נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1136 - כל המדורים ברצף
	אין עתה הזמן לבחור בעבודת הבירורים
	עשו כל אשר ביכולתכם!
	המזוזה וסגולתה
	שביעי-של-פסח
	הלכות ומנהגי חב"ד

למה קישר הרבי בעיות בראיות וכדומה במצב המזוזה? מקורות אסמכתאות לדברי הרבי והליכותיו בקודש. רשימה נוספת בסדרת 'יסודתו בהררי קודש'.

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

כשהרבי הסכים להתוועד

סיפר הרבי (התוועדויות תשמ"ה כרך ה' עמ' 2770), את ששמע מכבוד קדושת אדמו"ר מוהריי"צ לגבי ד"ר וולך שטיפל ברבי כשנסע מארץ-הקודש בשנת תרפ"ט, בשעה שאת הרבי לא חש בטוב  בכליותיו, וכעבור מספר ימים נכנס לרבי וביקש 'תיקון' באומרו: "כיוון שאני נסעתי עם הרבי – הרי אני גם האשם במחלתו, שכן, לולא הייתי כאן לא היה הקב"ה מביא מחלה לרבי כאשר אין במקום רופא!"...

ונראה שזהו על משקל "הקב"ה מקדים רפואה למכה" (פס"ז שמות ג, א. מגילה יג, ב.) וכן עפ"י הנאמר בירושלמי  (כתובות פי"ב ה"ב. נדרים פ"ד ה"ג): "לא מן הכל זוכה אדם להתרפאות", ובבבלי (עבודה זרה נה, א) "יסורין בשעה שמשגרין אותן על האדם משביעין אותו כו' ולא תצאו אלא ביום פלוני... ועל-ידי פלוני וכו'". כלומר, שמלכתחילה נקבע למעלה שיתרפא וע"י הרופא המסויים דווקא!

הבעיות והקשר למצב המזוזה

רבים שואלים על סמך מה קישר הרבי ריבוי פעמים מצב בריאות ובעיות עם מצב המזוזות בבית, ולדוגמה ב'לקוטי שיחות' כרך כד עמ' 373: "במענה על מכתבו בו כותב שבדקו המזוזות ונמצאו כשרות. והנה אם ודאי הדבר [=שהמזוזות עצמן כשרות], אז בטח לא נקבעו עפ"י דין, במקום הראוי [=או] בגובה הראוי וכו', ובכל אופן [=ודאי] שיהיה משהו בהמזוזות לא בסדר – עפ"י כתבו מצב הסבתא תחי'".

יש לומר בפשטות שהרבי סמך על דברי הרמ"א (ב'דרכי משה' סימן רפו סעיף ד): "כתב המרדכי בשם מוהר"ם (שו"ת ד"ק סימן קח)] "מובטח אני שכל בית שמתוקן במזוזה כהלכתה אין שום מזיק יכול לשלוט בו". ואם המצב אינו כדבעי, פשוט שהדבר קשור במזוזה!

ה' ישמור צאתך ובואך במזוזה

בשיחות ומכתבי הרבי בענין השמירה של המזוזה (כשרה) על דיירי הבית גם כשאינם בביתם הובאו (או צויינו) דברי הזוהר חלק ג' רגג,ב – ששם נאמר: "פקודא למקבע בר נש מזוזה לתרעי' למהוי כל בר-נר נטיר מעם קודש אבריך הוא כד נפיק ועייל ורזא ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם בגין דרזא דמזוזה איהו קאים תדיר לפתחא וכו'" – [=מצווה על האדם לקבוע מזוזה בפתח ביתו, כדי שיהיה כל אדם שמור על-ידי הקדוש-ברוך-הוא, ביציאתו ובכניסתו, ככתוב ה' ישמור... משום שסוד המזוזה הוא בכך שהיא קבועה תמיד לפתח], עיין שם.

באמת מצינו דברים מפורשים בניגון גם אצל המהרש"א בחידושי אגדות למסכת מנחות לג,ב ד"ה יומם השמש וגו' – אשר ביאר שייכות פסוק זה למצוות מזוזה. וזה לשונו: "שבמצוות המזוזה השמש והירח [=מזלות השמים שעיקרם חמה ולבנה וכוכביהם והם מהתנגדים לאומה הישראלית] לא יככה כי ה' ישמרך מכל רע שיתעורר מהם לבא עליך... ושמא תאמר בצאתך לא יהיה שומרך על-כן ה' ישמור צאתך ובואך וגו' שישמור במצות מזוזה צאתך דהיינו מבחוץ כמו בבואך מבפנים ודו"ק".

