"ק אד"ש (לא התייחס ישירות לשאלה ודיבר בהמשך להמדובר לפני-כן): כפי שהנני רואה המצב, הרי הגורמים הקובעים בזה בארץ-הקודש אינם נחושים בדעתם לשמור על השטחים ולהחזיק בהם כדבעי!...

"ובהמשך למה שדיברנו קודם – שמא יסביר לי כב' מהי הסיבה בדרך הטבע לנפילתם – הי"ד – של חיילים רבים בכיבוש ירושלים העתיקה, שלא לפי ערך הקרבנות בשאר החזיתות. כל אופן הכיבוש יכול היה להתנהל בדרך טובה וקלה יותר, שהייתה מונעת קרבנות רבים – מדוע נמנעו מלכבוש את העיר העתיקה באמצעות הפצצות מן האוויר?... האם חששו שמא יפגעו בעבודה-זרה שם. ברור לפי הבנתי שכך היו חוסכים הרבה מאוד נפגעים. [ראה גם שיחות: ש"פ עקב תש"ל, ש"פ חיי שרה תשל"ו, ט"ו תמוז תשל"ט, מכתב מחודש טבת תשל"ח (לקו"ש חלק ט"ו עמ' 490)]

 מה שחשוב הוא לשרש את ה"מחלה" – "מה יאמרו הגויים", ובאותיות פשוטות, כוונתי להוציא את הגלות מתוך היהודים!".

"א.ש.: מה דעת כבוד הרב על מבצע כראמה? כ"ק אד"ש: הפעולה עצמה היתה נכונה, אך החסרון הי' בהודעה ובפרסום המוקדם (הפצת כרוזים בין התושבים, הודעה לקונסולי' של ארה"ב) – אי הפרסום הי' מונע הרבה קרבנות מצידנו. א.ש.: אם יהיו עוד פעולות תגמול, האם לכבוש שטחים נוספים ולהרחיב הגבולות? כ"ק אד"ש: לא. אך על כל חבלה ופעולה מצד הערבים יש להגיב מיד בצורה חריפה ולא להמתין.

"א.ש.: ברצוני להתאונן על הפרסום שעשו מהנחת התפילין שלי ליד הכותל-המערבי, בניגוד לרצוני כו'. כ"ק אד"ש: גם לי ידועה אי-שביעות רצונו של מר, אך קשה לעשות דבר נגד התעמולה והפרסומת של החסידים!".

בהמשך שאל אריאל שרון את הרבי: "שמא יבקר כב' הרב בארץ ונתבשם כולנו מהשראתו"... השיבו הרבי: "הנני מקווה שיגיע גם הזמן לכך".

שיחות מעמיקות על יישוב ה'שטחים'

אחרי הביקור כתב הרבי בכ"ח סיון תשכ"ח למר שז"ר ('אגרות-קודש' כרך כה עמ' קעב):

ביקר אצלי בשבוע שעבר מר אריק שי' שרון, ודברנו בארוכה בענין הנ"ל ובענין השטחים בכלל וכו', באריכות לפי ערך, אף שאינו בערך לגודל חשיבות הענין.

ונוסף על שבכלל קשה להעלות על הכתב כל האריכות, הרי בענינים אלו מוטב דיבור בעל-פה מאשר כתיבה. ובאם יעני[י]ן את מר לדעת הדברים, הרי בטח ימצא אופן המתאים לשמוע אותם מפיו של הנ"ל.

לא בקשתי את מר שרון בפירוש למסור את כל הנ"ל, כיון שאינני יודע אם רוצה מר להתערב בזה ואם זה מענינו וכו'. לכן לא הזכרתיו כלל בשיחתי האמורה, בכדי שתהיה בחירה חפשית לגמרי ביד מר בזה.

מאיזו סיבה שתהיה לא הגיב מר שז"ר לכך והרבי מתייחס לכך בי"ט תמוז תשכ"ח (שם עמ' קצז):

שלא מצאתי במכתב כ[בודו] מענה וגם לא תגובה ורמז למה שהזכרתי שם האלוף א.ש. שי' במכתבי הקודם, ואולי גם העדר התגובה מענה הוא... שסברה לא לכתוב אודותם לכב' "שלא לסבכני", אלא כיון שהדבר נוגע גם בעתיד – מר טוב שיהיה בירור בזה. ואם-תרצה-לומר הרי גם זה ענין מעשי, מעשי בממדים – בלשון המליצה – חובקי ארץ, ולדעתי בשטח הבטחוני והגשמי והרוחני. וק"ל.

