חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:29 י"ב בכסליו התשפ"ג, 6/12/22
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

למה נחשון ולא משה
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאוויטש
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1516 - כל המדורים ברצף
להתקדם ולצמוח בלי לגדוע
יש חדש
למה נחשון ולא משה
ביטחון
בכל מאודך
ממה הוא חי
שבועת ט"ו בשבט
מעלת הצומח
צמחים שנשתבחה בהם ארץ ישראל
סיום ברכה רביעית

כאשר בני ישראל באו במיצר, כשהם בין הים לבין המצרים הרודפים אחריהם, צעק משה אל ה', והקב"ה השיב לו: "מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ!". הראשון שתרגם את ההוראה הלכה למעשה היה נחשון בן-עמינדב, נשיא שבט יהודה, שקפץ למים, ואחריו כל בני ישראל. או-אז נבקע הים.

הגמרא במסכת סוטה מספרת שהשבטים עמדו והתנצחו זה עם זה מי יקפוץ ראשון לים (לשיטת רבי יהודה): "זה אומר אין אני יורד תחילה לים, וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו, קפץ נחשון בן-עמינדב וירד תחילה לים".

בלי שיקולים

כאן מתעוררת פליאה גדולה: הלוא ציווי הקב"ה "וְיִסָּעוּ" ניתן למשה רבנו, ועמו היו אהרון הכוהן ושבעים הזקנים. ובכל-זאת, הראשון שקפץ למים היה נחשון בן-עמינדב! למה משה רבנו עצמו לא קפץ למים? וכיצד העז נחשון להורות הלכה בפני רבו, שהשמיע את ההוראה "וְיִסָּעוּ"?

הוראת הקב"ה דרשה מסירות הנפש. משמעותה האמיתית של מסירות נפש היא שאדם מוסר את נפשו לגמרי ואינו שוקל שיקולים הגיוניים; הקב"ה ציווה וכך עושים, בלי שאלות ובלי חשבונות.

עבודת שבט יהודה

משה רבנו מייצג את החכמה האלוקית. הוא הבין כל דבר בחכמתו הגדולה, וביקש לדעת את סודו של כל דבר. לכן הִקשה: "למה הרעותָה לעם הזה?" – הוא ביקש להבין את ההיגיון האלוקי הטמון בגלות הקשה. משה רבנו נהג כך מפני שזו מהותו, מידת החכמה.

אך כדי לקפוץ לים, צעד שנראה חסר כל היגיון, היה צורך במסירות נפש, ולא בחכמה. זה היה עניינו של נחשון בן-עמינדב, ולכן הוא שקפץ ראשון לים. נחשון היה נשיא שבט יהודה, והשם יהודה הוא מלשון הודיה, כפי שאמרה לאה כשילדה אותו: "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'".

משה התפעל

עבודתו הרוחנית של שבט יהודה היא באופן של הודאה והסכמה. בזה הוא שונה מאחיו הגדולים, המבטאים סוג של הכרה אישית. ראובן עניינו ראייה, "כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי"; שמעון – שמיעה, "כִּי שָׁמַע ה'". לוי עניינו קרבת ה', "יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי". ואולם הודאה משמעותה התבטלות מוחלטת, בלי קשר למידת ההבנה, ההכרה והקִרבה.

לכן כששמע יהודה את ציווי ה', לא שקל שום שיקולים, גם לא את השיקול אם הקפיצה שלו ראשון לים נחשבת כ"מורה הלכה בפני רבו". הוא קפץ למים בלי שום שאלות ושיקולים. על כך נאמר "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה", וכפי שמסביר רבנו הזקן שמשה רבנו התפעל מעבודת מסירות הנפש של הדור האחרון של הגלות, מפני שמסירות הנפש, שלמעלה מכל שיקול, נעלית אף ממדרגת החכמה של משה רבנו.

(תורת מנחם, כרך לט, עמ' 60)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)