בשחר הופעתה של החסידות, כאשר חלקים מעם-ישראל טרם ירדו לעומקה ולסודה, הייתה עבודת התשובה אחת מנקודות-המחלוקת בין חסידים למתנגדים. החסידות טענה שהתשובה שייכת לכול, גם לצדיקים ולתלמידי-חכמים. לעומתם טענו המתנגדים שתפיסה זו משפילה את כבוד התורה, שהרי העולם כולו לא קיים אלא בזכות התורה ולומדיה, וכאן באה החסידות ועשתה מתלמידי-החכמים אנשים שצריכים לחזור בתשובה.

החסידות מלמדת שגם מושגי הטוב יחסיים הם. מה שהיה טוב אתמול, כבר לא טוב היום. אם אדם מבוגר יתנהג כ'ילד טוב' אין זו שלמותו של המבוגר, אף-על-פי שלגבי הילד זה שיא השלמות. זו המשמעות האמיתית של 'תשובה': "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה". התקדמות מתמדת בשאיפה לדבוק בקב"ה, רצון להשיב את הנפש אל מקורה האלוקי. זו אינה תשובה על חטאים דווקא, אלא שיבה למקור הראשון, לקב"ה.

בקשת מחילה

על רבי סעדיה גאון מסופר, שפעם אחת יצא לדרך כשהוא לבוש בבגדי איש פשוט והסתיר את זהותו. באחד המקומות התארח ימים אחדים אצל יהודי, שקיבלו בסבר פנים יפות, האכילו והשקו ביד רחבה ונהג בו הכנסת-אורחים בלא דופי. בתוך כך נודע בעיר שהאורח הזר הוא-הוא רבי סעדיה גאון. כל גדולי העיר החלו לנהור אל ביתו של אותו יהודי כדי לראות את פני האורח ולהשתעשע עמו בדברי-תורה. ראה היהודי את כל הבאים ושאל מה זה ועל מה זה. השיבו לו, שהאורח שבביתו הוא הגאון המפורסם רבי סעדיה גאון. שמע זאת היהודי והתעלף.

כשהתעורר מעלפונו נפל לרגליו של אורחו והחל לבקש מחילה וסליחה על שלא נזהר בכבודו ולא אירחו כיאה לו. תמה הגאון: "הלוא אירחת אותי למופת ונתת לי כל טוב, ולמה אתה מתנצל?". השיב היהודי בבכי: "לו ידעתי שכבודו הוא רבי סעדיה גאון - הייתי נוהג בו כבוד פי כמה וכמה!". שמע זאת רבי סעדיה ואמר: "ריבונו של עולם, אף אנוכי מבקש ממך מחילה וסליחה על שלא עבדתיך כראוי. לו הייתי יודע באמת את גדולתך ורוממותך, הייתי עובד אותך הרבה יותר מכפי שעבדתיך עד כה".

סיפור זה ממחיש את שיטת החסידות, שאף על המעשים הטובים צריך לעשות 'תשובה'. ככל שאנו מתעלים בתורה ובהבנת גדולתו של הקב"ה אנו מבינים, שהדרך שעבדנו אותו אתמול ושלשום הייתה הרבה למטה מכפי שצריכים באמת לעבוד את ה', לאור הבנתנו החדשה. על-כן עלינו לחיות כל ימינו במצב של 'תשובה' - לחזור בנו מהצורה שבה עבדנו את ה' עד כה ולעבור לדרגה אחרת לגמרי של עבודת ה'.

חמישה זמנים

החסידות מדברת על חמישה זמנים של תשובה (איגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ג, עמ' תפג): חודש אלול - תיקון המחשבה, הדיבור והמעשה; ימי הסליחות - תיקון המידות; ראש-השנה - תיקון המוחין; בין כסה לעשור - תיקון הרצון; יום-הכיפורים - תיקון התענוג.

רבנו הזקן תיאר פעם מהי תשובה אמיתית, ואמר שהחרטה צריכה להיות כאותו גוי משקלוב. וסיפר: "פעם הייתה רוח סערה ונהר הדנייפר סער וגעש. בא גוי וניסה לחצות את הנהר בסירה קטנה. גערו בו האנשים והזהירוהו שהוא מסכן את נפשו, אך הגוי התעלם מהם והמשיך במעשיו. בהיותו באמצע הנהר התהפכה הסירה, והאנשים שעמדו על שפת הנהר שמעו את צעקותיו של האיש בטרם טבע: איי, למה עשיתי זאת, אני מתחרט".