חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:38 זריחה: 6:35 י"ז בכסליו התש"פ, 15/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

התקשרות 530 - כל המדורים ברצף


גיליון 530, ערב ראש השנה, כ"ט באלול ה'תשס"ד (15.9.2004)

דבר מלכות

סוף-כל-סוף חייב הטוב להכריע, והלא-טוב - חייב להתבטל לגמרי

יש להיזהר מהערכה מוגזמת של המעלות והמעשים הטובים שנעשו במרוצת השנה החולפת, אך חלילה גם מלהגדיל את החסרונות והכישלונות * מצב-רוח של דיכאון, וכל-שכן של יאוש, חס ושלום, הוא אחד הדברים המחלישים את ההחלטיות להשתפר * איגרת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו - תרגום מאידיש

 

ב"ה, ימי הסליחות, ה'תשט"ז

ברוקלין נ.י.

 

אל בני ובנות ישראל,

אשר בכל מקום ומקום

ה' עליהם יחיו

 

שלום רב וברכה!

בהתקרבנו לסוף השנה החולפת ובעומדנו על סף השנה החדשה, הרי כל אדם שהוא בעל חשיבה רצינית עורך סך-הכול של השנה החולפת, ועל יסוד זה, מקבל הוא החלטות לשנה החדשה.

בכדי שהחשבון וכן ההחלטות, יהיו נכונים, צריכים להיזהר מהערכת מעלותיו ופעולותיו יתר על המידה, אבל, באותו זמן, לא צריכים גם להגדיל את החסרונות והכשלונות,

כי, מצב-רוח של דיכאון, וכל שכן של יאוש, חס ושלום, הוא אחד הדברים המחלישים את ההחלטיות להשתפר.

אבל לדאבונינו יכול להיות, שאפילו כאשר לא מגדילים את החסרונות, ועורכים חשבון צדק - מתברר שהצד השמאלי, הלא-טוב (השלילי), הוא גדול למדי, ולעיתים אף גדול ומכריע יותר מן הצד הימני, החיובי (הטוב).

אבל גם במקרה זה, אסור להרשות רגש של יאוש,

כי, יחד עם החרטה העמוקה על העבר והחלטה איתנה להשתנות מכאן ולהבא - שהחשבון-צדק צריך לעורר,

חייבים לזכור תמיד כי הטוב והקדושה - וכפי שתורתנו, תורת חיים, מסבירה מהו טוב וקדושה - הם נצחיים ובלתי ניתנים לביטול,

משום שהם נובעים ובאים מן הנשמה, מהניצוץ האלוקי שבאדם,

ואילו המעשים הלא-טובים (השליליים), קשורים ובאים מהנפש הבהמית (הבהמה שבאדם) והיצר הרע, הם בעצם מוגבלים, ויכולים להתבטל ולהימחק לגמרי.

המעשים הלא-טובים (הרעים) הם זמניים בלבד, ויכולים - על-ידי תשובה אמיתית ונכונה - לבוא ולהיתקן ולהימחק.

הדברים האמורים חיביים לעורר אצל כל אחד - מבלי הבט על תוצאות החשבון-צדק שלו על השנה החולפת - רגש של עידוד ותקווה איתנה לעתיד,

ביודעו שמעשיו הטובים מן השנה החולפת הם נצחיים, והכניסו אור בחייו, במשפחתו ובכלל ישראל,

שהרי כל ישראל ערבים זה בזה, קשורים זה לזה ומהווים יחידה אחת.

מזה מובן גם, שאפילו אם רואים לעיתים תופעות המראות על ירידה, לא כולם נעשים חכמים יותר ויראי-שמים יותר,

הרי באמת ובפנימיות - נעשה הטוב בעולם חזק יותר וגדול יותר מידי שנה, בכל יום ובכל רגע,

שהרי בכל רגע מיתוספות פעולות טובות.

ואפילו כאשר נראה שהלא-טוב מקבל משקל מכריע, הרי זה רק באופן זמני. סוף כל סוף חייב הטוב להכריע והלא-טוב חייב להתבטל לגמרי,

שהרי בורא העולם ומנהיגו הבטיח שכולם ישובו בתשובה, והקב"ה, המרבה לסלוח אפילו על עבירות שחזרו ונשנו פעמים רבות, יקבל את התשובה, כי לא ידח ממנו נדח.

ובידו של כל אחד לעשות את השנה הבאה - שנה של סך-הכול טוב ביותר מפעולותיו - על-ידי זה שמעמיד ומשנה את עצמו, והקב"ה הרוצה בתשובה, מסייע גם בזה.

והחלטה האיתנה לעשות כן מבטיחה ביתר ודאות שתהיה שנה טובה ומתוקה.

בברכת כתיבה וחתימה טובה

מנחם שניאורסאהן

----------

ימי הסליחות: ראה תדא"ז ספכ"ג, ולהעיר מעטרת-זקנים לשו"ע או"ח (הל' ר"ה ר"ס תקפא) שהם ימי ביקור עצמי (דוגמת קורבן) דר"ה (וכדי שיהיה לעולם יום קבוע - מקדימים ליום א', לבוש שם).

מצב-רוח של דיכאון כו': ראה תניא רפ"א. שם פכ"ו-כז. ובכ"מ.

החרטה..על העבר והחלטה..מכאן ולהבא: ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ב. סהמ"צ להצ"צ מצות וידוי ותשובה בתחילתו.

המעשים הלא טובים כו' ולהיתקן ולהימחק: ראה יומא פו,ב. תניא פ"ז.

כל ישראל ערבים זה בזה: שבועות לט, סע"א. סנהדרין כז, סע"ב. וראה סה"ש תש"א עמ' 144.

בורא העולם ומנהיגו הבטיח שכולם ישובו בתשובה: ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.

המרבה לסלוח אפילו על עבירות שחזרו ונשנו פעמים רבות: ראה תניא אגה"ת פי"א (ק, ואילך).

כי לא ידח ממנו נדח: ע"פ שמואל-א יד,יד. וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"ג. תניא ספל"ט.

הרוצה בתשובה: ברכת השבינו בתפילת שמו"ע.      

ממעייני החסידות

תפילות ראש-השנה

פרידה ופגישה

בתפילת מנחה של ערב ראש-השנה - נפרדים מהשנה שעברה. בתפילת ערבית של ראש-השנה - מקבלים את השנה החדשה.

(ספר-השיחות תש"ד עמ' 41)

להתקדש ולהתפלל

בסידור "תורה-אור" נדפס נוסח הקידוש של ליל ראש-השנה לפני הנוסח של שמונה-עשרה. לומר לך: לפני שאדם מתפלל את תפילת החג - עליו לקדש את עצמו לקראת החג.

(ספר-השיחות תש"ד עמ' 1)

זכרנו לחיים

"זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים". זכרנו לחיים - היינו הזכירה לחיי הנפש והרוח. וכתבנו בספר החיים - היינו הכתיבה לחיי הגוף.

(מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים עמ' תכח)

לשנה טובה תיכתב ותיחתם

הרבי הצמח-צדק אמר: שני מלאכים מלווים את האדם, וכשהם שומעים שכל ישראל מברכים איש את אחיו בברכת "לשנה טובה תיכתב ותיחתם" בטוהר-הלב - עולים הם למעלה להמליץ טוב ולהפציר על שנה טובה ומתוקה.

(ספר-השיחות תש"ה עמ' 1)

שנה טובה ומתוקה

טובה - היינו חסד סתם. מתוקה - היינו גבורה ש"נמתקה" ונעשית חסד.

(ליקוטי לוי-יצחק, איגרות, עמ' שיא)

פיוטי המלך

יש לייקר כל פיסת פיוט שבו נזכר "המלך", שכן בראש-השנה נמשך כתר מלכות.

(משיחת יום שמחת-תורה תרצ"ט)

ויעקוד את יצחק בנו

בראש-השנה, שהוא יום הדין, קוראים את פרשת העקידה, שהיא סוד התגברות החסדים דאברהם על הגבורות דיצחק, "המתקת הדינים".

(לקוטי-תורה דרושים לראש-השנה עמ' נח, ב)

נהיה לראש

מדוע אומרים "נהיה לראש", ולא "נהיה ראש"?

אמר אחד החסידים הראשונים: אין אנו מבקשים להיות "ראש", שכן עם ישראל הוא גוף אחד, ולגוף בריא לא יכול להיות יותר מראש אחד. הבקשה והתפילה היא, שנזכה להיות מקושרים באמת "לראש", לרבי, שהוא ראש בני ישראל.

ואת מעכה

"ותלד לו... ואת תחש ואת מעכה". הגאון החסיד רבי לוי-יצחק שניאורסאהן זצ"ל ביאר את ראשי-התיבות של המלים "ואת מעכה": וידוי אחר תשובה מגיע עד כיסא הכבוד.

ותשובה ותפילה וצדקה

סיפר אחד מזקני החסידים:

כשהייתי ברוסיה, היתה תקופה שבה רדפו אותי השלטונות ונאלצתי לברוח מפניהם ולנדוד על-פני המדינה. נדודיי אלה נמשכו שנים אחדות, וכך נזדמן לי להתפלל בימים הנוראים בקהילות שונות.

הבחנתי אז בדבר מעניין: בבתי-הכנסת של "עמך" רעשו אמות-הסיפים כשאמרו "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה"; ואילו בבתי-הכנסת של החסידים געש ורעש הקהל במלים "ואתה הוא מלך א-ל חי וקיים".

אם כבנים אם כעבדים

"אם כבנים, רחמנו כרחם אב על בנים, ואם כעבדים, עינינו לך תלויות, עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו". לכאורה היו צריכים לומר אם כבנים - עינינו לך תלויות עד שתחננו (היינו שבוודאי תחננו), ואם כעבדים - רחמנו?

הסביר אדמו"ר הצמח-צדק: הרי "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו". מובן איפוא ש"אם כעבדים" - בטוחים אנו "שתחננו".

מידת חסידות

בראש-השנה יש לבקש בייחוד ולעורר רחמי שמים על תיקון המידות ועל ההנהגה במידות חסידות.

(ספר-השיחות תש"ד עמ' 11)

תפילה ותורה

בראש-השנה יש לעסוק בתפילה ובאמירת אותיות התורה.

(ספר-השיחות תש"א עמ' 26)

בקול קורע-לבבות

שח פעם הרבי הריי"צ: עדיין זכורה לי היטב הנהגתו של אבי (הרבי הרש"ב) בראש-השנה: העבודה בתפילת ערבית, באריכות גדולה, עם ניגון התשוקה והביטחון של אדמו"ר הזקן, בקול קורע-לבבות; פניו הקדושות, הנלהבות והמלאות דמעות; אמירת ה"לשנה טובה" מתוך אהבת-ישראל; והפנים המהורהרות במשך המעת-לעת הראשון של החג.

(ספר-השיחות תש"א עמ' 27)

אוצרות דור ודור

תקיעת שופר - כאדם הצועק "אבא, אבא!"

שתי סיבות

בערב ראש-השנה שנת תר"ח היה הרבי הצמח-צדק בקו השמחה.

חסידים אמרו אז שני טעמים על כך: א) באותה שנה נדפס ה"לקוטי-תורה". ב) באותה שנה התחתנה נכדתו של הרבי, וכך נשלם מניין מתוך בני ביתו (לרבי היו שבעה בנים ושני חתנים). הרבי שמח על כך, שכן אדמו"ר הזקן אמר לו שיגיע לשלמות המוחין כאשר יושלם אצלו מניין במשפחתו.

(ספר-השיחות תש"ה עמ' 1)

תהילים ודמעות

סיפר הרבי הצמח-צדק בערב ראש-השנה: פעם נפגשתי עם חיילים יהודים, שסיפרו לי שהם נוהגים לומר מזמורי תהילים בעת צחצוח הכפתורים. כפתורים מצחצחים בחול ובמים. חול - זהו אותיות התהילים. מים - דמעות מכבסות. על כל אחד לנקות את עצמו באמצעות אמירת תהילים בדמעות מעומק הלב, ויחד עם זאת מתוך שמחת הנפש.

(ספר-השיחות תש"ה עמ' 3)

"במה התפללת?"

פעם שאל אדמו"ר הזקן את בנו, אדמו"ר האמצעי, בעת סעודת יום-טוב של חג הסוכות: באיזו התבוננות התפללת בראש-השנה שעבר?

ענה הבן: התבוננתי במאמר "וכל קומה לפניך תשתחווה", כיצד בחינת "אדם קדמון" בטלה לאין-סוף.

חזר אדמו"ר האמצעי ושאל את אביו: ואתה, אבא, במה התפללת?

השיב הרבי: אני התפללתי עם העמוד; התבוננתי בכך שהתהוות הגשמיות היא ממהותו ועצמותו יתברך.

(איגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ ד עמ' שטז)

כשהיו שומעים...

פעם, בעת תפילת ערבית בליל ראשון של ראש-השנה, צעק אדמו"ר האמצעי: איי! וכל הקהל נפלו מתעלפים, כמו בכורעים. היה שם חסיד אחד, שמאז הנה בכל יום ראשון של ראש-השנה לא פסק מלבכות. וזאת, אף-על-פי שהיה אביר-לב.

