הרבי הקודם מזכיר ביומנו שיחות שקיים עם חתנו, כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, על מסעו לארץ-הקודש בחודש מנחם-אב תרפ"ט * הרבי מבקש לקבל עדויות ותמונות ממהלך הביקור * רגעים מרטיטים מביקור הרבי בכותל-המערבי, בציון רשב"י, בישיבת תורת-אמת ועוד * במלאות שבעים וחמש שנים לביקור ההיסטורי

בחודש מנחם-אב תרפ"ט ערך כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ את מסעו המפורסם לארצנו-הקדושה. ביקור זה וצדדים שונים שלו הוזכרו פעמים רבות בשיחותיו ובאיגרותיו של הרבי.

כך, למשל, כששוחח על נסיעת בחורים לביקור בארץ-הקודש (בשנת תשל"ט) הסביר הרבי כי ביקור חותנו בארץ-הקודש בתרפ"ט היה בשל אי-האפשרות להשתטח על אוהלי האדמו"רים.

באיגרת אל השופט המפורסם מר גד פרומקין (אגרות-קודש, כרך ח, עמ' קנא) כותב לו הרבי (בין השאר):

בקורת-רוח מיוחדת קראתי בסיום מכתבו... ומתאר גם-כן פגישתו עם כ"ק מורי וחמי אדמו"ר. וימים אחדים אחר שהגיעני מכתבו הגיעוני גם הפרקים, ובהם גם תיאורו של ביקורו בפנים מערת המכפלה. קראתי כל זה בהתעניינות, ונעם לי לראות מתוך השיטין ומבין השיטין רגשותיו החמים...

בשולי האיגרת מוסיף הרבי:

אתעניין לדעת אולי ידועים לכ' פרטי ביקורו של כ"ק מו"ח אדמו"ר במערת המכפלה, ועד איזה מקום נכנס שם. ותשואות-חן מראש.

גם שנים לאחר מכן (בחודש אדר תש"מ), כשביקר הרה"ח ר' יחיאל שיחי' מלוב ב-770, ביקשו המזכיר הרחמ"א חודוקוב, "לשלוח לכאן (על חשבון ה'מרכז') תמונות מהמקומות בהם ביקר אדמו"ר מוהריי"צ בהיותו בארץ-הקודש ת"ו".

הרופא על הספינה ביקש "תיקון"

התייחסות נוספת אנו מוצאים בכמה התוועדויות למאורע שאירע לאחר שעזב הרבי הקודם את הארץ. וכך אמר הרבי בהתוועדות שבת-קודש פרשת ויקהל-פקודי, החודש, תשמ"ז ('התוועדויות' תשמ"ז, כרך ב, עמ' 732-733):

ישנו סיפור ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר:

כשהיה כ"ק מו"ח אדמו"ר בספינה בדרכו מביקורו בארץ-הקודש - הגיעה אליו היהידעה אודות הפרעות שאירעו בחברון, רחמנא-ליצלן, ומגודל הצער כו' קיבל התקף כליות. בספינה היה עמו הרופא המפורסם ד"ר וואלאך מירושלים, שטיפל בו ברפואות כו', עד שחזר לאיתנו.

לאחרי זמן נכנס ד"ר וואלאך לכ"ק מו"ח אדמו"ר כדי לבקש תיקון. ולשאלת כ"ק מו"ח אדמו"ר על מה ולמה, השיב: דבר ברור הוא, שהרבי, להיותו מנהיג ישראל שרבים צריכים לו וכו', חייב להיות בריא. ואם-כן, אילולי הייתי בספינה ביחד עם הרבי, שאז לא היתה אפשרות לרפואה (בדרך הטבע), לא היה הרבי נחלה מלכתחילה, ונמצא, שעובדת היותי בספינה גרמה לאפשרות שהרבי יצטער למשך זמן, ועל כך, סיים את דבריו, באתי לבקש תיקון!