בינתיים שיגר הרבי את איגרתו בחודש אלול תשכ"ח לאריק, ואז, אמנם יותר מאוחר בחודש מרחשון תשכ"ט מדווח הרב אפרים וולף לרבי ('ימי תמימים' כרך ד' עמ' 161):

"ר' שלמה שי' מידנצ'יק סיפר לנו שהאלוף אריאל שרון ביקר אצל מר שז"ר, וזאת בהתאם לבקשתו של מר שז"ר שמעוניין לראות המכתב שקיבל מר שרון מכ"ק אדמו"ר שליט"א".

ליו"ד שבט תש"ל נסע הרב שלמה מיידנצ'יק לרבי. בט"ו בשבט תש"ל הוא כותב אגרת לאריאל שרון אלוף פיקוד הדרום – כנראה בהוראת הרבי – ('הקטר של חב"ד' עמ' 119-118):

"שלום רב וברכה!

"הצטערתי מאד שלא הצלחתי לפגוש אותך טרם נסיעתי לרבי שליט"א... מיד עם בואי לרבי שליט"א, זכיתי להיכנס אליו ומיד מסרתי לו ד"ש ממך. הרבי התעניין מאוד בקשר אליך והיה מאד שבע רצון ממה שסיפרתי לו. אני מוצא לנכון לכתוב לך אודות זאת עוד בשהותי בארצות-הברית... במילים ספורות על שיחת הרבי, שהואיל לדבר בקשר לשטחים המשוחררים... הזאבים רוצים את הכול. ואם כך, מה הוא הרצון העז להיפגש עם הערבים אך ורק בכדי לוותר להם על חלק משטח של ארץ ישראל... ומה עוד שאנשי ביטחון מובהקים חוזרים ואומרים...

"הרבה דיבר הרבי, אולם בעזרת השם עם בואי בהזדמנות של פגישה בינינו אמסור לך רבות...".

"למסור לאריק על השליחות בטלפון"

לקראת ל"ג בעומר תש"ל ביקש הרבי שחסידי חב"ד יבקרו בשליחותו את חיילי צה"ל במיוחד השוהים ליד תעלת סואץ יאמרו עמם 'לחיים' וימסרו להם כי הרבי מאחל כל טוב ('ימי תמימים' כרך ד' עמודים 298-297).

ונוסף לכך נאמר: "לאריק שרון... יש להיות אצלו ולמסור לו על השליחות שדובר בטלפון... בל"ג בעומר ולמסור לו על-דבר ההוראה לבקר החיילים בפרט בסואץ, ולמסור לו ברכת כ"ק אד"ש, ושכ"ק אד"ש ביקש שיבקרו אותו למסור לו הנ"ל".

בי"ב סיון תש"ל נערכה התוועדות-חסידית במטה של שרון בנוכחות 10 קצינים בכירים משך למעלה משעה, וכן הצטרפו קציני צה"ל שנטלו חלק בפשיטה האחרונה במצרים. הרב ר' אפרים וולף שנטל חלק באירוע דיווח על-כך ('ימי תמימים' שם עמ' 318-317): "ניגנו ניגונים, ור' ישראל לייבוב דיבר מעניני אמונה – עיני העדה – ועניין תפילין ומשיח. ר' צבי גרינוולד דיבר על ענין אשרינו מה טוב חלקינו וכו'. כן דיבר ר' שמואל חפר" באירוע נטלו חלק כמובן ר' שלמה מיידנצ'יק, ור' מאיר פרידמן.

"מר שרון הפליג בשבח כ"ק אדמו"ר שליט"א ובין השאר אמר כי ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א נעשה לאלוף פיקוד הדרום".

מה עמדת הרבי על המצב העכשווי?

פחות מחודשיים לאחר-מכן, בד' מנחם-אב תש"ל במהלך השיחה הטלפונית מסר הרב חודקוב כי נתקבל מכתב "שבו כותב כי מר שרון שאל לעמדת כ"ק אדמו"ר שליט"א למצב העכשוי ובכלל העמדה".

באותם ימים הגיע מכתב מהרבי נושא תאריך ראש חודש מנחם אב תש"ל למר אהרן יריב ראש אגף המודיעין בצה"ל, המכתב (נדפס ב'אגרות-קודש' כרך כז עמ' רד-רח) שוגר לר"ש מיידנצ'יק על מנת שיעבירנו לתעודתו. בינתיים הורה הרב חדקוב שר"ש מיידנצ'יק יפתח את המכתב וימסור את תוכנו למר שרון בעל-פה ("לא להזכיר לשרון שיש מכתב") נקודות המכתב: לא להפסיד ההזדמנות לקלקל תעלת סואץ. האויב מנצל הפסקת אש לביצור וביסוס. ניתוח גדול עושים בבת אחת ולא לסירוגין.