(ספר-השיחות תש"ה עמ' 14)

נהירין ליה שבילי דרקיע

כאשר הרבי מהר"ש היה בגיל י"ד שנה, שמע את העונג שהיה בשמים מהרעש הגדול של ברכת "לשנה טובה תיכתב ותיחתם" שברכו מתפללי בית-הכנסת איש את רעהו.

(ספר-השיחות תש"ה עמ' 2)

אל תיגעו במשיחי

הרבי הצמח-צדק גרם לכך שה'משכיל' הנודע, לילנטל, יצטרך לברוח מרוסיה. וזאת - על-ידי תפילתו ודיבורו בראש-השנה אחד.

ומעשה שהיה כך היה: באותו ראש-השנה היה לילנטל אמור לערוך נסיעה כדי לבצע תכנית שתאכוף על ה'חדרים' להכניס לסדר הלימודים שלהם תכנית לימודים של ה'משכילים'. לפתע הלשינו עליו שמעל בכספי המלוכה (דבר שלא היה לו שחר), ועקב זאת הוכרח לברוח מרוסיה.

(ספר-השיחות תש"ד עמ' 4)

וכל קרני רשעים אגדע

פעם אמר הרבי מהר"ש בלילה הראשון של ראש-השנה: מחשבה היא הרי דבר טוב, ודיבור הוא בוודאי דבר טוב, ועכשיו שיש לנו שניהם - הוא יכול כבר למות...

בתוך זמן קצר הנה מושל אחד, שהיה שונא-ישראל, נחלה ומת.

(ספר השיחות תש"א עמ' 27)

אבא רחם נא!

הבעל-שם-טוב היה נוהג לתקוע בשופר במעמד תלמידיו. פעם אחת ביקש מתלמידו בעל ה"תולדות" לתקוע אצל התלמידים, והוא עצמו תקע לפני אנשים פשוטים וילדים, שצעקו בכל עוצם נפשם: אבינו שבשמים - רחם-נא! וזה השפיע יותר מהכול.

(ספר-השיחות תש"ה עמ' 6)

העיקר הצעקה

פעם ציווה הרבי מהר"ש למסור לחסידים בערב ראש-השנה לפני תפילת ערבית, כי מה שנאמר בחסידות, שתקיעת שופר היא כאדם הצועק "אבא, אבא!" - העיקר אינו ה"אבא", כי-אם ה"צועק". באותו ראש-השנה רעשה כל העיירה מבכיות של תשובה.

(ספר-השיחות תש"ד עמ' 4)

מחשבות זרות

פעם הגיע לרבי מהר"ש לראש-השנה אחד החסידים הרבנים, ששם לבו לכך שב"תרועה" תקע הרבי ארבעים ושתיים טרומיטין, והוא החליט ליכנס אל הרבי ולשאול את טעם הדבר. כשנכנס ל"יחידות", אמר לו הרבי: סבור אתה שמחשבות זרות זה רק שטויות והבלים? גם כשחושבים מה שלא צריכים, אפילו בענייני קדושה, הרי זה בבחינת מחשבות זרות.

(ספר-השיחות תש"א עמ' 28)

רבבות מלים

פעם, בסעודת יום שני של ראש-השנה אצל הרבי הריי"צ, נדחקו חסידים רבים כדי להיכנס לחדר. הרבי לא היה שבע-רצון מכך, ואמר: חבל, בזמן זה יכלו להיתוסף מיליוני מלים בספירת המלכות... מיד יצאו החסידים ופתחו באמירת תהילים בקול רם.

(ספר-השיחות תש"ה עמ' 10)

עשרים ושתיים דקות

פעם אחת נכנס הרבי הריי"צ אל אביו, הרבי הרש"ב, ביום השני של ראש-השנה לפנות ערב, לפני אמירת המאמר. אמר לו אביו: נצל את הזמן, נשארו לך עוד עשרים ושתיים דקות (עד לשקיעה). ואז יצא הרבי מאוחר לאמירת המאמר.

(ספר-השיחות תש"ד עמ' 11)

לוח השבוע

הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

יום חמישי, ראש-השנה*
א' בתשרי תשס"ה

יש לזכור לעשות 'עירוב תבשילין' מבעוד-יום.

הנוהגים להדליק "נר תשובה" כמנהג בית הרב, ידליקו מערב-יום-טוב נר הדולק כמה ימים (שלא להיכנס למחלוקת הפוסקים בדבר הדלקת נר יארצייט ביום-טוב, ובפרט שהוא לצורך מחר - ראה המובא בפסקי-תשובות סי' תקי"ד ס"ק יד).

משעה אחת קודם תפילת המנחה1 עד תפילת ערבית במוצאי ראש-השנה, ישקוד כל אחד ואחד באמירת תהילים לילה ויום2.

אין לובשים ה'קיטל', גם לא הש"ץ והתוקע3, אלא ביום-הכיפורים2.

הברכות בהדלקת הנרות (אחרי ההדלקה3*): "להדליק נר של יום הזיכרון"4, ו'שהחיינו'2. איש המדליק, לא יברך 'שהחיינו'5.

ליל א' דראש-השנה

עיקר עבודת ראש-השנה הוא בקבלת עול מלכות שמים, ולכן עבודת היום גם בגדולים ובעלי צורה - [היא] בעבודה הנראית כמו פשוטה: באמירת תהילים כל הזמן, ולמעט בשינה בשני לילות אלו ככל האפשרי, ולהיזהר מדברים בטלים עד קצה האחרון גם משיחות איזה שיהיו (כהעבד אשר אין לו זמן אף רגע לשבות ממלאכת אדונו, או כבן הטרוד בשמחת קבלת פני אביו)6.

לפני תפילת ערבית אומרים תהילים2. בשנים מסויימות, לאחר אמירת תהילים זו, החל כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לנגן "אבינו מלכנו"7.

מנהג ותיקין, שגם אלו שמעשנים כל השנה ומעשנים גם ביום-טוב - לא יעשנו בראש-השנה8, גם לא בצינעה, וכלשון כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ: "וראוי הדבר אשר הבני-תורה ייזהרו בזה, וישפיעו גם על מכיריהם"2.

ערבית:

ש"ץ קבוע ימשיך בתפקידו גם אם הוא בשנת האבלות (רח"ל)9.

אין כופלים 'לעילא' בקדישים של עשרת ימי תשובה (אלא בתפילת נעילה)10.

בסיום תפילת שמונה-עשרה11 אומרים 'עושה השלום' במרומיו, וכן בסיום הקדיש12.

אחרי שמונה-עשרה: לדוד מזמור, קדיש-תתקבל, עלינו13.

כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב אמר, שהכוונה באמירת 'לדוד מזמור' היא כלי להשפעות גשמיות על כל השנה14. לאחר אמירתו על-ידי כל הקהל, מסיים הש"ץ בקול את הפסוקים האחרונים ("שאו שערים ראשיכם, והינשאו..."), ואין אומרים פסוק בפסוק חזן וקהל15.

כל אחד אומר לחברו: 'לשנה טובה תיכתב ותיחתם', בלשון יחיד דווקא16. דהיינו, גם לאנשים נכבדים שנוהגים לפנות אליהם בלשון רבים17.

קידוש18 - מי שבירך 'שהחיינו' בהדלקת הנרות, לא יברכנה שוב בקידוש10.

"מצווה לאכול ולשתות ולשמוח בראש-השנה. אמנם לא יאכלו כל שובעם, למען לא יקילו ראשם ותהא יראת ה' על פניהם"19.

בכל סעודות ראש-השנה טובלים פרוסת המוציא בדבש, אבל מניחים מלח על השולחן20.

בהתוועדויות דראש-השנה היה הרבי טובל חתיכה אחת בדבש, ושלאחריה במלח21.

טבילת פרוסת 'המוציא' בדבש, וכן טבילת התפוח בדבש - שלוש פעמים22.

בתחילת הסעודה של לילה זה, לאחר הטעימה23 מפרוסת המוציא, אוכלים תפוח מתוק בדבש - כך:  נוטל התפוח בימינו24, מברך עליו 'בורא פרי העץ' [חותכו וטובלו בדבש], ואחר הברכה קודם האכילה25 אומר: "יהי-רצון מלפניך (ללא 'ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו') שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה"2.

גם אם יש על השולחן תמרים או רימונים, שהם משבעת המינים, הורה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לברך 'בורא פרי העץ' על התפוח דווקא26.

ההנהגה בפועל וההוראה לרבים - לכוון בברכת 'העץ' לפטור גם את רסק התפוחים שאוכלים בקינוח הסעודה27.

בהמשך לזה, אוכלים רימון וראש איל (למעשה - ראש דג. וצריך לבדקו בעוד-מועד מתולעים)28, אבל אין אומרים 'יהי רצון' כי אם על התפוח2.

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לא נהג לומר 'לחיים' בסעודות ראש-השנה29.

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לא הניח לשיר ניגון בסעודות ראש-השנה, גם לא ביום השני30.

מי ששכח לומר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון, ונזכר קודם שהתחיל 'הטוב והמטיב' - אומר "ברוך... אשר נתן ימים טובים... את יום הזיכרון הזה, ברוך... מקדש ישראל ויום הזיכרון. בלילי ראש-השנה אם התחיל ברכת 'הטוב והמיטיב', ואפילו תיבת 'ברוך' בלבד - חוזר לראש31.

לפני 'הרחמן' דראש-השנה אומרים 'הרחמן' דיום-טוב32.

בברכת-המזון דראש-השנה, כשהיה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו המזמן, היה אומר: "הרחמן הוא יחדש עלינו וכו'" בקול-רם, וענו אחריו אמן33.

בסוף ברכת-המזון, אומרים "עושה שלום..." (ולא "השלום")34.

יום א' דראש-השנה

בימי ראש-השנה טובלים במקווה-טהרה בשחרית קודם התפילה, וכן בכל שבת ויום-טוב35.

שחרית. הבריאים אינם טועמים וגם אינם שותים מאומה עד אחר התקיעות וסיום התפילה36.

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ היה מצווה לתוקע37 ללמוד בימי ראש-השנה בבוקר את המאמר "להבין עניין תקיעת שופר" הנדפס ב'סידור עם דא"ח' (רמד,ג). והוסיף הרבי: מובן מעצמו, שזהו נוסף על חיוב ידיעת הלכות שופר כמבואר בפוסקים2.

מנהג-ישראל-תורה, לעשות מאמצים גדולים ביותר, שכל ילד יהיה בימי ראש-השנה משך זמן בבית-הכנסת, וישתתף - בהתאם לגילו - בתפילות ובברכות, ישמע תקיעת שופר, יענה "אמן", ו"אמן, יהא שמיה רבא"38.

"כל מי שמכוון בעת התחלת 'אדון עולם', כתב ר' יהודה חסיד ורב האי גאון ורב שרירא גאון: ערב אני בדבר, שתפילתו נשמעת, ואין שטן מקטרג על תפילתו, ואין לו שטן ופגע -רע בראש-השנה ויום-הכיפורים בתפילתו, ואויביו נופלין לפניו"39.

לאמירת 'המלך' ניגש ש"ץ אחר, והוא ה'בעל שחרית'. הש"ץ פותח בנעימה המקובלת, מסיימה בקריאת 'המלך' בקול רם, וממשיך מיד "יושב..." בנעימה, והקהל אינו קורא 'המלך' בקול רם, לא עם הש"ץ ולא אחריו (אבל כל אחד אומר לעצמו את כל הנוסח)40.

אין נוהגים כמנהג העולם לפתוח את הארון לאמירת "שיר המעלות ממעמקים" בראש-השנה ובעשרת-ימי-תשובה, או לאומרו פסוק בפסוק, חזן וקהל41.

"ברוך... הבוחר בעמו ישראל באהבה" מסיים הש"ץ בלחש, וכן בכל ימות השנה, כמובן, ומאידך "ברוך... גאל ישראל" מסיים הש"ץ בקול רגיל, וכן בשאר ימות השנה42.

בחזרת הש"ץ, כשמגיע הש"ץ ל"וכתוב" ול"ובספר", הציבור אומרם בקול רם ולאחר מכן אומרם הש"ץ, אבל לא ב"זכרנו" וב"מי כמוך"43.

בחזרת הש"ץ בשחרית, אחרי פיוט "אתה הוא אלוקינו... וקדוש", סוגרים הארון, ואומרים כל הבתים של "תעיר ותריע...", וכל הא"ב של פיוט "אדר והוד". אחרי חרוז "כל יושבי תבל" האחרון, אומרים "ישפוט תבל... והוא באחד", פותחין הארון, וממשיכים "ה' מלך"44.

עד כמה שזוכרים, תמיד עמד הרבי בפיוט 'לא-ל עורך-דין'.

היו שנים שהרבי היה מתרומם מישיבתו בסיומי ברכות בחזרת הש"ץ, ומתרומם מסמיכתו על ה'עמוד' באמירת 'וכתוב', 'ובספר'. אך בשנים אחרות היה יושב גם בסיומי ברכות45.

