חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:39 זריחה: 6:12 י"ט בחשון התש"פ, 17/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

גאון בחסד
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1156 - כל המדורים ברצף
היום-טוב של ח"י אלול
לקראת נישואי הקב"ה עם ישראל
גאון בחסד
פרשת תצא
"משה קיבל תורה מסיני"
עת חשבון הנפש
הלכות ומנהגי חב"ד

דורות רבים נהגו לקיים מגבית "מעות חיטים" לקראת חג הפסח, לתמיכה בנזקקים ומשפחות נצרכות * בשנת תשל"ח קרא הרבי והנהיג מגבית לקראת חגי תשרי והחגים בכלל * התמיהה לגבי ראש-השנה במיוחד, והסברו של הרבי * רשימה ראשונה בנושא, מסדרת 'יסודתו בהררי קודש'

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

בחגי תשרי אין נזקקים?

"מגבית לעניים עבור צרכי ראש השנה וסוכות" זו היתה תוכנם של השיחות שנאמרו ביום שני של ראש השנה ושבת תשובה תשל"ח. השיחות שיצאו מוגהות על ידי הרבי בסמיכות לזמן אמירתם, הופיעו כחוברת 'לקוטי שיחות' בשעתו, ולימים נדפסה בלקוטי שיחות כרך יד עמ' 369-373 (מאוחר יותר נעתקה השיחה ב'שערי צדקה' (הוצאת 'היכל מנחם') עמודים רטז-רכא; ולאחרונה גם ב'שולחן מנחם' כרך ג' עמ' עו-פ (ולפלא גדול שהשמיטו שם את הסעיף האחרון של השיחה אות ה' – שהרי בו נכלל ביאור חשוב כדלהלן).

בשיחה עצמה ובהערות שולי-הגיליון שבה ישנם חידושים רבים ומופלאים, להלן נתעכב על אחדים מהם. ראשית נקדים את תוכן דברי הרבי בשיחה:

'קימחא דפסחא' נוסד בתחילה רק עבור חיטים למצות, אך בדורות האחרונים הונהג שמגבית זו מיועדת מלכתחילה לשם סיפוק כל צרכי החג. וטעם הדבר: במשך ימות החג שבעת ימים, ובחו"ל – שמונה, אין עוסקים במלאכה ומאידך ישנן הוצאות יתרות כולל ושמחת בחגך.

ומכיון שכן הרי גם לפני חג הסוכות היה מן הראוי להנהיג כך – סיפוק כל צרכי החג – ואדרבה בחג זה ישנו יום נוסף וכן רבות ההוצאות הכרוכות בהקמת הסוכה וקניית ד' מינים. ולפועל לא הונהג לקיים מגבית שכזו לפני חג סוכות(!).

תמיהה זו קיימת גם לגבי שני ימי ראש השנה שבהם – נוסף על עונג יום טוב כבכל החגים – ישנן חיובים של א. "אכילת בשר שמן ולשתות דבש וכל מיני מתיקה". ב. אכילת כמה מאכלים לסימן טוב.

ופלא על פלא: כשמסופר לראשונה (נחמי' ח,י) על ציווי עזרא "אכלו משמנים ושתו ממתקים", נאמר מיד בסמוך "ושלחו מנות לאין נכון לו". ולפועל לא הונהג כך – בתור מנהג קבוע ומגבית בפרסום בנוגע לחג-הסוכות וגם לר"ה, ומשך זמן לפניהם וכו'.

ומיישב הרבי את התמיהה:

הפעולות הנעשות בר"ה כסימן לדברים טובים במשך כל השנה הן, לאור הכלל ש"סימנא מילתא היא" כמו גם "אכילת בשר שמן.. דבש וכל מיני מתיקה" – "כדי שתהא השנה הזאת מתוקה ושמנה". מאותה סיבה לא רצו לתקן מנהג כזה לראש השנה ש"יכריז" על כך שבראש השנה יהיו עניים כו' שמצבם דורש נתינה לפני ראש השנה לצרכי ראש השנה...

ומה שנאמר "ושלחו מנות לאין נכון לו", הרי פסוק זה מדבר בראש השנה עצמו (אחרי חצות היום), ומכיון שלפועל היו עניים בוודאי, היה צורך לספק צרכיהם. "אך לקביעת מנהג כזה לפני ראש השנה – אין מקום".