וסיים הרבי:

זו היתה הרגשתו של יהודי שבחלקו נפלה הזכות לרפא את כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו - רגש של בושה עמוקה, על כך שזכותו לרפא את כ"ק מו"ח אדמו"ר לא היתה יכולה לבוא ללא צער ויסורים!

פגישה עם החתן, בהלוך ובחזור

גם מצד הרבי הקודם אנו מוצאים התייחסות הקושרת בין הביקור לבין חתנו הרבי. זאת על רקע העובדה שערב הביקור ולאחריו - לפני המשך מסעו לארצות-הברית - נפגש הרבי הקודם עם הרבי בגרמניה.

ביומנו (ראה ספר 'ימי-מלך' כרך א עמ' 318) כתב הרבי הקודם: "ו, ב' דראש-חודש אלול... הנני מדבר עם חתני רמ"מ [=רבי מנחם-מענדל] שי' על אודות הנסיעה לארץ-הקודש תבנה ותכונן והרשמים השונים".

להלן נביא עובדות ופרטים מעניינים הקשורים במהלך הביקור עצמו (מבוססים על רשימה שהתפרסמה ב'כפר חב"ד' גיליון 864).

נשיקת-קודש על שריד מקדשנו

ביום חמישי, ב' במנחם-אב, היום הראשון לביקורו של הרבי הריי"צ בארץ הקודש, הגיע הרבי לירושלים והלך אל הכותל המערבי. רחבת הכותל הייתה מלאה מפה אל פה, ובקושי רב הצליחו לפלס דרך לרבי. הרבי התפלל מנחה בהתעוררות גדולה, כעין תפלת מנחה של ערב יום-הכיפורים. דומייה וחרדת-קודש שררו בקהל ונשמע קול בכי חרישי היוצא מעומק הלב. כל הקהל הזדעזע לשמע תפילת הרבי.

אחרי התפילה אמר הרבי תהילים במנגינה עריבה, בדביקות נפלאה ובדמעות שליש. הנאספים עמדו מרותקים למקומותיהם, בציפייה ממושכת שלא לאבד שום תנועה, והצטרפו לאמירת התהילים, כשסיים הרבי את תפילתו, הפנה ראשו לעבר העומדים לידו בשאלה האם נהוג לנשק את אבני הקודש. משנענה בחיוב, העיף הרבי עיניים מלאות דמעות ומביעות תוגה אין-סופית על אבני הכותל, הרכין את ראשו ונשמע קול נשיקת הקודש על שריד מקדשנו.

"עולם העשייה נעלם לגמרי"...

ביום ראשון, ה' במנחם-אב, לרגל יום ההילולא של האריז"ל, החליט הרבי לבקר על קברו בצפת עיר-הקודש. למרות שהביקור היה פתאומי, סודרה לרבי קבלת-פנים נהדרה, בראשות כל חכמי צפת, רבניה ונכבדיה. הרבי נתן להם שלום ומיהר להתפלל מנחה כדי להספיק להגיע לציון האריז"ל בעוד יום.

קהל עצום עמד ליד הציון. הרבי ניגש למקום, קרא תפילה מהסידור, נשא עיניו למרום ובדבקות נפלאה עמד דומם, בלי כל תנועה. נשמעה רק בכייה חרישית ומרה, שהמסה את לבות הנוכחים שגעו בבכייה גדולה. הרבי קרא פ"נים שהביא אתו, והקיף את ציוני האריז"ל, הרמ"ק ז"ל והר"ש אלקבץ ז"ל, השתטח על קברו של ה"בית יוסף", וירד לבדו למערת הר"מ אלשיך; "שם דברתי בעל פה ובכיתי בכי רב", כתב לאחר מכן ביומנו.

בשעת לילה מאוחרת, בכוחות על-אנושיים, התגבר הרבי ועלה לגובה ההר, דבר שקשה גם לאדם בריא וחזק. הרבי צעד בצעדים מדודים, באומץ ובגבורה שהפליאו את כל רואיו. באמצע הדרך, נח הרבי מעט על כיסא שהובא לו ואמר לעומדים לידו: "בביקור הראשון במקומות קדושים אלה, מתרגשים  מאוד ועולם העשייה נעלם לגמרי".