בבית-חיינו לא נהגו לעשות הפסקה לפני קריאת התורה46.

לאחר חזרת הש"ץ, אומרים "אבינו מלכנו" החזן והקהל כולם כאחד, מתחילה ועד סוף47.

מנגנים ב"אבינו מלכנו, אין לנו מלך..."48.

ב'לוח התיקון' לסידור תורה-אור (תש"א) נכתב שצריך לומר "זכויות" (ז' בשבא), וכן נתקן בסידורים החדשים ובמחזור דשנת תשמ"ט49.

אם יש ברית-מילה בבית-הכנסת, מלים לפני התקיעות50.

בפתיחת הארון להוצאת ספר-תורה אומרים (גם כשחל בשבת) שלוש פעמים י"ג מידות, ואחר-כך "ריבונו של עולם", "יהיו לרצון", ופסוק "ואני תפילתי" - פעם אחת בלבד, ככתוב במחזור השלם.

בתפילת שחרית דשני ימי ראש-השנה קוראים בתורה, (חוץ מן המפטיר51), בניגון המיוחד לימים הנוראים, וכן גם באמירת 'ויעזור', קריאת העולים לתורה, ברכות התורה, ו'מי שבירך'.

בנוסח מי שבירך צריך לומר: "בעבור שעלה לתורה . . בזה יום הדין . ."52.

 

סדר תקיעות:

אין נוהגים שגדול העדה אומר דברי כיבושין לפני תקיעת שופר53.

בעל-תוקע קבוע ימשיך בתפקידו גם אם הוא בשנת האבלות (רח"ל)9.

לאחר הכנה להתעוררות לתקיעות - בהכנה רבה כל חד לפום שיעורא דיליה, שהיא הכנה רבה לעבודת ה' במשך כל השנה54 - ואמירת ז' פעמים למנצח, פסוקי 'קר"ע שט"ן'55, עלה אלוקים, יהי-רצון (שאומרו רק הבעל-תוקע56 [לעצמו]), התוקע מברך "לשמוע קול שופר", ו'שהחיינו'. השופר מכוסה (ורק פיו גלוי) גם בשעת הברכות, עד התקיעות, אך לא בתקיעות עצמן57.

יכוון המברך להוציא את השומעים ידי חובתם בברכות ובתקיעות, וגם השומעים יכוונו לצאת ידי חובתם5, ולא יענו "ברוך הוא וברוך שמו"58.

אין להפסיק גם אחר התקיעות, עד גמר התקיעות דמעומד, רק מעניין התקיעות והתפילות, ואם הפסיק (אחר התחלת התקיעות59) אינו צריך לחזור ולברך5.

המקריא - מורה באצבעו בסידור, אבל אינו מקריא בדיבור2. התוקע מאריך בתקיעתו עד שמסיר המקריא אצבעו60.

גם השומע אסור לו להפסיק בין הברכות להתקיעות, ואם הפסיק שלא מעניין התקיעות חוזר ומברך5.

תוקע תשר"ת שלוש פעמים, תש"ת שלוש פעמים, תר"ת שלוש פעמים. בשברים תוקעים שלושה קולות ומחצה (יש אומרים שהרבי תקע כך: טו-או-טו, או-טו, או-טו, טו)61. כל שבר - נמשך שלושה כוחות דווקא62. בתרועה - מרבין בטרומיטין63. בתקיעות מיושב - שברים-תרועה בנשימה אחת, בהפסק משהו ביניהם. ואילו בתקיעות מעומד בשתי נשימות - בהפסק נשימה ביניהם64.

בסידור אדה"ז נאמר, שבין תשר"ת לתש"ת ובין תש"ת לתר"ת יתוודה (התוקע) בלחש65.

אחרי התקיעות אומרים - גם הקהל66 - "ובכן, יהי רצון מלפניך..."67.

האומר את הפסוקים קודם התקיעות מנגן גם-כן את שלושת הפסוקים שלאחר התקיעות: "אשרי העם", "בשמך יגילון", "כי תפארת" [והקהל עונה אחריו פסוק בפסוק68]. ואחר-כך אומר כל הקהל יחדיו: "אשרי יושבי ביתך"2. יהללו.

תפילת מוסף

הש"ץ של מוסף אומר (רק הוא ולא הקהל): "הנני העני..."69 ו"ידעתי ה'... " (הפסוקים - בקול רם). חצי קדיש. תפילת מוסף.

מכינים מגבות וכדומה להפסיק בין פני המשתחווים ב'עלינו' לבין הקרקע70.

תוקעים הן בלחש והן בחזרת הש"ץ. בתפילת לחש, כשמגיעים המתפללים לסיום הברכות ששם יש לתקוע, הש"ץ או התוקע טופח בידו על השולחן כדי לסמן לציבור שעומדים לתקוע71. למנהגנו, אין מקרין כלל בתקיעות מעומד, לא בלחש, לא בחזרת הש"ץ, ולא בתקיעות שאחר-כך72.

המתפלל מוסף ביחידות אינו תוקע בברכות מוסף. ואפילו אם יש מי שיתקע לו, אינו מפסיק לשמוע את התקיעות, שלא תיקנו זאת אלא בציבור73.

בסוף הפיוט "אופד מאז" צריך לומר: "להעביר בשבט" (ב' בפתח); "תחזק מגן" (תי"ו בפתח, חי"ת בחטף-פתח). אחר-כך, בחרוז "אם לא למענו" צריך לומר: "למענו" (עיי"ן בחטף-פתח)... "וכעס" (וא"ו בקמץ) 74.

כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה עומד באמירת "ונתנה תוקף"75.

הש"ץ והקהל כורעים ב'עלינו', ככתוב במחזור.

מנהג הרבי: ל'עלינו' עמד וכרע עם הש"ץ (לא רקק ב'להבל ולריק'). לנפילת כורעים אין נופלים על היד, אלא נוגעים בראש בקרקע, אצבעות הידיים קפוצות והבוהן אינה כפופה לתוכן76. אין נוהגים לפרוש מטפחת וכדומה על רצפת קרשים77.

אסור לש"ץ לעקור ממקומו בעת התפילה, ולכן יעמוד קצת רחוק מן התיבה כדי שיוכל לכרוע ולהשתחוות, והעומדים לידו עוזרים לו לקום78.

פסוקי "אתה הראת" אומר הקהל (בלבד79) בשעה שהש"ץ מסיים "הוא אלוקינו אין עוד", ולכן על הש"ץ להאריך מעט בזה כדי שיספיק הציבור לומר את כל הפסוקים [וכיוון ש'עלינו' הוא חלק מהתפילה, על הש"ץ לאומרו כולו בקול], ולא למהר ולהתחיל מיד "אוחילה לא-ל".

נשיאת כפיים80 בראש-השנה - כבכל יום-טוב - ואין אומרים "ותערב".

כ"ק אדמו"ר מהורש"ב היה לומד כל שיעוריו הקבועים (גם בנגלה) גם בראש-השנה וביום-הכיפורים81.

אחרי התפילה ואמירת תהילים תוקעים שלושים קולות כדי לערבב את השטן82. ותקיעות אלה אינן לעיכובא, שהרי כבר יצאו ידי חובתם.

"מותר לומר לקטן שיתקע כדי שיתלמד, בין שהגיע לחינוך בין שלא הגיע לחינוך, ומותר לו לתקוע כל היום... לפי שמצווה על הגדולים ללמד את הקטנים ולחנכם במצוות"83.

התוקע בעבור נשים לא יברך להן, אלא יברכו הן לעצמן84.

במשך ימי ראש-השנה, משתדלים (על-פי הוראת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו) לזכות רבים מאחינו בני ישראל בשמיעת קול שופר, דהיינו לברך ולתקוע להם סדר התקיעות דמיושב כהלכתן, ובמיוחד חיילים ושוטרים, והנמצאים במושבי-זקנים, בתי-רפואה ובתי-הסוהר.

קידוש. "תקעו... לאלוקי יעקב", סברי מרנן, וברכת הגפן (בלבד)2.

סעודת היום. השוכח 'יעלה ויבוא' בברכת המזון ביום ראש-השנה, אם נזכר קודם שהתחיל תיבת 'ברוך' של 'הטוב והמיטיב', יאמר את הברכה המיוחדת כנוסח שבסידור. ואם נזכר אחר שאמר תיבה זו, אינו חוזר85.

נוהגים שלא לישון בראש-השנה ביום, והיושב בטל הרי זה כישן86.

אסור להכין מהיום למחר, וגם לא לשבת87. הנחלב והנולד היום אסור עד מוצאי-שבת88.

תפילת מנחה.

תשליך:

אחר תפילת מנחה, לפני השקיעה, הולכים מחוץ לעיר אל באר המים או מעין89, ואומרים 'סדר תשליך'90, ואחר כך מנערים שולי הטלית קטן91. אם כבר שקעה החמה, ניתן לומר תשליך עד הלילה92. מי שלא הלך לתשליך בראש-השנה, יכול ללכת ב'י"ג מידות'93.

יום שישי, ב' בתשרי
ליל ב' דראש-השנה

ערבית. לפני תפילת ערבית אומרים תהילים2.

זמן הדלקת נרות הערב - רק בלילה, לאחר צאת הכוכבים94, מאש הדלוקה לפני חג ראש השנה. מברכים (לאחר ההדלקה95): "להדליק נר של יום הזיכרון", ו'שהחיינו'.

בעת הדלקת הנרות נוהגים להניח לפני המברכת פרי חדש ובעת ברכת 'שהחיינו' מסתכלת בו, ותדליק את הנרות סמוך לקידוש ממש96. אם היא לובשת לראשונה בגד חדש, אינה צריכה פרי חדש ואז יכולה להפסיק בין הדלקת הנרות לבין הקידוש. ואם אין לה פרי או בגד חדשים - בכל זאת תברך 'שהחיינו'5.

נוהגים להניח פרי חדש לפני המקדש ובעת ברכת 'שהחיינו' מסתכל בפרי חדש, או שלובש בגד חדש, ואם אין לו - מכל-מקום יברך 'שהחיינו'5.

את הפרי החדש אוכלים קודם נטילת ידיים לסעודה2. בליובאוויטש נהגו, וכן הקפידו רבותינו נשיאינו, לאכול כזית ולברך ברכה אחרונה (רק על הפרי ולא על היין97.

דברים הנאכלים לסימן טוב, הם רק בלילה הראשון98.

למנהג רבותינו נשיאינו, יש לקרוא הערב, אור ליום ו' עש"ק, שנים מקרא ואחד תרגום פרשה או שתים (ראשון, שני) - פרשת האזינו99.

יום ב' דראש-השנה:

טבילה במקווה. אין טועמים קודם התקיעות. התוקע ילמד את המאמר (כנ"ל אתמול).

תפילת שחרית. בחזרת הש"ץ בשחרית, אחרי פיוט "אתה הוא אלוקינו", אומרים "תעיר ותריע" "מלך ממלט", "מלך זכור... נורא וקדוש". "שמו מפארים... שומרי... שפרו... שבטי... שבותנו... שבח מגדול... כל יושבי... קדוש". "אדר והוד (כל החרוזים בסדר הא"ב)... הללוהו בתקע שופר, כל יושבי... קדוש". "אדון אם מעשים... הן לא יאמין...  קדוש", וממשיכים "ובכן ויהי בישורון מלך", מלך עליון..."100.

רבותינו נשיאינו נהגו להזכיר נשמות בלחש ביום השני101, אחר קריאת התורה לפני התקיעות102.

סדר תקיעות וסיום התפילה - כדאתמול.

אחר חצות היום - קריאת (כל) פרשת האזינו שנים מקרא ואחד תרגום103.

לכאורה צריך לטבול בזמן זה במקווה, לקבל קדושת שבת103*.

תפילת מנחה - פתח אליהו, וידבר וקטורת וכו'. אין אומרים 'אבינו מלכנו'104.

סיום החג:

לשון כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "ואני בהצעתי, אשר גם כל אחד ואחד ינהוג כן, לחבר שעות דראש-השנה והתחלת מוצאי ראש-השנה בלימוד החסידות, ובשביל אשר סללו לנו נשיאינו - יומשך גם לנו בכל ענייניו אור החסידות עד למטה מטה105. כ"ק אדמו"ר בעצמו (החל משנת תשי"ב) נטל ידיו לסעודה הוא והקהל בכל ראש-השנה לעת ערב, במשך ההתוועדות הורה לנגן ניגונים מכל הנשיאים, ואמר מאמר דא"ח נוסף לשיחות וכו', ובו הזכיר מדברי כל הנשיאים (והחל משנת תשד"מ גם מדברי האריז"ל)106.

גם כשהיתה הקביעות כבשנה זו, היתה סעודה והתוועדות (אף לאחר שמח"ת תשד"מ, שנפסקה עריכת 'פורס מפה ומקדש' בהתוועדויות107). רק בשנת תנש"א לא היתה.