בינתיים בתאריך 16 באוגוסט שיגר שרון מכתב לרבי ובו כתב שברצונו לעזוב את צה"ל. הרבי מיהר "ומפני חשיבות הענין ודחיפותו ממהר אני לענות עליו ובפרט לסיום מכתבו" (כרך כו עמודים תנ-תנב).

תוכן המכתב:

תפקידו ומקומו בצה"ל דווקא. ביצור האויב מעבר לתעלה והתקוה שיעשו צעד שיכריח חידוש ההגנה. אין הדרך לשלום ע"י גילוי חולשה.

קשר נמשך

בי"ח מנחם-אב תש"ל כותב הרבי למר שרון (אג"ק כרך כו עמ' תנ):

נ.ב.

לא רציתי להזכיר זה בשיחתנו עם מר בביקורו כאן, אבל לאידך איני רואה רשות שלא להזכיר על כל פנים עתה, אשר תקותי חזקה שמדייק מר בהנחת תפילין בכל יום חול, שבנידון שלו אין זה רק קיום מצוה פרטית על ידי איש פרטי כי אם גם ענין הנוגע לתועלת הרבים. ואף שידועות טרדותיו הרבות הקשורות במצב הבטחוני וכולי, הרי אדרבה הטרדות והמצב וכולי טעם נוסף לדייק ככל הדרוש בקיום מצוה זו, תפילין של יד ותפילין של ראש. ואתו הסליחה על כתבי את האמור.

בשיחה-טלפונית של הרב חדקוב עם הרב אפרים וולף בי' חשון תשל"א (אותה תימלל רא"ו למחרת) דובר ברמז ('ימי תמימים' כרך ה' עמ' 67):

"שאלתם בקשר למר אריאל שי' [=שרון]".

ור' אפרים וולף מגיב: "מסרנו על כך לר' שלמה מיידנצ'יק".

בג' אלול תשל"א כתב הרבי איגרת נרחבת למר אהרון יריב ('אגרות-קודש' כרך זל עמ' רד-רח) ובה קובע הרבי כי ההסדר החלקי עם מצרים "תחילתו ברצון וסופו באונס", וחזרה על טעות דומה. פער הכוחות בין צה"ל לצד שכנגד ופשר השקעת הון רב בהקמת קו הגנה אין בו תועלת בימינו. הרבי שיגר את האיגרת גם "לכבוד מר ארי' שי' שרון" וכתב לו (שם עמ' רח-רט):

זה זמן רב ביותר שלא קבלתי מכתב ממר, אף על פי שאני דורש עליו [-מתעניין בו] על ידי ידידינו המשותף מר שלמה שי' מידנצ'יק.

הרבי מסביר כי נקלעה לידו הזדמנות להביע דעתו בחשאי בשאלת ההסדר החלקי וכו', ובפרט כשנתבקש להסביר את פשר שתיקתו בנוגע להחזרת שטחים ובעיות ההסדר החלקי.

ומרשה אני לעצמי להמציא גם למר הערכתי בזה... ואסיר תודה אהיה לו אם יודיעני תגובתו בהאמור, ובאם יש לו – הרשות [=בידו] לכתוב בזה – באופן גלוי-לב. ומובן ופשוט אשר מכתבו מענה [-תשובתו] יהיה רק בינו וביני באם רצונו של מר בזה.

הרבי מאחל "למר ולביתו" כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, אך גם אינו שוכח לסיים:

"בכבוד ובברכת הצלחה בתפקידו הכי אחראי".

לא ידועים לנו המשך הפרטים, אמנם מפעם לפעם סייע אריק לעניני הרבי.

בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים הורה הרבי להדפיס ספרי תניא, תהלים וסידור תפילה בפאיד. ר"ש מיידנצ'יק דיווח לרבי ('הקטר של חב"ד' עמ' 115).

"כשהגענו לפאיד פגשנו את אריק שרון, שהתפרסם בגבורתו לאחר שצלח את התעלה. הסברתי לו שבאנו לחזק אותו ואת חייליו באמצעות הדפסת תניא, והוא הסכים בשמחה.. אריק נתן לנו גיבוי מלא.. התניא והסידור הודפסו בבסיס מרכז אספקה, ומיד אחר כך התחלנו בחלוקה לחיילים..".

בהזדמנות נוספת ב'יחידות' חשאית של רבני ועסקני חב"ד שנתבקשו לפעול בנוגע לכתיבת ספר תורה כללי לאחדות חיילי צה"ל (ראה 'מקדש מלך' כרך ד' עמ' תלו) הזכיר הרבי כי באופן לא-רשמי הדבר תלוי בשר הצבא "כמדומה ששמו שרון"...

