נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1174 - כל המדורים ברצף
	הזעקה והמענה
	מזכים אותנו בהבאת הגאולה
	מנהג מבטל הלכה?
	פרשת שמות
	רבנו הזקן
	הכנה לתפילה
	הלכות ומנהגי חב"ד

מדוע חדלו מלהאכיל תרנגולות וציפורים ב'שבת שירה', ומה הקשר בין העופות לבין התינוקות המוכנסים ל'חדר' * על מקור קדום להקמת ספריות ציבוריות לתועלת הרבים * ועל ההקפדה היתרה בחינוך הילדים הנדרשת בשבת וביום-טוב * מסדרת 'יסודתו בהררי קודש'

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

בשיחת ו' תשרי תש"ל (תורת מנחם כרך נח עמ' 39 ואילך; 'המלך במסיבו' כרך ב' עמ' רסא ואילך) ביאר הרבי את פשר שינוי מנהג התשליך כאשר יום א' דראש-השנה חל בשבת, וזאת אף שבשולחן ערוך ובסידור אדמו"ר הזקן נקבע: "נוהגים לילך אל הנהר כו' ביום ראשון של ראש-השנה" (כמו גם במהרי"ל [הלכות ר"ה עמ' רעז] ובשו"ת שבות יעקב [חלק ג' סימן מב]). הנה בדורות האחרונים נוהגים ברוב המקומות, וכן רבותינו נשיאינו, לעשות תשליך ביום שני של ראש-השנה – משום שנוכחו לדעת שמטלטלים סידורים וכו' בפועל ובאים לידי תקלה של איסור טלטול בשבת.

המנהג שהוזז מחג-השבועות

מנהג נוסף שנשתקע לגמרי – הוא מנהג האכלת התרנגולות והציפורים ב'שבת שירה', שהנהיג המהר"ל מפראג (ספר השיחות תש"ב עמ' 73). והטעם שנשתקע, משום פסק-דינו של אדמו"ר הזקן (אורח חיים סימן שכד סעיף ח) – בעקבות המגן אברהם – "יש נוהגים לתת חטים לפני העופות בשבת שירה ואינו נכון שהרי אין מזונותיהם עליך", ובימינו אלו לא מצוי שיהיו תרנגולים וכיו"ב שמזונותיהם עליך (כפי שהיה רגיל בעיירות הקטנות), ולא כפי הדיעה (ואפשר דכיון שנהגו כן לשם מצוה... לכן אין להקפיד בכך" ('התוועדויות תשמ"ט' כרך ב' עמ' 270).

לאור דברים אלו ניתן לבאר שינוי במנהג ישראל קדמון, אשר בהגיע הקטן לגיל חינוך הכניסוהו לתורה "ועושין לו עוגות רצופין מסולת נקיה... ומושחין את העוגה בדבש ומלחיכין אותן לנערים". כמה מפרטי מנהג זה, מטרתם "לזכרון עדות להודיע ולפרסם שנכנסו לתורה ושקיבלו עליהם עול תורה" (יעב"ץ). אמנם, בעוד שאצל כמה מהראשונים נאמר שמעמד זה התקיים בחג השבועות (ראה רוקח סימן רצו; ר' אפרים מבונא; ספר האסופות; מנהגי מהר"ם מרוטנבורג; ועוד) הנה לפועל הרבה פוסקים השמיטו פרט זה והמנהג עבר לימי חול (ראה אלי' רבה או"ח תצב, ג: "אלא דמשמע (מדברי הכלבו) דעושין כן בשאר ימים"; "ובהגיע הזמן לתת התינוק לביה"ס" (קב הישר פע"ב)).

וכן אצל רבותינו נשיאינו לא הי' זה בחג השבועות אלא בימי חול ב(סמיכת על כל פנים ל) גיל שלוש (הצמח צדק נולד בכ"ט אלול תקמ"ט – ויום הכנסתו לחדר בי"א תשרי תקנ"ג. אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע נולד כ' חשון כתר"א ו"בן שלש שנים הכניסוהו לחדר" (חנוך לנער עמ' 8). ובשיחתו מיום ב' דחג השבועות תש"ל מדגיש הרבי שהזמן דמתן-תורה היה "ביום השלישי בהיות הבוקר" – דבר הרמוז במנהג (והוראת רבותינו נשיאינו) שההכנסה לחדר היא – בדרך כלל – בגיל שלוש (ראה גם טעמי המנהגים (ירושלים ת"ו תשי"ז) עמ' ט, ראה 'מקדש מלך' כרך ד' עמ' ש')

מה גרם להעברת המנהג מחג-השבועות?