שבת קודש פרשת האזינו108
ג' בתשרי, שבת שובה

"כל ענייני שבת שובה שייכים לכל אחד ואחת מישראל, האנשים והנשים והטף, כמנהג

ישראל שבאים כולם לבית-הכנסת ושומעים קריאת-התורה וכו'"109

"בשבת שובה - מתקן ומעלה את כל שבתות השנה, כי התשובה דשבת-תשובה היא נעלית גם מהתשובה דכל שבתות השנה"110.

בשבת שובה יש להחליט החלטות טובות: להוסיף בכל ענייני העבודה בתורה, עבודה וגמילות-חסדים (כולל גם צדקה בשבת - ע"י הכנסת אורחים בסבר-פנים-יפות וכיו"ב)111.

בשבת שובה דורש הרב מהלכות החג, "והעיקר - לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון, ולא כמו שנוהגין עכשיו"112.

ערבית: יש לזכור ולהזכיר השינויים וההוספות שבתפילת עשרת-ימי-תשובה, וכן 'המלך הקדוש' בברכת 'מגן אבות'113.

סעודה: ישנו מאמר של אדמו"ר הזקן: "להבין עניין אכילת הדבש עם המוציא בראש-השנה עד אחר הושענא רבא114, והעיר על זה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "צריך עיון אם הכוונה רק לסעודות שבת ויום-טוב... וסעודות ערב יום-הכיפורים ומוצאי יום-הכיפורים, או גם בימי השבוע115.

* "ידוע אשר בלילה - החל מצאת-הכוכבים עד אחרי חצות לילה - אין אומרים תהילים (ובכלל זה - שיעור תהילים החודשי)... לבד מראש-השנה, עשרת-ימי-תשובה, יום-הכיפורים והושענא-רבה"116.

שחרית - לפני התפילה, סיום שמו"ת החל מ'שביעי' למנהג רבותינו נשיאינו99.

בהוצאת ספר-תורה בעשרת-ימי-תשובה, וכן בשבת שובה, אין אומרים שום תוספת על הנאמר בכל השנה, דלא כמנהג העולם117.

הפטרה: "שובה ישראל" עד "ופושעים ייכשלו בם"; "מי א-ל כמוך" עד "מימי קדם" (הושע יד,ב-י. מיכה ז,יח-כ)118. נוהגים (להקפיד ביותר) שלא לקרוא קטן למפטיר בשבת זו 119.

מנחה. קוראים בפרשת ברכה. צדקתך. קדיש תתקבל. לדוד ה' אורי. עלינו. קדיש יתום.

בסעודה שלישית (בכל שבת) היה הרבי נוהג לטעום מזונות או פירות120.

מוצאי שבת קודש:

בתפילת ערבית, מוסיפים (גם): אתה חוננתנו, המלך המשפט.

אומרים 'ויהי נועם', 'ואתה קדוש'121.

* לעניין עריכת נישואין בעשי"ת, הנה הרבי הזכיר ועורר לקיים "מנהג ישראל שאין נושאין נשים בעשי"ת"122, אבל לאחר שזירז הרבי לקיים נישואין "בהקדם הכי אפשרי"123, גם בתאריכים שלא נהגו אצלנו, צ"ע אם עדיין יש מקום להקפיד ע"ז.

* בעניין סיוע לצורכי החגים - אף-על-פי שנתנו כבר לכבוד ראש-השנה, יש לבדוק שוב לאחריו, שמא כעת (לאחר שנתעלה בראש-השנה) עומד יהודי - בדרגתו עתה - במצב של "אין נכון לו", ולהשלים את כל החסר לו לצורכי החגים בימים הבאים124.

* בעשרת-ימי-תשובה אין אומרים סליחות, מלבד בצום גדליה שהוא תענית-ציבור125.

יום ראשון
ד' בתשרי - צום גדליה (נדחה)126

עלות השחר127 לדעה המקדימה - 4:26.

בתפילת שחרית אומר הש"ץ "עננו" בברכה בפני עצמה, בין ברכת "גואל ישראל" ל"רפאנו", גם אם התפללו רק שלושה מתענים128. אם אין כנ"ל - אומר הש"ץ "עננו" בתוך ברכת "שומע תפילה"129.

מי שאינו מתענה אינו נעשה ש"ץ, ואם נעשה ש"ץ אומר "עננו" בברכת "שומע תפילה" כיחיד בתפילת מנחה5.

אומרים תחנון, נפילת-אפיים. אמירת סליחות. מתחילים "דרשו ה' בהימצאו"130, ומדלגים 'אשמנו' ו"ויאמר דוד אל גד". בפיוט 'הורית' נהג הרבי לחזור את כל ה'פזמון' בין כל בית ובית, וכמובן גם בסיום הפיוט. לאחר סיום הסליחות אומרים 'שומר ישראל', 'מתרצה ברחמים', 'אבינו מלכנו' הארוך (ואומרים בו 'חדש עלינו' 'כתבנו', כבכל עשי"ת), "ואנחנו לא נדע", וחצי קדיש131.

בכל עשרת ימי תשובה אומרים 'אבינו מלכנו' הארוך בשחרית ובמנחה אחר נפילת אפים, קודם "ואנחנו לא נדע"132.

מוציאים ספר-תורה וקוראים "ויחל משה" לשלושה קרואים, גם אם יש רק שלושה מתענים133.

מי שאינו מתענה לא יקראוהו לתורה. ואם קראוהו לתורה וצר לו להודיע שאינו מתענה מפני חילול השם - יעלה134.

את הפסוקים "שוב מחרון אפך", "ה' ה' אל רחום", "וסלחת לעווננו" - אומר הציבור בקול רם ואחריהם אומרם הקורא בתורה. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, כשעלה לתורה, התחיל לאומרם עם הציבור, וסיימם עם הבעל-קורא135.

בתפילת מנחה מוציאים ספר-תורה וקוראים "ויחל" כבתפילת שחרית, והשלישי הוא המפטיר. אין אומרים חצי קדיש אחר קריאת התורה. מגביהים וגוללים את ספר-התורה.

הפטרה: "דרשו ה' בהימצאו" (ישעיה נה,ו - נו,ח). לאחרי אמירת ההפטרה אומר שלוש ברכות עד מגן דוד. יהללו, חצי קדיש, שמונה עשרה, ואומרים עננו בברכת "שומע תפילה", והש"ץ כבתפילת שחרית.

אחרי חזרת הש"ץ - תחנון, אבינו מלכנו הארוך, קדיש תתקבל, לדוד ה' אורי, עלינו, קדיש יתום, אל תירא, אך צדיקים5.

כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו הנהיג מחדש את המנהג שנהגו בעבר בקהילות ישראל על-פי המשנה, לומר דברי כיבושין ביום התענית לאחר תפילת מנחה136.

סיום התענית באזור השפלה בשעה 7:05.

יום שלישי
ו' בתשרי

יום השנה להסתלקות הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה שניאורסון, בת הרבנית הצדקנית מרת רחל ובת הרב הגאון והחסיד ר' מאיר-שלמה, אשת הרב הגאון והחסיד והמקובל ר' לוי-יצחק, אם כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. נפטרה בשבת שובה תשכ"ה, בעלות המנחה, ומנוחתה-כבוד בניו-יורק137.

בנה, כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, נהג להתוועד ביום זה, גם כשחל בחול.

כן יסד על שמה "קרן חנה", ובהתוועדות ו' תשרי, כשחל בחול, נהג לערוך מגבית עבור קרן זו. כן נוסדו כמה מוסדות חינוך בארה"ק ובעולם הנקראים "בית חנה"138.

יום שישי
ט' בתשרי, ערב יום הכיפורים

מהיום ועד אחר ב' דראש-חודש מרחשוון אין אומרים תחנון139.

סדר כפרות140:

תרנגול לבן. זמנו - באשמורת הבוקר של ערב-יום-הכיפורים141. הכפרות יהיו כפי חשבון בני-אדם שבבית, זכר לזכר ונקבה ולנקבה, ולמעוברת142 שלושה: אחת בשבילה, וזכר ונקבה בשביל ספק הוולד143.

אומרים "בני אדם" עד "מצאתי כופר" פעם אחת, ואחר-כך אומרים פעם אחת "זה חליפתי" עד "ולשלום", ובעת אמירת "זה חליפתי..." מסבבים שלוש פעמים את התרנגול/ת מעל הראש, וחוזרים ואומרים "בני אדם...". כסדר הזה עושים שלוש פעמים.

בסך הכול אמירת "בני אדם" עד "ולשלום" - שלוש פעמים. ובסך הכול מסבבים תשע פעמים144.

אם היה פגם בשחיטה, צריך 'כפרה' אחרת. אך אם השחיטה היתה כדין, אפילו נמצא העוף טריפה, אין צריך אחרת145.

המהדרין, מכסים בעצמם את הדם בברכה (ברשות השוחט, שהמצווה מוטלת עליו, שיכבד אותו להיות שלוחו). כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה מכסה את הדם על-ידי נוצה, בחמש תנועות146. נוסח הברכה: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על כיסוי הדם בעפר"147 (ה' ו-ד' 'הדם' בפתח, ב' 'בעפר' דגושה ובסגול). אף מי שמכסה את הדם בפעם הראשונה, לא יברך 'שהחיינו'148.

אחרי כפרות לבש כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בגדי משי, וגם לבנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ציווה לעשות כן149.

נוהגים לזרוק את בני המעיים, הכבד והכליות על הגג או בחצר לאכילת בעלי-חיים, משום שראוי לרחם על הבריות כדי שירחמו עלינו מן השמים150.

ראוי לתת את פדיון הכפרות לעניים או לקופות הצדקה בו ביום, ובהקדם האפשרי151. אם נותנים את העופות עצמם לעניים, שאינם מתביישים בכך, יש להיזהר לתת לעניים היודעים (או ללמדם) כיצד להכשירם במליחה כדת וכדין.

אסור להתענות היום152.

בתפילת שחרית אין אומרים "מזמור לתודה"153, ו"אבינו מלכנו"154.

אין מאריכים היום בתפילת שחרית155.

מבקשים 'לעקאח' (עוגת דבש), וגם אוכלים ממנו156.

כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה נוהג לחלק 'לעקאח' לכל אחד ואחד כשהוא לבוש בגדי משי של שבת וחגור אבנט, ומברך את כל אחד ואחד ב"שנה טובה ומתוקה"157.

בדרך-כלל, אין זה נפוץ בין אנ"ש ללכת היום לקברי צדיקים158.

מרבים בצדקה, ובפרט לפני תפילת מנחה159. הבעש"ט אמר: "מקול קישקוש המטבעות בקערות, מתפרדים הקליפות"160.

מרבים באכילה ובשתייה כשיעור שני ימים - ערב יום-הכיפורים ויום-הכיפורים161. וכל האוכל ושותה בערב יום-הכיפורים, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי162.

נוהגים לאכול 'קרעפכין' (כיסני-בצק ממולאים בבשר)156.

היום טובלים פרוסת המוציא בדבש163, אבל על השולחן שמים גם מלח164.

אין לאכול היום אלא מאכלים קלים להתעכל, כגון עופות ודגים. גברים לא יאכלו היום שום וביצים כלל165.

אחר חצות היום יש לקרוא כל אחד לעצמו את ההפטרה של יום-הכיפורים166.

אבלות (רח"ל): כשסיים הרבי 'שבעה' על פטירת אמו הרבנית חנה ע"ה (תשכ"ה) טבל אחר חצות, קרוב ליום-הכיפורים. לא נהג בכל פרטי המנהגים האמורים בספר-המנהגים ביציאה מהשבעה, ואמר שגם לאחר יום-הכיפורים אין עושים מאומה מזה.

לפני טבילה ותפילת מנחה167 נוהגים ללקות ל"ט מלקות קלות ברצועה של עגל. הנלקה - מוטה, ופניו לצפון168. סדר ההלקאה: על כתף ימין, על כתף שמאל ותחתיהם באמצע169, וחוזר חלילה. המלקה והנלקה שניהם אומרים שלוש פעמים פסוק 'והוא רחום', בכל הלקאה אומרים תיבה אחת, סך הכול ל"ט תיבות.

אחרי מלקות יש לבדוק שלא יהיה על הגוף שום חציצה170 וטובלים שלוש פעמים, לפי שטבילה זו היא משום תשובה, כגר המתגייר171.

בתפילת מנחה בלחש, אחר 'יהיו לרצון' הראשון, אומרים וידוי ו'על חטא'172.

בכל הווידויים: מתוודים בעמידה, ושוחים בעת הווידוי173. מפסיקים קימעא במקומות המפוסקים במחזור בנקודותיים לאחריהם ("דיברנו דופי:" - "טפלנו שקר:" - "קישינו עורף:"). מכים על החזה באותיות הא"ב של 'אשמנו' וגם באמירת "ואנחנו הרשענו"174, 'סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו' וכן באמירת 'ועל חטאים'175.

אין אומרים 'אבינו מלכנו'.

בסעודה המפסקת176 - המאכלים יהיו ללא מלח177.