פעם מסר הרבי 'לחיים' עבור שרון (בתקופת מלחמת יום הכיפורים) ופעם אחרת הזכיר את "חוצפתו" החיובית של מר שרון שאיננו מתחשב בגויים!

צבא או פוליטיקה?

בכ"א סיון תשל"ד מדווח הרב אפרים וולף לרבי ('ימי תמימים' כרך וא"ו עמ' 298):

בקשר לדברי כ"ק אדמו"ר שליט"א שיתקשרו אל רבין ע"י אריק שרון, נסעו היום ר' שמואל חפר ור' שלמה מיידנצ'יק לירושלים.

בדיווחים נוספים מיום ו' תמוז תשל"ד נאמר (שם עמ' 302) ניסו לשוחח עם אריאל שרון.. התחמק בעדינות מלשוחח. ובה' מנחם-אב מדווח הרב שלום דובער וולף (ז"ל) (שם עמ' 315): "מיידנצ'יק שוחח עם... ועם אריק שרון... שהם מודאגים מאד מהמצב... הוא שוחח עם שניהם על-דבר חזרתו של אריק לצבא, והם סיפרו לו על ההתנגדות הגדולה שיש לזה מאנשים פוליטיים שלא איכפת להם המצב... למצבו האמיתי של הצבא שכולם יודעים שהוא חמור מאוד".

שח הרב ר' שלמה מיידנצ'יק (בעת ה"שבעה" על פטירת רעייתו): "כשאריק היה ב'יחידות' הוא אמר לרבי כי הוא רוצה לעזוב את הצבא וללכת לפוליטיקה. הרבי הגיב ואמר: הישאר בצבא ושם תעשה פוליטיקה!"...

ביום חמישי כ"א תמוז שהו ב"יחידות" אצל הרבי מנהל אל על בארצות-הברית וקצין-הבטחון הם שהו בערך כ-50 דקות. כשיצאו מחדרו של הרבי הם סיפרו לבחורים שנראה שהרבי מעריך מאד את אריק שרון ומזכיר אותו הרבה.

בין השאר, ציין הרבי כי היו תוכניות שהכין אריק שרון לכיבוש נרחב של שטחי האוייב אך הגורמים שמעליו לא העניקו לו אישור לבצע זאת. אילו כן היו מבצעים זאת היו שוברים לצד שכנגד את המוראל וכו'. (עפ"י יומנו של הרב ר' יצחק מאיר סוסובר – 'בית חיינו' בקיץ תשל"ד (י"ד מנ"א תשס"ו) עמ' 47).

לימים בראיון ב"פגישות עם הרבי" סיכם אריק את רשמיו (תשורה י"ג סיון תשע"ג עמ' 107-106):

 * * *

ישיבת חב"ד בעיר העתיקה

בג' סיון תשכ"ז דיווח הרה"ח ר' משה צבי סגל לרבי ('דור ודור' עמ' 186 ואילך) על ההתרחשויות בארץ-הקודש במהלך המלחמה.

"כאן, בכפר חב"ד, אחרי קבלת המברקים והידיעות מכ"ק אדמו"ר שליט"א על החובה לבטוח בה' "כי לא ינום וגו'" היינו רגועים. אמנם עשינו כל אשר הוטל עלינו בעניני הג"א (הגנה אזרחית)...".

ביום חמישי כ"ט אייר ביקר ר' משה סגל ליד הכותל "ושלחתי מן הכותל תודותינו אל כ"ק אדמו"ר שליט"א על מברקי העידוד וההבטחה "כי לא ינום ולא יישן וגו'".

בשבת-קודש פ' נשא נשם כפר חב"ד לרווחה "ומתוך השיחה ואמירת לחיים, הובעה הכרת הטובה לכ"ק אדמו"ר שליט"א על המברקים שהרגיעו אותנו ורבים אחרים אשר שמעו את תוכנם".

ולסיום ("לאחרונה") הוסיף רמ"צ סגל: "הריני מוסר הצעה... בדבר ייסודה מחדש של ישיבת חב"ד ברחוב חב"ד בבית-המדרש של חב"ד שבירושלים העתיקה".

במכתב (כללי פרטי של) הרבי מיום ה' סיון תשכ"ז הגיב הרבי להצעה זו כדלהלן:

חלק מהתכנית שמציע – מצב מוסדות חב"ד ואנשיהם כו' שבמדינות פ' [=פלוניות] מעכבו.

הכוונה כנראה למוסדות חב"ד ואנשיהם שבמדינות ערב (מרוקו, טוניס) ואולי גם אלה שבגוש הקומוניסטי.