בעיית עוגיות עם אותיות

יתכן והדבר קשור בדברים הבאים. המרדכי בסימן שמ סעיף ג כתב: "נשאל לרבינו מאיר על עוגות התינוקות שכותבין עליהן האותיות והתיבות, איך אוכלים אותו התינוקות ביום-טוב? והשיב, אי משום מוחק ביום-טוב, ליכא איסורא דאורייתא במוחק אלא על מנת לכתוב... מיהא איסורא דרבנן איכא, ובתינוק אין לחוש, דקטן אוכל נבילות אין בין דין מצווין להפרישו, היכא דלא ספינן לי' בידיו".

אמנם, הרמ"א פסק: "אסור לשבור עוגה שכתוב עלי' כמין אותיות, אע"פ שאינו מכוין רק לאכילה, דהוי כמוחק". ואדמו"ר הזקן בסימן שמ (סעיף ד) ובסימן שמג (סעיף י') בעקבותיו אסר אפילו לשבור האותיות בפיו בשעת האכילה (דלא כהמשנה ברורה ס"ק יז) ולא חילק (כחילוקו של הר"ש הלוי בסימן כו) בין אם האותיות נעשו מהעוגה עצמה ע"י דפוס או בידים (מה שהמגן אברהם הניח ב"צריך עיון"). [ובסימן תנח ס"ח הביא בפשיטות "ויש אוסרין לשבור עוגה שיש בה כמין אותיות אע"פ שאין מתכוין למחקם אלא לאכלם כמו שנתבאר בסימן שמ"]

 ולהעיר גם ממ"ש בשו"ת יכין ובועז סימן ר' הובא בב"י או"ח סימן שח "על מקום שנוהגין שפעם ראשונה שמכניס אדם בנו לביה"כ מביא נר שעוה בידו אפילו בשבת אין בו איסור טלטול וכו'" ובמגן אברהם שם סקי"ח דכיון שהקטן נושא בידו ליכא איסור בדבר עיין שם. (אבל ראה ב"י שם).

ואף שיש מקילים (הט"ז, שו"ת מהר"ש הלוי, דגול מרבבה ועוד), הנה, מכיוון שמטרת העניין היא "לזכרון עדות ולפרסם שנכנסו לתורה ושקבלו עליהם עול תורה" בוודאי אין זה ראוי לעשות דבר שכל ענינו חינוך הילד לתורה שלכמה דעות עכ"פ קשור באיסורי יו"ט (אפי' דרבנן), ולכן העבירו זה לימות החול, ומעין מה שביאר הרבי כנ"ל בשינויי המנהגים.

שמיעת עשרת הדברות בחג-השבועות

ומענין לענין: אחת התקנות של הרבי היא להבאת ילדים (כולל קטנים-ות) לקריאת עשרת הדברות. – ראה בהרחבה שערי המועדים חג השבועות עמ' שפב ואילך.

יתכן והדבר קשור בציווי התורה (ואתחנן ד, ט-יד) רק השמר לך וגו' והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה"א בחורב. וב'אגרת תימן' פ"א כותב הרמב"ם: "זכרו מעמד הר סיני כו' וציוונו ללמד אותו לבנינו כדי שיגדלו על תלמודו.. וראוי לכם אחינו שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול.."

ובחשיבות ענין זה ביאר הרמב"ן עה"ת: "כי כשנעתיק הדבר לבנינו ידעו שהדבר אמת בלי ספק כאילו ראוהו כל הדורות "כי לא נעיד שקר לבנינו וכו'". ובארוכה האריך החינוך בהקדמתו: "העידו לבניהם אשר ילדו אחר-כך... ובניהו העידו לבניהם גם-כן ובניהם לבניהם עדינו, נמצאת תורתך בידינו תורת אמת וכו'".

והנה, בפשטות, ענין זה מתבצע על-ידי חינוך הילדים לתורה באופן של טהרת-הקודש, אבל ביומא דקא גרים ה"ז בחינת "דבר בעתו מה טוב" הנה ביקש הרבי נשיא-דורנו לזכות כל ילדי/ות ישראל להשתתף במעמד זה (כולל כאלה שלעת-עתה אינם זוכים לחינוך עטה"ק].