גברים ונערים לא יאכלו מאכלי חלב וחמאה ולא תבלינים חריפים בסעודה המפסקת178.

"יש טובלים אחר סעודה המפסקת, כדי שיהא סמוך ליום-הכיפורים"179.

מפסיקים לאכול מבעוד-יום180.

הדלקת הנרות: מברכים (לאחריה): "להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים" ו"שהחיינו"181.

מרבים בנרות בבית-הכנסת182.

כל איש נשוי מדליק "א לעבעדיגע ליכט [=נר חיים]". ולנשמת הוריו שנפטרו - נר נשמה183.

חתן בשנת הנישואין שלו, שלבש ה'קיטל' לחופה, אינו לובשו ביום-הכיפורים184. אבל (רח"ל) בשנת האבלות - ילבשנו185. אין להיכנס בקיטל לבית-הכיסא186.

מתעטפים בטלית כנהוג, ומברכים עליו לפני השקיעה187.

נועלים נעלי בד, גומי וכל סנדל שאינו של עור, ודלא כהמחמירים בזה188.

לפני ההליכה לכל-נדרי - ברכת הבנים והבנות189. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו נהג לברך אז את תלמידי הישיבה, כשהוא לבוש בקיטל ובטלית.

כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בירך את נכדותיו, כשידיו למעלה מראשה של כל אחת ואחת190.

רבותינו נשיאינו היו מברכים בנוסח "יברכך"191.

אם יש שהות, יאמר כל אחד לעצמו (לפני פרקי התהלים שקודם כל-נדרי) וידוי - 'אשמנו' ו'על-חטא', וכן נהגו רבותינו נשיאינו192.

----------

*) מפאת קוצר הזמן -  הרשימה לא עברה הגהה יסודית ועם הקוראים הסליחה.

1) אודות חשבון הנפש הכללי בתפילת מנחה, ראה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' נד, וש"נ.

2) ספר-המנהגים.

3) כיון שהטעם העיקרי לדעת אדה"ז (שו"ע סי' תר"י ס"ט) שלובשים קיטל "כדי להיות דוגמת מלאכי השרת", וזה שייך רק ביום-הכיפורים - המלך במסיבו ח"א עמ' קטו, עיי"ש.

3*) שו"ע אדה"ז סי' רסג ס"ח.

4) שם, מנהג בית רבנו, וכתב הרבי: "ואולי הטעם, דמדמינן לקידוש ולהפטרה וכו'" - אג"ק ח"ו עמ' קכה. [בירכה שהחיינו - קיבלה עליה קדושת יו"ט, ואינה יכולה להתנות בזה, מובא מעירובין מ,ב]. המברך שהחיינו בהדלקת הנרות, לא יברכנה שוב בקידוש, ספר-המנהגים עמ' 60.

5) לוח כולל-חב"ד.

6) אגרות-קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"י עמ' תכה.

7) לעניין נגינת 'אבינו מלכנו' לפני תפילת ערבית, ראה 'אוצר' עמ' נח.

8) מט"א סי' תקצ"ז ס"א. וראה שע"ת סי' תקי"א ס"ק ד. ובפרט בזמננו, שנחקר ונודע בבירור גמור גודל הנזק שהעישון מסב לבריאות, צע"ג איך ניתן להחשיב זאת כ'שווה לכל נפש' (שו"ת מעשה חושב ח"ג סי' כ אות ח, עמ' רנו. תשובת בעל ה'אגרות משה' בנדון, שהתפרסמה בקובץ 'צהר' ירושלים, תמוז תשס"א עמ' תרפ. וע"ע). וע"ע בזה בקובץ 'היכל מנחם' ג, עמ' צז.

9) אג"ק ח"ז עמ' שסג. וראה 'אוצר' עמ' סא. קי.

10) ספר-המנהגים.

11) בשו"ע אדה"ז (סי' קא ס"ג), ובקונטרס ומעין (מאמר יא ספ"א) איתא, שבר"ה ויו"כ נהגו להשמיע קול אף בתפילת לחש כדי לעורר הכוונה ביותר, מכיוון שצריכים להיות בהתעוררות פנימיות הלב ובקול גדול (אמנם בשו"ע מסיים "ואעפ"כ יותר טוב להתפלל בלחש אם יכול לכוון". ומקונטרס ומעין אינה ראיה מוחלטת, כמו שהובא בלקו"ת (במדבר, דף עב טור ב) המנהג לומר במוצש"ק "אל תירא עבדי יעקב" שאינו נהוג בחב"ד כמ"ש במפתחות הרבי ללקו"ת, פרק 'ביטויים בלתי רגילים', ערך מנהגים, ובלקוטי שיחות ח"ג עמ' 799). מאידך בכף החיים (שם ס"ק טו) מביא הסתייגות מזה מגדולי האחרונים (ומהרה"צ מרימינוב) לפי המבואר בזוה"ק וכתבי האריז"ל וכו', ומסיק שמנהג ירושלים שלא לומר שום תפילת עמידה בקול בכל זמן. וכן הוא בס' דרכי חיים ושלום סי' קמח, עיי"ש. ובס' 'הליכות עולם - ר"ה' (סי' תקפ"ב בפתחי עולם ס"ק ט) מביא הסתייגויות אלו ולא הביא את האמור בקונטרס ומעין. ואכן, לא ידוע מרבותינו ומגדולי החסידים שנהגו בזה  [להוציא את המסופר ע"י כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ב'ס' התולדות - ר"י בעש"ט' ח"ב עמ' 481 אודות תפילת נעילה של ר' מרדכי הצדיק].

12) מחזוה"ש - הוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, הובאה בהתוועדויות תשד"מ ח"א עמ' 28.

13) סידור אדה"ז. ספר המנהגים. מחזור השלם. וראה 'אוצר' עמ' סז.

14) סה"ש תרפ"ז עמ' 112.

15) 'אוצר' עמ' סח.

16) לקו"ד כרך א מג,א. ספר המנהגים.

17) 'אוצר' עמ' סט.

18) לעניין נשים ששומעות קידוש, האם יענו אמן גם על ברכת 'שהחיינו', ראה הדעות בס' 'הליכות עולם' סי' תקפ"ב בפתחי עולם ס"ק ד. 'קיצור דיני ומנהגי נש"ק ויו"ט' עמ' לח הערה 14. ולמעשה נפוץ המנהג לענות.

19) שו"ע אדה"ז סי' תקצ"ז ס"א. בס' 'מ"מ וציונים' הקשה מסי' תקכ"ט ס"ו שאין מצות שמחה בר"ה. אמנם כאן מדובר אודות חיוב אכילה ושתיה, ולזה כבר ציין שם את הפסוק (נחמיה ח,י) "איכלו משמנים... ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם". ואף בכלל יש שמחה בר"ה, אלא שהיא באופן ד"וגילו ברעדה" (סה"ש תשמ"ח ח"ב עמ' 613 הערה 13).

20) בשו"ע אדה"ז סי' קסז ס"ח, שנהגו להניח מלח על השולחן, לפי שהשולחן דומה למזבח, וברית מלח מגן עליהם; ושע"פ הקבלה יש לטבל פרוסת המוציא ג"פ במלח. ולדעת הכה"ח סי' תקפ"ג ס"ק ד אין לבטל בשום סעודה טבילת הפרוסה במלח, למיתוק הגבורות.

הדיוק בלחם-משנה, שיהיו הלחמים דבוקים מאחוריהם זל"ז וכו' - לא נאמר ביו"ט (המלך במסיבו ח"ב עמ' קמד).

21) הרה"ח ר' יוסף-יצחק שי' אופן.

22) 'אוצר' עמ' עה. הטעם נתבאר בסידור עם דא"ח (עמ' 202 ד"ה להבין) שמלח אותיות לחם, ומלח הוא גימטריא ג"פ שם הוי"ה (ומקורו מס' אור צדיקים למהר"ם פאפרש סכ"ג אות יז ובדרך סעודה אות נ), עיי"ש.

23) ראה שו"ע אדה"ז סי' רעד ס"ג וסי' קסז ס"ד וסכ"ב. אולם אם עלול מסיבה כלשהי לצאת מהחדר, חייב לאכול תחילה כזית, כמבואר בסי' קעח ס"ג.

24) שו"ע אדה"ז סי' רו ס"ח וסדר ברה"נ פ"ט ס"ד. ע"פ הנפסק בשו"ע שם ס"ג, הפרי צ"ל שלם בשעת הברכה, וחותכו אח"כ לפני טבילתו בדבש (וע"ע 'אוצר' עמ' עח).

25) מנהג והוראה לרבים דכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, דלא כנפסק בשו"ע אדה"ז סי' תקפ"ג ס"ג. הטעם נתבאר בארוכה במכתבו של הרבי הנדפס בספר-המנהגים עמ' 104: "כדי שיהיה היהי-רצון סמוך לברכת הפרי, ותהיה הפתיחה דברכת פרי-העץ שייכת גם אליו . . שיהיה לו מעין תוקף ברכה", עיי"ש.

26) לוח כולל-חב"ד, ע"פ הוראת הרבי במכתב, וכן 'מעשה רב', המלך במסיבו ח"ב עמ' יג, 'אוצר' עמ' עט (לכאורה הוא ע"פ מש"כ בסדר ברה"נ פ"י ס"ב).

27) 'רשימות' ד עמ' 8. סה"ש תש"ה עמ' 4. המלך במסיבו ח"א עמ' נד, קיא, ודלא כמובא בס' המנהגים עמ' 56. ראה 'אוצר' שם.

כמובן, שהברכה חלה על התמרים והרימונים וכו' שהיו לפניו על השולחן באותה שעה (כנהוג), גם אם לא כיוון עליהם בפירוש (ראה סדר ברה"נ פ"ט ה"ד).

28) יל"ע אם הכוונה לכל המינים שנזכרו בגמ' ובטושו"ע סי' תקפ"ג, כמ"ש בלוח כולל-חב"ד, וכן "כל אנשי מדינה ומדינה כלשונם" (שו"ע אדה"ז ר"ס זה), או שהכוונה רק למינים אלו. ויש לברר אם אכל הרבי תמרים וכו' (לא מצאתי ע"ז ביומנים, ולפי הפירוט דליל ב' וכו' יש לשער שהיו מזכירים זאת. כנראה אכל ראש דג, ואולי הוגש גזר ("מעהרין") עם האוכל).

אכילת ראש אחר במקום ראש איל, מקורה בשו"ע אדה"ז שם ס"ה, מהמג"א.

29) סה"ש תש"ב עמ' 5. הרבי אמר 'לחיים' רק בהתוועדויות, אך לא על שולחן כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ -  'אוצר' עמ' פט.

30) סה"ש תש"ב שם.

31) סידור אדה"ז. ואם כבר אמר שם ה' שבברכת 'בונה ירושלים', י"א שעדיף לסיים "למדני חוקיך", לומר 'יעלה ויבוא' ולהמשיך על הסדר (ראה כה"ח סי' קפח ס"ק כז, ומש"כ ב'התקשרות' גיליון תכח עמ' 18 הע' 24, וש"נ).

32) מחזוה"ש, וכן הורה הרבי, 'אוצר' עמ' פו.

33) 'אוצר' עמ' פה, עיי"ש.

34) מחזוה"ש. הוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ - התוועדויות תשד"מ ח"א עמ' 28.

35) מטה-אפרים סי' תקפ"ד ס"ב. וראה 'אוצר' עמ' צ.

36) שם עמ' צ, והטעם מובא משדי-חמד כיוון שחביבה מצווה בשעתה. ולהעיר, שבישיבת תו"ת בבית-חיינו לא הקפידו שלא לשתות בבוקר ראש-השנה קודם התקיעות, וכן פסק שם המרא-דאתרא הגרז"ש דבורקין ע"ה ('כפר חב"ד' גיליון 733 עמ' 66. גיליון 734 עמ' 74), וצ"ע המקור לזה.

37) ולכאורה כל זה (וכש"כ ידיעת ההנהגה בפועל באם חלה טעות כלשהי, וכמובן - מבעוד מועד) חל גם על כל התוקעים ב'מבצע שופר', ובפרט המוציאים רבים י"ח.

38) לקוטי-שיחות כרך כט, עמ'  536.

39) סה"מ תש"ג עמ' 11, מא"ר סי' מו ס"ק טו בשם מהרש"ל.

40) 'אוצר' עמ' צב. לא נהוג כהאשכנזים שהש"ץ מתחיל את הניגון, כולל תיבת 'המלך', במקומו הפרטי, ורק בהגיעו לעמוד ממשיך לומר מתיבת 'יושב' ואילך.

41) שם עמ' צג.

42) ספר-המנהגים עמ' 61, וראה קצוה"ש יט בבדה"ש יז. 'אוצר' עמ' צה. ס' הפסק בתפלה (תשס"א) עמ' לז, נב,נד ו'התקשרות' תפט, 17. תצח,19. תצט,15, וש"נ. וע"ע.

43) אג"ק ח"ג עמ' ה. ומבאר הטעם, ד'מי כמוך' הוא שבח ולא בקשה, ו"זכרנו לחיים" היא בקשת דבר מועט לאחר שכבר אמרו הציבור בתפילת לחש "וכתוב לחיים טובים", ולכן הם אינם אומרים אותו.