בכיות מרות במירון

בבוקר יום שני, ו' במנחם-אב, הגיע הרבי למירון. הרבי הסתגר במערת רשב"י, הדליק נרות אחדים והשתטח על הציון. פרץ בבכיות מרות שהחרידו את כל השומעים, קרא שוב את כל הפ"נים ואחר כך ציווה להתפלל בזריזות.  הרבי השתטח על קברו של רבי אליעזר בן רבי שמעון, וביקר גם במערת רבי יצחק נפחא, שם נמצא אחר כך פתק בכתב-יד-קודשו, ובו נאמר: "התלמידים הלומדים במדינת רוסיא וכל ישראל סובלים מחסור בגו"ר".

לחיות חיים נצחיים

בו-ביום ביקר הרבי הריי"צ בטבריה והשתטח על ציוני הקודש בעיר. דבר בואו של הרבי התפרסם בעיר במהירות, וכל בני העיר מקטן ועד גדול אצו לפגוש את הרבי. הם מצאו אותו בדרכו לציונו של הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק, שם הקיפו את המכונית והרבי מסר "שלום" לכל אחד ואחד דרך חלון המכונית ונתן להם סכום כסף לקנות יי"ש ולברך אותו בהצלחה בעת אמירת "לחיים". יהודי טבריה קיבלו את פני הרבי בחיבה יתרה ובהתלהבות אמיתית. משם המשיך הרבי לציוני הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק והרה"ק ר"א מקאליסק ולקברי רבי עקיבא, ורבי יוחנן בן זכאי, השל"ה והרמב"ם. לאחר שיצא הרבי הריי"צ מציונו של הרמב"ם, אמר: "והחי יתן אל לבו. צריך לתת אל הלב שהחיים שאדם חי יהיו חיים נצחיים כמו שצדיקים במיתתן קרואים חיים. לזכות לזה אפשר רק על ידי 'היום לעשותם'".

ט' באב וי"ט כסלו...

בליל תשעה באב, רשם הרבי הריי"צ ביומנו את השורות הבאות: "רושם רע ומדאיב עשה עלי לילה זה, הטיול של הצעירים וצעירות  בקול רעש של שמחה והמולה, רבים קונים מים ופירות, אוכלים ושותים ומטיילים וכו'.

"בהיותי ילד קטן בן שש או בן שבע, [היה] אז בליובאוויטש ר' לוי-יצחק סלאנים ז"ל מחברון, שאלתיו איך הוא ט' באב בירושלים, וענה לי, ט' באב בירושלים כמו י"ט כסלו בליובאוויטש. לפי הבנתי אז הקטנה כי כשם שי"ט כסלו בליובאוויטש הוא שמחה גדולה כן ט' באב בירושלים הוא אבלות גדולה, ינחמנו ה' בגוא"צ בב"א [=בגואל צדק במהרה בימינו אמן]. אבל עתה הנני רואה כי טעיתי, כי ט' באב בירושלים הוא ר"ל [=רחמנא-ליצלן] כמו י"ט כסלו בליובאוויטש כפשוטו, ואוי לעינים שרואות כך, וה' יתברך ינחמנו וישלח לנו גואל צדק בב"א ויהפוך לשמחה של תורה ומצווה".

מעניין יהיה כששוכני המערות יקומו...

ביום חמישי, תשעה באב, ביקר הרבי הריי"צ על הר הזיתים והיה בקברי זכריה הנביא, הרה"ק בעל "אור החיים", יד אבשלום, מערת שמעון הצדיק, מערת סנהדרי קטנה, מערת סנהדרי גדולה, חצר כלבא שבוע וקבר דוד המלך. הרבי הריי"צ התעניין מאוד לגבי אופן הקבורה בתוך הכוכים, וכשמישהו העיר שמערות כאלו הן דבר נדיר ומעניין מאוד, הגיב הרבי: "מעניין יהיה הדבר כאשר שוכני המערות יקומו ויקיצו לחיי עולם"...