אולם הרבי דייק "מעכבו" ולא שוללו, כי לימים (בשנת תשל"ח) הורה הרבי אכן לפתוח בנוסף ל'כולל צמח צדק' גם ישיבה (ביחידות הרבנים א.ב. פבזנר ושלום דוכמן).

הקמת 'ועד מבצע תפילין'

במכתב כללי-פרטי מ"יום השלישי ה' סיון, ה'תשכ"ז" ששוגר לחסיד ר' ישכר דוב שי' הלוי וואלעס הוסיף הרבי בכתב-יד-קודשו:

העוסקים וככל הדרוש שמבצע תפילין?

ר' בערל הגיע, אפוא, לביתו של הרה"ח ר' טובי' שי' בלוי בבוקרו של יום שבת-קודש (המכתב הגיע כנראה ביום ששי) וסיפר לו על המכתב. במקום הוחלט לזמן במוצאי שבת קודש אסיפה אליה נקראו גם הרה"ח ר' יהושע שי' יוזביץ והרה"ח ר' בנציון שי' שיינברגר וכך הוקם למעשה ועד מבצע תפילין (מזכרונות הרי"ד שי' ולס).

הוספה להוספה

"בטח משתתף וישתתף (ביתר שאת) ב"מבצע תפילין"!

 - תזכורת זו נהג הרבי להוסיף במכתביו ואגרותיו.

אחד החסידים שנהג דרך קבע להשתתף ב'מבצע תפילין' וזכה לקבל תזכורת זו, שאל את הרבי ב'יחידות' למה מכוון הרבי בתוספת זו?

והשיבו הרבי:

כוונתי שתוסיפו עוד יותר ב'מבצע תפילין'!

הקדשה לחייל שעסק ב'מבצע תפילין'

בשנת תשכ"ח נדפס ע"י מערכת אוצר החסידים בנ.י. המאמר ד"ה "תפילין דמארי עלמא תרנ"ג". הרב חודקוב שיגר את המאמר לרב אפרים וולף, הורה להדפיס אלף עותקים (בתור הוצאה שניה, ע"י סניף כפר חב"ד) והוסיף ('ימי תמימים' כרך ד' עמ' 91):

"הוו"ח... ר' דוב שיחי' קרסיק במכתבו אלינו מיום כ"ו אייר הודיע לנו אשר ישנם קבוצת אברכים המעוניינים להוציא-לאור את הקונטרס לזכותו [=נשמתו] של הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ וכו' מו"ה דוד ע"ה הי"ד מרוזוב [שנפל במלחמת ששת הימים].

"ובשים לב לזה אשר הנפטר הנ"ל השתדל במבצע תפילין, ראוי במיוחד לאפשר לאברכים שיחי' הנ"ל לזכות בההקדשה למאמר זה".

"מבצע תפילין?"

היו כמה מאנ"ש שזכו לקבל תוספת מילים אלו, המדרבנות אותם לעסוק ב'מבצע תפילין', בכתי"ק של הרבי, בשולי מכתבים כלליים-פרטיים. די היה בכך להמריצם ואכן התחילו לעסוק בלהט במבצע זה, שנים רבות (לדוגמא הרה"ח ר' שמואל שמעלקא סגל ז"ל שנלב"ע השנה).

מאמר ב'קול תורה'

בי"ז חשון תשכ"ט ('אגרות-קודש' כרך כה עמ' כד) כותב הרבי לרב עדין שטיינזלץ:

בודאי יודע התעניינותי והשתדלותי ביותר בנוגע למבצע תפילין. וכיון שלתמהוני הכי רב נמצאו מנגדים להשתדלות האמורה מטעמים גם משונים, אולי ההוראה בזה שכל הראוי לזה יוסיף מדיליה אודות גודת הענין וערכו בכלל, ובתקופתנו זו במיוחד. ומהנכון שגם כ[בודו] ישתמש בצנורות שלו, הן בעל פה בפני חוג שומעיו ומושפעיו, וכן בנדפס על ידו, להפיץ ולפרסם הענין, גדלו וחשיבותו וכולי. ות"ח מראש על הבשורות טובות גם בזה.

ואכן, הוא פירסם בירחון הרבני "קול תורה" האחרון של שנת תשכ"ט (אב-אלול עמ' ה-ז) מאמר בכותרת "קרקפתא דתפילין" מאמר תורני-עיוני המסתיים "ומכאן יובן גודל המצווה במי שמזכה להניח תפילין מכל מקום, מכל מקום הריהו בגדר זה שנתקיימה בו מצוות תפילין, ומכח זה ניצול מעונש גיהנום בבטול מצווה זו מגופו מכל וכל.