ואולי המהרש"א ייסד דבריו על הזוהר הק' כדרכו בכמה מקומות, אף שכאן לא ציין להם, ולכן מובנת העדיפות (של הרבי) לציין לזוהר דווקא. מאידך במנחות שם לא הובא הפסוק "ה' ישמור צאתך ובואך וכו'" – ורק המהרש"א הביאו משמע קצת שיסד דבריו על הזוהר.

'בכן' מכל דבר

בריבוי פעמים הזכיר הרבי כי מכל עניין צריך להיות 'בכן', כלומר לקח בהנהגה מעשית.

וכך מצינו באיגרת הרמב"ם המפורסמת: "והוי זהיר לקרות בתורה תמיד אשר תוכל לקיימה. וכאשר תקום מן הספר, תחפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו".

מזוזה ושמירתה

ב'לקוטי שיחות' כרך יט עמ' 125 קובע הרבי: כשיהודי קובע מזוזה כשירה, ובעת קיום המצוה נתונה מחשבתו לכך שהוא עושה כן משום שהוא רוצה בשמירה של המצוה, הרי לכל היותר נחשב זה בגדר של קיום המצוה שלא לשמה.

ובפרט אם עושה כן לא רק בתור שמירה אלא הוא מכווין לקיים את מצוותו של השי"ת אשר צוה להניח שמירה על הפתח הבית  - אזי מקיים הוא המצווה בשלימותה – עד כאן.

מעין זה (אבל בשינוי) נמצא בגליון מהרש"א יורה דעה סימן רפט (בשם 'גינת ורדים') [על דברי הש"ך: "כדי שתשמור לכל הבית שבפנים מהמזיקים"]" כדי שתשמור – בעושה אותה משום מצוה רשאי לחשוב בשכר מצוה ישמרהו ה', אבל העושאה רק לכוונת שימור אין לו שמירה אלא סכין היא בעינו".

אמנם הרבי מחדש בשיחה שמכיון שה'חפצא' של מזוזה היא שמירה גם שלא בעת קיום המצוה, הרי סוף סוף אם חשב בעת קיום המצוה על השמירה, קיים מצוה שלא בהידור כל-כך אך לא כמ"ש בגיליון המהרש"א ש"סכין היא בעיניו", וק"ל.

מזוזה גם כשאין חיוב ממש

בהזדמנות מסויימת כתב הרבי לאשה (נדפס גם במדור זה בגליון נז (כ"ט מנחם אב תשנ"ה) עמ' 14):

"נ.ב. יקבעו מזוזות כפשוט?! לולי כתבה לא האמנתי כלל, וכי מפני שאין חיוב עפ"י שו"ע לא יקבעו מזוזה על פתח ביתם?!"

וראה מה שכתבתי לבאר ב'התקשרות' שם, שמדובר בחו"ל.

והנה בספר 'אוצר י"ד החיים' (לבוב תרצ"ד) סימן תפא כתב: "עיין במדרש רות (פ' ב') שמשמע שם שאין לדור בבית אפילו דרך עראי בלא מזוזה שמצינו שנעמי אמרה לרות אין דרכן של ישראל לדור בבית שאין שם מזוזה לכאורה צריך להבין מה קאמרה לה אין של ישראל הא זה חובת הדר הוא ומשמע מזה שאמרה לה אפילו דרך ארעי אין דרכן של ישראל לדור כך".

אכילת חרובים בל"ג בעומר

בבית הרבי ביקטרינוסלב נהגו לאכול חרובים בל"ג בעומר כמסופר ע"י הרבי ב'התוועדויות תשמ"ב' כרך ג' עמ'  1395.

ויש לציין לספר 'שיח יצחק' לגאון  רבי יצחק וייס (מווערבוי הי"ד) עמ' רלד:

"לחידוש לאותן דזהירי למיעבד סעודתא ביום ל"ג בעומר בשביל הילולא דרשב"י... שלא הנהיגו לאכול חרובין כו' בסעודה זו למען ספר הנס שהיה לרשב"י במערה שאילן החרוב כו' בכל ערב-שבת כמובא ב'מדרש תלפיות' ערך חרובין ואני הוכחתי ב"ה כן מירושלמי דתרומות וצריך-עיון".

האיחול לפסיקת הלכה בטהרתה

נוהג היה הרבי לאחל לרבנים פוסקי הוראה שיזכו לכוון לאמיתתה של תורה, בבחינת והוי' עמו – שהלכה כמותו.

כדאי לציין למה שהביא ב'אוצר יד החיים' (לבוב תרצ"ד) סימן תע"ה:

"מצינו שע"י הברכה של אדם גדול שיכול תמיד לכן לכוון להלכה עיין [=מסכת] יומא [=דף] נ"ג עמוד ב' שבירך ר' יוסף לרבא שיהיה ראש לכולא כרכא ופירש הר"ח בשם יש-אומר שיהי' הלכה כמותו".

