חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:04 זריחה: 6:41 כ"ג בטבת התש"פ, 20/1/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

לארוב לעמלק עוד קודם התפילה
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1181 - כל המדורים ברצף
לארוב לעמלק עוד קודם התפילה
סוד הבאת הגאולה
פרשת תצוה
השמחה הנעלית ביותר
הלכות ומנהגי חב"ד

מדוע יש דגש מיוחד על זכירת עמלק ובכל יום דווקא, כשהעיקר לכאורה הוא העשייה ומחיית עמלק בפועל? * אם לא יתעסק ב'זכירה' אלא ימתין עד שעמלק יבוא, לא יהיה בכוחו למחותו * ומה הטעם שדווקא כאשר מתכוננים ומתקרבים לקיום מצוות קריאת מגילה, נאסרים בטלטולה ובקריאה בה? * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. קריאת פרשת זכור היתה צריכה להיות ביום הפורים עצמו, שהרי הנס דפורים קשור עם המן שהוא מזרעו של עמלק (כפי שמונה בפרטיות ב"תרגום שני"1 את הדורות שבינתיים). והטעם שקורין פרשה זו בשבת שקודם פורים הוא – כמו שכתוב2 "נזכרים ונעשים", שמזה למדים שהזכירה (קריאת פרשת זכור) צריך להיות קודם לעשייה (שהיא בפורים)3.

ואף על פי כן, אין קורין פרשת זכור כמה שבתות לפני פורים, אלא דווקא בשבת שקודם פורים – כיון ש"סמכו ענין לו"4, שהזכירה צריכה להיות סמוך לעשייה. ולכן קורין פרשת זכור בשבת שקודם פורים, שיש לה כבר שייכות ליום הפורים, שהרי "מיניה מתברכין כולהו יומין"5.

ונמצא, שבעניין הזכירה ישנם שני תנאים: א) קודם העשייה דווקא, ב) סמוך לעשייה דווקא.

ב. והעניין בזה:

עיקר עניין מחיית עמלק יהיה בביאת המשיח, והיינו, שאז יהיה עניין העשייה, מה שאין כן עתה אינה אלא זכירה בלבד, שהרי עניין מחיית עמלק בגשמיות אינו שייך עתה כלל, ואילו עניין מחיית עמלק ברוחניות אינו אלא זכירה לגבי העשייה לעתיד.

וכיון שכן, יש מקום לטעון: לשם מה זקוקים אנו עתה לעניין הזכירה – הרי אפשר להסתפק בעניין העשייה, מחיית עמלק שתהיה לעתיד?

והמענה לזה – שהזכירה צריכה להיות קודם העשייה דווקא, כי, עניין העשייה ("ונעשים") גופא בא על ידי זה שקדם לו עניין הזכירה ("נזכרים").

מאידך גיסא, יש מקום לטעון: מהו הצורך שיהיה עניין הזכירה היום – יכולים להסתפק בעניין הזכירה שהיה אתמול ושלשום, ויתירה מזה, יכולים להסתפק בעניין הזכירה שהיה לפני כמה דורות, ולשם מה צריך להיות עוד פעם עניין הזכירה גם היום?

ובפרט על פי מאמר הגמרא6 "אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכו'" (כהמשך וסיום הדברים) – הרי הזכירה שבדורות הקודמים היתה בודאי במדריגה נעלית יותר ובעומק יותר ("אַ העכערע און טיפערע"), ומה יש בכוחה של הזכירה עתה להוסיף בזה?!

והמענה לזה – שהזכירה צריכה להיות סמוך לעשייה דווקא, ד"סמכו ענין לו", ולכן אין להסתפק בהזכירה בדורות שלפני זה, אלא עניין הזכירה צריך להיות בדור זה דווקא, הדור הסמוך לביאת המשיח, "דרא דמלכא משיחא"7.

