מנהגי בין המצרים בליל י"ז בתמוז

ב'התקשרות' (גיליון תסח, בלוח השבוע הערה 10), נכתב על מנהגי בין המצרים בליל י"ז בתמוז, והעירני אחד מרבני אנ"ש על טעויות שנפלו שם:

הכף החיים שצויין לסי' תקנ"ז ס"ק רט, לא נמצא שם אלא בסי' תקנ"א ס"ק רז, ושם מביא משו"ת חיים שאל להרב חיד"א ח"א סי' כד את דעת ה'מטה אפרים' בסופו [ס' מטה אפרים למוהרא"ז מרגליות נדפס לראשונה בזולקווא תקצ"ז, ואילו שו"ת חיים שאל להחיד"א נדפס לראשונה בליוורנו תקנ"ב. ודאי כוונתו לספר אחר  בשם זה] להתיר אמירת שהחיינו בליל י"ז בתמוז, ומהחיד"א שם שדוחה את דבריו ואוסר זאת [ע"פ דברי הרמב"ן בס' תורת האדם בתחילת עניין אבילות ישנה, שעקרונית היו כל התעניות צריכות להתחיל מבעוד יום, עם כל שאר חומרות תשעה-באב, אלא שחז"ל הקילו בזה. ואם-כן ענייני האבלות מתחילים כבר בליל התענית], וסיים החיד"א שכך המנהג בארץ הצבי. והכף החיים אינו מביא דעה אחרת להקל בזה. וכן דעת האשל-אברהם להרה"צ מבוטשאטש סי' תקנא ס"ב, "אך בחומרא שלא לישא נשים בין המצרים, אולי בכללה גם בין השמשות", ומורה להיזהר בזה למעשה.

ובשו"ת אגרות משה או"ח ח"א סי' קסח מתיר נישואין רק לצורך (וע"ש ח"ד סי' קיב שמציין לשם, אך מתיר תספורת רק לצורך גדול. אולי מפני שנישואין הן מצווה, עיין בשו"ע אדה"ז סי' תצג ס"ב) מפני שתלוי במחלוקת ראשונים בין הרי"ף, רש"י ורמב"ן דס"ל לומר עננו מבערב, כיוון שעיקר התענית מתחיל כבר אז, לבין בעל המאור שמתחיל מהבוקר. ואולי הכול יודו שלעניין זה המנהג הוא רק מהבוקר שאז ניכרת האבלות. וכן טוען לעניין נישואין שאי-אפשר להוכיח מהמנהג בזה, כיוון שבדבר שאינו מצוי לא שייך מנהג [אע"פ שלכאורה אפשר ללמוד מהמנהג לעניין שהחיינו ותספורת].

"שמע ישראל" בקול רם

בקשר לאמור ב'התקשרות' גיליון תסה עמ' 19, בכותרת "ש"ץ בפסוק ראשון של קריאת-שמע": מסרו לי, שבכל ההקלטות / וידיאו שבהן הרבי התפלל כש"ץ, אמר תמיד בקול את שתי המילים "שמע ישראל" – תיבות אלו בלבד. ואולי בזה מתקיים "להשמיע קולו ב'שמע ישראל'", כלשון שו"ע הב"י סו"ס סב שצויין שם.