יש קשר מיוחד בין ל"ג בעומר ובין הגאולה. בתורת החסידות היום הזה מכונה: 'מתן תורה של פנימיות התורה'. זה היום שבו ניתן הכוח לגלות בעולם הזה התחתון את האור של פנימיות התורה, ובכך החלה ההכנה הממשית להתגלות השלמה של האמת הפנימית בגאולה האמיתית והשלמה.
גם קודם זמנו של רבי שמעון בר-יוחאי הייתה קיימת פנימיות התורה, וגדולי חכמי ישראל עסקו בתורת הנסתר, אולם בל"ג בעומר חל מפנה מהותי. הדבר דומה לנתינת התורה בכלל. גם לפני מתן התורה הייתה תורה ועסקו בתורה, אבל אז הייתה קיימת מחיצה שהפרידה בין העולם הגשמי לרוחני, והתורה נשארה מנותקת מהמציאות הגשמית. במעמד הר סיני ניתן לנו הכוח לחבר את התורה עם המציאות הגשמית ולהחדיר קדושה בתוך העולם הזה התחתון. גם ל"ג בעומר נותן כוח שפנימיות התורה תתקבל בכליו של העולם הזה ותהיה חלק ממנו.
הכוח להיות ראשון
מסופר על רבי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, שעסק שלוש יממות בקושיה חזקה, עד שלבסוף, אחרי יגיעה גדולה ועצומה, הצליח ליישבה. כעבור זמן מה נכנס לבית המדרש והאזין לקול לימודו של יהודי פשוט יחסית, שעסק באותו עניין. לתדהמתו של רבי יוסף מצא הלה חיש מהר את התירוץ שעליו עמל הוא שלוש יממות רצופות. הדבר גרם לו עוגמת נפש רבה, עד שגילו לו מן השמים שאחרי שהוא מצא את התירוץ ביגיעתו הגאונית ו'הביא' אותו לעולם, נפתחה הדרך גם לפני אנשים פשוטים ממנו לגלות תירוץ זה בלי עמל רב כל-כך.
עיקרון זה מכונה בתורת החסידות 'פתיחת הצינור'. כך גם מסבירים, למשל, את הפלאת מסירות הנפש של אברהם אבינו, אף שאחריו היו אנשים פשוטים לאין ערוך ממנו, והקב"ה לא דיבר עמם, ובכל-זאת מסרו את נפשם על קידוש השם. אלא שגדולתו של אברהם אבינו הייתה בהיותו ראשון, מי שפתח את ה'צינור' של מסירות הנפש. בכוחו יכולים אחר-כך גם אנשים פשוטים להגיע לדרגה זו.
לידת נשמת משיח
רשב"י, מחבר ספר הזוהר, 'פתח' את הצינור של 'פנימיות התורה' (ואמנם אנו מוצאים בזוהר פעמים רבות את הביטוי 'פתח', "פתח רבי שמעון" וכדומה, דבר הרומז לפתיחת 'צינור' השפע הזה). הייתה לו הסגולה המיוחדת של לימוד תורה בדרגת 'ראייה'. כלומר, כשעסק בתורה הוא 'ראה' את ענייני התורה כפי שהם לאמיתתם ולפנימיותם, עד שורשם העליון. זאת גילה בעולם הזה.
ביום ל"ג בעומר, שבו נסתלק, הגיעה עבודתו זו לידי שלמות. לכן שמח שמחה גדולה וגם ציווה לשמוח ביום הזה לאחר פטירתו, שכן אז הגיע לשיא השלמות של עבודתו בעולם. ביום הסתלקותו (כמו בכל יום הסתלקות צדיק) עולים ומתגלים כל מעשיו ועבודתו שעבד ופעל במשך ימי חייו, ומכאן של"ג בעומר הוא היום שבו עומד פועלו של רשב"י בשיא שלמותו.
רבנו הזקן רומז (ספר המאמרים תקס"ח, עמ' רפג) של"ג בעומר הוא יום זכאי במיוחד לגאולה. הוא מבאר את מה שנאמר בזוהר בדבר התכללותה של נשמת משיח בן-יוסף במשיח בן-דוד, שבאותו הזמן ניטלים ממנו "כל האורות עליונים דבינה", עד שהדבר נקרא בשם מוות. ואז, בחג הפסח נוצרת ה'לֵדה' של נשמת משיח, אולם הדבר נשאר בהעלם עד ל"ג בעומר, שהוא היום השלושים ושלושה לחג הפסח (כנגד "שלושים יום ושלושת ימים" של 'ימי הטהרה' לאחר לידת זכר), ו"ל"ג בעומר סוף ל"ג דמי טהרה... ואז נאמר והפכתי אבלם לששון". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