והראייה לדבר – מזה גופא שעדיין לא נתקיים עניין "ונעשים": כאשר ישנו עניין ה"נזכרים" כדבעי – בודאי שהדבר יביא לידי עניין "ונעשים", בביאת המשיח (ועל דרך הא ד"איתא בתיקונים8 שאפילו אם היה צדיק אחד חוזר בתשובה שלימה בדורו היה בא משיח"9). ובמילא, כיון שרואים שהזכירה ("נזכרים") שהיתה עד עתה עדיין לא הביאה לידי "ונעשים" – הרי זה גופא ראייה שיש צורך להמשיך בעניין ה"נזכרים" ("עס דאַרף זיין דער נזכרים ווייטער און ווייטער"), עד שיביא לידי "ונעשים".

ג. הוראה נוספת משני העניינים האמורים, שהזכירה צריכה להיות קודם העשייה וסמוך לעשייה – גם בנוגע לעבודה של "נזכרים ונעשים" בזמן הזה גופא:

דובר לעיל . . שבכל יום צריך להיות עניין ההתלהבות בתפילה, כדי שיהיה אפשר לאחרי זה להלחם בעמלק, שבא לקרר את האדם בענייני התורה ומצוות בשעה שעוסק בענייני העולם.

ושני עניינים אלו (ההתלהבות בשעת התפילה, והמלחמה בעמלק בשעת העסק בענייני העולם) הם ב' העניינים של זכירה ועשייה, "נזכרים ונעשים":

עניין העשייה – הוא לאחר התפילה דווקא, בשעה שעוסק בעניינים גשמיים, או אפילו כשלומד תורה שהתלבשה בדברים גשמיים, שאז שייך שיבוא אליו עמלק ויקרר אותו [וכדיוק הלשון: "אשר קרך בדרך" – שעניין הקרירות הוא דווקא כשנמצאים "בדרך", בענייני העולם10], ואז מוחה את עמלק, בעשייה בפועל. מה שאין כן בשעת התפילה – הרי זה עניין של זכירה בלבד.

ואם כן, יכול אדם לחשוב: כיון שהעיקר הוא בשעה שנמצא בעולם – לשם מה זקוק הוא להכנות קודם לזה בשעת התפילה? לאחר שיֵצא לעסוק בענייני העולם, ויבוא אליו עמלק – או אז יתבונן, יתעורר בהתלהבות ובאהבה ויראה, ואז ינצח את עמלק וימחה אותו!...

והמענה לזה – שלאחרי שעמלק כבר מגיע, אזי כבר...11 אלא בהכרח שיהיה קודם לזה עניין ה"נזכרים", ורק על ידי זה באים לידי "ונעשים".

מאידך גיסא, יכול אדם לחשוב שמספיק בעניין ה"נזכרים" שהיה אתמול. והמענה לזה – שהזכירה צריכה להיות בסמיכות לעשייה, והתפילה אתמול אינה מספיקה בשביל המלחמה עם עמלק היום.

והטעם לזה: אף שאתמול אמנם עמד בתנועה של התלהבות – הרי זה גופא שהיום לא עמד בתפילתו באותה תנועה של התלהבות, יש בזה כבר משום "אשר קרך", שנתקרר מההתלהבות של אתמול. ומצד קרירות זו – בל ימלט, שלאחרי כן, בבואו לעסוק בענייני העולם, לא יוכל לעמוד כנגד עמלק, והדבר עלול לגרום לתוצאות מבהילות.

וזוהי ההוראה מב' העניינים האמורים שב"נזכרים ונעשים" – הן בזמן הזה גופא, והן בכללות הזמנים, דקאי על הזמן עתה והזמן שלעתיד – שהזכירה שבזמן הזה תפעל את עניין העשייה, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

* * *

ד. ערב פורים שחל בשבת – כקביעות שבת זו – יש בו שני הפכים.

ובהקדמה:

כאשר פורים עצמו חל בשבת (כפי שיכול להיות בערים המוקפות חומה) – אין קורין את המגילה12, ואסור גם לטלטלה13, דומיא דשופר ודומיא דלולב, "שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים"14 (ישנם גם טעמים אחרים14, אבל אין זה נוגע לכאן).