התעוררות תשובה

במאורעות אלו – של הקיץ האחרון (תשכ"ז) בארץ ישראל – התחילה תקופה חדשה בהכנת בני-ישראל לגאולה על-ידי משיח צדקנו, שהקדוש-ברוך-הוא מצדו קרא לכל בני-ישראל לנשמה האלקית שיש בכל אחד מישראל, אפילו "האובדים והנדחים", והצליח לזעזע אותם על-ידי ה"שופר גדול", וממתין למענה של בני-ישראל על קריאתו, על-ידי-זה שבני-ישראל מצידם ינצלו את ההתעוררות כו' להתמסרות להקדוש-ברוך-הוא ולהתחזקות בקיום התורה ומצוותיה.

כך בצורה בהירה וברורה התבטא הרבי בש"פ בראשית תשכ"ח ('תורת מנחם' כרך נא עמ' 215).

לפני כן אמר:

לפנינו התגשמות נבואת ישעיהו הנביא אודות ה"שופר גדול"!

ואחר-כך הוסיף:

ואילו זכינו והיינו מנצלים כדבעי את רגע הזעזוע כו' היה משיח בא מיד ומוציא את כל בני-ישראל מהגלות; אבל לדאבוננו לא זכינו עדיין לכך ולכן ממתין הקב"ה עתה שברגע זה ינצלו את ההתעוררות כו', כדי להתחזק בשמירת התורה-ומצוותיה, באופן ש"ובאו גו' והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים".

בי"ט כסלו של אותה שנה (שם עמ' 384) מזכיר הרבי:

דובר כמה פעמים מיד מהתחלת הענין – מהזמן שלפני חג השבועות עד עתה – שהמקור שממנו לקחתי שזהו-ענין שנוגע לזמנינו זה, הוא, מאמר של הרבי נשמתו-עדן, נשיא דורנו, שנאמר בשנת תש"ג, ונדפס בשנת תש"ז (ספר המאמרים אידיש עמ' 78 ואילך), וכולם ראוהו אז, אלא – כמו כמה ענינים בתורה, שלא תופסים במה דברים אמורים, עד שמגיע מי ש"מורה באצבע" מהו פירוש וענין הדברים...

במהלך חודש תשרי תשכ"ח מתבטא הרבי באיגרת למר ש.ז. שרגאי ('אגרות-קודש' כרך כה עמ' ט):

ובסגנון הכתוב (ירמי' ח, כ) כלה קיץ, וסיומו אלול, כלו עשרת ימי תשובה, ונמצאים אנו כבר באמצע זמן שמחתנו, ימי התעוררות בכל שנה ועל אחת כמה-וכמה בשנה זו רבת המאורעות, ועדיין לא באה המלה ולא נאמרו הדברים.

מסתבר שהשתדלויות נעשו כבר על-ידי עושי דברו של הרבי אנשי ופעילי מרכז צעירי אגודת חב"ד.

לשוב למקור

כבר בראש חודש סיון תשכ"ז שוגרה לאנשי ציבור רבים האיגרת הבאה מטעם צא"ח סניף ירושלים המובאת כאן במילואה:

צעירי אגודת חב"ד באה"ק

בנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש

סניף ירושלים ת.ד. 927

פניה לראשי הצבור

ב"ה. ראש חדש מתן תורה, תשכ"ז

אנו פונים בזה אל כב', כמי שזכה להימנות על ראשי ונכבדי עם קדוש, בקריאה מיוחדת בקשר לתפקיד המוטל בזמן הזה על כל בעלי ההשפעה בארצנו הק'.

פנייתנו-קריאתנו זו מבוססת ומסתמכת על ה"נקודה היהודית", על הניצוץ האלקי הנמצא בלבו של כל איש מישראל, ומתגלה לעתים מזומנות.

בכחה של ה"נקודה היהודית" פועל כב' קדושת אדמו"ר רבי מנחם מענדל שליט"א שניאורסון מליובאוויטש (מאור ומורה ונשיא חסידות חב"ד העולמית) זה שנים רבות (גם באמצעות לגיונות צעירי חב"ד בכל מקום) לקירוב אחים למקורות הנצח של עמנו.

בזכותה של ה"נקודה היהודית" חוזר כ"ק אדמו"ר שליט"א ודורש ומשנן וקורא לאהבת ישראל, אהבה בלתי מוגבלת לכל יהודי ללא התחשבות במצבו הרוחני כרגע, וידועות ומפורסמות פעולות חסידי חב"ד בנדון.