האשה שרכבה על סוס היתה לרש"י ללימוד

ב'לקוטי שיחות' כרך כו עמ' 198 ואילך הובא הסיפור שרש"י הלך פעם ברחוב וראה שרה רוכבת על סוס כשהיא חגורה בסינר. בתחילה הצטער רש"י על כך שנזדמן לו לראות מראה שכזה, שיהודי צריך להימנע מלראות (ראה פסחים ג,א) אך לאחר-מכן כשכתב את פירושו לתורה – התיישבה דעתו, בהבינו שמטרתו של מראה זה הייתה כדי לסייעו בהבנת מראה האפוד, שהוא "כמין סינר... שחוגרות השרות כשרובכות על הסוסים".

והנה לכאורה יש מקור לסיפור זה ב'בית יוסף' לטור סוף סימן תרפו שם מובא כדלקמן:

"כתוב ב'שבלי הלקט' מצאתי בשם רש"י מעשה היה ואירע פורים בא' בשבת וקדמו הצבור להתענות בה' כמנהג ובאת אשה אחת שהיתה צריכה לרכוב אצל השלטון ושאלה לרבי'[נו] אם היא יכולה להתענות למחר ולאכול היום מפני טורח הדרך...." [והוא ב'שבלי הלקט' הלכות פורים סימן קצד].

והנה באותה קביעות שפורים חל ביום א', הרי –בדרך כלל – תענית אסתר (מוקדם) היא ביום ה' דפרשת תצוה, וא"כ יתכן שמיד יכול הי' רש"י להעזר בדוגמה זו, בחינת דבר בעתו מה טוב. וק"ל.

 ספרי הלכה מתומצתים

כמה רבנים נתבקשו ע"י הרבי לחבר ספרי הלכה בשפה השוה לכל נפש ובאופן תמציתי; ויש לציין ל'יום של שלמה' בהקדמה למסכת יבמות: "אם יאוה לבך לעשות חיבור תחברו בתכלית הקיצור".

[הרבי עצמו מציין ('לקוטי שיחות' כרך כ"ז עמ' 159) לרמב"ם הל' דעות פרק ב' הלכה ד':

וכן בדברי תורה ובדברי חכמה יהיו דברי האדם מועטים ועניינים מרובים. וכן התבטא כמה פעמים בחביבות "קיצורים" אצל רבותינו נשיאינו]

כשהרבי הביא הסבר של ה'חידושי הרי"ם' בעניין אי ידיעת שפות

בהתוועדות מוצאי ש"פ בשלח יו"ד שבט תשל"ד סעיף יז נאמר:

"ואלו שטוענים שיש להם הוכחה מסיפור המגילה שצריך ללמוד חכמות חיצוניות, דאם לא כן לא היה מרדכי היהודי מבין מה שדיברו בגתנא ותרש... הנה ידוע הסיפור שכבר נשאלה שאלה זו והשיבו להשואל שאדרבה, זוהי ראיה להיפך: בגתנא ותרש ידעו שאין להם לחשוש שיהודי יבין את שפתם, כי, יהודי שמתנהג כפי שיהודי צריך להתנהג, אינו יודע שפות זרות.

ואילו סברו אחרת – לא היו מדברים בפני מרדכי היהודי!... הם לא ידעו שלמרדכי היה היתר מהסנהדרין כדי שיוכל לפסוק דין בתורה...

למי התכוון הרבי "שכבר נשאלה שאלה זו והשיבו להשואל"? שמא הכוונה להמובא בספר 'חידושי הרי"ם' (ירושלמים ת"ו תשכ"ה) עמ' קכח מובא (מ'מאיר עיני הגולה' ועוד): כשנפגשו הרה"' ר' יצחק מוואקה זצ"ל ורבנו [ה'חידושי הרי"ם'] עם ד"ר לוי מזכירו של משה מונטיפיורי ובקשו ממנו לפעול לבטל לימוד חובה של שפות לילדי ישראל, טען הלה הלא ממגילת אסתר ישל נו הוכחה שצריכים לדעת שפות, אחרת לא היה מרדכי מבין טורסית, לשון בגתן ותרש, שמזה נצמח כל הנס של פורים, הישבו רבנו מכאן הוכחה להיפך, כי אילו [היו] יודעים כל היהודים לשונות היו בגתן ותרש נזהרים ולא היו מדברים בנוכחות מרדכי, ואילו מרדכי נאלץ היה לדעת כל הלשונות בהיותו בסנהדרין כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי המתורגמן. (ת"ח לאחי הרה"ת שמואל שי' מנחלת הר חב"ד).