והיינו דווקא בשבת שחל בו פורים, מה שאין כן בשבתות כל השנה שאז מותר לקרוא (ולטלטל) את המגילה, שהרי המגילה היא אחד מעשרים וארבעה כתבי קודש, ופשיטא שמותר ללמוד בה – לא רק בספרים הנדפסים, אלא גם במגילה כשרה לצאת ידי חובת קריאת המגילה, ובפרט בזמן הש"ס שהיו משתמשים באותה מגילה הן ללימוד והן לצאת ידי חובת הקריאה, והיינו, דכיון שאין חיוב קריאת המגילה, אין שייך בזה הגזירה הנ"ל; ורק בשבת שחל בו פורים אסור לקרותה15.

אמנם, כאשר ערב פורים חל בשבת – ישנם בזה שני הפכים:

במשך כל היום – דין שבת זו כדין כל שבתות השנה, ומותר בה בקריאת (וטלטול) המגילה, ואילו מפלג המנחה ולמעלה, שהוא שעה ורביע קודם הלילה – איתא במגן-אברהם16, שכיון שבימות החול "מי שהוא אנוס קצת . . יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום מפלג המנחה ולמעלה"17 (כשם שמותר אז להתפלל ערבית18), הרי בשבת אסור אז בקריאת המגילה וטלטולה, מצד הגזירה הנ"ל.

ה. לכאורה אין הדבר מובן: איך יתכן שדווקא כשמתקרבים יותר לקיום מצוות מגילה – נאסרת המגילה לגמרי בקריאה וטלטול? על פי שכל, הרי מצד חביבות המצווה היה צריך להיות בדיוק להיפך!

אלא שזוהי הוראה בעבודה:

בשעה שאדם בהול לדבר מצווה – עלול הוא לחשוב, שכיון שעוסק במצווה ("ער איז פאַרקאָכט אין אַ מצווה"), הרי הוא כבר במדריגת "ולבי חלל בקרבי"19, ושוב אינו צריך להיזהר מפני עניינים בלתי רצויים כו' ("ער דאַרף שוין גאָרניט באַוואָרענען").

על כך אומרים לו, שגם אז עליו להבטיח שלא יהיה מכשול, כי, אם "מתגנבת" פניה ("עס כאַפּט זיך אַריין אַ פניה") בקיום המצווה שלו – שייך שייכשל בעניין של שוגג.

[ועל דרך המבואר באגרת הקודש20 שהשגגות "הן מהתגברות נפש הבהמית שמנוגה", שהרי בצדיקים נאמר21 "לא יאונה לצדיק כל און". וזהו גם כן הטעם ששוגג צריך כפרה22, דאף שהמעשה עצמו היה בשוגג, הרי זה גופא שבא לידי עבירה בשוגג הוא באשמתו, כיון שהניח לנפש הבהמית ויצר הרע להיכנס לתחומו23].

וזהו הטעם לאיסור קריאת וטלטול המגילה בערב פורים שחל בשבת מפלג המנחה ולמעלה – דאף שעוסק בדבר מצווה, הרי מצד התגברות נפש הבהמית (דהיינו שאפשר שיש לו בזה פניה) עלול הוא להיכשל באיסור, דהיינו איסור הוצאה מ"רשות היחיד", "יחידו של עולם"24, ל"רשות הרבים".

ו. וזוהי הוראה בנוגע לכללות כל המצוות – שהרי כל מצווה כלולה מכל המצוות25, ובמילא גם דבר הנלמד ממצווה פרטית הוא הוראה בכל העניינים:

לעולם אין לאדם לחשוב שאינו צריך להבהרה מפני עניינים בלתי- רצויים, אלא גם בשעה שעוסק במצווה ובהכנה למצווה – ואפילו בהכנה הנעשית באופן של שבת ("אַ שבת'דיקע הכנה"), כבנדון דידן שההכנה לפורים (דהיינו ערב פורים) היא בשבת, שבשבת נעשית עלייה בכל העולמות (ולכן אסור לעשות בשבת עניינים שהם "עובדין דחול")26 – גם אז עליו להבטיח שלא יהיה עניין של יציאה מרשות היחיד, "יחידו של עולם", לרשות הרבים.