44) מחזוה"ש, 'אוצר' עמ' צח.

45) שם עמ' צו.

46) שם עמ' קו.

47) 'אוצר' עמ' קב.

48) ניגון זה הוא בבירור מעשרת הניגונים של אדמו"ר הזקן - ספר הניגונים ח"א ניגון ו.

49) 'אוצר' עמ' קא.

50) שו"ע אדה"ז סי' תקפ"ד ס"ט.

51) ודלא כמנהג העולם, 'אוצר' עמ' קד.

52) שער הכולל כו, ה. 'אוצר' שם, ודלא כנדפס במחזור תשמ"ט.

 

53) 'אוצר' עמ' קו.

54) לקוטי שיחות כרך לט עמ' 43, 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב סי' רמב.

55) דיוקים באמירתם: הרבי היה אומר 'בּמרחָב'; 'האמַנתי' - כנדפס במחזור, 'אוצר' עמ' קיז, עיי"ש.

56) לקוטי-שיחות כרך לט עמ' 44 הע' 7, ודלא כמ"ש ב'אוצר' עמ' קיח.

57) 'אוצר' עמ' קיג, קיט, וש"נ.

58) כי אז יש חשש הפסק אפילו בדיעבד על הברכה, שו"ע אדה"ז סי' קכד סו"ס ב.

59) שו"ע אדה"ז סי' תקצ"ב ס"ז.

60) 'אוצר' עמ' קיט.

61) אג"ק כ, עמ' לט. המלך במסיבו ח"א עמ' נה באריכות, שזו הוראה לרבים. 'אוצר' עמ' קכא, וש"נ. המקור בשו"ע אדה"ז סי' תקצ סו"ס ד (מהב"ח ע"פ מנהגי מהרא"י טירנא): "ויש עושין בסוף הג' שברים קול פשוט, כעין תקיעה" (=עכ"פ יותר מכוח אחד, דאל"כ הוא כתרועה, דלהלן שם סט"ו).

62) שו"ע אדה"ז סי' תק"צ ס"ז. (אף שבחידושי הצמח-צדק על הש"ס עמ' עו משמע שא"צ להאריכו כ"כ, אלא די שיהא ארוך יותר מכוח אחד, עיי"ש).

63) 'אוצר' עמ' קכב, וש"נ.

64) שו"ע אדה"ז סי' תק"צ ס"ט (כנראה נהוג גם בלחש בב' נשימות, למרות שבא"א להרה"צ מבוטשאטש שם סוס"ב לא כ"כ). המובא ב'אוצר' עמ' קכב, שכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע הפסיק בנשימה גם במיושב, והרבי סיפר זאת והסתפק "אם הוא מצד הבריאות או מצד העניין" - לכאורה מובן מכך שלא קיבל זאת כהוראה לרבים (למרות שגם המסופר ב'רשימות' קיג עמ' 20 תואם זאת). ובפרט שע"פ המובא ב'הערות וביאורים - אהלי תורה' גיליון תתל"ה עמ' 99, בפועל תקע הרבי במיושב בנשימה אחת. וע"ע.

אם תקע קול כלשהו בשתי נשימות, לא יצא (שו"ע אדה"ז שם ס"ח. וראה הנסמן בשבח-המועדים עמ' 27 הע' 9).

65) הכוונה לוידוי במחשבה. ועניינו - לא וידוי על חטא ועוון, אלא געגועים פנימיים. וי"א דהיינו 'ציור פני הרבי' - 'אוצר' עמ' קכד, עיי"ש, וש"נ.

66) לקו"ש שם. וראה 'אוצר' עמ' קכו.

67) בקונטרס לימוד החסידות עמ' 11 נאמר: "על-פי הנהגות הקבלה, הנה אחר התקיעות צריך הבעל תוקע לילך למקומו, לשבת ולשאת פניו אל העם, והם יסתכלו בו", אך הרבי הדגיש שאי"ז ממנהגי חב"ד (אף שרבותינו נשיאינו נהגו בזה, המלך במסיבו ח"ב עמ' קצא) אלא סתם מנהג ישראל - מענה להרה"ח ר' דוד שי' קרץ מעפולה, ועד"ז ב'המלך במסיבו' ח"א  עמ' קיג, 'אוצר' עמ' קכז.

68) מובא ב'אוצר' עמ' קכו.

69) יש נוהגים שהש"ץ אומר את התיבות "הנני . . ממעש", "ונא . . אהבו" בלחש, וצ"ב מנהגנו בזה.

70) לענין כיסוי הפנים - כסף-משנה הל' ע"ז פ"ו ה"ו, וראה להלן הערה 76.

71) שו"ת מנחת-אלעזר ח"ד סי' לז (ובלוח כולל-חב"ד כ' שמשמיעין לציבור קודם תפילת-לחש, שמי שעומד באמצע הברכה יפסיק מתפילתו וישתוק כדי לשמוע התקיעות).

72) 'אוצר' עמ' קלד.

73) שו"ע אדה"ז סי' תקצ"ב ס"ז.

74) 'אוצר' עמ' קלא.

75) ידוע הפתגם, שה'עולם' נוהגים להרעיש ב'ונתנה תוקף' באמירת "ותשובה תפילה וצדקה, מעבירים...", ואילו בבתי-כנסת חב"ד מרעישים ב"ואתה הוא מלך..." (אף שהרבי מלמד זכות על ה'עולם', בלקוטי-שיחות כרך יט עמ' 296 ד"ה ואדרבה). וראה כיו"ב בס' המלך במסיבו ח"ב עמ' כה.

סדר האמירה חזן וקהל, כרגיל בין אנ"ש: החזן מתחיל בקול, והקהל אומר את שני הקטעים הראשונים -  עד "ומי ירום" (דלא כמנהג העולם שמתחילים קטע שני בפ"ע). החזן חוזר בקול מ"כבקרת", עד שם. אח"כ אומר הקהל בקול רם "ותשובה... הגזירה" והחזן חוזר זאת בקול רם, והקהל אומר: "כי כשמך... וכחלום יעוף", והחזן אומר "אמת..." ואילך עד "כחלום יעוף", ואז אומר הקהל בקול רם "ואתה... וקיים" והחזן חוזר זאת בקול רם, הקהל אומר "אין קצבה" עד גמירא, והחזן מסיים זאת בקול ומתחיל "כתר".

76) 'אוצר' עמ' קלב, וש"נ.

אין נוהגים כלל ברקיקה אחרי התיבות 'להבל ולריק' ב'עלינו' שבתפילה זו, וכן ביו"כ, אף שעניין הרקיקה והטעם ש"אין רוצים ליהנות מרוק זה" (היום יום, ט טבת) נאמרו על אמירה זו ('רשימות' קפ"ג עמ' 10). שמא מפני שהוא באמצע שמו"ע, ע' בשו"ע אדה"ז סי' צז ס"ב.

במ"א וא"ר סו"ס קלא כתבו, שבראש-השנה רק כורעים ומשתחווים אבל אין נופלים על פניהם, וכן משמעות הרמ"א שם, וכ"כ המטה אפרים סי' תקצ"ב ס"א; אבל מנהגנו ליפול גם בראש-השנה, כמפורש במנהגי מהרי"ל [הוצאת מכון ירושלים תשמ"ט עמ' רצז, ולפלא שהמהדיר לא ציין שם מאומה], ולא כמ"ש בלוח עץ-חיים "שאין מבחינים [בין ראש-השנה ליוהכ"פ]". וכן הביא מנהג זה באלף המגן למטה אפרים שם. ולכאורה מתאים למבואר בחסידות שבראש-השנה הביטול הוא מוחלט.

רגילים שהנשים אינן כורעות, ואולי משום צניעות. (וראה בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב או"ח סו"ס ער).

77) [וכן בריצפה המצופה שטיח בד או פלסטיק]. ע"ד ריצפת אבנים - מציין הרבי לשו"ע הב"י או"ח סו"ס קלא, רמ"א ונו"כ - ספר-המנהגים. למעשה, רגילים להיזהר גם במרצפות המצויות בארצנו הק' כיום, אף שהן עשויות אבן טחונה עם מלט לבן ואינן בגדר 'אבן משכית' (ראה ערך זה באנציקלופדיה התלמודית).

78) מט"א סי' תקצ"ב ס"א.

79) ראה הלשון בסידור, ובשעה"כ סי' מג ס"ק יג.

80) משו"ע אדה"ז סי' קכח סנ"ח מוכח, שגם המתפלל במניין שאין מנגנים, אומר 'רבש"ע', עיי"ש.

81) 'רשימות' יד עמ' 28. ולכאורה צ"ל היום גם חלק מהפסוקים בפרק של כאו"א בתהילים עם רש"י, כמנהגנו בכל ר"ח. ואף שנמנעים להזכיר ר"ח בראש-השנה, כנפסק בשו"ע אדה"ז סי' תקצ"א ס"ו, הרי אין לימוד זה דבר השווה לכל נפש כמו אמירת ברכי-נפשי וכיו"ב, שהרי כל אחד לומד פסוק אחר מחבירו.

82) שלא יקטרג אחר התפילה שהולכים ואוכלים ושותים ושמחים לומר שאין יראים מאימת הדין - לבוש סי' תקצ"ו ס"א, מחזור השלם (אם כי אדה"ז שם הביא טעם אחר, שמא מקצת הציבור לא שמעו כל התקיעות כראוי).

ה'שברים-תרועה' דתקיעות אלו תוקעים בנשימה אחת, כמו בתקיעות דמיושב (כך תקעו באוטבוצק אצל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע וכן אצל הרבי, שבח-המועדים עמ' 30 בשם התוקע דמעומד אצל הרבי הרה"ח ר' יוסף-מנחם-מענדל טננבוים).

83) לשון שו"ע אדה"ז סו"ס תקצ"ו.

84) שו"ע אדה"ז סי' תקפ"ט ס"ב.

85) סידור אדה"ז.

86) שו"ע אדה"ז סי' תקפ"ג ס"ח. לוח כולל-חב"ד (ונשמטה דעת המקילין שבשו"ע לישן אחר חצות היום). כן העירו, שבמבוא לס' חקרי זמנים להרה"ח ר' אלתר הילביץ ח"ב עמ' 14 מוכח שלא הקילו בזה. וראה בלוח דבר בעתו.

87) למחר: גם כשחל בחול, ובכל יו"ט, אסור להכין ליו"ט שני - שו"ע אדה"ז סו"ס תצה וסי' תקי"ג. לשבת: שם סי' תקכ"ז סעיף כג.

88) שו"ע אדה"ז סי' תר ס"ב, וסי' תקט"ו ס"ט.

89) כשאין באר וכדומה, עדיף לדחות אמירת תשליך ל'י"ג מדות', כדלהלן. אולם אם לא נראה שיגיעו לבאר וכד' בעשי"ת, או כשחייבים להיות בראש-השנה בתשליך ללא באר - ראה ב'כפר חב"ד' גיליון 536 עמ' 14 הוראת הרבי להרה"ח ר' יעקב-יהודה הכט ע"ה שבלית ברירה די אפילו בברז פתוח.

90) סידור אדה"ז.

91) ספר-המנהגים עמ' 57.

92) מטה אפרים סי' תקצ"ח ס"ד.

93) המלך-במסיבו ח"ב עמ' כ ('אוצר' עמ' קמה). שם הביא שהתאריך הוא ח' תשרי, ואכן פיוט "ה' ה' א-ל רחום..." נאמר ביום 'ה' דעשי"ת' (היום האחרון שלפני עיו"כ). ואף שב'רשימות' ד' עמ' 14 הע' 2 מדובר על ו' תשרי, אך זהו לפי המנהג בשנה שיום-הכיפורים חל ביום שני בשבוע, שאז מקדימים (הנוהגים לומר) את פיוט 'י"ג מידות' ליום ה' שלפניו - ו' תשרי (אלף המגן למטה אפרים סי' תר"ג ס"ק י).

מובא שם על כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ שהלך ב' וג' פעמים לתשליך (מצד הזמן או מצד המקום, עיי"ש).

94) משנ"ב סי' תקי"ד ס"ק לה.

95) גם היום - משמעות שו"ע אדה"ז סי' רסג ס"ח, דלא כמט"א סי' תרכ"ה סל"ג, ראה 'קיצור דיני נש"ק' פרק ו' הערה 2.

96) מט"א סי' תקצ"ט ס"ט.

97) סה"ש תש"ה עמ' 4, ועוד, 'אוצר' עמ' פב.

98) 'אוצר' שם.

99) היום יום ד' טבת (וראה אג"ק סוף כרך ח"י).

100) 'אוצר' עמ' צח. אגב, מסיבה טכנית (כתוצאה ממה שהורגלו שהן הציבור והן הש"ץ אומרים הכל), מורגל בקהילות האשכנזיות (וגם בין אנ"ש) באמירת הפיוטים, לקשר את חציו השני של כל חרוז עם חציו הראשון של החרוז הבא, וזאת כמובן בניגוד למשמעות הפיוט (ע' בזה בקובץ 'בית אהרן וישראל' גיליון קט, עמ' קלג), וק"ו בפיוט זה האחרון, שיש להיזהר שלא לבוא לידי חירוף ח"ו באמירת: "לעדי עד - מלך אביון".