"כשמתרוממים טפח מעל הקרקע"

במוצאי תשעה באב ביקר הרבי הריי"צ בישיבת "תורת אמת". כשנכנס הרבי לישיבה, קרנו פניו. נערכה סעודה, התלמידים והנוכחים הטיבו את ליבם ביי"ש וניגנו ניגונים חב"דיים. הרבי שהה שעה ארוכה עם התמימים, ואמר בפניהם שיחת-קודש.

הרבי הקדים וביאר את מטרת התייסדותה של "תומכי תמימים", והמשיך לדבר על מעלת ה'תמימים' שחיים ברוסיה וכעת רואים את הכוחות שיש להם במסירות-נפש על התורה. הרבי התבטא בין היתר: "למרות שכאשר מתחילים להיזכר במצבם הדחוק והלחוץ, הן בכותלי בית-המדרש והן ברוסיה בכלל, הרי מצבם מחריב את הלב... למרות שקשה מאוד לשאת את ייסוריהם, את מיעוט החלב-ודם שלהם, שאינם אוכלים ואינם ישנים כראוי, אך כל זה הוא רק כשנמצאים על הקרקע, אבל כשמתרוממים טפח למעלה מהקרקע, רואים שעמידתם בתוקף במסירות-נפש היא עניין גדול מאוד".

הרבי הפליא את מעלתם של ילדים בגיל עשר ושתים-עשרה שהולכים בשמחה לבית-האסורים על שלמדו תורה, ומייסרים אותם בכמה עניינים כדי להכריחם שיאמרו מי למד איתם, אבל הם עונים: בשום אופן, לא. למרות שדוקרים אותם ועושים להם כל מיני ייסורים, בכל זאת הם אומרים: לא.

הרבי הדגיש ש"תורת אמת" היא סניף של "תומכי תמימים", ואמר לתמימים שאינו מאחל להם שיגיעו למצב של מסירות-נפש כמו ברוסיה, אבל בכל מקום בעולם יש מניעות ועיכובים וצריכים לעמוד בניסיונות. וכאן הרבי התבטא: כ"ק אאמו"ר - באמצעותי - מצווה ומזהיר אתכם, שאני יכול לנהל רק ישיבות שעניינן הוא להאיר אור,  ומאחר ש"תורת אמת" היא אור מקיף ואור זכות נשיאינו - שזה ייתן לכם הכוחות להאיר אור בעולם.

"אני נוסע, אבל איננו נפרדים"

אחרי השיחה אמר הרבי שבעצם היה צורך להתוועד בפרטיות, אבל מאחר שזמנו מוגבל, הוא יאמר חסידות, ו"שמהמילים הללו תישאר רשימה אצלי ואצלכם". כאן אמר הרבי מאמר דא"ח ד"ה "אתה הראת לדעת".

לפני צאתו ביקש הרבי שכל תלמידי הישיבה יתאספו סביבו ואמר: "היו כולכם בריאים. אני נוסע, אבל לא נפרדים. המקום אינו תופס מקום ולכן לא נפרדים. אחד מכם יהיה לרבבה להאיר אור. יעזור הקב"ה שהכוח של נשיאינו, שנותן לנו כוח בעבודה אלוקית בלימוד ועבודה שבלב, יסייע לכם שיהיה 'וידגו לרוב בקרב הארץ' ושיהיה 'ותורה אור'. היו בריאים, לילה טוב".

"באו גוים בנחלתך"

לקראת שבת-קודש י"א במנחם-אב, הוקמה בימה מיוחדת באמצעו של הצריף שיוחד לרבי לשם אמירת דא"ח. קהל רב מאוד התאסף לשמוע את המאמר שאמר הרבי בשבת, ד"ה "גדול יהיה כבוד הבית".

