כשיהודי שרוי בגלות עליו לדעת שזו גזֵרת הקב"ה, ועליו להאמין כי צדיק ה' בכל דרכיו, וכשתבוא השעה תבוא הגאולה; ועם זה, הכאב על הגלות צריך להביאו לידי זעקה אל הקב"ה שתבוא הגאולה מיד.
שילוב זה מופיע ביציאת מצרים. התורה מספרת כי הקב"ה גער במשה רבנו על שזעק "למה הרעותה לעם הזה", ובכל-זאת גם זעקתו של משה נכתבה בתורה, ובוודאי לא נעשה הדבר כדי לספר בגנותו של משה, אלא מפני שיש בכך לימוד והוראה לכל יהודי.
טוב להם בגלות
בשבת פרשת וארא תשמ"ג (התוועדויות תשמ"ג כרך ב, עמ' 823) דיבר הרבי מליובאוויטש על הלקח מזעקתו של משה רבנו:
"אמנם יהודי יודע שכללות ירידת הגלות – 'ירוד ירדנו' – היא באופן של ירידה לצורך עלייה. וכפי שאמר הקב"ה ליעקב אבינו טרם ירידתו למצרים: 'אל תירא מרדה מצרימה... אנוכי ארד עמך מצרימה ואנוכי אעלך גם עלה'; אבל אף-על-פי-כן, נשאלת השאלה – 'למה הרעותה לעם הזה'!
"אל לו ליהודי להשלים עם מצב הגלות ולחשוב שהוא יכול להישאר בגלות חס ושלום, אלא עליו לצעוק לקב"ה: 'למה הרעותה לעם הזה', ולבקש על הגאולה. ולא כמו מי שטוענים שטוב להם בגלות, ולא אכפת להם להישאר בגלות חס ושלום, כל זמן שיכולים ללמוד תורה, והלוואי שיניחו להם להמשיך לחיות כך [אם בכלל אפשר לקרוא לחיים אלו בשם 'חיים', חיים הראויים לשמם]!
"[...] אף-על-פי שבוודאי ידע משה רבנו על הנהגת האבות, שלא הרהרו אחר מידותיו של הקב"ה – בכל-זאת טען לקב"ה: 'למה הרעותה לעם הזה'! ומובן בפשטות שאחרי שמשה רבנו הרהיב עוז בנפשו לומר לקב"ה 'למה הרעותה לעם הזה' – בוודאי לא אמר זאת בקרירות ובאדישות, אלא בצעקה וסערה: 'למה הרעותה לעם הזה'?!
"טענתו של משה רבנו בוודאי לא גרעה מאומה ולא נגעה כלל חס ושלום בעניין האמונה בקב"ה (אמונה פשוטה שלמעלה מטעם ודעת), אבל עם זה, מצד חכמה דקדושה הייתה הטענה 'למה הרעותה לעם הזה'.
אין להשלים עם הגלות
"ועניין זה נכתב בתורה – כהוראה ליהודי – שמצד שכלו (שכל דקדושה) עליו לזעוק 'למה הרעותה לעם הזה'. כלומר, עם זה שלומדים בתורה שהקב"ה אמר למשה רבנו 'חבל על דאבדין ולא משתכחין, יש לי להתאונן על מיתת האבות... (ש)לא הרהרו אחר מידותיי, ואתה אמרת למה הרעותה' – בכל-זאת ציווה הקב"ה לכתוב בתורה את טענתו של משה רבנו, מכיוון שגם בזה יש הוראה נצחית לכל אחד ואחד מישראל, אפילו לאחר המענה של הקב"ה 'חבל על דאבדין כו''.
"וטעם הדבר, מכיוון שהקב"ה רוצה ששכל דקדושה יגיב באופן המתקבל אצלו. וכאמור, אין לזה כל סתירה בנוגע לעניין האמונה חס ושלום, אלא שמצד שכל דקדושה צריכים לומר כפי שמתקבל בשכל דקדושה, כי זו האמת – מצד שכל דקדושה.
"[...] וזוהי כללות ההוראה שלמדים מפסוקים אלו – שכאשר יהודי שרוי בגלות אל לו להשלים עם המציאות, אלא עליו לצעוק לקב"ה 'למה הרעותה לעם הזה', ולדרוש שיתבטל כבר כללות עניין הגלות. ועם זה הוא עובד את עבודתו באופן המתאים, בלי להתפעל מחשכת הגלות, מכיוון שהטענה השכלית ('למה הרעותה לעם הזה') אינה בסתירה חס ושלום לעניין האמונה. וזה המענה לטענה 'למה הרעותה לעם הזה' – 'וארא', כלומר, עבודתו של יהודי צריכה להיות באופן של ראייה, ראיית אלוקות, שאז אינו מתפעל מחשכת הגלות ועובד את עבודתו כראוי". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