101) התוועדויות תשמ"ג ח"א עמ' 56, ומסיים שאינה הוראה לרבים, אלא כל אחד יחליט בעצמו כיצד להתנהג בזה, ע"כ. וכיוון שאומרים זאת בלחש, לא נהגו אלה שיש להם אב ואם לצאת מביהמ"ד של הרבי.

102) שבח המועדים (תשנ"ג) ס"ע 23.

103) ואומרים הפטרת 'שובה'. וצ"ע אם צ"ל גם הפטרת 'וידבר דוד' (היום - לפי מש"כ בס' המנהגים עמ' 25, או מחר בבוקר - למנהג רבותינו דלעיל הע' 99) כי אף שהיא שייכת יותר לפ' האזינו (ע' לקוטי שיחות כרך ט עמ' 61 הע' 5) הרי הפטרות אלו מי"ז בתמוז עד לפני שבת בראשית הן רק "לפי הזמן ולפי המאורע" (טור סי' תכח), ועד"ז כשדוחים הפטרת פינחס 'ויד ה' היתה אל אליהו' מפני הפטרת 'דברי ירמיהו'.

103*) כמובא בהמשך תרס"ו עמ' שפז "וכמו"כ מקדושת יו"ט לקדושת שבת צריכים טבילה במקווה כמ"ש בכתבי האריז"ל". וצ"ע שאי"ז נפוץ בין אנ"ש. וראה בס' פסקי תשובות סי' תקכ"ח ס"ק ג.

104) המלך במסיבו ח"ב עמ' קצג - כמנהגנו בערב יו"כ שחל בשבת.

105) ס' המנהגים עמ' 57.

106) ראה 'אוצר' עמ' קמז-קנג. ולעניין אמירת 'הרחמן' דש"ק בברכת המזון, שם עמ' קנ.

107) ראה שם עמ' קמט.

108) אדה"ז היה קורא בתורה שירה זו בטעמים מיוחדים, השונים מקריאת כל השנה וגם משאר השירות. כך נהגו גם כל בניו. הוא לימד זאת את הרה"ק הרב"ש בן אדמו"ר הצמח-צדק, וממנו למד הרה"ק הרז"א אחי אדמו"ר מהורש"ב (לקו"ד ח"א עמ' 460).

המהר"ל מפראג (ס' הזכרונות לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"א פכ"ט) והמגיד ממזריטש (ס' התולדות אדמו"ר מהר"ש של הרבי, עמ' 74) ציוו ללמוד שירת האזינו בע"פ. ובסה"ש תש"א (עמ' 56. בלה"ק - עמ' מו) "שמעתי מגדולים, שכל יהודי צריך לדעת את שירת האזינו בע"פ". ומבאר שם שזה מביא שפע ברכה גדול בפרנסה, עיי"ש.

 109) סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 5. ובהערה 25 שם: "ומעשה רב (בהסכם גדולי ישראל) שגם ילדות קטנות באות עם אבותיהן לבית-הכנסת (לא רק לעזרת-נשים), ואפילו לאחרי גיל שלוש שנים - כל זמן שלא הגיעו לכלל חינוך והבנה בעניין זה". ועיי"ש בהערה 24, שזה מעין ודוגמת עלייה לרגל  לע"ל "מדי שבת בשבתו". וב'אוצר' עמ' קסו כ' ע"ז "וצ"ע הכוונה, האם דווקא בשבת-שובה באים כולם לביהכ"נ, או שמא כך נוהגים מידי שבת בשבתו".

110) ד"ה שובה ישראל תש"מ ס"א, סה"מ מלוקט ח"א עמ' שמה; ב'תורת מנחם - ספר המאמרים מלוקט' לפי סדר השנה, ח"א עמ' קד.

111) התוועדויות תנש"א ח"א עמ' 24. וראה פירוט בזה בהתוועדויות תשמ"ח ח"ד עמ' 376 ובסה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 222.

112) שו"ע אדה"ז סי' תכט ס"ב. נתבאר בלקוטי-שיחות ח"ג עמ' 953 (בלה"ק עם הוספות ב'תורת מנחם - התוועדויות' (כד) תשי"ט ח"א עמ' 25) וסוכם ב'שולחן המלך' שם, שכיוון שצריך ללמד דרכי עבודת ה' בקיום המצוות בכלל, לא נזכר שצריך לדרוש גם הל' יו"כ, כי גם זה נכלל ב'דרכי ה'' שם, עיי"ש.

 

113) "במוצאי ראש-השנה היו אומרים 'א גוט יאר' [=שנה טובה] - המשכה חדשה" (סה"ש תש"ז ס"ע 61).

114) מאה-שערים לג,א.

115) לקוטי-שיחות חי"ד עמ' 372. וראה היום יום ח"ב מס' 21, ספר-המנהגים עמ' 67, סה"ש תש"ד עמ' 24, תרצ"ט עמ' 304. 'אוצר' עמ' עה. קס. קובץ 'לכבודו של מלך' (קרית-גת, תשנ"ה) ח"ב עמ' 194.

116) הוראת הרבי, ספר המנהגים עמ' 20. והיא דלא כדעת הבן-איש-חי שנה א' פרשת פקודי ס"ז, שניתן לקרוא מקרא (בכלל) בלילי שבת ויום-טוב (וצ"ע מקריאת שמו"ת ע"י רבותינו שהתחילו בה אור ליום ועש"ק, כדלעיל הע' 99. וכיוון שהיא הוראה לרבים, לא מסתבר לומר שקראו רק לאחר חצות ולא הזכירו זאת).

117) 'אוצר' עמ' קס.

118) ס' המנהגים עמ' 33. לוח כלל-חב"ד.

119) שו"ע אדה"ז סי' רפד ס"ח, ונתבאר בלקו"ש חי"ד עמ' 144 שאין מקום לקטן - שפטור מכל המצוות וממילא אין שייך אצלו (שלימות) עניין התשובה - שיאמר ההפטרה ד'שובה ישראל', ע"כ. והיינו אפילו "במקרים יוצאים מהכלל", כי בלאו-הכי הרי "אצל החסידים לא נהגו לתת מפטיר לקטן" (התוועדויות תשמ"ה ח"ד עמ' 2334).

120) לקט הליכות ומנהגי ש"ק עמ' 60 (ומן הסתם אכל כזית), ע"פ המובא (גם כהוראה לרבים) בס' המנהגים עמ' 34. ביאור הנהגה זו בלקו"ש כרך כא עמ' 84 (ובלה"ק, שערי הל' ומנהג או"ח ח"א סי' קנד).

121) לוח כולל-חב"ד. 'אוצר' עמ' קע.

122) אג"ק ח"ט עמ' רה (ממטה אפרים סי' תרב ס"ה, קיצור שו"ע סי' קל ס"ד) ומבאר שם שזה נעשה כדי לקיים אח"כ את המצוה מן המובחר.

123) שערי הל' ומנהג ח"ה ר"ס קנח (ועד"ז ב'צדיק למלך' ח"ז עמ' 227. 'התקשרות' גיליון קסא עמ' 18), וראה שו"ת יחוה דעת ח"א סי' מה.

124) שיחת יום ב' דראש-השנה תש"מ סי"ג (בלתי מוגה).

125) ספר-המנהגים עמ' 58. והטעם ב'התוועדויות' תש"נ ח"ב עמ' 367 (=סה"ש תש"נ ח"א עמ' 351) מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בשם הצמח צדק, לפי ש"עד כאן (עד ר"ה) - מצות אמירה, ומכאן ואילך - מצות עשיה".

126) ראה 'אוצר עמ' קסד.

127) בסידור אדה"ז, 'סדר ספירת העומר', מפורש שמותר לאכול בת"צ עד עה"ש.

128) ס' המנהגים עמ' 45. אג"ק חט"ז עמ' שיג. לוח כולל-חב"ד תענית אסתר, מהערות הרבי ללוח תשט"ז.

129) משנה-ברורה סי' תקס"ו ס"ק יג.

130) למרות שמהרשימה שבספר-המנהגים משמע שיש להתחיל "כי על רחמיך", הרי למעשה כשהתפלל לפני התיבה הרה"ח ר' שניאור-זלמן דוכמן ע"ה במניין של הרבי התחיל כנ"ל. ואף מצד העניין אין מקום להתחיל בתיבת "כי" שהיא נתינת-טעם על מה שנאמר תחילה.

במהדורות קה"ת כפר-חב"ד (אלה שראיתי), הדפיסו בעמ' 131, 133 בשולי הדף כ'נ"א' את תיקוני הרבי ב'ליקוט טעמים ומקורות' (במקום לשנות הנוסח בפנים כפי שעשו בפיוט י"ג מדות בעמ' 115. אבל כד דייקת - התיקונים בפנים בפיוט י"ג מידות הם בכמה שינויים מהנסמן ב'ליקוט טעמים ומקורות', וכנראה הוגה שוב. ושמעתי שלראשונה נדפס פיוט י"ג מידות מתוקן בשילהי תשכ"ד בדף בודד, והוצאה קודמת של הסליחות היתה שנה לפני זה, בשילהי תשכ"ג).

131) ספר-המנהגים עמ' 52.

132) ספר-המנהגים עמ' 45. אג"ק חט"ז עמ' שיג. לוח כולל-חב"ד תענית אסתר, מהערות הרבי ללוח תשט"ז.

ש"ץ ששכח 'עננו': נזכר לפני השם של חתימת רפאנו - חוזר ל'עננו', ואח"כ אומר שוב 'רפאנו'. נזכר אח"כ - אומרה בש"ת וחותם העונה בעת צרה ושומע תפילה. נזכר אח"כ - אומרה ברכה בפ"ע אחרי 'שים שלום' (לוח כולל חב"ד, וראה סי' תקס"ה ס"א-ב ובאחרונים).

133) ספר-המנהגים עמ' 45.

134) משנ"ב סי' תקס"ו סוף ס"ק כא.

135) ראה 'התקשרות' גיליון מ ס"ע 18.

136) ראה לקו"ש חלק כ, עמ' 352 וש"נ.

137) מזכרונותיה - בספר 'אם בישראל', הוצאת קה"ת, כפר חב"ד תשמ"ג. תולדותיה בספרים:  'עטרת מלכות', חיפה תנש"א, עמ' 225. 'תולדות לוי יצחק' (מהדורת תשנ"ה) ח"ג עמ' 875.

138) ספר-המנהגים עמ' 88.

139) לוח כולל-חב"ד, יא תשרי. גם הקורא ק"ש שעהמ"ט אחר חצות אינו אומר תחנון, כיוון שנהגו כבר יו"ט אז, שהיו ממעטים בו בסליחות (שלא כער"ה), ראה שו"ע אדה"ז סי' תר"ד ס"ד-ה.

140) ב'אוצר' עמ' קעח, שגם כשטבלו רבותינו ג"פ, היתה הפעם הראשונה בין כפרות לשחרית. והרבי כנראה טבל רק אז. ומ"מ רבים טובלים לפני כפרות (ומנחה, והדה"נ).

141) סידור אדה"ז. מי שאי-אפשר לו לעשות סדר הכפרות בערב יום-הכיפורים, יקיים זאת יום או יומיים לפני-כן, כי כל עשרת-ימי-תשובה ימי כפרה הם (ראה פרמ"ג סי' תרה במ"ז ס"ק א. שדי-חמד מערכת יוהכ"פ סי' א אות ב).

142) יש שדנו מאימתי נקראת מעוברת, אם מג' חדשים או ממ' יום עכ"פ. ואולי לפני כן תפדה בצדקה.

143) סידור אדה"ז. ובלקו"ש חכ"ב עמ' 59 הע' 36: "לא חיישינן לתאומים (כמ"ש הב"ח שם ממרדכי קטן. פמ"ג שם) - כיוון דמיעוטא הוא והמדובר הוא במנהג. וצ"ע בזמננו, דלפעמים רבות יודעים ברור אשר 'תאומים בבטנה', ועל בירור זה סומכים בנוגע לפיקוח-נפש בשבת ויום-הכיפורים וכיוצא-בזה - איך תתנהג ב'כפרות', או שנאמר דכיוון דלא שכיחא כו', ובפרט בנדו"ד דבלא"ה י"א לפטור כמה זכרים בתרנגול אחד כו'".

וע"פ המבואר שם (ובלה"ק - ב'שערי הלכה ומנהג' יו"ד סו"ס צח) שהאם היא שצריכה כפרה נוספת, ולא שהכפרה היא בשביל העובר עצמו - העירו, דא"כ אם כבר עשתה כפרות יום או יומיים לפני כן, ולפני זמן הכפרות נולד התינוק, יצטרך התינוק כפרה נפרדת לעצמו. או שמא הכפרה על אבריו כעובר מועילה לו גם עתה. וע"ע.