בין הדברים התבטא הרבי בביטויים מרים על גודל החורבן: "דבזמן הגלות כללות ישראל הם בשפלות, דכל פנים קיבצו פארור וכל ראש לקרחה מרוב צער וייסורים בייסורי הנפש והגוף, דכל המיצר לישראל נעשה ראש, ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו ח"ו וגוזרים עלינו גזרות שלא ללמוד את התורה ושלא לקיים את המצוות, ועבדים משלו בנו, מחרפים ומגדפים מערכות אלוקים חיים.

"וכתיב באו גויים בנחלתך, ואיתא במד"ר (איכה) ירמיה קורא אותה נחלתנו, ישעיה קורא אותה בית מקדשנו ותפארתנו, בא אסף ואמר לא נחלתנו ולא בית קדשנו ותפארתנו היא אלא באו גויים לתוך שלך, טימאו את היכל קדשך".

תמימות ואמונה בתלמידי חכמים

ביום ראשון, י"ב במנחם-אב, ביקר הרבי הריי"צ אצל קרוביו ובמוסדות התורה והחינוך. כשביקר בישיבת "מדרש שלמה", המתינו לו זקני ונכבדי עדת הבוכרים ורבניה. כל קהילת הקודש של הבוכרים, הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם, מילאה את הרחובות, את החלונות והגגות, וכולם בירכו את הרבי בהרכנת ראש ובשילוח נשיקות מרחוק.

הרבי תיעד זאת ביומנו במילים הבאות: "נפלא הוא קהל עדת ישראל הבוכרים האנשים והנשים בגודל התמימות והאמונה שלהם בתלמידי חכמים ובני תורה".

"ירושלים עשתה עלי רושם עז"

ביום שני, י"ג במנחם-אב, ביקר הרבי בפעם השנייה ליד הכותל המערבי. בדרכו אל הכותל, נשא את עיניו כלפי מעלה, ובמבט מלא אהבה, דבקות והתרוממות סקר את רחבת הכותל והביע את התפעלותו. בהגיעו סמוך לכותל, הרבי שפך את ליבו בתפילות ובבכיות, והתעניין בבניינים החדשים ההולכים ונבנים בסביבת הכותל.

בדרכו חזרה מהכותל המערבי, אמר הרבי בין היתר: "במשך עשתי עשר יום שהנני נמצא בירושלים, נוסף לי בע"ה רבות והרבה עלה בידי, הייתי בכל מקום, כלומר הייתי במקומות רבים שבתור התחלה זה מספיק. הנני יוצא את ירושלים ברושם חזק מאוד. ירושלים עשתה עלי רושם עז. ייתן השי"ת כי משיח צדקנו יתגלה בקרוב ולא יעבור זמן כזה שיספיק לקרר את ההרגשות האלה".

קבלת-פנים מרגשת מאוד

בו-ביום נסע הרבי לתל-אביב, כשהוא מלווה במאות אנשים. משלחת נכבדה מטעם הרבנות הראשית בתל-אביב, נכבדי העיר וזקני חב"ד, הגיעה לקבל את פניו. הרבי התארח במלון ונתן "שלום" לכל אחד ואחד מהנוכחים.

הדבר עייף אותו מאוד, כך רשם הרבי ביומנו, "אך מה אעשה, הנני מוכרח, הקבלת שלום מעייפני ומשברני במאוד, הנני מתרגש מאוד ורואה הנני אשר כל אחד ואחד מהבאים מתייחס בחיבה יתירה, הודו לה' על חסדו ויזכני השי"ת להביא תועלת בהחזקת התורה והמצוות באמת ובכללות היהדות".

לאחר הפסקה של חצי שעה, המשיך הרבי בסדר קבלת שלום: "עברו כשבע מאות איש - כ"י - אך צביון אחר לגמרי, בהם זקנים אשר היו אצל הוד כ"ק אאזמו"ר מהר"ש ושאר בני הצמח-צדק,  והרוב ממקושרי הוד כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, נעים לראות בעלי צורה כאלו אשר גם הפשוטים מראיהם טוב ונעלה, אור חופף עליהם".

