קרבן מעצמך
״אדם כי יקריב מכם קרבן לה׳״ (ויקרא א,ב). אם תקריבו ״מכם״, מעצמכם, את האדם שבכם, הרי זה ״קרבן לה׳״; אבל שתרצו לצאת ידי חובה בהקרבת הבהמה בלבד, אף זה קרבן הוא, אך לא קרבן לה׳.
(של״ה)
מזכה את העולם
״אדם כי יקריב... תקריבו את קרבנכם״ (ויקרא א,ב). פתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים, על-פי מאמר חז״ל (קידושין מ) ״עשה מצווה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות״. כשאדם מקריב קרבן לה׳, הוא מזכה את הרבים איתו.
(תולדות יצחק)
בכוחו של הכוהן
הקרבנות מוקרבים על-ידי הכוהנים דווקא, כי רק הכוהן, איש החסד, יכול לפעול הן את העלייה הן את ההמשכה הנוצרות על-ידי הקרבן.
(ספר המאמרים קונטרסים)
כפרה על המחשבה
״אם עולה קרבנו״ (ויקרא א,ג). קרבן העולה נזכר ראשון בין הקרבנות, כי העולה באה לכפר על הרהורי הלב, על מחשבות רעות, והמחשבה קודמת תמיד למעשה.
(רבנו בחיי)
הקרבת הרצון
"יקריב אותו לרצונו לפני ה׳״ (ויקרא א,ג). את הרצון צריך להקריב לפני ה׳, בבחינת ״בטל רצונך מפני רצונו״ (אבות ב,ד). עיקר הכוונה בהקרבת הקרבן היא לבטל ולהקריב את הרצון לעבודת ה׳.
(הכתב וקבלה)
הפיכת החמימות לאש
הקרבת הדם בעבודה בנפש האדם היא הקרבת הרצון. ״הדם הוא הנפש״. את כל החמימות בנפש יש להפוך בכל יום לרשפי אש שלהבת י-ה, בעבודת התורה והתפילה ובקיום מצוות.
(ספר המאמרים תרצ״ו)
שלוש עליות
״אשה ריח ניחוח לה׳״ (ויקרא א,ט). הקרבנות פועלים בירור ועלייה בכל העולמות. בפסוק הזה נרמזות שלוש העליות: ״אשה״ – העלייה מעולם העשייה; ״ריח״ – העלייה מעולם היצירה; ״ניחוח״ – העלייה מעולם הבריאה לעולם האצילות.
(ספר המאמרים ת״ש)
עלייה בכל העולמות
אם בהקרבת הקרבן הגשמי נאמר: ״רזא דקורבנא עולה עד רזא דאין-סוף״, על אחת כמה וכמה שבהבאת הקרבן האמיתי, כאשר האדם פועל בנפשו את כל ענייני הקרבן, גורם הוא בזה עלייה בכל העולמות.
(הרבי הריי״צ מליובאוויטש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