וזוהי גם הוראה בנוגע לאלו שהם בבחינת שבת ("שבת'דיקע אידן"), ש"תלמיד חכם איקרי שבת"27, שגם הם צריכים להבטיח את עצמם תמיד ("האַלטן אין איין באַוואָרענען") מפני עניינים בלתי-רצויים.

ולאידך גיסא – בשעה שמבטיחים מראש את כל העניינים, אזי אפשר ללכת לשמחת פורים באופן ד"עד דלא ידע"28, ואין מה להתיירא ממכשול (כנ"ל במאמר29).

ז. מה30 שנוגע לפרסם31 – שמלחמת עמלק צריכה להיות בכל דור ודור ובכל יום ויום, ואי-אפשר להסתפק במה שהיה לפני כן.

אין להסתפק בכך שאביו וסבו היו כדבעי ("ער האָט געהאַט אַ שיינעם זיידן, אַ שיינעם טאַטן"), או שגם הוא עצמו היה פעם "אַ שיינער איד"... אלא עליו לנהל מלחמה בתמידות נגד הקרירות דעמלק – כי מצד זה שיש אצלו עניין "הנחשלים", יכול "להתגנב" עמלק ו"ויזנב בך כל הנחשלים אחריך "32,

עד שנפעל בביאת המשיח את עניין "תמחה את זכר עמלק"33, ו"מחה אמחה את זכר עמלק"34, בקרוב ממש.

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת תצווה, פ' זכור, י"ג אדר ה'תשט"ז. תורת מנחם כרך טז, עמ' 111-116)

______________________________

1)    אסתר ג, א.

2)    שם ט, כח.

3)    ראה מגילה ל, א. ירושלמי שם פ"ג ה"ד. לבוש או"ח סתרפ"ה ס"ב. ט"ז שם סק"א.

4)    ל' חז"ל – ברכות כא, ב. וש"נ. וראה פרש"י מגילה כט, א.

5)    ראה זח"ב סג, ב. פח, א.

6)    ע"פ שבת קיב, ב (וראה לקו"ש חט"ו ע' 281 הערה 14. וש"נ).

7)    ראה תיב"ע ס"פ בשלח.

8)    ראה ז"ח ס"פ נח (כג, רע"ד).

9)    מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תג.

10)  ראה גם "רשימות" חוברת קי ע' 8 ואילך.

11)  חסר כמה תיבות (המו"ל).

12)  שו"ע או"ח סתרפ"ח ס"ו.

13)  פר"ח שם.

14)  מגילה ד, סע"ב.

15)  ראה חת"ס לשו"ע שם. שערי תשובה סתרצ"ג סק"ב. וש"נ.

16)  סתרצ"ב סק"ו.

17)  שו"ע שם ס"ד.

18)  שו"ע או"ח סרל"ג ס"א.

19)  תהלים קט, כב. וראה ברכות סא, ב.

20)  סוסכ"ח.

21)  משלי יב, כא.

22)  פרש"י שבועות ב, א (ד"ה תולה). פרש"י נח ט, ה.

23)  ראה גם לקו"ש ח"ג ע' 944 ואילך.

24)  ראה תניא ספל"ג.

25)  ראה תורת מנחם – התוועדויות חי"ד ריש ע' 150. וש"נ.

26)  ראה לקו"ת בהר מא, א. ובכ"מ.

27)  זח"ג כט, א. וראה שבת קיט, א.

28)  מגילה ז, ב.

29)  פ"ד (לעיל (תו"מ כרך טז) ע' 107).

30)  סעיף זה הוא המשך לשיחה קודמת (תו"מ שם עמ' 109).

31)  כפי שנעשית הרגילות "לקחת" מההתוועדות ענין כדי לחזור בבתי הכנסת (מהנחה בלתי מוגה).

32)  תצא כה, יח.

33)  שם, יט.

34)  בשלח יז, יד.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)