בשעה עשר וחצי בלילה הודיעו לרבי כי בכיכר שליד המלון התאסף קהל של שמונת אלפים איש, והקהל מבקש שהרבי יצא אל המרפסת כדי לקבל ברכת "ברוכים הבאים" ולהשיב כולם ב"שלום עליכם". "אנוכי עוד טרם הורגלתי למקרים כאלו ומובן עד כמה פועל עלי התייחסות כזו", כותב הרבי ביומנו. "כשיצאתי אל הגזוזטרא נשמע קול אדיר 'ברוך הבא', 'ברוכים הבאים', מחיאת כפים למשך איזה מינוטין. כאשר הושקט, עניתי בקול רם: 'ברוכים הבאים אתם ביתכם וכל אשר לכם'".

העיר הראשונה

למחרת, ביום שלישי, י"ד במנחם-אב, ביקרו את הרבי משלחות שונות, בהן משלחת מטעם עיריית תל-אביב, בראשות מ"מ ראש העיר, מר י' רוקח. מר רוקח בירך את הרבי ואמר שתושבי תל-אביב מאושרים מהכבוד הגדול שהרבי הנחיל להם בבואו לבקר בעירם, וכן הזמין את הרבי לבקר בבית העירייה.

בדברי תשובתו, אמר הרבי בין היתר כי הוא מבין שהכבוד הגדול שרוחשים לו נובע מההוקרה והחיבה ליהדות הגולה הסובלת בעמק הבכא, אשר הוא מייצג אותה. בהתייחסו להגדרת העיר תל-אביב כ"עיר העברית הראשונה", הדגיש הרבי כי ירושלים עיר-הקודש היא העיר הראשונה של עם ישראל... בהמשך לכך אמר הרבי שכאשר היה ברוסיה, חשב שבקרב עמנו כבר אין מפלגות, כי בזמן שהראש מקבל מכה חזקה, מזדעזעים כל האיברים ולא מרגישים רק את הראש. ואולם, כשיצא מרוסיה גילה לצערו כי עדיין קיימות מפלגות בישראל, ואז נזכר במפלגה שלו - "חיזוק התורה והמצווה".

"ייתן ה' והדברים יעשו רושם טוב אמיתי"

הרבי הספיק באותו יום לבקר בפתח-תקווה, שם שוחח עם חברי המועצה המקומית וביקר בישיבה לומז'ה, וכן בבני-ברק, שם התעניין במצבם החומרי והרוחני של התושבים. בערב התאסף על גג בית המלון קהל של אלפיים איש, ומול בית-המלון נאסף עוד קהל עצום של אלפי אנשים, והרבי אמר בפניהם מאמר דא"ח ד"ה "כי נר מצווה ותורה אור". השקט מדהים, הקהל מקשיב בתשומת לב, וביומנו מאחל לעצמו הרבי: "ייתן האלוקים והדברים יעשו הרושם הטוב האמיתי".

"ונפרדנו בשמחה רבה"

ביום חמישי, ט"ז במנחם-אב עזב הרבי את תל-אביב בדרכו לתחנת הרכבת בלוד, כשהוא מלווה בשיירה של חמשה-עשר אוטובוסים. בתחנת הרכבת בלוד כבר המתין לו קהל של כמה מאות אנשים, וכאשר הגיע הרבי לתחנה, הודיע לו הפקיד הראשי כי הוכן עבורו אולם גדול בו יוכל להמתין עד בוא הרכבת היוצאת למצרים.

אחרי המתנה קצרה באולם, ניגש הרבי לרכבת. על רגעי הפרידה, הוא כותב ביומנו: "נכנסתי אל המרכבה ועמדתי על השליבה העליונה באופן שיכולתי לראות את כל המלווים אותנו באופן שהם יוכלו לראות אותנו. אמרתי להם "'אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה', וכאשר אין הזמן גרמא לדבר, מסרתי בזה מאמר ארוך [ד"ה 'אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה'] וברכתי אותם והם בירכו אותי ונפרדנו בשמחה רבה".