חינוך מוגבר בשבת וביום-טוב

כך כתב הרבי בשנת תשכ"ח: "בנוגע להנהגת תלמידי הת"ת... ובפרט בימי השבת-קדש ויו"ט... על אחריות ההורים, האב והאם, שעליהם להחדיר בבניהם מדות טובות" (אגרות-קודש כרך כה עמ' קמג-ד).

כך מפורש בצוואת בעל החוות-דעת: "כאשר יהיה לכם בנים, מאוד צריך תגבורת רחמים בכוונה גדולה שיתן להם השי"ת לב להבין ולהשכיל בתורה ובמצוות וכו'... ובפרט בשבת ויו"ט תתנו השגחה יתירה על בניכם... כי מאד צריך שמירה לזה וכו'".

 צירוף צדקה לתהילים

בהתוועדות ח"י אלול תשמ"ה הורה הרבי: "כדאי ונכון שבכל הזדמנות של אמירת תהילים... לצרף לכך את ענין הנתינה לצדקה" ('לקוטי שיחות' כרך כט עמ' 297-298).

ואולי רמז ומקור לדבר זה בהנהגת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בשנת תר"ח אודותי' מסופר ברשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ הנדפסת ב"קובץ מכתבים" שבסוף תהלים אהל יוסף יצחק עמ' 209: "המשרת ר' חיים דובער סיפר שגם כ"ק אאמו"ר אמר אז מזמורי תהלים.. שאחרי שהי' אומר איזה פסוקים, הי' נותן כמה מטבעות בקופסאות של צדקה שהיו בתיבת שלחנו, והי' מפריש מטבעות של נחשת, של כסף ושל זהב". [וראו הדיוק בתחילת השיחה: "לא שמעתי שיעוררו על כך – ועל אחת כמה וכמה – לנהוג כן תמיד בפועל"]. 

ספריות קודש ברחבי תבל

בשיחות ו' תשרי תשל"ג ואילך עורר הרבי על דבר הקמת ספריות-קודש בכל קצוי תבל.

ויש להשוות לכתוב בשו"ת חתם-סופר יו"ד סימן רמד: "אין לך מצווה רבה מלהמציא ספרים ללומדי תורה, ועושה צדקה בכל עת זה הכותב וקונה ספרים ומשאילן לאחרים וצדקתו עומדת לעד ותלמוד תורה כנגד כולם".

על תורה וניסים...

בהתוועדות ש"פ שמיני תשל"א ('שיחות-קודש' תשל"א כרך א' עמ' 101) מתבטא הרבי בגודל מעלת התורה:

בשעה שמגיעים הדברים בלימוד התורה אין פלא כלל שמתרחשים ניסים גדולים שכן מהו החידוש ("מאי קא משמע לן")?! יהודים צריכים ללמוד תורה, מתרחש נס ונס גדול. ולא זו בלבד שמתרחשים ניסים, אלא שלגבי גודל הענין של לימוד התורה אין לנס משמעות כלל, לא עושים ממנו ענין ("שטורעם") לא זה – הנס – דבר גדול!..

ויש לציין לדברי האור החיים עה"פ (בשלח יד, כז) לאיתנו: "אכן תנאי זה הוא בכלל התנאים שהתנה ה' על כל מעשה בראשית להיות כפופים לתורה ועמלי' ולעשות כל אשר יגזרו עליהם וממשלתם [=של לומדי התורה] עליהם כממשלת הבורא ב"ה".

ובדרשות החתם-סופר (לז' אדר תר"ד; וכן כתב בקיצור בחידושיו למגילת אסתר) שנס חנוכה לא היה בו גדולה כל כך כמו בניסי מצרים וכו', לפי שנס הנעשה לאחר מתן-תורה אין בו מהחידוש כי הדבר פשוט שהתורה מעל הטבע:

"מאחר שאנו אגודים ואחוזים בהקב"ה ע"י התורה – ראוי לנו לעשות נס, וכל הטבעים משועבדים לתורה, ואין חידוש בכל הניסים ואין מעצור לה' להושיע בדרך הטבע או שלא בדרך הטבע ומאי שנא.. בכל הניסים אפילו אם לעיני כל אדם יהיו יותר גדולים, מכל מקום אחר התבוננות אין חידוש כל כך מאחר שמקושרים בקשר אמיץ בה' ובתורתו".