הנקישות נשמעו על הדלת בדיוק כאשר סיים ר' חיים לחלוק עם רעייתו את הבעיה שנחתה על המפעל המשגשג.
שנים רבות התפרנס ר' חיים בכבוד ממשרפת יין-שרף, שהניבה תוצרת משובחת. במפעל עבדו פועלים רבים, היי"ש נמזג לחביות והרווחים זרמו.
את עיקר הצלחתו זקף ר' חיים למנהל העבודה שלו. הוא ראה בו ברכה משמים, האיש הנכון במקום הנכון. זה ניהל את העבודה ביד רמה, והניח לר' חיים להתפנות להתנהלות העסקית. אולם פתאום הודיע האיש על התפטרותו. ר' חיים קיבל את ההודעה בעצב. היכן ישיג עכשיו מנהל נאמן ומסור כמותו?
הנקישות על הדלת העירו את בני הזוג ממחשבותיהם. ר' חיים ניגש לפתח וראה מולו יהודי נשוא פנים. "שלום עליכם, היכנס בבקשה", קיבל את פני האורח. הוא הזמין את האיש להצטרף אליו לארוחה. במהלך הסעודה הבחין האורח כי בעל הבית נאנח שוב ושוב. הוא שאל לפשר הדאגה המטרידה אותו, וזה שיתף אותו במצוקה שאליה נקלע.
"אה!", ספק האורח את כפיו, "איזו השגחה פרטית! נראה לי כי אני מתאים למשרה הזאת, ובדיוק עכשיו אני מחפש עבודה".
הביט ר' חיים באשתו, הביט שוב לעבר האורח, וקול פנימי בליבו לחש לו לקבל את ההצעה. כעבור רגע של התלבטות אמר: "הנה, אקח אותך למפעל ואכיר לך את העבודה ואת הפועלים". יצאו השניים לסייר במפעל, בעוד ר' חיים מעדכן את מנהל העבודה החדש על סודות הייצור.
למחרת בבוקר התכנסו הפועלים סביב המנהל החדש וציפו לקבל ממנו הוראות. "עשו כפי שהורגלתם עד עתה", אמר להם, "אם יהיו לי הערות, אומר לכם". ואכן, עד מהרה הוכיח מנהל העבודה החדש את כישוריו. הצלחתו לא נפלה מזו של קודמו, ולהפך, היי"ש השתבח ונעשה איכותי עוד יותר.
מנהל העבודה החדש השתכן בחדר צדדי במפעל, אולם את הטלית והתפילין שלו הפקיד בביתו של בעל הבית. בכל בוקר היה בא אל בית מעבידו ולוקח את התיק לתפילת שחרית. עוד מנהג מוזר במקצת היה לו: כל השבוע, ואף בשבת, היה סועד בחדרו, אולם במוצאי שבת הקפיד לסעוד את סעודת מלווה מלכה בביתו של בעל המפעל.
מוצאי שבת אחד בא מנהל העבודה לביתו של ר' חיים, כדי לסעוד עמו כרגיל את סעודת מלווה מלכה. באותה שעה היה ר' חיים טרוד עם לקוחות, וביקש מהמנהל להמתין מעט. המשא ומתן התארך, עד שהמנהל נואש מלהמתין והלך. כאשר בעל הבית גילה זאת, חש אי-נעימות רבה. הוא מיהר ללכת לעבר המפעל, כדי להתנצל לפני האיש על העיכוב.
כשהתקרב למִשרפה נדהם לראות אור גדול בוקע מהחלונות. "ודאי פרצו גנבים למפעל והם גוזלים את רכושי!", חלפה בו המחשבה. הוא האיץ את צעדיו, ובהגיעו למפעל התגנב בחשאי לעבר החלון הגדול והציץ פנימה.
המחזה שראה גרם לו להירתע לאחור וכמעט לאבד את שיווי משקלו. מנהל העבודה שלו ישב ליד שולחן ערוך, מכוסה מפה לבנה, ועליו מאכלים רבים. לצידו ישב זקן נשוא פנים, שאור מופלא קרן ממנו.
בעודו קופא על מקומו שמע את מנהל העבודה שואל את הזקן: "כתוב במדרש 'מצאתי דוד עבדי, בשמן קדשי משחתיו. היכן מצאתיו? בסדום'. והמדרש סתום וחתום!". השיב לו הזקן: "כך למדנו במתיבתא דרקיעא: 'בסדום' הוא נוטריקון 'בסעודתא דדוד מלכא'. כלומר, בסעודה זו שהתקין, מצאתי אותו מהימן לפניי".
חיל ורעדה אחזו את בעל הבית, והוא מיהר לנוס מן המקום. כל הלילה התהפך על משכבו. עם שחר המתין למנהל העבודה, בבואו ליטול את הטלית והתפילין שלו. הוא קידם את פניו ביראת כבוד ואמר: "רבי ומורי! אינני רוצה לפגום בכבוד תורתכם... אינני ראוי אפילו לשמש אתכם, ועל-אחת-כמה-וכמה שתעבדו אצלי באומנות שכזאת".
ארשת תמיהה עלתה על פני מנהל העבודה. "אינני יודע על מה אתה שח", היתמם. בעל הבית השיב: "אל לכם להסתיר את עצמכם ממני. זכיתי אתמול בלילה לחזות בכם יושבים במחיצת הזקן הדור הפנים. רק אנא, אִמרו לי מי הזקן הזה שהתלווה אליכם לסעודת מלווה מלכה!".
כשהבין מנהל העבודה כי סודו נחשף, השיב: "זה היה אליהו הנביא, שנשלח להורות לי לשוב לעירי, פשבורסק, ולהתחיל להנהיג את הציבור. טענתי שאיני ראוי לכך וגם הכול רואים בי איש פשוט. ענה לי אליהו שכאשר אבוא לעיר יֵצאו לקראתי הילדים ויכריזו 'הנה בא הרב המגיד!'. כך תדע שהגיעה שעתך".
בדברים אלו נפרד מנהל העבודה מר' חיים, ופנה לעיר פשבורסק שבגליציה. ואכן, הדברים התממשו בדיוק כפי שנאמרו לו, ורבי משה מפשבורסק נעשה מורה דרך לרבים, ובין תלמידיו היה ה'חוזה' מלובלין. חיבר את 'אור פני משה' על התורה, המשניות ומאמרי חז"ל.
(על-פי 'מפעלות הצדיקים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