מטעם זה גם לא נקבעה מגבית לקראת חג-הסוכות, שכן הוא מהווה המשך (סיום) ופרסום הניצחון (בדין) של ראש השנה. ואם לקראת ראש השנה אין זה מתאים, לא קבעוהו גם בקשר לחג הסוכות. לכך יש להוסיף את המנהג אחר ראש השנה, שממשיכים בטבילת פרוסת המוציא בדבש (עד סיום הושענא רבה) כ'סימן' לשנה טובה.

ועוד – מוסיף הרבי בהערה בסיום השיחה – יש לומר הטעם על אי הנהגת מגבית לר"ה וחג הסוכות – מפני מצב הפרנסה הדחוק של רוב בני ישראל ("צוק העתים אשר נתדלדלה הפרנסה" – לשון אדמו"ר הזקן) ולא רצו לגזור על הציבור וכו'.

התירוץ טוב, והעניים רעבים...

לאחר כל האמור – הרי כל המדובר אינם אלא סברות ושקלא וטריא בדיבור, כדי לתרץ דבר שאינו מובן.

ברם כיון שישנם כאלה שצריכים "לתרץ" את הקושיא: "ואם תאמר מה נאכל", והם זקוקים לסיוע לצרכי החג במעשה בפועל – רצוי לעורר אודות הענין של "שלחו מנות לאין נכון לו".. עוד לפני ראש השנה, ועבור סעודת ערב ומוצאי יום הכיפורים, ולכל צרכי חג סוכות שמיני עצרת ושמחת תורה, כדי שיהיו כל צרכי החג בהרחבה לכל הזקוק להם – באופן שיהיה אצלם "ושמחת בחגך" .. באופן של "מתן בסתר".

וברור – מוסיף הרבי בקטע החמישי של השיחה:

שקבלת הצדקה בחודש תשרי (וגם לפני ראש השנה) תביא רק טוב, ולא יהיה בכך חס-ושלום סימן לענין בלתי רצוי כדוגמת אימרת חז"ל "מצטרף לטובה ואינו מצטרף כו'".

ובפרט אם יעשו כן בשמחה אזי כדרכה של שמחה – פורצת היא את כל הגדרים ("כולל את סברות הנ"ל") ואדרבה: הצדקה תוסיף ב"לך ה' הצדקה" (הנאמר בפתיחת אמירת סליחות) שהקב"ה יעניק לכל אחד מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה וכן "הגדושה" בגימ"ל (כנאמר בסידור הבעש"ט) בכל הענינים הגשמיים ובכל הרוחניים, ובגשמיות וברוחניות גם יחד.

בגדים וסיוע כספי בכלל

בטרם נבחן את הדברים ראוי להוסיף שבהתוועדות י"ג אלול תשמ"ב, כאשר הזכיר הרבי לקהל על הצורך להתכונן כראוי לספק צרכי הנזקקים לקראת חודש תשרי, פירט והרחיב (התוועדויות תשמ"ב כרך ד' עמ' 2155):

כדי ששמחת החג תהיה כדבעי, צריכים לסייע לו גם בעניין הלבושים, וכן לסייע לו בכללות מצבו הכספי – שאז ביכולתו לשמוח בשמחת החג כדבעי, ואז יערבו לחיכו המאכלים והמשקאות שאוכל ושותה בחג, מאחר שאין לו דאגות מצד מצבו הכספי, וכיוצא-בזה.

והמעשה הוא העיקר – לשלוח את הסיוע הכספי (וכן "שוה כסף") לכל הזקוקים לזה, וכל המרבה הרי זה משובח...

בתחילת דבריו בנושא במהלך ההתוועדות (יום שני של ר"ה תשל"ח) ציין הרבי:

כאן המקום לעורר אודות עניין שהוא (אצלי היה כמה זמן) פלא גדול..

לביטוי "כמה זמן" ניתן למצוא סימוכין בסיפור שאירע פעם בצרפת, כאשר בהזדמנות מסוימת הסביר הרבי לתלמיד שלמד עמו – הסבר בדרך צחות – כי הסיבה לעובדה שאין עורכים מגבית לצורכי חג הסוכות היא, מכיון שבחג הפסח נאמר "שבעת ימים מצות תאכלו", בעוד שבחג הסוכות נאמר רק "בסוכות תשבו שבעת ימים"... ('כפר חב"ד' גליון 425 עמ' 43, צוטט ב'ימי מלך' כרך ב' עמ' 904).


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)