המשיח מכונה 'מציאה', ועל כך נאמר (תהילים פט,כא) "מצאתי דוד עבדי", מלשון מציאה. איפה נמצאה המציאה הזאת? על-פי המדרש זה היה בסדום. על הפסוק (בראשית יט,טו) "ויאיצו המלאכים בלוט לאמר, קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות" אומר המדרש (בראשית רבה פרשה נ), שהמילה 'הנמצאות' רומזת ל'שתי מציאות': "אמר רבי טוביה בר רבי יצחק: שתי מציאות, רות המואבייה ונעמה העמונית". בהמשך לכך אומר רבי יצחק: "מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתי אותו? – בסדום".
ברוח זו המדרש מפרש (שם פרשה נא) גם את הדרך שבה נולדו עמון ומואב. על הפסוק 'ונחַיה מאבינו זרע' המדרש אומר: "זה מלך המשיח". לשם כך זכו בנות לוט לגילוי שהוא מעין העולם הבא: "מניין היה להן יין במערה? – אמר רבי יהודה בר-ימון: נעשה להם מעין דוגמה של עולם הבא", שכן לעתיד לבוא יתקיים (יואל י,יח) "והיה ביום ההוא יִטְּפוּ ההרים עסיס".
מעין העתיד לבוא
בפירוש מהרז"ו מוסבר: "איתא במדרש שכל מה שעתיד הקב"ה לעשות בעולם הבא עשה מקצתו על-ידי נביא בעולם הזה. ולוט היה נביא, שדיבר עמו המלאך, והמערה הייתה תחת ההר, וישב במערה – וכשהטיף ההר עסיס בא למערה שתחתיו". כלומר, מכיוון שהמעשה הזה מוביל אל המלך המשיח, זכו לנס מעין העולם הבא – כשם שלעתיד לבוא יזילו ההרים טיפות יין, כך היה להם במערה.
המהר"ל מפראג ('נצח ישראל' פרק לב) מסביר בסגנונו המיוחד למה מלך המשיח בא דווקא מזרע מואב ועמון: "ומזה תבין הטעם שהמלך המשיח יהיה נולד מאומה אחרת, שהרי דוד ממואבית ושלמה מעמונית. שכאשר השם יתברך רוצה להוציא הוויה חדשה, אל זה צריך הרכבה מן נטיעה אחרת, שאינו מן הראשונה – שאם היה זה הנטיעה הראשונה אין כאן דבר חדש. ולפיכך, כאשר השם יתברך רצה להביא זרע המשיח לעולם, היה צריך לעשות הרכבה ונטיעה חדשה...
"ולכך ההוויה החדשה באה מן עמון ומואב, שלא תמצא שום אומה יותר רחוקה מישראל מן עמון ומואב, שנמצאו עליהם 'לא יבואו בקהל לעולם', שלא תמצא דבר זה בשום אומה כלל. ומהם ראוי שיהיה נולד המשיח, שהוא הוויה חדשה, וכל זה מפני התחדשות הוויה החדשה".
ערי סדום ישובו
בספר 'שני לוחות הברית' (פרשת לך-לך) מאריך לבאר שבעבור המשיח העתיד להיוולד מלוט לקח עמו אברהם את לוט. הוא מביא את דברי הזוהר שאברהם לקח עמו את לוט "כיוון שראה ברוח הקודש שעתיד לצאת ממנו דוד". מסביר השל"ה שמלחמת המלכים, שבמהלכה שבו את לוט, הייתה משום שרצו "לבטל ישראל ולבטל משיחם חס ושלום". ולכן "רדף אברהם אבינו מהר להצילו. והציל גם את סדום, כי בבוא מלכות משיח אזיי ערי סדום ועמורה תשובנה, כדכתיב ביחזקאל".
הרבי מליובאוויטש מסביר (לקוטי שיחות כרך לה עמ' 74) שהתנהגותה של סדום, הפך השלום והאחדות, הייתה בבחינת עולם ה'תוהו', ואיבוד סדום ועמורה הוא בדוגמת ה'שבירה' של עולם ה'תוהו', שמטרתה בריאת עולם ה'תיקון', שהוא עולם של התכללות ואחדות. אך תכלית הכוונה היא שבתוך ה'כלים' של עולם ה'תיקון' יומשכו ויתגלו גם ה'אורות דתוהו'. ולכן לעתיד לבוא ישובו ערי סדום, שהכוונה היא שהאורות של עולם ה'תוהו' יאירו בדרך מתוקנת בעולם ה'תיקון'. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