"נקודה יהודית" זו באה לאחרונה לידי גילוי מזהיר:

1. היא באה לידי גילוי בתפלות מקרב לב לא-ל עליון בימי החירום והמתח שקדמו לפרוץ המלחמה האחרונה, תפלות שהשמיעו, בסתר ובגלוי, כל בני עמנו בחזית ובעורף.

2. היא באה לידי גילוי בתחושת האחדות וההזדהות של כל מליוני אחינו בתפוצות בכל מקום ומקום.

3. היא באה לידי גילוי באחדות "מקיר אל קיר" שנוצרה בהנהגת המדינה ובין ההמונים כאשר נשכחו כל חילוקי דעות פרטיים וציבוריים.

4. היא באה לידי גילוי בהרגשת הבטחון בא-ל עליון, שומר ישראל שלא ינום ולא יישן ויעזור לעמו ונחלתו. תחושת בטחון זו התגלתה במדה מוגברת לאחר שכ"ק אדמו"ר שליט"א השמיע בהזדמנויות אין ספור את חזונו-בטחונו להצלחה עצומה של עם ישראל בארץ הקדש. דבריו של כ"ק אדמו"ר שליט"א זכו להדים כבירים בלבבות בני ישראל, קרובים ורחוקים, ששמעו על כך ושמו בטחונם בבורא עולם ומנהיגו אלפים רבים נענו לקריאתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א להשאר בארצנו ולצפות לישועת ה' ולהטות שכם לאחים. הודות לכך גבר המוראל בחזית ובעורף, כאשר האמינו כולם בה' ובמשה עבדו.

5. היא באה לידי גילוי בהיענות הנלהבת של המונים לקריאת כ"ק אדמו"ר שליט"א (שפורסמה ביום פרוץ המלחמה) להניח תפילין (ולו לדקות מספר) כסגולה להצלה ולהפלת פחד על האויב. לא היה מי שלא נענה להצעת חסידי חב"ד לחבריהם-אחיהם בחזיתות ובעורף להניח תפילין לרגעים ספורים.

6. היא באה לידי גילוי בהבעה ספונטנית של תודה לה' שהנחיל לנו את הנצחון בדרך נס על-טבעי. הודיות-הודאות אלו באים לידי ביטוי גלוי וברור בפי כל אחד ואחד, מעל דפי כתבי העת לכל זרמיהם וכיווניהם ומעל גלי האתר. כל ה"פרשנים" וה"מומחים" אינם רואים הסבר אחר לתופעה נסית מופלאה זו. (ראה, בין השאר, מאמר הפרשן הצבאי של "הארץ" ביום 9.6, בו נאמר: "מי שראה מה עשה צה"ל... אינו יכול שלא להרגיש, גם אם אינו דתי, כי מן השמים לחמו למעננו").

7. היא באה לידי גילוי מיוחד ומפליא בשעת מיפגש אחים-בנים עם מקומותינו הקדושים שחזרו אליהם, כאשר כל מי שרגליו ניצבות ליד אחד ממקומות אלו נדלק באש התרגשות המרעידה ניסים חבויים בלב, הם נימי אותה נקודה יהודית, אותו ניצוץ אלקי המקנן בכל אחד מישראל.

קברניטי וראשי העם בארצנו!

אל תחמיצו את שעתכם הגדולה, ואת ההזדמנות הכבירה שניתנה לכם:

דאגו, השתדלו, התאמצו שה"נקודה היהודית" תמשיך לפעול בגלוי ובביטוי מוחשי!

על מי שההשגחה העליונה העניקה לו אפשרות השפעה על אחים – מוטל תפקיד וחוב וזכות לנצל השפעתו להביא להתמדה בגילוי הנקודה היהודית.

בראש ובראשונה – ע"י שכב' בעצמו ישמש דוגמא.

אל נא יתבייש לגלות אמיצות ולשוב שיבה מוחלטת ומלאה אל מקורותינו, אל ה' ותורתו ומצוותיו.

אל נא ניתן לניצוץ האלקי שהתלקח – להתכסות שוב בערימות שיגרה אפורה.

נהיה נא ראויים להתמדת הנסים והנפלאות וחסדי ה' הגלויים!

בכבוד ובברכת אחים נאמנה

צעירי אגודת חב"ד

קריאה לראשי ישיבות

במקביל שיגרה הנהלת צא"ח איגרת לראשי-ישיבות וגדולי תורה המובאת כאן אף היא בלשונה ובמילואה:

צעירי אגודת חב"ד

באה"ק ת"ו

בנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש

ב"ה י"ח סיון תשכ"ז

אל מע"כ ידידנו הגאון וכו'

הרב ר' ......... שליט"א

ראש ישיבת ..............

..............................

שלום רב וברכה לבבית!

