חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 י"ד בתשרי התש"פ, 13/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

קשר שאינו מותיר ברירה
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאוויטש
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1524 - כל המדורים ברצף
שני אפיקי פעולה למיגור הטרור
יש חדש
קשר שאינו מותיר ברירה
פורים
שיח קבצנים
שמחה על החשבון
שומר נאמן?
פורים לעתיד
חצי יובל של תקווה
מנהג 'מחצית השקל'

יש שלוש מצוות שעליהן יהודי חייב למסור את נפשו – ייהרג ואל יעבור. אך מה דינו של יהודי שלא מסר את נפשו, אלא עבר על אחת המצוות האלה כדי להציל את חייו? אומר הרמב"ם: "מפני שעבר באונס אין מלקין אותו".

לעומת זה, אדם שהיה חולה, וכדי להתרפא ולהציל את חייו עבר אחת העבֵרות האלה – נענש. הרמב"ם קובע: "אם עבר ונתרפא עונשין אותו בית דין עונש הראוי לו".

הרצון והכפייה

לכאורה מה ההבדל בין השניים, והלוא שניהם אנוסים, שנאלצים לעבור עבֵרה כדי להציל את חייהם? מדוע המתרפא באחת העבֵרות האלה נענש, ואילו מי שהכריחוהו לעבור על המצוות האלה ולא מסר את נפשו – אינו נענש?

ההבדל הוא, שכאשר אדם עובר עבֵרה באונס, מפני שמאיימים עליו שיהרגוהו, הכפייה היא על מעשה העבֵרה עצמו; ומכיוון שהכריחוהו לעשות את המעשה ולא עשה זאת מרצונו, אינו נענש על כך. אולם כשהוא בחר להתרפא באמצעות עבֵרה – אף שעשה זאת כדי להציל את חייו – עשה את העבֵרה מרצונו, ולא הייתה עליו כפייה בעצם עשיית המעשה. לכן הוא נענש עליה.

בין חנוכה לפורים

בנקודה זו טמון גם ההבדל שבין חנוכה לפורים. הן בחנוכה הן בפורים נדרשו היהודים למסירות נפש. בחנוכה עמדו נגד גזֵרות היוונים, שכפו עליהם לעבור על מצוות התורה. בפורים עמדו בסכנת השמדה, ואף שהיו יכולים להינצל על-ידי המרת דתם, דבקו ביהדותם במסירות נפש.

אלא שבחנוכה, אילו לא היו היהודים מוסרים את נפשם – לא היו נענשים, שכן הם דומים לאדם שנאנס לעבור עבֵרה. לעומת זה, בימי גזֵרת המן, לוּ היו מצילים את עצמם על-ידי המרת דתם, היו נענשים על כך, כדין המתרפא על-ידי עבֵרה שדינה 'ייהרג ואל יעבור'.

להידחף אל המלך

מכאן עולה שמסירות הנפש בפורים הייתה נעלית מזו שבחנוכה. בחנוכה הייתה ליהודים אפשרות לעבור ולא ליהרג, ולוּ היו עושים כן, לא היו נענשים על כך; ואילו בפורים היו חייבים למסור את נפשם ולא להמיר את דתם, אפילו למען הצלת חייהם.

פורים מבטא את הקשר העמוק שבין עם ישראל לקב"ה, שאינו מאפשר ליהודי להינתק ממנו. זה קשר שמולו כל השיקולים בטלים, ואין כל מקום לדון אם זה ברצון או באונס. הדבר השתקף בגזֵרת המן, שלמעשה לא הותירה ליהודים שום ברירה אלא למסור את נפשם על יהדותם. לכן פורים נותן כוח ליהודי לבוא "אל המלך אשר לא כדת", והקב"ה מחזיר לו באותה מידה, אינו בודק את מצבו, אלא מושיט לו את שרביט הזהב, בגשמיות וברוחניות.

(תורת מנחם כרך ב, עמ' 299)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)