פרשת במדבר עוסקת בעיקרה בספירה של בני ישראל לשבטיהם. לאחר שהתורה מונה את מספרם של בני כל שבט ושבט היא מציינת את המספר הכולל של בני ישראל: "וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים".
לכאורה הפירוט הזה מיותר. לשם מה לסכם את התוצאה הסופית, בשעה שכל אחד ואחד יכול לעשותה בעצמו? הלוא התורה מדוייקת ותמציתית בתכלית. הלכות שלמות נלמדות מאות ו' יתרה או חסרה. ואילו כאן התורה כותבת פסוק שלם שנראֶה מיותר, אך ורק כדי לחסוך מהלומד לעשות את החישוב בעצמו?
לשם מה הסיכום?
שאלה דומה מתעוררת בהמשך, על קבוצות הדגלים של שבטי ישראל, שהיו מכונסים בארבע קבוצות, שבכל אחת מהן שלושה שבטים. התורה מציינת את מספר בניו של כל שבט, ולאחר מכן היא מפרטת את המספר הכולל של שלושת השבטים יחד, ובהמשך – את הסיכום הכללי של כל המחנות.
יש שפירשו (הרמב"ן ורבי אברהם אבן עזרא) שהסיכומים האלה מעידים על נס: במשך עשרים ימים – מאז המִפקד ועד שהחלו במסע – איש לא מת, ולכן התורה מציינת את המספר כדי להדגיש שלא חל בו שינוי במשך כל הימים האלה. אולם אם זה ההסבר היה רש"י צריך להביאו, ואילו הוא מתעלם לחלוטין מהשאלה הזאת.
חיבתן לפניו
רש"י אינו רואה צורך להסביר את הסיכומים המיותרים לכאורה מפני שהדבר כבר הוסבר קודם לכן. בתחילת הפרשה, על הפסוק הראשון, אומר רש"י: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים – מנאן; וכשנפלו בעגל – מנאן, לידע מניין הנותרים; וכשבא להשרות שכינתו עליהם – מנאן וכו'".
ספירת בני ישראל נעשתה בדרך כלל לרגל מאורע כלשהו, כמו יציאת מצרים, או לאחר מות המונים, כמו אחרי חטא העגל; אבל בספירה שעליה מסופר בפרשתנו לא היה צורך אמיתי בספירה, אלא היא נעשתה "מתוך חיבתן". מכיוון שהספירה מבטאת את החיבה לעם ישראל אין פלא שהתורה חוזרת ומסכמת את מניין בני ישראל, אף שאפשר בקלות לעשות את הסיכום לבד.
יוצא צבא בישראל
יש בזה עוד עניין: כבר בפרשת בראשית מצאנו שהתורה מסכמת את שמות בני ישראל: "וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר". מיד אחר-כך התורה מונה את שמות כל השבטים, וקל מאוד לספור אותם ולגלות שהם שנים-עשר. מסביר רש"י שם: "ללמדך שכולם שווים וכולם צדיקים". מכאן שהסיכום מבטא מעלה מיוחדת.
כך הסיכום של "כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל" נועד לבטא את המעלה המיוחדת המשותפת לכל בני ישראל. אילו הייתה התורה מציינת את מספר בני כל שבט בלבד, היה אפשר לחשוב שהייתה בהם מעלה מיוחדת הקשורה לאותו שבט. לכן מדגישים שכל בני ישראל הם "יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל", שיש בהם מעלה הקשורה לכללות עם ישראל, וזו חיבתם המיוחדת.
(שיחות קודש תשמ"א, כרך ג, עמ' 528) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
