החיים השלווים של ר' מרדכי פייטלסון, שכוּנה בפי כול ר' מרדכי לֶפלֶר, על שם עיר מגוריו לֶפלי שבבלרוס, נקטעו באחת עם המחלה הקשה שפקדה את בנו. האב לא חסך בכסף, טובי הרופאים הוזעקו אל הילד, אולם איש מהם לא הצליח לאבחן את המחלה.
ר' מרדכי היה מחשובי חסידיו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא, ואחר-כך של בנו וממשיכו, רבי דובער, אדמו"ר האמצעי. הוא היה עשיר, והיו לו קשרים עם בכירי השלטון ברוסיה הצארית. קשריו אלה שירתו לא אחת את רבותיו, כאשר הללו נזקקו למהלכים בחלונות הגבוהים.
אך עושרו הרב לא פגם במידת חסידותו. הוא היה חסיד עובד ה' באמת ובתמים ובעל מדרגה, עד שאמרו עליו כי השיג את מדרגת ה'בינוני' שבספר התניא.
כשנוכח שהרופאים האזוריים אינם יודעים לאבחן את מחלת בנו, יצא עמו לפטרבורג, עיר הבירה באותה עת, אל הפרופסורים הטובים ביותר. ואכן, אלה גילו את מקור המחלה, ואולם תקווה רבה לא הייתה בפיהם. "זו מחלה שמפתחת זיהום בגוף", הסבירו לאב, "ולצערנו היא חשוכת מרפא".
ר' מרדכי התעשת ומיהר להעלות על הכתב את מצבו של בנו. הוא הציג את דברי הרופאים ואת תחזיתם הקודרת. את המכתב חתם בבקשת ברכה לרפואה שלמה וקרובה, ומיהר לשלחו בדואר לליובאוויטש, עיירת מגוריו של אדמו"ר האמצעי.
הוא שיער כי המכתב יגיע ליעדו בעוד כחמישה ימים, ולאחר עוד חמישה ימים יזכה לקבל את מכתב התשובה מהרבי. לפניו אפוא עשרה ימי המתנה. ואכן, ביום האחד-עשר עם שחר יצא מביתו והמתין לדוור המחלק את המכתבים. מרחוק הבחין בדמותו הקרבה והולכת, וכלא את נשימתו בהתרגשות.
"יש מכתב עבורי?", פנה בקוצר רוח אל הדוור.
"לא, אדוני", השיב הדוור. "לא הגיע עבורך שום מכתב היום".
למחרת התייצב שנית על מפתן הדלת, ושוב התאכזב לגלות שאין תשובה מהרבי.
בבוקר השלישי הקדים אותו הדוור בקריאה: "יש לי עבורך מכתב, אבל אין לי פנאי לחפש אותו", והמשיך בהליכה מהירה.
למשמע הדברים זינק ר' מרדכי ממקומו והחל לדלוק אחרי הדוור. הוא השיג אותו, אחז בשק המכתבים וביקש: "אנא, תן לי לחפש את המכתב בעצמי. הוא חשוב לי מאוד!".
הדוור הבחין בסערת רוחו של האיש, ונענה. בעוד ר' מרדכי מפשפש בתכולת התיק, שאל את הדוור לפשר בהילותו. "בבית אחד מנסיכי בית המלוכה נחלה אחד מבני המשפחה", שיתף הדוור את החסיד, "והוזעק אליו רופאו האישי של מלך אוסטרייה. היום מתעתד הרופא לשוב לווינה, ועליי לארגן בעבורו מרכבה שתחזיר אותו לביתו. לכן אני ממהר מאוד".
בתוך כדי הדברים איתר ר' מרדכי את מכתבו של הרבי. רטט של התרגשות חלף בו למראה כתב ידו של רבו. בחרדת קודש החל לקרוא את תוכנו: "קיבלתי מכתבך", כתב הרבי, ואז הוסיף את השורות הסתומות: "והלכתי בחדר אנה ואנה, וראיתי שתשועה קרובה לבוא מרחוק ומקרוב". בשולי המכתב הוסיף הרבי: "אל תחוס על ממונך".
ר' מרדכי קרא את המכתב שוב ושוב, כיווץ את מצחו במאמץ וניסה לפענח את משמעותו. לפתע האירה בו ההבנה והוא נאחז בהשתאות. איך לא הבין זאת מיד!
הוא ביקש מן הדוור את כתובת ביתו של הנסיך, שאליו בא הרופא האוסטרי. הדוור מסר לו את הכתובת, ור' מרדכי מיהר לשם. כשהתקרב ראה קהל גדול הצובא על הפתח, והכול מבקשים להיפגש עם הרופא הבכיר.
ר' מרדכי, שהיה אישיות מפורסמת בעיר, הצליח להידחק אל הבית ולהתקבל לרגע קצר אצל הרופא. "אנא, בקר את בני החולה", הפציר ברופא הגדול. זה הניד ראשו בשלילה. "אני רופאו האישי של המלך", אמר. "אין לי רשות להתעכב כאן מעבר לזמן שהוקצב לי".
"אתן לך אלף רובל כסף אם תבקר את בני!", הבטיח ר' מרדכי. למשמע הסכום הגדול התרכך הרופא והתרצה. "בסדר", אמר, "הבה נצא מיד".
בתום סדרת בדיקות קצרה חרץ הרופא את אבחנתו: "דלקת בשיניים התפתחה לזיהום חמור, והוא פשט בגופו של הבן וסיכן את חייו". הרופא המשיך: "כאן ברוסיה אין לו סיכוי. אבל ייתכן שבציוד שהבאתי עמי יש תרופה מתאימה. אם אמצא אותה בתיקי, בנך יתרפא".
תקווה חדשה ניעורה בליבו של ר' מרדכי. במהרה נשלח שליח לביתו של הנסיך, ואכן – לשמחת הכול נמצאה התרופה המתאימה. הרופא האוסטרי ציווה להזמין רופא מקומי בכיר, כדי שילַמד אותו כיצד להשתמש בתרופה. המרקחת של הרופא האוסטרי גברה על הזיהום, והבן נרפא ושב לאיתנו.
הבין ר' מרדכי את דברי אדמו"ר האמצעי "וראיתי שתשועה קרובה לבוא מרחוק ומקרוב" – הרופא בא מרחוק, מאוסטרייה, אולם התרופה באה מקרוב, מתיקו שבפטרבורג. וכששילם לרופא טבין ותקילין, ידע שלולא היה עושה כמצוות הרבי וחס על ממונו – לא היה הרופא ניאות לבקר את בנו... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 16:36
זריחה: 6:29