144) ספר-המנהגים עמ' 58. בשער-הכולל (פמ"ד ס"ב) כ' שאדה"ז השמיט מסידורו הלשונות "חליפתנו, חליפתכן, חליפתהן" וכדומה, וכנראה כוונתו שיאמרו תמיד "חליפתי" (המתכפר ולא המסובב), גם כשעושים לאחרים ואחרות, וצ"ב מה מנהגנו בפועל.

בבית הרבי נהגו (כל אחד מבני-הבית) לקיים ב'כפרה' מעין ד' מיתות אחר סדר הכפרות: לדרוך עליה מעט - כעין סקילה, לגעת קלות בצווארה - מעין חנק, לשרוף מעט משערותיה - כעין שריפה ('כפר חב"ד' גיליון 633 עמ' 23, מפי המשב"ק. ולהעיר משעה"כ הנ"ל, ששלל כ"ז, ומ'רשימות' יד עמ' 14 שכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע לא הי' זורק התרנגול תחת השולחן אבל היה סומך שתי ידיו עליו), ראה מטה-אפרים סי' תרד-תרה ס"ה.

145) שער-הכולל פמ"ד סוס"ב.

146) 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' קעז, עיי"ש.

147) כן הקפיד לומר השו"ב הוותיק הרה"ח ר' יעקב-יוסף רסקין ע"ה, מפי בנו השו"ב הרה"ח ר' מנחם-מענדל שי' רסקין, וכמדומה לו שאביו שמע זאת מפי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. וראה שו"ע יו"ד סי' כח ס"ב ודרכי-תשובה שם ס"ק טז מס' תורת-זבח, ומה שהעיר עליו. (וע"ע בדרכ"ת שם ס"ק יז).

יש להכין מראש עפר (חול יבש, שגרגיריו נפרדים, ולא גושים) למטה, לפני השחיטה, שיישפך הדם עליו. ממתינים לבדיקת הסימנים ע"י השוחט - שלא תהיה ברכתו לבטלה, ומכסים ביד בעפר (כנ"ל) - שו"ע ונו"כ שם.

148) שו"ע אדה"ז או"ח סי' כב בקו"א א. וראה לקו"ש חי"א ס"ע 288.

149) 'רשימות' הנ"ל, עמ' 17. גם הרבי היה לבוש בגדי יו"ט בערב יוהכ"פ, 'אוצר' שם. וראה מט"א סי' תרז ס"א.

150) שו"ע אדה"ז סי' תרה ס"ו. וראה 'רשימות' שם, עמ' 18.

151) ראה גם 'רשימות' שם.

152) שו"ע אדה"ז סי' תרד ס"א, עיי"ש בארוכה ובנתיב החיים 'דיני עיוהכ"פ' סק"ד.

153) סידור אדה"ז, ובשו"ע שלו סי' א (מהדו"ק) סי"ז, נא ס"א, ותר"ד ס"ו. וראה צמח-צדק (שער המילואים, חידושים, טז ע"ב) שתמה ע"ז, ונתבארו דבריו בלקו"ש חי"ז עמ' 426. וראה מש"כ בזה בס' הליכות עולם, יוה"כ, סי' תרד בפתחי עולם ס"ק ג.

154) גם בקביעות זו - כדעה הא' בסתם בשו"ע אדה"ז סו"ס תרד, לוח כולל-חב"ד, ודלא כמ"ש ב'אוצר' עמ' קעט. ב'ספר זכרון - דברי שלום' עמ' לח מסופר, שאמרו זאת אצל הרבי בעיו"כ תשל"ד (לראשונה, אולי בגלל המצב דאז), וכנראה היתה זו הפעם היחידה שנהגו כן.

155) קובץ-ליובאוויטש גיליון 5 עמ' 71, ועוד בשיחות אדמו"ר מהוריי"צ, נסמנו ב'אוצר' עמ' קפ.

156) ספר-המנהגים שם. באלף-המגן למט"א סי' תרד-תרה ס"ק לח הביא הטעם, שאם נגזר עליו ח"ו שיזדקק למתנת בשר ודם, יצא ידי-חובה בקבלת ה'לעקאח'. הובא בלקו"ש חי"ד עמ' 373. ראה גם 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"א ח"א עמ' 9. סה"ש תש"נ ח"א עמ' 22 ואילך, וש"נ.

157) ספר-המנהגים שם.

158) למרות שהמנהג מובא בשו"ע אדה"ז סי' תרה ס"ה מהרמ"א. גם הרבי לא הלך לאוהל ביום זה בהרבה שנים. ידוע שהלך בשנים תשי"א ותש"נ - 'אוצר' עמ' קפד (כן נסע בתשי"ג כמסופר ביומן שבסוף 'שיחות קדש' תש"ס. י"א שנסע גם בשנת תשח"י. וי"א שגם בשנת תשנ"ב אמר בבוקר שייסע לאוהל, אך חלוקת הלעקאח נמשכה כמעט עד המנחה ולא התאפשר לנסוע).

159) מטה-אפרים סי' תרז ס"ג.

160) לוח כולל-חב"ד. ספר בעש"ט עה"ת, ר"ה ויו"כ, אות מח.

161) סידור אדה"ז.

בשער-הכולל (מד,ג) משמע שהכוונה להוסיף עוד סעודה (ושמא שתי סעודות) לשם יוהכ"פ. וע"ע.

162) שו"ע אדה"ז סי' תרד ס"א.

163) היום-יום ח"ב (הוספות להיום-יום בלה"ק - קטע מס' 21. 'צדיק למלך' ח"ז עמ' 298).

164) שו"ע אדה"ז סי' קסז ס"ח.

165) שו"ע אדה"ז סי' תרח ס"ח.

166) ע"פ התוועדויות תשמ"ה ח"א עמ' 351.

167) סידור אדה"ז.

168) שו"ע אדה"ז סי' תרז סי"א-טו (מלבד שני הפרטים - זמן המלקות, ואמירת הנלקה, שההוראה בספר המנהגים אחרת).

169) 'אוצר' עמ' קפח (וע"ע רמב"ם הל' סנהדרין פט"ז ה"ט).

170) מט"א סי' תרו ס"ח.

171) שו"ע אדה"ז סי' תרו סי"ב. גם נשים נשואות טובלות, עיי"ש סי"א, והמובא בס' 'כבודה בת מלך' עמ' קעו.

172) שו"ע אדה"ז סי' תרז ס"א-ג. לכאורה, אין להכות על החזה ב'סלח לנו' בתפילה זו, שהרי אין בה תחנון אלא רק הווידוי שבסופה, וכההוראה: "על-חטא אומרים רק כמה שצריך" (לקו"ש ח"ט עמ' 386). ועצ"ע מלשון הרבי בנדון בספר-המנהגים ר"ע 65 "ממוצאי (ולא: מערב) יוהכ"פ...". וראה הדיון בזה ב"התקשרות" גיליון שעט בסופו. אבל הרה"ח ר' אלי' שי' זילברשטרום מספר, שבשנת תשכ"ז וכן בשנת תשל"א (או תשל"ב) עמד מקרוב וראה בבירור שהרבי מכה על ליבו, הן בשחרית (ומתאים ללשון ס' המנהגים הנ"ל) והן במנחה.

173) שו"ע אדה"ז סי' תרז ס"ז.

174) 'אוצר' עמ' רא, ממנהג הרבי.

175) סה"ש תש"א עמ' 151, וראה סה"ש תש"ה עמ' 9, 'המלך במסיבו' ח"א עמ' רמח. (ב'אוצר' שם הביא ממקור-חיים סי' תרז שיש להכות ב'על חטא' באמרו "שחטאנו", וב'ועל חטאים' באמרו "שאנו חייבים").

176) יאכל לפחות כזית פת, כדי לברך ברכת המזון (סדר ברכת הנהנין פ"ב ס"א). אם יודע שלא יאכל כביצה פת, לא יברך על נטילת ידים (שו"ע אדה"ז סי' קנח ס"ב).

177) כמה טעמים בדבר, והטעם הפשוט הוא כדי שלא יצמא ביום-הכיפורים למים - סה"ש תרצ"ז עמ' 157.

178) שו"ע אדה"ז סי' תר"ח ס"ח.

בכוונת האכילה של הסעודה המפסקת איתא, שצריך 'ג' קערות', וכדי לקיים זאת, ציווה כ"ק אדמו"ר מהורש"ב לבנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, לאחר שהתחיל לאכול מקערת המרק, להוסיף לה כף מרק, ואחר-כך (לאכול מעט ו)להוסיף עוד כף - סה"ש תרצ"ז עמ' 156. שיחות-קודש תשי"ז עמ' שח.

179) דעה שנייה ("וי"א", לאחר דעה ב'סתם') בשו"ע אדה"ז תרו סי"ג. ורבים נוהגים גם בזה.

180) סי' תרח ס"א-ג. רגילים להפסיק בזמן שנקבע להדלקת הנרות. וכשמפסיק לפני-כן, טוב להתנות לפני ברכת המזון, שעדיין אינו מקבל עליו את התענית - שם ס"ז. בס' הליכות עולם, יוה"כ, סי' תרח בפתחי עולם ס"ק ו, מביא חקירה של הרבי האם בקביעות כהאידנא שייך לקבל עליו תוס' יוה"כ בנפרד מתוס' שבת (לא ציין המקור כלל. ולא מצאתיו לע"ע בשיחות בנדון - לקוטי-שיחות חט"ז עמ' 231 וחי"ט עמ' 58, שציין להלן עמ' קכג. ועיי"ש בהבדל שבין תוס' שבת לתוס' יוה"כ).

181) מחזוה"ש, לוח כולל-חב"ד.

182) שו"ע אדה"ז סי' תרי ס"ד. לוח כולל-חב"ד.

183) במט"א סי' תרג ס"ח כתב, שאת נר הנשמה גם אשה (פנויה) מדלקת, ושמדליקים רק אחד (גם אם שני ההורים נפטרו, אבל להורה/הורים של הבעל מדליקים נר בנפרד, נטעי גבריאל פכ"א ס"ג). שם ובאלף-המגן ס"ק יח ישנן דעות שונות איזה מהנרות יהיה בביתו ואיזה בבית-הכנסת, ובשו"ע אדה"ז סי' תרי ס"ד איתא, שנר חיים הוא בבית-הכנסת (באג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ד עמ' קנב - שיש להניחו במקום שאינו עלול לכבות בנקל, עיי"ש). ולכן מביא בשבח-המועדים עמ' 44 שנר הנשמה יהיה בבית ויבדיל עליו במוצאי יום-הכיפורים.

184) ספר-המנהגים עמ' 58. גם קיטל אחר לא ילבש, אג"ק ח"ו עמ' קעב. ומהלשון משמע, שאם מאיזו סיבה שתהיה לא לבש בפועל את הקיטל בחופתו, ילבשנו עתה (בנטעי גבריאל הל' יוה"כ פכ"ו הערה י' הביא טעמים למנהג זה. והנהגה זו אינה לפי הטעם שאין לובשין הקיטל בפחות מבן כ', וגם לא לפי הטעם שבשנה ראשונה עליו להיות בשמחה, אלא לפי הטעם שכבר נתעורר השנה בתשובה, עיי"ש).

185) 'אוצר' עמ' קצח.

186) שו"ע אדה"ז סי' כא ס"ג.

187) ראה פסקי הסידור אות מב. ואין מסירין אותו בלילה, מפני שהדבר ידוע שאין מתכוונים לשם ציצית, אלא כדי להידמות למלאכים - ע"פ שו"ע אדה"ז סי' יח ס"ד.

188) 'אוצר' עמ' קצו, מספר מאמרי אדה"ז הקצרים עמ' שלז (לענין יו"כ), וספר-המנהגים עמ' 46 לענין תשעה באב (נדפס לראשונה בסוף רשימות הצ"צ על מגילת איכה, ברוקלין תשי"א). וצ"ע שנשמט ממנהגי אלול ר"ה ויו"כ שנדפסו לפני-כן בשלהי תש"ט (סה"מ תש"ט עמ' 232). ולפי הטעם (כנפסק בשו"ע אדה"ז תרי"ד סו"ס ג) שמנעל אינו אלא של עור דווקא, לכאורה אין להחמיר גם בנעל מחומר פלסטי דמוי-עור (למרות שמגן על הרגל כמו עור ממש) הנפוץ בזמננו, כל עוד איננו מכיל עור ממש (ומשום מראית-העין לא שייך בזה, כיוון שהדבר ידוע לכל, וכמו בעניין נקניקי סויה בחלב וכו').

189) ספר-המנהגים שם.

190) 'אוצר' עמ' קצד.

191) שם עמ' קצה, ומציין לשיחת ליל שמח"ת וש"פ בראשית (ב) תשד"מ, עיי"ש.

192) לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדה"ז סי' תרז סו"ס ב, למרות שלא נדפס במחזור. אדמו"ר מהורש"ב היה מאריך קצת בווידוי זה ('רשימות' ד, עמ' 17). הרבי היה אומר זאת בקביעות.

 

 

 


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)