כ"ק אדמו"ר שליט"א הקדיש בשבועות האחרונים כמה וכמה משיחותיו הקדושות בהתועדויות (ל"ג-בעומר, ש"ק מבה"ח סיון, חג השבועות, ש"ק שלאחר חג השבועות) למצב בארץ הקדש.

בכל שיחותיו הק' בנידון (כבשאר שיחותיו) הביע את בטחונו בודאות מוחלטת על ישועת ה' והצלחתו כדרכו בקדש תמיד ביאר פסוקים וענינים ומאמרי רז"ל תוך שילוב של ביאור על-פי נגלה עם ביאורים על-פי נסתר (כדרכו המפורסמת), ולא כאן המקום למסור את תוכנם. אך רצוננו לעמוד בזה על נקודה מסוימת אותה חוזר כ"ק אדמו"ר שליט"א ועומד עלי' בכל שיחותיו בענין אה"ק, והיא – הנחת תפילין.

בש"ק פ' במדבר (יומיים לפני פרוץ הקרבות באה"ק) הרחיב את הדיבור על הדרגות השונות בהנחת תפילין, עפ"י שינויי הלשון של חז"ל: "כל המניח תפילין מאריך ימים" או: "כל הרגיל בתפילין", או "כל הזהיר בתפילין". כ"ק אדמו"ר שליט"א הסביר את שינויי הלשונות כשינויי דרגות שונות באופן ההנחה ובהידור וכו' (ובענין המחשבות המתלוות להנחת התפילין, ולפי הדרגות השונות – כך גם הסגולות והשכר השונה שבתפילין.

לעומת שינויי הדרגות כנ"ל הדגיש כ"ק אדמו"ר שליט"א שמצד שני הרי ישנה סגולה בתפילין שהיא קיימת בכל אופן של הנחה, גם בדרגה הפשוטה ביותר, והיא נאמר ברז"ל (ברכות ו, א): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך – אלו תפילין שבראש". כ"ק אדמו"ר שליט"א הסביר והדגיש כי לגבי הסגולה של "ויראו ממך" אין כל תנאים (לא נאמר "המניח" או "הרגיל" או "הזהיר"), משום שלעומת הגוי "עמי הארץ" – הרי בכל אופן של הנחה מספיק כיון ש"שם ה' נקרא עליך" כל אופן, ואכמ"ל.

כ"ק אדמו"ר שליט"א קרא שעל כאו"א לדאוג שירבו מניחי תפילין בישראל (אף בדרגה הפשוטה ביותר) כדי להפיל פחד על הגויים וכו'.

בשיחת חג השבועות ובש"ק שלאח"ז הסביר כי הדברים האמורים ישנם גם ביום וביתר שאת והרחיב הדיבור כדרכו קדש עפ"י נגלה ועפ"י חסידות. בין השאר אמר: א. גם היום יש צורך ב"ויראו ממך", כידוע ומפורסם. ב. ההתעוררות הרוחנית של אלפים ורבבות מישראל להתקרב אל הקב"ה – צריכה שיהי' לה אחיזה במעשה כלשהו, שאז היא תהי' התעוררות של קיימא (כידוע בענין הנביאים שהיו צריכים לעשות פעולה ממשית כדי לעשות קיום לנבואה, ואכמ"ל). ג. ידוע בהלכה שאנשי צבא אסור להם להתענות "כדי שלא ישברו כחן", אבל אם קיבלו עליהם להתענות לאחר המלחמה מועיל צירוף המעשה שלאחר מכן ונחשב כתענית למפרע, וגם כאן היתה ההצלחה כיון שיודע העתידות ב"ה צירף את הנחת התפילין שלאחר מכן.

כאמור, היתה בזה הסברה באריכות, ואכ"מ כמובן. ברם, על של עתה באנו לפני הדרת כת"ר שליט"א:

נתכבד בזה להציע לפני כת"ר שליט"א, בהתאם למוסבר לעיל, שיואיל להורות לתלמידי ישיבתו הק', שהם "בני לוי" כידוע, להאציל מזמנם היקר זמן מסוים בכל יום למילוי תפקיד השעה של זיכוי אחב"י במצות תפילין, וע"י כך להביא, כאמור, את ההתעוררות בין אחב"י לידי קיום ממשי שזה יהי' כלשו"ק כ"ק אדמו"ר שליט"א בשיחתו הנ"ל: "הכנה קרובה להתגלות מלכות ש-ד-י. בביאת המשיח בקרוב ממש.

נהי' אסירי תודה באם כב' יענה לנו – מה שפעל בזה.

בכבוד ובהוקרה וברכת הצלחה בעבודת הקדש

ההנהלה