חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:32 זריחה: 6:17 כ"ו בשבט התש"פ, 21/2/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מלאך באלף
מעשה שהיה

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1515 - כל המדורים ברצף
תפקידו וייעודו של דורנו
יש חדש
להקריב את המקנה של פרעה
קרבן פסח
יש סדר
מהו חסיד
מלאך באלף
גאולה ביד שליח
'הרב מפריז' מספר על הרבי
ברכת "לקבוע מזוזה"

חורף ת"ש (1949). שבור ורצוץ בגוף אך ברוח איתנה ונחושה הגיע אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש לארצות-הברית. בניסי ניסים ניצל מציפורני הקומוניסטים, וברגע האחרון הצליח להיחלץ ממלתעות הנאצים. הכול סברו כי עתה יחיה בנחת בחוף המבטחים של אמריקה.

אך הרבי לא חשב לחיות חיי שלווה ומנוחה. עם בואו לניו-יורק החל להקים מרכזי תורה וחסידות ברחבי היבשת. הוא טבע את הססמה "אמריקה אינה שונה", והחל להקים ישיבות ולשגר שליחים לערי ארצות-הברית. זו הייתה ראשיתו של מפעל השליחות האדיר, שברבות השנים, בהנהגת חתנו וממלא מקומו, הרבי מליובאוויטש, יחבוק את העולם כולו.

ההתחלות היו קשות. כסף לא היה לו, ובכל-זאת הקים הרבי מוסדות חדשים. אחד המרכזים שהחלו להתפתח באותם ימים היה בטורונטו, העיר הגדולה ביותר בקנדה. יום אחד שיגר הרבי לשם שני שליחים, כדי לייצג אותו בכינוס למען התפתחות מוסדות החינוך בעיר. אחד מהם היה חתנו, הרב שמריהו גוראריה.

סופת שלגים קשה ציפתה לשניים בצאתם לדרך. לפניהם היו עשרים שעות נסיעה מפרכות, אך הם היו חדורים בתחושת השליחות. ואכן, השתתפותם בכינוס תרמה להצלחתו למעלה מן המשוער.

כשביקשו לשוב לניו-יורק גילו שהסופה שיתקה את כל נתיבי התחבורה. טורונטו מנותקת, אין יוצא ואין בא. באין ברירה התעכבו בבית המלון, בציפייה להיחלשות הסערה.

הידיעה על שני השליחים השוהים בעיר עשתה כנפיים. יהודים רבים באו לפקוד את מעונם ולשוחח עם נציגיו של הרבי. אחד המבקרים היה רב חשוב, מגדולי תלמידי החכמים ומורי ההוראה בטורונטו. הלה טרח במיוחד ובא לבקר את שני השליחים, והדבר עורר את סקרנותם. "במה זכינו לכבוד הגדול הזה, שתבואו לבקרנו?", שאלו אותו.

"אתם שליחים של הרבי, הלא כן?", החזיר להם הרב.

השניים הנהנו בהסכמה. "נו, 'שלוחו של אדם – כמותו'!", סיים הרב, וכעבור רגע הוסיף: "אספר לכם סיפור מיוחד שהתרחש עמי ועם הרבי".

בבית הכנסת שבו הוא משמש רב מתפלל גם ראובן, יהודי מכובד ובעל מעמד. שבת אחת הוזמן לעלות לתורה. הוא קם ממקומו ופנה לעבר בימת הקריאה, ולפתע עצר בלי יכולת להוסיף לצעוד. בטרם הספיקו המתפללים להגיב איבד את שיווי משקלו וקרס על הרצפה בקול חבטה. שלוות התפילה הופרה באחת. צוות רפואי הוזעק למקום, וראובן פונה על אלונקה לחדר המיון.

מיד בתום התפילה צעד הרב למרכז הרפואי כדי לדרוש בשלומו של ראובן. בני משפחתו המודאגים קיבלו את הרב ועצבות נסוכה על פניהם. "אבא קיבל שיתוק פתאומי", אמרו לו. "הוא גם מתקשה בדיבור. הרופאים אומרים שאין בידם לעשות דבר. אנו חסרי אונים".

כעבור כמה ימים ביקר הרב את ראובן שנית. למרבה הצער לא נרשמה הטבה במצבו. הרב הפציר בצוות הרפואי לאפשר לו להיכנס לחדרו של החולה ולשוחח עמו. בתחילה סירבו, אולם דווקא ראובן שמע את קולו של הרב וביקש להכניסו לחדרו.

בקול חלוש ביקש ראובן מהרב להתקרב למיטתו. "בקשה לי ממך", לחש, "אנא כתוב על מצבי לרבי מליובאוויטש שבא לא מכבר לארצות-הברית. בקש ממנו ברכה שאשוב לאיתני".

הרב הנהן בראשו, ומיד כשחזר לביתו כתב איגרת לרבי. את המכתב שלח בדואר מהיר לכתובתו של הרבי בברוקלין.

כעבור זמן קצר הגיעה התשובה. יש למסור לחולה – כתב הרבי – שבימים אלו נבנית ישיבה בעיר מונטריאול שבקנדה. עליו לתרום אלף דולרים לבנייה. אינו דומה המלאך שנוצר מתרומת אלף דולרים למלאך שנברא מתרומת מאה דולרים. בהקשר זה ציטט הרבי את הפסוק מספר איוב: "אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף", וסיכם: "אם יעשה זאת – יחלים וילך על רגליו".

תשובת הרבי הפתיעה את בני המשפחה. "איך תרומה לישיבה תרפא אותו?", שאל בחוסר אמון גיסו של ראובן. אך החולה עצמו לא הקל ראש בדברים. הוא הורה לבנו לתרום מיד את הסכום. הבן נסע בעצמו למונטריאול כדי לתת את התרומה.

חלפו ימים מספר. מנהל המחלקה נכנס לחדרו של ראובן ובדק את מצבו. לפתע השתנה סבר פניו. כשיצא אל בני המשפחה שאל בכעס: "מי נתן לכם רשות להביא לכאן רופאים אחרים?".

"לא הבאנו שום רופא!", מיהרו בני המשפחה להבהיר, "איננו יודעים על מה אתה מדבר".

"אם כן, הרי זה נס", מלמל הרופא הבכיר בהשתאות. "אין לי הסבר אחר. אני רואה אצלו הטבה דרמטית, שאין לה הסבר רפואי. בתוך ימים ישתחרר לביתו".

בני המשפחה הנדהמים לא האמינו למשמע אוזניהם, אך העובדות דיברו בעד עצמן. בתחילה נזקק ראובן לקביים, אולם בחלוף כמה שבועות כבר היה יכול לרקוד כאחד האדם בחתונת בנו – שהיה שליחו למתן התרומה.

"מבינים אתם מדוע באתי לפגוש אתכם?", סיים הרב את סיפורו באוזני השליחים המשתאים. "הלוא ראיתי במו עיניי שאיש אלוקים הוא הרבי, וכיצד לא אחלוק כבוד לשליחיו!".


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)