הקב"ה רצה גאולה נעלית יותר
לאחרי כל צער הגלות בבית לבן – היה יעקב אבינו ראוי כבר לגאולה השלימה. ולא עוד אלא שמצידו של יעקב היה יכול ללכת לגאולה ביחד עם עשיו – לא רק כפי שעשיו הוא בשורשו הרוחני, אלא גם כפי שנמצא למטה, ב"ארצה שעיר שדה אדום", שכן, מצד בחינתו ועבודתו של יעקב, נפעל גם אצל עשיו דלמטה, ש"נתברר כבר וחזר לשורשו הנעלה".
...אבל אף-על-פי-כן, מכיוון שרצה הקב"ה שהגאולה תהיה באופן נעלה יותר מזו שהייתה יכולה להיות בזמנו של יעקב, עד לעילוי שבאין ערוך, לכן היה צורך בהמשך ירידת הגלות כו', שכן ככל שתגדל ירידת הגלות, כן יגדל העילוי שבעניין הגאולה, "לפום צערא אגרא".
עתה, יש לבקש ולתבוע את הגאולה מיד
..והנה לאחרי כל האמור לעיל, צריך יהודי ללמוד מהנהגתו של יעקב, "ביקש יעקב לישב בשלוה", ועל דרך זה טענת בני-ישראל "ולואי שנצא בעצמנו" . . ובמילא, כל זמן שעדיין לא בא משיח צדקנו – צריך יהודי לבקש שיבוא משיח צדקנו! ולא עוד, אלא שצריך לתבוע אודות הגאולה – כלשון חז"ל שהובא גם להלכה.
...ולגופו של עניין:
מה שלא נתקיימה בקשתו של יעקב שתהיה הגאולה בזמנו – הרי זה מפני שהקב"ה רצה שהגאולה תהיה באופן נעלה יותר באין ערוך, ובמילא, צריך להיות צער הגלות עוד יותר מאשר עשרים שנות גלות בבית לבן.
וכמו כן בנוגע לגלות מצרים, שלא נתקיימה בקשתם "ולואי שנצא בעצמנו", מבלי ה"רכוש גדול" – דמכיוון שרצה הקדוש ברוך הוא ש"יצאו ברכוש גדול", הוכרח לעכבם זמן נוסף.
אמנם, לאחרי שנתארך הגלות ביותר וביותר עד לימינו אלו – הרי בודאי ובודאי שיכולה להיות כבר הגאולה באופן הכי נעלה ("לפום צערא אגרא"), ובודאי שישנו כבר ה"רכוש גדול" בתכלית השלימות! ומכיוון שכן, צועקים בני-ישראל "עד מתי"... "דאלאי גלות"!...
בדורות הקודמים – 'היה ניתן לשכנע את אבות אבותינו' שכדאי להתעכב עוד מעט בגלות כדי שיהיה "וישב" בתכלית השלימות, או כדי ש"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"; אבל אנו, שנולדנו לאחרי שנדפס ב'סידור' "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח . . כי לישועתך קיווינו כל היום", ולאחרי שנפסק בספרי הלכה שיש לדרוש ולתבוע על הגאולה – 'אנו לא נרשה שישכנעו אותנו'...
ומכיוון שכן, נמשיך לדרוש ולתבוע על הגאולה מתוך עקשנות – "עם קשה עורף" למעליותא.
...ולא זו בלבד שעניין זה אינו מעורר רוגז וקפידא חס ושלום, אלא אדרבה: על-ידי זה שמבקשים ותובעים אודות הגאולה – מקרבים וממהרים ופועלים את הגאולה בפועל ממש. כדברי החיד"א בפירוש הברכה "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח . . כי לישועתך קיווינו כל היום", ש"כי" הוא עניין של נתינת טעם, היינו ש"יש לנו הקיווי, ובשכר הקיווי כדאי שתגאלנו"!
(מהתוועדות שבת וישב תשמ"ו, התוועדויות תשמ"ו כרך ב ע' 107 ואילך) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
